אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרטין שין שב לבימת התיאטרון

46 שנה אחרי ששיחק בהצגה "The Subject Was Roses", שב אליה מרטין שין בהפקה חדשה. אז הוא שיחק את הבן, עכשיו את האב. בשבילו זו יותר מסגירת מעגל

תגובות

בחדר ההלבשה של תיאטרון "פורום מארק טייפר" בלוס אנג'לס נדמה ש-46 שנה מחייו של מרטין שין נעלמו. הוא מדבר על "The Subject Was Roses" ("הנושא היה ורדים"), ההצגה שבה דרך כוכבו בברודוויי בתפקיד הבן בשנת 1964 ובה הוא מגלם בימים אלה את האב בהפקה המוצגת בימים אלה.

הדרמה, מאת פרנק ד' גילרוי, מספרת על חייל צעיר ואידיאליסט שחוזר ממלחמת העולם השנייה לדירת הוריו בניו יורק ומגלה שנישואיהם התפרקו. ההפקה המקורית הוצגה כמעט שנתיים וזכתה בפרס פוליצר ובפרס טוני להצגה הטובה ביותר. הן שין והן ג'ק אלברטסון, בתפקיד האב, היו מועמדים לפרס טוני לשחקן הטוב ביותר בהצגה (אלברטסון זכה), נדדו עם ההצגה ברחבי ארצות הברית וכיכבו בגרסה הקולנועית שהופקה לה ב-1968 עם פטרישיה ניל (אלברטסון גם זכה באוסקר על תפקידו בסרט).

חלפו יותר מ-40 שנה, ושין רוחש הערכה חדשה לשחקן שמת לפני 28 שנה. "לג'ק אלברטסון היה כישרון משחק יוצא מן הכלל, ואני זוכר שראיתי איך גופו רועד מרוב רגש במשפטים מסוימים", הוא אומר בהפסקה בין חזרה לבין הצגת טרום בכורה. "בהפקה הזאת אמרתי לעצמי שוב ושוב שהוא לא יטריד אותי, אבל אני שומע אותו בטונים מסוימים בקול שלי".

גם הסיפור עצמו החזיק מעמד, אומר שין, כדיוקן פשוט ואל-זמני של משפחה. "כולנו נאבקים עם הצורך הבסיסי לדעת מה ערכנו", הוא אומר. "אהבה היא עניין נדיר כל כך, והמחזה מתמקד בכך. מי שלא יצא מהבית עם יחס של קדושה לעצם הקיום, לא יראה את הקדושה באף אחד אחר".

חוץ מכמה ערבי קריאה, ההפקה הנוכחית היא הפעם הראשונה לאחר 18 שנה ששין עולה על הבמה (הפעם הקודמת שהופיע בברודוויי היתה ב"The Crucible" ב-1992). עוד משתתפים בהצגה פרנסס קונרוי ("עמוק באדמה") כאשתו ובריאן גראטי מ"מטען הכאב" בתפקיד הבן.

מרטין שין באותה הצגה ב-1964 בתפקיד הבן

כשהוא מדבר על המחזה שהניע קדימה את הקריירה הקולנועית והטלוויזיונית שלו, שין שרוי במצב רוח רציני, אף שהוא מתבל את השיחה בצחקוקים. הגרסה המחודשת מלמדת שמבחינות מסוימות חייו השלימו מעגל בכמעט מחצית המאה מאז שהנער מאוהיו, כיום בן 69, כיכב בלהיט בברודוויי.

שין, ששמו המקורי היה רמון אסטבז, נולד בדייטון לאב מהגר ספרדי ולאם אירית, דור ראשון בארצות הברית, והיה השביעי מעשרה ילדים במשפחה קתולית אדוקה. על אהבתו לדת גברה רק אהבתו לתיאטרון, שהוא גילה כשהשתתף במחזות בבית הספר התיכון.

הוא נכשל בכוונה בבחינות הכניסה לאוניברסיטת דייטון כדי שיוכל לעקור לניו יורק, ושם למד ב"ליבינג תיאטר" והשתתף בפסטיבל שייקספיר בניו יורק. הוא החליף את שמו למרטין שין כמחווה לבישוף פולטון ג'יי שין ובתקווה לקבל יותר תפקידים.

זו לא היתה הופעתו הראשונה בברודוויי. לאחר שורה של תפקידים באוף-ברודוויי הוא השתתף בהצגה ושמה "לעולם אל תגור מעל מפעל לבייגלך", שרצה במשך שבוע באביב 1964. הוא נבחן ל"The Subject Was Roses" זמן קצר לאחר מכן.

מרטין שין בהצגה כעת, בדמות האב. "אהבה היא עניין נדיר כל כך, והמחזה מתמקד בכך"

גילרוי, בן 84, מספר בשיחת טלפון מביתו בניו יורק שהוא והבמאי, אולו גרוסברד, התרשמו מהמבחן של שין. אבל הוא לא שיער בנפשו שיראה שוב את השחקן לאחר שההצגה ירדה - לא כל שכן שיחזור להצגה שנים כה רבות אחר כך.

"אי אפשר לצפות מראש איך קריירה תתפתח", אומר המחזאי. "הוא היה אתנו בפריצת הדרך שלו, ואז הוא עשה סרטים כמו ‘שביל הזעם' ו'אפוקליפסה עכשיו', ואז נעשה לנשיא ארצות הברית", בסדרה "הבית הלבן". "אתה רואה המון בחורים מוכשרים ואחר כך אתה תוהה מה קרה להם".

במשך השנים העלו שין ואחרים את ההצעה להציג שוב את "The Subject Was Roses". אחד מבניו, השחקן והבמאי אמיליו אסטבז, דיבר על העלאת המחזה בהשתתפותו בתחילת שנות ה-80, אבל אסטבז חשב שהוא מבוגר מכדי לשחק את הבן, לדברי שין.

מייקל ריצ'י, המנהל האמנותי של "סנטר תיאטר גרופ" בלוס אנג'לס, דיבר עם שין כמה פעמים על רצונו להעלות את המחזה. ריצ'י והבמאי ניל פפה תיכננו להעלות גרסה מחודשת של "Speed-the-Plow" של דייוויד מאמט. כששין התפנה, לאחר שנשלמו זמן קצר קודם לכן צילומי "The Way", בבימויו ובהשתתפותו של אסטבז, הסכימו שלושת הגברים להתחיל לעבוד על ההצגה ומחזהו של מאמט נדחה. קונרוי צורפה, וגם גראטי, שאמר כי לפעמים חשש לשחזר ערב ערב תפקיד כשהאיש שגילם אותו במקור נמצא במרחק כמה מטרים ממנו. "הוא נמצא שם כל יום ואומר לי שהמחזה הזה קשה", אומר גראטי. "אף פעם בחיים לא הייתי לחוץ כל כך. הוא כל הזמן אומר לי לסמוך על המחזה ופשוט לעלות על רכבת ההרים".

לשין תמיד היו כמה דברים קבועים ברכבת ההרים הזאת: מחויבותו לדת ולמשפחה (הוא נשוי לג'נט טמפלטון כמעט 50 שנה); והאקטיביזם והלהט שלו בענייני עוולות סביבתיות וחברתיות. הוא נעצר שוב ושוב בכמה הפגנות, לרבות הפגנות אנטי-גרעיניות באתר הניסויים בנבאדה. "לשלום ולצדק חברתי יש מחיר גבוה", הוא אומר. "אם העקרונות שלך לא גובים ממך שום מחיר, הערך שלהם מפוקפק".

*#