אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כריסטיאן אמנפור: עיתונאית מבית ומחוץ

עזיבתה של כוכבת סי-אן-אן כריסטיאן אמנפור אל הרשת המתחרה אי-בי-סי מכה גלים בתעשיית הטלוויזיה. האם כתבת חדשות החוץ עטורת התהילה מתאימה להגשת תוכנית על ענייני פנים בארה"ב? אמנפור מאמינה שכן: "לא ידעתי על מלחמה עד שהתחלתי לסקר אותה"

תגובות

במכתב ששלחה לעמיתיה ברשת סי-אן-אן לאחר שדבר עזיבתה, ויש שמכנים זאת "עריקתה", לרשת אי-בי-סי נודע ברבים, אמרה כריסטיאן אמנפור כי "זאת אחת מההחלטות הקשות ביותר שיש". לאחר 27 שנות עבודה בסי-אן-אן תעזוב אמנפור את הרשת בסוף אפריל, ובאי-בי-סי היא תגיש החל באוגוסט תוכנית פוליטית ששמה "השבוע".

לא נמסרו פרטים על משכורתה של אמנפור בתפקידה החדש, אך יש להניח כי היא לא תהיה נמוכה ממשכורתה הנוכחית. לפי האתר של הערוץ פי-בי-אס, אמנפור הועסקה בסי-אן-אן במשכורת של 2 מיליון דולר בשנה; בכך היא היתה לכתבת החדשות בעלת המשכורת הכי גבוהה בארצות הברית.

"זאת הזדמנות נדירה לקחת את החדשות הבינלאומיות לבסיס רחב יותר בארצות הברית, זו הצעה שלא יכולתי לסרב לה", כתבה אמנפור לעמיתיה. "אקח את כל שלמדתי ואהבתי כאן ברשת סי-אן-אן ואכניס את זה לפעולה! אני פשוט עושה צעד נוסף קדימה, צעד קשה, מאתגר אך גם מרגש".

מנהל רשת סי-אן-אן העולמית, ג'ים וולטון, אמר בעקבות החלטתה של אמנפור: "במשך השנים, כריסטיאן ואני שוחחנו על היעדים המקצועיים ותחומי העניין האישיים שלה, ובאחרונה על ההתרגשות וההזדמנות שנקרו בדרכה בשלב זה של הקריירה שלה". בהודעתו מסר וולטון כי בשבועות הבאים תודיע הרשת על השינויים בלוח השידורים שלה. "איני מתכוון לדבר בשמה (של אמנפור), אך כחבר ועמית במשך יותר מ-25 שנה, אני יודע שזו לא היתה החלטה קלה לה", הוסיף. "העבודה שלה העניקה סמכות למותג שלנו. והרשת, מצדה, פתחה לה דלתות בכל העולם והעניקה במה לסיקור האמיץ, האינטליגנטי והערכי - שנהיה לחותם האישי שלה".

אמנפור הגישה מסוף 2009 תוכנית ראיונות שבועית בסי-אן-אן, אך כוכבה דרך עוד הרבה קודם לכן: ב-1983 היא הצטרפה לרשת, תחילה ככתבת מניו יורק ואחר כך ככתבת בינלאומית. היא היתה הכתבת הבינלאומית הראשונה שריאיינה את ראש הממשלה הבריטי טוני בלייר, את הנשיא הצרפתי ז'אק שיראק ואת נשיא פקיסטאן פרבז מושארף. אך היא פרצה לתודעה הציבורית בשל סיקור מלחמת המפרץ ב-1991.

האמת משתנה מאדם לאדם

אמנפור נולדה בלונדון ב-1958 לאם בריטית ולאב איראני, שהיה בכיר בחברת התעופה האיראנית. זמן קצר אחרי שנולדה עברה המשפחה להתגורר בטהראן. הוריה חיו שם חיי רווחה בזמן שלטון השאה. אמנפור הבת שבה לאנגליה ב-1969, ומשפחתה נמלטה מאיראן בזמן המהפכה האיסלאמית. היא למדה בבית ספר לבנות בניו הול שבאסקס, אנגליה.

בבגרותה עברה לארצות הברית ללמוד עיתונות באוניברסיטת רוד איילנד. בזמן הלימודים עבדה במחלקת החדשות של תחנת שידור מקומית בפרובידנס שברוד איילנד. מ-1983 עבדה בסי-אן-אן, וב-1989 הוצבה בפרנקפורט שבגרמניה, משם סיקרה את הפלת הקומוניזם במזרח אירופה.

אמנפור מסקרת את משפטו של סדאם חוסיין בבגדאד, 2004

מלחמת המפרץ, שהיתה נקודת מפנה ביחס לסי-אן-אן כרשת מובילה בסיקור חדשותי, סימנה גם את פריצת הדרך המקצועית של אמנפור. לאחר מכן היא סיקרה גם את המלחמה בבוסניה ודיווחה מאזורי מלחמה רבים אחרים כעיראק, אפגניסטאן, סומליה, רואנדה וגם ישראל, שבה ביקרה כמה פעמים; מארצות הברית עצמה היא שידרה בזמן הוריקן קתרינה.

דיווחיה החדשותיים של אמנפור מסרייבו גררו ביקורת שלפיה היא נוטה לצדם של המוסלמים בעימות ואינה נוהגת באובייקטיביות מקצועית. על כך השיבה בזמנו: "ישנם מצבים שפשוט אי אפשר להישאר נייטרליים לגביהם, כי נייטרליות היא בבחינת שיתוף פעולה. אובייקטיביות אין פירושה התייחסות שווה לכל צד, אלא מתן ביטוי לצדדים השונים".

כאשר ביקרה בישראל ב-1996, כדי לסקר את מערכת הבחירות בארץ שבה התמודדו שמעון פרס ובנימין נתניהו, אמרה אמנפור בראיון ל"גלריה" כי תפישתה את תפקיד העיתונות שונה מהמקובל. לדבריה, "רבים מהעיתונאים חושבים שתפקיד המפתח שלהם הוא רדיפה אחר האמת. אבל, לדעתי, אותה ‘אמת' היא משהו שמשתנה מאדם לאדם. לכן, מה שעיתונאי טוב צריך לעשות הוא לשנות דעות קדומות, לשבור סטריאוטיפים ולהפריך קלישאות".

אחד הרגעים הזכורים ביותר בקריירה שלה קשור לעימות הישראלי-פלסטיני: שיחת טלפון שקיימה עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת בזמן המצור על המוקטעה ברמאללה במארס 2002, שהסתיימה בטריקת השפורפרת מצדו של ערפאת.

התנצלות שטותית

"אני עוזבת את סי-אן-אן עם כבוד, הערכה ואהבה לחברה ולכל מי שעובד בה", אמרה אמנפור בהודעה על דבר העזיבה. "זאת היתה משפחתי במשך 27 שנה ואני אסירת תודה וגאה על כל מה שהשגנו יחד".

אמנפור עוברת לאי-בי-סי, שמתמודדת כעת עם גל פיטורים גדול (במחלקת החדשות של הרשת פוטרו בפברואר 300 עובדים, שהם כחמישית מאנשי החדשות). היא תחליף בתפקידו את ג'ורג' סטפנופולוס (בעבר, אחד מאנשי צוותו של נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון), שיעבור מהגשת "השבוע" להגשת "בוקר טוב אמריקה".

תוכניתה השבועית של אמנפור בסי-אן-אן נצפתה על ידי 400 אלף אנשים בממוצע, קהל קטן בהרבה מזה שצופה בתוכניות של רשתות השידור האמריקאיות הגדולות. לשם השוואה, "השבוע" ששודרה ביום ראשון לפני שבוע נצפתה על ידי 2.2 מיליון צופים - פחות מהתוכניות המקבילות "פגוש את העיתונות" של אן-בי-סי (עם 3.04 מיליון צופים) ו"מול פני האומה" של סי-בי-אס (2.5 מיליון צופים).

לפי מדור התקשורת של "ניו יורק טיימס", "הרווח של אי-בי-סי הוא הפסד רציני ביותר לסי-אן-אן, שהעלתה תוכנית ראיונות עם אמנפור רק לפני חצי שנה". בראיון טלפוני לעיתון הניו-יורקי אמרה אמנפור כי לא היו מחלוקות שהובילו לעזיבתה, אלא שההצעה של אי-בי-סי היתה "הזדמנות של פעם בחיים". לדבריה, המטרה שלה, בלי קשר לרשת שבה היא משדרת, היא "להפוך חדשות זרות למשהו זר פחות". כך היא תעשה בתוכניתה ובנוסף לכך, תסקר אירועי חוץ בעבור הרשת ותשמש פרשנית לנושאים אלה.

מינויה של כתבת חוץ, הראשונה ללא מבטא אמריקאי שמגישה תוכנית על ענייני פנים בארצות הברית (ועוד בריטית עם עיטור כבוד מהמלכה אליזבת השנייה), גרם להרמת כמה גבות בקרב מומחים לטלוויזיה. יש הסבורים כי ההחלטה נכפתה על מחלקת החדשות של אי-בי-סי על ידי הנהלת אולפני דיסני, הבעלים של הרשת. אמנפור הועדפה על פני מועמדים שהבחירה בהם היתה שמרנית אך גם מתבקשת יותר, כמו הכתבים טרי מורן, ג'יי טאפר וג'ונתן קארל.

"השבוע", כמו "פגוש את העיתונות" ותוכניות חדשותיות דומות, מתבססת על כתבים בכירים מוואשינגטון. אבל אמנפור אמרה לעיתון "ואשינגטון פוסט" כי הרקע שלה יאפשר לה לטוות הקשרים בין ענייני פנים לענייני חוץ, בין אירועים אמריקאיים לתהליכים בינלאומיים. "זאת תהיה הזדמנות להסביר ענייני פנים ואיך הם משפיעים על העולם", אמרה והוסיפה: "לא ידעתי על מלחמה עד שלא התחלתי לסקר אותה... לא ידעתי על רעב עד שמצאתי את עצמי בלב מצב כזה".

המגזין המקוון "סלייט" קבע כי הטלת הספק ביכולתה של העיתונאית הוותיקה מעוררת גיחוך. על פיו, "במשך עשרות שנים ארגונים חדשותיים שולחים את הכתבים הבכירים שלהם לחו"ל. זה היה הטיפוס בסולם ההצלחה במשך שנים בעיתונים כ'ואשינגטון פוסט' ו'ניו יורק טיימס'. עד עתה, לא עלה על דעתו של איש שדיווח במשך ארבע שנים ממוסקווה המבודדת או מבייג'ין אולי אינו ההכנה האופטימלית לדיווח מהבית הלבן, או לכתיבת מאמרי דעה על מדיניות הביטוח הרפואי של ואשינגטון. למעשה, זה היה הסטנדרט המקובל. אבל פתאום מופיעה האשה הזאת - שהיא במקרה אחת מעיתונאי הטלוויזיה המפורסמים בעסק הזה - והרשת מרגישה שהיא צריכה לשבור את השיניים בהתנצלות שטותית על ‘ההשפעה של עניינים פנים וחוץ זה על זה'".

*#