אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סופר הצללים: פולנסקי חוזר בסרט סבוך, רב רבדים ומשוחק היטב

הוא אמנם אל משתווה ליצירות המופת של פולנסקי משנות השבעים, אבל ב"סופר צללים" מצליח הבמאי המושמץ לבנות אווירה ודמויות סוחפות ולערב את הצופה בפלונטר מרתק של פרשיות סודיות, תככים וחצאי אמיתות

תגובות

ל"סופר הצללים", סרטו האחרון והמתוקשר של רומן פולנסקי, מגיעה יותר מביקורת שתעניק לו תו איכות. הרבדים בהם פועל הסרט הם רבים ושונים, גלויים וסמויים, עד שלרגע נראה שהשאלות אם הוא עשוי טוב או לא, אם שחקניו משחקים טוב או לא ואם זה סרט של פולנסקי במיטבו או לא – הן שאלות בלתי רלוונטיות. גם מי שלא יצא מהאולם בהרגשה שצפה ביצירת מופת, וזאת אכן לא יצירת מופת, ימשיך לחשוב או לדבר על "סופר הצללים" זמן רב אחר כך. » סופר הצללים - מועדי הקרנה וטריילר

סופר הצללים (יואן מקגרגור) נשכר לשפץ ביוגרפיה שכתב סופר צללים אחר, שמת לפני תחילת האירועים בסרט. הביוגרפיה היא הביוגרפיה של אדם לאנג (פירס ברוסנן), ראש ממשלת בריטניה לשעבר, שבתזמון גרוע במיוחד מואשם בפשעי מלחמה בבית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג. שתי צלליות אחרות מלוות את לאנג: אשתו רות, שמסתובבת בבית חסרת שליטה ועל סף התמוטטות עצבים תמידית, ומזכירתו אמיליה בליי (קים קטרל), שנראית כאילו היא שולטת גם בהבעות פניה וגם בחלקים האחוריים של גופה, שליטה שמושכת אליה גם את סופר הצללים וגם את לאנג. אחר כך מתהפכת התמונה. הגיבורים אינם מי שהם אומרים או מי שהם מספרים על עצמם.

לאנג מוצא את עצמו בלבו של משבר דיפלומטי. כשהיה ראש ממשלה נתן הוראה, שקיבל מהסי-איי-אי, להטיס חשודים בטרור למתקני חקירה במדינות זרות כדי להימנע מהפרה של חוקי החקירה הבריטיים האוסרים על עינוים. במקביל, מתברר שסופר הצללים הקודם של לאנג, ועוזרו מזה שנים רבות, אולי לא מת בנסיבות טבעיות. סופר הצללים החדש, שבתחילת הסרט מבקש לבצע את עבודתו כמה שיותר מהר מבלי להיות מעורב, מוצא את עצמו, יחד עם הצופים, משקיע אנרגיה גוברת והולכת כדי להבין איך שתי הפרשות משתלבות זו בזו. מבלי ששם לב ובלי להבין לגמרי למה, הוא הופך להיות מעורב. מקגרגור וברוסנן ב"סופר הצללים". אף אחד הוא לא מי שהוא אומר שהוא

לכאורה, סופו של הסרט הוא פיתרון "החידה". אבל רק לכאורה, כי זה, שוב, רק רובד נוסף בסרט שהוא הרבה יותר ממותחן. ברובד עמוק יותר, הצטלבות החקירה הבינלאומית והמסתורין סביב נסיבות המוות היא כמעט כמו זריית חול בעיניים. ברובד עמוק יותר, וגם מעבר לשאלות אם זה עשוי טוב או משוחק טוב, או טוב כמו הטוב שפולנסקי ידע לעשות, נראה שפולנסקי מדבר על מנגנוני אי-הבחירה של סופר הצללים, וגם של מי שצופה בסרטיו ובפרשיות השנויות במחלוקת בחייו וגם של "צופה" בכלל, ומבקש להבין מהן פסיביות וניטרליות.   

גיבור הסרט הוא מקגרגור, הצל, או בתרגום מאנגלית "רוח רפאים". הצל הוא רווק שנון מאוד ומוכשר מאוד, שפעם רצה להיות סופר אבל הפך לסופר צללים. יש לו טאצ'. הוא יודע להפוך ביוגרפיות שמאחריהן עמד כצל לרבי מכר. לא בגלל החיים והבחירות שנפרשים בביוגרפיות האלה, אלא בגלל שהוא יודע להצעיר אותן, לפנות אל הרגש של הקורא. ה"צל" מבין בטרנדים. הוא, שאינו מגדיר את עצמו כאדם פוליטי, בחר בלאנג בבחירות לראשות הממשלה כי לאנג, כמו ש"הצל" אומר לחברו, היה אז הטרנד הכי חם.

עכשיו, כמו כל מי שבחרו בלאנג, "הצל" מזועזע מההוראה שנתן ראש הממשלה לשעבר להטיס ולענות את החשודים בטרור. כמו כל מי שבחרו בלאנג, וכמו כל מי שבוחרים בראשי ממשלה שיוצאים למלחמה, הוא מזועזע מהאפשרות שבמלחמה לא קוטפים רקפות, אלא מבצעים פשעי מלחמה ומשתפים פעולה עם ארגוני ביון זרים. ההוראה הזאת, חושב "הצל", אינה עניינו, למרות שהוא בחר באדם שנתן את ההוראה.

אבל פתאום מסתבר שיש לו יותר עניין משחשב. שוב ושוב הוא בוחר לקלף עוד ועוד קליפות מהסיפור של לאנג ושל הסובבים אותו, ולקרב את עצמו אל סכנה מוחשית ממש. התשוקה של "הצל" לחשוף את התעלומה היא החידה האמיתית ב"סופר הצללים". נראה שאינה מונעת מפוליטיקה, ממצפון או מוסר, אלא מהתשוקה להציץ עוד ועוד. לרגעים בסרט נראה שהתשוקה להציץ תהפוך את "הצל" ל"אדם", כזה שנוקט עמדה, מסתכן, בוחר וגם טועה. אבל פולנסקי, שאינו הומניסט ואינו מאמין בטוב שבאדם, רק מקרב את הצל שלו לאפשרות הזאת. הצצה אינטנסיבית, גם אם היא כרוכה בסיכון האולטימטיבי, אינה מספיקה כדי להפוך "צל" ל"אדם". לפעמים היא רק מחזקת את היותו צל.  

פולנסקי יצר ב"סופר הצללים" חיבור מתוחכם על פעולה ואי-פעולה. אם להעניק לו תו איכות, זה אינו "צ'יינטאון" וגם לא "תינוקה של רוזמרי", שם התעסק פולנסקי ב"נורא מכל" המתחבא מאחורי הפחות נורא, והשליט בגאוניות פחד בגיבורים ובצופים. "סופר הצללים" נע בקצב רדום יותר ואורכו ואינספור האינטריגות שבו נראים לפעמים בלתי מוצדקים. גם סיפור המסגרת, הפרשייה בהאג, מופרך. אם לא להיות נאיבי אז עד הסוף, עד האג, שבה מעמידים לדין רק פושעים של מדינות חלשות ובלתי נחשבות בזירה העולמית.

למרות זאת, הסרט ערוך ומצולם במיומנות ובאלגנטיות מרשימים. מקגרגור מצליח למזג בצורה כמעט מושלמת את שני צדדיה של דמותו, הפסיבי והמציצן האמיץ; ברוסנן יעיל ומשכנע. קטרל, שמשחקת עם ישבנה ורגליה לא פחות משהיא משחקת עם פניה, עושה תפקיד קטן ומבריק. 

"סופר הצללים" אינו גאוני או מבריק כמו "צ'יינטאון", אבל זהו סרט של יוצר מבוגר שהרוחות, למרות המערכת המשפטית הרודפת אחריו, רודפות אותו פחות. בגלל שהוא פחות רדוף רוחות, הוא יכול להיות אירוני יותר ביחס לרוח המציצנית שרודפת אותו, ומככבת בסרט הזה. אנחנו, הרוחות, מוזמנים להציץ. 

כתבות שאולי פספסתם

*#