אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האנציקלופדיה של הרוע

אנציקלופדיה חדשה של מוזיאון השואה בוואשינגטון מנסה למפות את "היקום הנאצי" ולתאר את כל המחנות והגטאות שהרכיבו אותו. העובדה שמספרם עולה על 20 אלף אינה ההפתעה היחידה, אומר עורך האנציקלופדיה, ג'פרי מגרגי

תגובות

יום הזיכרון לשואה ולגבורה

זה קרה ב-3 במארס 1933, כחודש לאחר מינויו של אדולף היטלר לקנצלר גרמניה וכשבוע לאחר שריפת הרייכסטאג בברלין. 100 אסירים הובלו לבית ספר ביישוב הקטן נורה, הסמוך לעיר ויימאר. הם נחקרו ונשלחו לשלושה חדרים גדולים, שבהם יכלו לישון על גבי חבילות קש ולהתכסות בשמיכות. שוטרים וכן תלמידים מבית הספר שמרו על החדרים, שבהם שוכנו האסירים בצפיפות רבה. ביום שלאחר מכן צורפו אליהם עוד 70 אסירים.

סיפורו של נורה - שהיה מחנה הריכוז הראשון שהפעילו הנאצים, עוד לפני המחנות הגדולים והמפורסמים יותר, כמו אורניינבורג ליד ברלין ודכאו ליד מינכן - מובא ב"אנציקלופדיה של המחנות והגטאות, 1933-1945", שהכרך הראשון שלה פורסם באנגלית בקיץ שעבר. מהערך המוקדש לנורה מתברר כי מחנה זה נבדל בכמה היבטים מאלה שנפתחו אחריו: הוא לא הוקף גדר או חומה ואסיריו לא נדרשו לעבוד, אלא ננעלו במשך כל שעות היממה באולמות השינה. הבידוד והמונוטוניות הופרעו רק כשהאסירים נקראו לחקירות, כשבאו אסירים חדשים או כשהשומרים החליטו להתעלל בכלואים.

כל אסירי המחנה היו קומוניסטים, בהם כמה ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית במדינת המחוז טורינגן, שבשטחה נמצא היישוב, והיו ביניהם גם כמה נשים. המחנה נוסד עוד לפני הבחירות הכלליות החופשיות (באופן חלקי) הראשונות והאחרונות בגרמניה הנאצית, שהתקיימו ב-5 במארס 1933, והאסירים נלקחו לקלפי שהוצבה ביישוב ומימשו את זכותם להצביע. זו כנראה הסיבה לכך שהמפלגה הקומוניסטית זכתה באותן בחירות ב-172 קולות בנורה, יישוב שלא היה ידוע בנטיותיו האדומות.

מחנה הריכוז הקטן שפעל שם היה לא רק הראשון מבין המחנות שפתחו הנאצים, אלא גם אחד הראשונים שנסגרו: ב-12 באפריל 1933 הועברו 250 אסיריו לכליאה במקומות אחרים והמחנה סיים את פעילותו.

הימלר קיבל שליטה

נורה הוא אחד מבין יותר מ-1,000 מחנות שסוקר הכרך הראשון של האנציקלופדיה - יוזמה חלוצית, רחבת היקף וארוכת טווח של מוזיאון השואה האמריקאי בוואשינגטון, המבקשת למפות את כל האתרים שבהם הפעילו הנאצים ועוזריהם מתקני מאסר, עבודה ורצח, הן בגרמניה והן מחוצה לה, במשך תריסר שנות קיומו של הרייך השלישי. הצגתם של כל המקומות שבהם רעמו רקיעותיה של "אירופה של עקבי הברזל" (כניסוחו של הפילוסוף-הסוציולוג היהודי-הגרמני מקס הורקהיימר) תתפרש על פני שבעה כרכים, שיתפרסמו בהדרגה עד 2018.

בתחילת הכרך הראשון מתוארים כל אחד מבין כ-100 המחנות המוקדמים שהקימו הנאצים בגרמניה בשנתיים הראשונות לשלטונם, זמן רב לפני מחנות הריכוז שפעלו במלחמת העולם השנייה. "המחנות המוקדמים הוקמו אד-הוק על ידי מנהיגים מקומיים של המפלגה הנאצית ושל רשויות המשטרה כדי לקלוט רבבות אסירים שהנאצים עצרו מבין יריביהם הפוליטיים", אומר ד"ר ג'פרי פ' מגרגי, עורכה הראשי של האנציקלופדיה, בראיון בדואר אלקטרוני.

לדבריו, "מה שמייחד את המחנות הללו הוא האופי המקומי של ייסודם, שממנו נבע הגיוון במבנה שלהם ובתנאים ששררו בהם. חלקם הופעלו בתוך בתי סוהר, חלקם במתכונת המוכרת של המחנות, כמעין בסיס צבאי מוקף גדר תיל דוקרנית; מחנות אחרים שכנו בבתי חרושת נטושים או בבניינים עירוניים רגילים, ואחד מהמחנות אף הוקם בספינה נטושה. בכמה מקרים עבודה קשה ושיעמום היו האויבים העיקריים מבחינת הכלואים, אבל ברבים מהמחנות המוקדמים עינויים ורצח של אסירים היו דבר שבשגרה.

"ב-1934 החל היינריך הימלר לקבל שליטה על המחנות והוא בחר בתיאודור אייקה לפקח עליהם", מוסיף מגרגי. "עוד קודם, בהיותו מפקד מחנה דכאו, שהופעל על ידי האס-אס, גיבש אייקה סדרה של כללים ופרקטיקות, שאותם יישם כעת בבואו לפקח על השיטה הרחבה של המחנות. מרבית המחנות המוקדמים נסגרו, פרט לכמה מחנות מרכזיים, והצמיחה הממשית של השיטה החלה אחרי תחילת המלחמה. כך שימשו המחנות המוקדמים את הנאצים כאבן דרך בייסודה של שיטה ריכוזית ורחבה יותר לניהול מחנות הריכוז".

נפרדים אבל קשורים

מגרגי, היסטוריון במרכז ללימודי שואה מתקדמים במוזיאון השואה האמריקאי, מוביל צוות של מאות חוקרים מארצות הברית, אירופה וישראל, המעורבים בעבודה על האנציקלופדיה. היא רואה אור בשיתוף פעולה בין המוזיאון להוצאת אוניברסיטת אינדיאנה והכרך הראשון, הנפתח בהקדמה מאת הסופר אלי ויזל, נפרש על פני יותר מ-1,700 עמודים גדושים, המאוגדים בשני ספרים וכוללים מפות, תצלומים ושרטוטים. באחרונה זכתה האנציקלופדיה בשני פרסים בארצות הברית - פרס הספר היהודי הלאומי ופרס איגוד הספריות היהודיות.

הגילוי המרכזי שלה אינו מתבטא בתוכן אלא בכמות: כל כרכי האנציקלופדיה יכללו מידע על יותר מ-20 אלף אתרים שהיו חלק מ"היקום הנאצי", כפי שמכנים זאת החוקרים. "המספרים היו בגדר הפתעה לכל המעורבים בפרויקט", מספר מגרגי. "כשהתחלנו בעבודה, האומדן הראשוני היה כי יהיה עלינו לסקור כ-5,000 אתרים ובמשך המחקר אנשים רבים עבדו על החלק המצומצם שלהם, מבלי שאיש יסכם את המספר הכולל של המקומות. וכך המספר הלך וגדל ובשלב מסוים שאלנו את עצמנו אם מימוש הפרויקט הוא מן האפשר. למרות זאת, לבסוף הסכמנו בינינו כי על האנציקלופדיה להיות מקיפה ככל האפשר, מתוך הנחה כי לא סביר שמישהו ירצה לערוך מיזם כזה שוב בעתיד".

הוא מונה שלוש מטרות עיקריות לאנציקלופדיה: "ראשית, היא שואפת לספק מידע בסיסי על מספר רב ככל האפשר של אתרים ספציפיים. לשם כך אנו מבקשים מכל החוקרים השותפים לכתיבת הערכים להשיב על סדרת שאלות אחידות, כמו מתי נפתח המחנה ומתי נסגר; כמה אסירים היו בו, לאילו קבוצות הם השתייכו ואילו סוגים של עבודה הוטלה עליהם; מה היו תנאי החיים במחנה, מי הפעיל אותו ואילו יחידות שמרו עליו; האם אנשי סגל המחנה נשפטו לאחר המלחמה; ועוד.

"המטרה השנייה היא לסייע לקוראים להבין את מבנהו של היקום הנאצי, על מחנותיו וגטאותיו, ככל שהיה מבנה כזה. בחרנו לחלק את שבעת כרכי האנציקלופדיה על פי סוגי האתרים וסוגי הכפיפות שלהם. הכרך הראשון עוסק במחנות המוקדמים של הנאצים ובמחנות הריכוז של האס-אס; השני דן בגטאות בשטחי הכיבוש הגרמני במזרח אירופה, השלישי - במחנות שהופעלו על ידי הצבא הגרמני הוורמאכט, הרביעי - במחנות ובגטאות במדינות אירופיות שסופחו לגרמניה, או היו בעלות בריתה; וכן הלאה. בדרך זו יוכלו הקוראים לראות כיצד האתרים הנפרדים היו קשורים זה לזה. המטרה השלישית היא לשמש נקודת מוצא למחקרים עתידיים נוספים, ולכן כל ערך באנציקלופדיה כולל הפניות למקורות מידע ראשוניים על אודות האתרים".

בנוסף לכך, צוות האנציקלופדיה מוצא חשיבות חינוכית ופוליטית בפרסומה בתקופה שבה צצים גילויים רבים של הכחשת השואה. בדברי מבוא של שלושה מבכירי מוזיאון השואה בוואשינגטון נכתב: "הרוע, הסבל והיגון שהתקיימו בכל המקומות הנסקרים באנציקלופדיה הם בלתי ניתנים לכימות ואולי בלתי ניתנים לתפישה, אבל גם בלתי ניתנים להכחשה".

שליטה, אלימות, גזענות ועבודה

הסוציולוג זיגמונט באומן הצביע בספרו "מודרניות והשואה" על הדמיון בין ארגון ההשמדה על ידי הנאצים לבין מושגי הרציונליות הביורוקרטית של העידן המודרני. "המחלקה במיפקדת האס-אס, שהיתה אחראית על השמדת יהודי אירופה, נקראה באופן רשמי ‘המחלקה למינהל ולכלכלה'. היה זה שקר חלקי בלבד", כתב באומן. "במידה רבה, רבה מכדי שנוכל לחוש עמה בנוח, שיקף השם בנאמנות את המשמעות הארגונית של פעילות המחלקה. מבלי להתייחס לסלידה - או ליתר דיוק, לממדים העצומים של התועבה המוסרית - שמעוררת תכליתה של המחלקה הזאת, הרי פעילותה לא נבדלה משאר הפעילויות המאורגנות, הנתונות לתכנונן, לניהולן ולפיקוחן של מחלקות מינהליות וכלכליות ‘רגילות'" (מתוך תרגומה של מירי קרסין לקטעים מהספר, שפורסמו בכתב העת "תיאוריה וביקורת", גיליון 9, 1996).

אסירים במחנה אורניינבורג ליד ברלין, 1933 (תצלום: אימג' בנק / GettyImages)

הכרך הראשון של האנציקלופדיה, שחלק הארי שלו בוחן את המחנות שהופעלו על ידי אותה מחלקה באס-אס, חושף לא רק את ניהולה הכללי של שיטת ההשמדה, אלא גם את פרטי הפרטים שהרכיבו אותה. ואולם, מגרגי מבקש להבהיר כי טווח הראייה של הפרויקט, שמייחד אותו מניסיונות מחקריים קודמים, רחב יותר: "האנציקלופדיה אינה עוסקת אך ורק במחנות ריכוז, מרכזי רצח וגטאות, אלא גם במחנות לעובדי כפייה, מחנות לשבויי מלחמה, מה שכונה ‘מרכזי המתת חסד' (שנועדו לרצח נכים וחולי נפש) וכן קטגוריות נוספות, שרובן מוכרות אך ורק למומחים בתחום".

מה היו ההיבטים המשותפים לאתרים שמוצגים באנציקלופדיה ומאילו בחינות הם נבדלו זה מזה?

"היסודות המשותפים החשובים ביותר היו שליטה, אלימות, גזענות ועבודה. השליטה שהופעלה על אסירי המחנות היתה רכיב מרכזי של האידיאולוגיה הנאצית, והמפלגה ביקשה להרחיבה כדי לפקח על החברה כמכלול. האלימות היתה אחד מאמצעי השליטה ושימשה גם לצורך ענישה. גזענות היתה הפריזמה שהנאצים ראו דרכה את העולם, והדבר התבטא בהתנהגותם כלפי האסירים. ואילו לעבודה היתה תכלית ענישתית כבר מראשית הדרך, ובחלוף זמן קצר היתוספה לה משמעות כלכלית מבחינת הרשויות ששלטו במחנות ומבחינת המדינה כולה.

"התנאים במחנות השתנו בהתאם לסוג המחנה, סוג האסיר והגחמות של הרשות השולטת, או אף של אנשי הסגל בכל אתר ואתר. במבט כולל, אפשר לראות כי כמה סוגים של מחנות היו פחות נוקשים ואכזריים מאשר אחרים - כך עולה, לדוגמה, מהשוואה בין מחנות המעצר לשבויי מלחמה של מדינות אויב לבין מחנות הריכוז.

"אבל גם בתוך כל קטגוריה של מחנות, סוגים שונים של אסירים קיבלו יחס שונה זה מזה. למשל, במחנות לשבויי מלחמה, אסירים אמריקאים ובריטים, שלא נחשבו בעיני הנאצים לתתי-אדם, קיבלו תנאים טובים באופן יחסי (וחשוב להדגיש את היחסיות: אין פירוש הדבר כי חיי אותם אסירים התנהלו על מי מנוחות). לעומתם, מיליוני חיילים מברית המועצות שנשבו על ידי הנאצים מתו מרעב, התעללויות ומחלות או בגלל רצח חסר גבולות, שהיה גורלם של אלה מבין השבויים הסובייטים שהיו יהודים, קומוניסטים וכן רבים אחרים שהוגדרו ‘אסיאתים'".

קולות הפושעים והקורבנות

האנציקלופדיה מתבססת על מגוון עצום של מסמכים, לרבות כאלה שנעשו נגישים למחקר רק בשנים האחרונות. לפי מגרגי, החוקרים הסתמכו לא רק על דו"חות ועדויות שהותירו אחריהם הפושעים, אלא גם נתנו ביטוי לקולם של הקורבנות: "ניסינו למצוא את הראיות וההוכחות המקיפות ביותר. מצד אחד, מסמכי הפושעים חשובים, כמובן, מפני שלאסירים לא היתה כמעט מעורבות בהחלטות המינהליות שהתקבלו בנוגע לחייהם, ולכן הם לא יכלו להעיד עליהן. מצד שני, עדויות האסירים הן יקרות ערך כשרוצים לדעת על התנאים במחנה או בגטו ועל מאמצי הכלואים להתמודד עם סביבתם, שלא לדבר על תגובותיהם הרגשיות האישיות".

לא אשאל מה המידע שהכי זיעזע אותך בעבודה על האנציקלופדיה, אך האם תוכל לספר מה הדבר שהכי הפתיע אותך, לבד ממספרם הרב של האתרים?

"היו הפתעות רבות גם בתכנים הקונקרטיים. לדוגמה, איש מבין אנשי הצוות כאן לא ידע קודם לכן כי הוורמאכט והאס-אס הפעילו בעבור חייליהם סדרה של בתי בושת, שבהם אולצו נשים לעבוד (בדומה לנשים קוריאניות, שאולצו על ידי היפאנים לשמש שפחות מין במלחמת העולם).

"כמו כן, הופתעתי לגלות חוסר עקביות במדיניות הנאצית ובדרכי אכיפתה. כך, לדוגמה, ישנן עדויות ודאיות כי נשים יהודיות אולצו לעבוד באותם בתי בושת של הוורמאכט, בניגוד גמור לחוקים הנאציים שאסרו מגעים כאלה בין ארים ליהודים. דוגמה לסתירה אחרת היא העובדה ששבויי מלחמה יהודים מברית המועצות נרצחו, אך לא כן יהודים שנמנו עם שבויי המלחמה הצרפתים. בסיכומו של דבר, המחקר שלנו על המחנות מבקש להראות כי כמעט כל דבר היה אפשרי בתוככי היקום הנאצי".

כתבות שאולי פספסתם

*#