אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך הפך רדיו תל אביב לעוד גוף תקשורת ריק מתוכן?

יום בהיר אחד החליט רדיו תל אביב להיפטר כמעט מכל הטאלנטים. את העורכים המוזיקליים החליף בכפתור השאפל במחשב. וכך, התחנה שהצליחה בעבר לבודד את הגֶן התל אביבי, הפכה לשגרירות חיפה באזור המרכז. מטייכר וזרחוביץ' עד סלוצקי ודומינגז – סיפור על (עוד) גוף תקשורת שהתרוקן מתוכן

תגובות

תוכנית הדגל של רדיו תל אביב (FM102) בימים אלה היא רצועת הבוקר בהנחיית שני חבר'ה די אלמוניים בשם הראל סלוצקי ועופר דומינגז. אלמוניים באופן יחסי; בגליל והעמקים הם שוס, מדובר בשני הטאלנטים הגדולים ביותר שהוליד רדיו קול רגע הצפוני. אבל בין מה שנחשב להיט בנפת בית שאן לבין תוכנית הדגל של רדיו תל אביב - בשבע השנים האחרונות מילאו את המשבצת הזאת טל ברמן ואביעד קיסוס - קיים מרחק לא קטן. למעשה, מרחק של למעלה מ־100 קילומטר: סלוצקי הוא מכפר תבור ודומינגז מדגניה ב'.

לזכות השניים ייאמר שהם מפגינים מודעות עצמית לזרותם, ואף הפכו את הקיבוצניקיות התלושה שלהם למעין רארנינג גג. אבל לאוזן התל אביבית סוג ההומור שלהם עדיין עשוי להישמע תלוש. העובדה שדווקא הם מונו להחליף את ברמן וקיסוס, כבר הופכת אותם למשל על השינוי שעבר רדיו 102.

"איך התוכנית שלהם? אתה באמת שואל?", אומר ערן זרחוביץ', אחד הטאלנטים שפוטרו מהתחנה במסגרת מתיחת הפנים שהיא עורכת בחודשים האחרונים. "תוכנית מעולה, אין - גדולים אלה, גדולים. הרדיו הכי טוב ששמעתי שנים".

נשמע שאתה ציני.

"נו, נראה לך? התוכנית הזו ממש לא לטעמי, וזה חבל. הם שני חבר'ה נחמדים, שלא תבין לא נכון, אבל זה לא מדבר אלי בשיט".

תחושת המיאוס שרוחש זרחוביץ', שעד לפני חמישה חודשים שידר את "תוכנית הערב" הסופר פופולרית עם שרון טייכר, מכוונת כלפי התחנה שהיתה ואיננה עוד. חצי השנה האחרונה הפכה אותה מרדיו אלטרנטיבי יחסית, ובוודאי משפיע, לתחנה עם בעיית זהות, כזאת שלא ממש מדברת למאזין התל אביבי ולעתים אפילו מזלזלת בו. ע"ע התוכנית המיוחדת בענייני חיי הרווקות התל אביביים שניתנה לאחרונה לסער מ"האח הגדול" ולעו"ד כינרת בראשי.

המהפך קרה בסביבות אוגוסט האחרון, סמוך לזכייתם של בעלי התחנה במכרז על חידוש רישיון הפעלתה. זמן קצר אחריו עזבו רוב השמות שעשו את התחנה למה שהיא: דן שילון, רינה מצליח, מנהל התוכניות לירון תאני, דן תורן, שרון מולדבי, לאון פלדמן וכאמור הצמדים טייכר־זרחוביץ' וברמן־וקיסוס. גם המנכ"ל, שי בן מאור, ששימש בתפקיד במשך כשלוש שנים, עזב את 102. העובדה שבימים אלה אורזת התחנה את תקליטיה בארגזים ומתארגנת לעזוב את משכנה בנמל תל אביב אחרי 13 שנה לרמת החי"ל - מעניקה גם חותמת גיאוגרפית לשינוי העמוק שחל בה (המעבר מתבצע על רקע מחירי השכירות הגבוהים בנמל).

מי שנכנס לוואקום הניהולי אחרי גל העזיבות הוא הדמות החדשה ברשימת בעלי התחנה: דני נישליס, הבעלים והמקים של רדיו חיפה. נישליס הצטרף ל־102 זמן קצר לאחר המכרז האחרון והפך בתוך זמן קצר לאיש החזק בה. לפני כשלושה שבועות, לאחר שלמשך תקופה קצרה ניהלה את התחנה מנכ"לית זמנית, דייזי אליברט, מונה נישליס למנכ"ל הקבוע. מדובר בחיפאי בכל רמ"ח איבריו שמפגין זיקה וחיבה עמוקות למקום שממנו הוא בא. אחד מעובדיו אף טען השבוע ש"הוא פשוט רוצה להפוך את הרדיו הזה לרדיו חיפה 2, וזה הכי לא מתאים". אבל למרות שנישליס נחשב לדמות עוצמתית ומשפיעה - או אולי בגלל זה - הוא לא הסכים בשום אופן לדבר איתנו על רדיו תל אביב. בכל פעם שהתקשרנו אליו הוא סינן, ושלח אותנו להקשיב לרינגטון המנדנד שלו. ומה מתנגן שם? הפתיח של סלוצקי ודומינגז. 

התל אביביוּת הפסידה, הרדיו גם

בשנת 1995 זכתה קבוצה בראשותם של צבי שלום ויוסף סבן במכרז להפעלת רדיו תל אביב בתדר FM102. התחנה בבעלותם התיישבה תוך זמן קצר על משבצת האלטרנטיבה הקלילה והמתוחכמת. מיכל ניב ז"ל ותמר מרום הגישו מדי בוקר את "היפות והאמיצות" - הגרסה התל אביבית ל"סקס והעיר הגדולה", רק עם הרבה פחות שמאלץ והרבה יותר סטייל - מיד אחרי "קשה בבוקר" הנונשלאנטית של ארז טל ו"לחמניות" הדעתנית של מרב מיכאלי. במסדרונות הסתובבו שני ילדים בשם שי גולדשטיין ודרור רפאל - הראשון כטכנאי של מיכאלי, השני הגיש רצועות מוזיקה בערב - שהפכו בהמשך ל"שי ודרור" מהתוכנית הקרועה ההיא, עוד להיט שנוצר בתהליך התסיסה של רדיו תל אביב. מה היה שם, בין כותלי הבניין בנמל? תחנה שהונהגה על ידי בוגרי גל"צ, שחונכו על ברכי קדושת השידור ובאמצעות משמעת צבאית, וכעת הפכו לבעלי הבית. האינסטינקט הראשוני שלהם היה להתיך את ההוויה התל אביבית הצעירה שלהם לגלי האתר. ומה שעזר להם להגדיר את עצמם היה הניגוד ל"רדיו ללא הפסקה", הזוכה השנייה במכרז באזור תל אביב, שמיצבה את עצמה כאופציה העממית בהנהגת דידי הררי.

רדיו תל אביב. האמנם?

"הנחת העבודה הראשונית שלנו בזמנו היתה שלא נצליח במלחמה על המסה הגדולה של המאזינים", מספרת יהלומה לוי, ששימשה מנכ"ל רדיו תל אביב בשנים 2004-1998. "במלחמה על הרחוב שלטו רדיו 103 ללא עוררין, הם שידרו להמונים, והבנו שאין מה להיאבק בגזרתם. לכן יצרנו לעצמנו אג'נדה אינטליגנטית ונועזת. זה לא היה קל משום שהיו לנו טאלנטים שעלו הרבה כסף, ומצד שני לא הבאנו רייטינג כמו דידי הררי. אבל הבנו שאם נצליח לשדר לסקטור מאזינים שנחשק מאוד על ידי המפרסמים, זה יחזיק אותנו כלכלית. החלטנו להיות הרדיו שפונה למעצבי דעת הקהל וניסינו לתפוס את הרוח התל אביבית. להיות אורבניים ומעודכנים".

במהלך השנים השתנתה התחנה והתעצבה בתוך גבולות גזרה יציבים יחסית, עד המכרז הנוכחי, שהיה כאמור נקודת מפנה. כעת, בפרק הנוכחי שלו, רדיו תל אביב שייך למושלים מהפריפריה, אותם אנשי עסקים שחושבים שיש בידם את הנוסחה הבלעדית שתהפוך את כלי התקשורת שלהם לרווחי, ללא שום זיקה לרוח המקום שבו הם פועלים או נאמנות לגרעין המאזינים/צופים/קוראים שמלווה אותו מיום הקמתו. בהתאמה, אין מה לצפות מהם לשום טעם או עידון בדרך להשגת המטרה.

"תבין", אומר ערן זרחוביץ', "יש קללה חדשה עכשיו בשם 'תל אביביות', ופשוט אסור להיות תל אביבי יותר. זה היה אחד ההסברים ששמעון אלקבץ (המנכ"ל הזמני עד לא מכבר; ע"מ) נתן לנו, אמר לנו שאנחנו 'בועה תל אביבית', שאנחנו מדברים לברנז'ה. אני קורא לזה גל האולפנים השקופים, זה מין גל כזה שבמסגרתו היצור הזה שנקרא 'תל אביבי' הפך ללא לגיטימי".

אוקיי, התל אביביוּת הפסידה. אז עם מה נשאר רדיו תל אביב היום?

"אני עדיין די פצוע מכל הסיפור הזה כי רדיו תל אביב יקר לי, ועצוב לי לראות שהיום יש שם קרקע חרבה. פתאום יש יותר מדי מוזיקה ופחות מדי תוכניות, יותר מזרחית מפעם, וזו טעות. צריך לעשות את הרדיו שאתה טוב בו, ולא לנסות להיות מה שאתה לא". 

"הפלצנות נגמרה"

באופן בסיסי, מה שאיפשר את השינוי החריף שעבר רדיו תל אביב הוא אופיו של המכרז על הרדיו האזורי: בניגוד לזה הטלוויזיוני, שמעוגנות בו דרישות פרטניות, לעתים עד כדי הגדרת כמות השעות שתיוחד לתכנים שאינם נחשבים רווחיים (דוקומנטרי או דרמה) - דרישות המכרז הרדיופוני אמורפיות בהרבה. לכן ידו האוכפת של הרגולטור - הרשות השנייה, במקרה הזה - הופכת קצרה במיוחד מרגע שהוא מסתיים. גורמים ברשות מספרים שהבעייתיות הכללית בנוגע למכרז הרדיו האזורי ידועה להם, אולם "אף פעם לא קרה לנו מה שקרה עם רדיו תל אביב. מכירת החיסול שעשו לאחר הזכייה במכרז היא בהחלט חסרת תקדים", כדברי גורם ברשות.

בראשות הקבוצה שניגשה למכרז על רדיו תל אביב באוגוסט 2009 עמדו הבעלים המקוריים, שלום וסבן - שמחזיקים גם בבעלות על רדיו דרום ורדיו איו"ש. נישליס, שרכש 49 אחוז ממניות רדיו תל אביב כשנה לפני המכרז, לא נרשם למכרז משום שהחוק לא התיר לו זאת, בשל בעלותו על רדיו חיפה. ברשות השנייה מספרים שלא דרשו מרדיו תל אביב להתחייב לשדר תכנים מסוימים כדי לקבל את הזיכיון. הכי הרבה שעשו היה לדרוש מהקברניטים להגדיר באופן רשמי את קהל היעד. "בני 18 פלוס", היתה התשובה של אנשי הרדיו. בשיחות סגורות עם גורמים ברשות הגדירו את התחנה המתחדשת כ־Fun Radio. הם אמנם הגישו לוח שידורים משוער שכלל את כל התוכניות המוכרות (פלוס כמה נוספות) - ברמן וקיסוס, טייכר וזרחוביץ', תוכנית אקטואליה יומית בהנחיית דן שילון ורינה מצליח, רצועת תרבות יומית באורך חצי שעה בשם "קול העיר" ותוכניות מוזיקה איכותיות עם רצועות של שרון מולדבי, דן תורן, לאון פלדמן ועוד - אולם לא היתה כלפיו כל מחויבות חוזית, ובדיעבד הוא לא היה שווה את נייר המכרז שהיה רשום עליו.

"כמה חודשים אחרי הזכייה", מודה גורם ברשות השנייה המצוי בדברים, "שמנו לב שיש פערים בין הלוח שהגישו למכרז לבין מה שהם משדרים בפועל. הבעלים של 102 רואים בתחנה הזו עסק, וברגע שירדה מעליהם חרב המכרז הם הרשו לעצמם להיפטר מכל הטאלנטים היקרים. פשוט כדי לחסוך". זמן קצר לאחר מכרז התפטר מנכ"ל הרדיו זה שלוש שנים, שי בן מאור. "הוא נקלע לסיטואציה שבה הבין שהבעלים ידרשו ממנו מעתה ואילך לחסוך בהוצאות על חשבון התוכן", טוען אותו גורם ברשות.

מי שהחליף את בן מאור באופן לא רשמי היה שמעון אלקבץ, ממקימי רדיו דרום ויו"ר דירקטוריון רדיו איו"ש בבעלותם של שלום וסבן, שהובא על ידי האחרונים כ"נציג הבעלים בהנהלה". הגעתו של אלקבץ, דמות שמזוהה עם הרדיו האזורי ומקומוני דרום הארץ דווקא, בישרה עידן חדש: עידן הקיצוצים. בתחילת ספטמבר פוטרו על ידו מולדבי, תורן ולאון פלדמן, מה שלמעשה חיסל את הקו המוזיקלי הקיים והפקיר את הלילות לחסדי אופציית השאפל במחשב; ובהמשך, בסוף אוקטובר, ברמן וקיסוס המצליחים עזבו לטובת FM99, לאחר שהחוזה שלהם עם 102 נגמר והם קיבלו הצעה משופרת מהתחנה המתחרה.

פלצנות או כשרון חד פעמי? טל ברמן ואביעד קיסוס (צילום: יח"צ)

שלושה ימים לאחר עזיבתם, במקרה או שלא, התפרסם ראיון תוקפני של אלקבץ במוסף "G" של "גלובס", שם פרש את משנתו הרדיופונית ותקף את אופייה הברנז'אי/בועתי, כהגדרתו, של התחנה. "הפלצנות נגמרה", הכריז, "אי אפשר לשדר למתחם באזל ואוסישקין בלבד... אני רוצה שהטייס מעמק יזרעאל, נהג המונית, איש ההיי טק מרמת החי"ל ופועל הבניין - כולם יקשיבו לי". אלקבץ גם הכריז שם ש"הטאלנטים לא מצדיקים את המשכורות המנופחות", ולסיום תקף את ברמן וקיסוס: "זו היתה תוכנית נישתית ומגזרית שדיברה גבוה מדי. בתחת שלי אלפי מעריצים".

גורמים בתחנה מספרים השבוע שהתוכנית של השניים היתה מהרווחיות ביותר ברדיו, בין השאר בזכות שיתופי פעולה מסחריים רבים שנעשו במסגרתה. הטענה לגבי אליטיזם תל אביבי, הם ממשיכים וטוענים, היא אליבי שמנהלי התחנה השתמשו בו כדי להדוף את הביקורת כלפיהם. "הם פשוט היו בהיסטריה ולא ידעו מה לעשות אחרי שאביעד וטל עזבו. אז בדיעבד טענו שבעצם היה להם דיבור שמאלני מדי של הומו וצפוני. שטויות. זו היתה התוכנית הכי רווחית שיש".

שעתוק בעידן גלגל"ץ

השאלה האם העיקרון המנחה מאחורי גל העזיבות היה בחירה בקו מיינסטרימי יותר או שבסך הכל ניסיון לחסוך כסף - בעינה עומדת. שרון מולדבי עונה ש"כשוויתרו עלי ועל דן תורן ועל לאון פלדמן, היה אפשר לחשוד שהתחנה רוצה לעבור לקו יותר מיינסטרימי, אבל כשאתה שומע שמוותרים גם על ברמן וקיסוס וטייכר וזרחוביץ', שהכניסו הרבה כסף לרדיו, אתה מבין שזה כבר מעבר לעניין של מיינסטרים או לא מיינסטרים. זה חבל לי כי רדיו 102 ניסה להציג משהו אחר מאינסוף השכפולים לגלגל"ץ שיש היום בשוק. הרדיו הצליח ללכוד איזה די.אן.איי תל אביבי ולדבר אליו, והיום אני לא מזהה שום אופי ברדיו ושום יומרה לפנות לאיזשהו די.אן.איי". 

רינה מצליח אומרת בהקשר הזה ש"הסיבה הרשמית שנתנו לנו היתה שהנתונים שלנו ב־TGI לא היו טובים מספיק, אבל זה לא נראה לי רציני לבדוק רייטינג לפני שהתוכנית סוגרת שנה. אני חושבת שזה היה שיקול כלכלי, הם פשוט רצו לחסוך עלינו כסף. רדיו תל אביב החליט להפוך לתחנה של מוזיקה ובידור קל בלבד, והחליטו שאין צורך בתוכנית אקטואליה לאור האופי החדש הזה".

האירוניה היא שחודשים ספורים אחרי שמונה, גם אלקבץ מצא את עצמו בחוץ. הסיבה הרשמית לעזיבה היתה סירובה של הרשות השנייה לאשר את מינויו כמנכ"ל קבוע, משום שכבר שימש יו"ר קבוצת רדיו גלי ישראל (הקבוצה של שלום וסבן). בפועל, הפלונטר הביורוקרטי היה יכול להיפתר בקלות יחסית אם אלקבץ היה מקבל אחוזי בעלות בודדים ברדיו איו"ש, כפי שכבר ביקש בעבר משלום וסבן (חוקי הרשות השנייה מתירים בעלות בתחנה אחת ומנכ"לוּת באחרת, אולם לא מתירים מנכ"לות בשתי תחנות בו זמנית), אולם השניים סירבו. "יכול מאוד להיות שבעלי רדיו תל אביב הופתעו מהראיון הלוחמני שאלקבץ נתן ל'גלובס'", מעריך גורם ברשות השנייה, "ואולי בגלל זה לא עזרו לו לקבל את האישור מהרשות השנייה כדי להתמנות למנכ"ל רדיו תל אביב. הם פחות היו בקטע של 'להראות לתל אביבים' ולהוכיח את הברנז'ה, כמו אלקבץ, ואולי הבינו שהוא עושה להם יותר נזק מתועלת. אותם רק מעניין להרוויח כסף בלי להוציא הרבה כסף".   

השריף של חיפה

את מקומו של אלקבץ כ"איש החזק" ברדיו תל אביב תפס כאמור דני נישליס. נישליס הוא אדם שמתהדר בטייטל הלא רשמי "השריף של חיפה". כל מי שנשאל עליו השבוע סיפר על איש רדיו טוטאלי, מיתולוגי כמעט בעיר, שעיצב את רדיו חיפה בדמותו ודורש להיות מעורב בכל דבר בתחנה, עד רמת זהות השירים שיושמעו. הוא נשוי פלוס שלושה (בנו, דולב, שידר בעבר ברדיו חיפה), מתגורר בכרמל והקים את רדיו חיפה במו ידיו. למעשה, מדובר בגלגול של תחנה פיראטית בשם רדיו 1 שאותה ניהל בעבר; כאשר נודע לו על המכרז להפעלת רדיו אזורי חוקי באמצע שנות ה־90, הסתער על ההזדמנות.

לא היה קל למצוא עובדים של נישליס ברדיו חיפה שידברו עליו. "כולם פוחדים ממנו, בחייך", אמר השבוע אחד מהם, ואחר תלה את הסיבה בכך שהוא לא מוכן לדבר על הבוס בטיב מערכת היחסים ביניהם: "זה האיש שמביא אוכל לצלחת בבית שלי". טלי ליבמן, מי ששימשה כתבת פלילים ברדיו ולאחרונה עברה לעיתון "ידיעות חיפה", הסכימה לספר ש"דני הוא הדמות הכי משמעותית ברדיו חיפה גם מבחינת ניהול וגם מבחינת תוכן. הוא נמצא בתחנה כל היום, קובע את התכנים ומעורב בכל דבר. גם במוזיקה יש לו סיי, ואני יודעת שהוא מאוד אוהב מוזיקה ישראלית, הוא תמיד ביקש בתוכנית שלו שישמיעו שירים עבריים בלבד, ותמיד ביקש 'שירים של שבת'" - עובדה אירונית למדי, לאור הזיכרון הגאה של יהלומה לוי, השבוע, שרדיו תל אביב בראשותה היתה הראשון לשדר שירים לועזיים ביום הזיכרון.

על כל פנים, ליבמן ממשיכה ומספרת שנישליס "מעורב מאוד גם מול הכתבים. לא פעם הוא סימס לי מתוך ישיבות על איזה סיפור פלילים ששמע עליו, ושלח אותי לשטח. בכלל, הוא מאוד אוהב 'קולות מהשטח', ויכולת לראות את העונג על הפנים שלו כשכתבים הביאו דיווחים חיים על פוליטיקאים ומכובדים שונים שבאו לבקר בחיפה".

נראה שזו דוגמה נאה לשוני בין ההוויה החיפאית, שנישליס הוא סוכן נלהב שלה - יש לציין שהוא גם יו"ר דירקטוריון תיאטרון חיפה ומקורב לראש העירייה יונה יהב - לזו התל אביבית. עובדיו הנוכחיים ברדיו תל אביב מספרים שפערי התרבויות מחלחלים גם למסדרונות התחנה. "בתור אחד מהתל אביבים האמיתיים ברדיו", טוען עובד, "אני מרגיש נרדף. אף אחד מאיתנו לא מתקדם לשום מקום, להבדיל מהאנשים מחיפה שנישליס הביא לתחנה. המאזין התל אביבי לא מקבל את מה שהוא רוצה, והמרמור הזה ניכר גם בקרב העובדים. כל יום אתה פותח וואלה! ברנז'ה ומגלה עוד לכלוכים על הרדיו, וזה מדכא. זה לא ייאמן איך הם העיפו את כל האנשים הטובים שנייה אחרי שזכו במכרז".

אדם אחר, שעבד עד לא מכבר ברדיו תל אביב, מנתח בצער: "מדובר פה ברדיו של העיר הכי שוקקת תרבותית בישראל, ובאים לך בעלים מבאר שבע (שלום וסבן; ע"מ) ומחיפה (נישליס; ע"מ), וזה מושך לצפון ואלה לדרום, ובאמצע נותרת עגלה שנשברת ולא זזה. הבעלים מהדרום רוצים יותר מוזיקה מזרחית, ונישליס רוצה יותר סיקסטיז. האם בתל אביב יש קהל לסיקסטיז? לא מספיק. למזרחי? גם לא. מה שיצא בסוף זה שהמותג שנקרא רדיו תל אביב ושידר מלאות חיים וצעירוּת תל אביבית - פשוט נעלם".

***

"נישליס הוכיח כבר בחיפה שהוא יודע להרוויח כסף מרדיו, אז אולי הוא יצליח גם ברדיו תל אביב", מסכמת יהלומה לוי, "אבל קשה לי מאוד להאמין. בינתיים, רדיו 99 לוקח לעצמו את המאזינים האיכותיים והופך לסוג של רדיו תל אביב, ורדיו תל אביב בעצמו לא יודע מיהו. הרדיו הזה צריך ללכת לפסיכולוג דחוף. לפעמים אני עוברת ליד התחנה בנמל ושואלת את עצמי 'מה קרה למקום הזה שפעם כל כך דיבר אלי, והיום הכי לא?'. הרי את המאבק על נהגי המוניות, כמו שאלקבץ אמר בזמנו, הם בחיים לא ינצחו. אין להם סיכוי מול 103, זה קרב אבוד מראש. כולי תקווה שנישליס, שכמו שאני מכירה אותו הוא פרגמטיסט במובן הטוב, לא ינסה להפוך את רדיו תל אביב לכזה".

זרחוביץ' שותף גם הוא לאווירת ההספד של לוי. מבחינתו, החטא הגדול של הנישליסים הוא החיפזון, בואכה היוהרה. "זה הטרנד השלילי של התקופה: איבוד סבלנות. לחפש את הדבר הכי זול והכי פשוט, רק כדי לא להפסיד. ברדיו צריך הרבה סבלנות, ולפעמים דווקא אם תמשיך להשקיע בתחנה ולא תסטה מהקו שלך - בסוף תרוויח בגדול. מה שקרה זה שהבעלים הפסידו כסף, מאזינים הפסידו תוכניות אהובות ואנשים הפסידו פרנסה. יש איזשהו רצון להפוך את הרדיו לטלוויזיה, וזה רע מאוד. כל הקטע ברדיו, לעומת טלוויזיה, זה של צריך לשנות כל זמן, ושהמאזינים אוהבים דברים קבועים".

דני לוי, דובר רדיו תל אביב, מסר בתשובה לשאלות "העיר": "רדיו תל אביב נמצא במהלכה של מהפכת תוכן, ולכתבה זו, כמו גם לפלטפורמה שתפרסם אותה, הוא יגיב בכלים העומדים לרשותו".

כתבות שאולי פספסתם

*#