אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעבודותיו של משה מוקדי: חיפוש אחר דימוי שהתמוסס

אם בעבר היתה תחושה שמשה מוקדי לא הגשים את ההבטחה ולא נהפך ליוצר מרכזי בתולדות האמנות המקומית, הרי תערוכה של עבודותיו בגלריה גורדון קוראת למחשבה מחודשת על כך

תגובות

אחת עשרה שנה חלפו מאז הוצגה תערוכה מקיפה מעבודותיו של משה מוקדי, "לצייר רק כמו שאני רואה: משה מוקדי - רטרוספקטיבה", שאותה אצרה אירית הדר במוזיאון תל אביב. התערוכה הנוכחית בגלריה גורדון בתל אביב, שתינעל בשבת, מציגה אחדות מהעבודות החשובות ביותר שנכללו בתערוכה ההיא וגם מבחר עבודות מעולות שלא הוצגו בה. את התערוכה הנוכחית אצר אמון יריב, שבחר מבחר מצוין וחשוב המאיר את גוף העבודה של מוקדי כמהלך מעניין מסימבוליזם ופיגורטיביות למופשט; את מוקדי עצמו הוא מציג כאמן שיש מקום לחיזוק מעמדו בתולדות האמנות, לפחות זו המקומית. לתערוכה נלווה קטלוג אך מאכזב לגלות שכולו ציטוטים מהקטלוג של 1999, כך שאין התייחסות לעבודות שלא הוצגו בתערוכה הרטרוספקטיבית.

קריאת העבר באמנות, בדומה לתחומים רבים אחרים, משתנה כל העת ולכן הוא רוחש וגועש לא פחות מההווה. התופעה של גלריות המציגות באופן קבוע תוכנית מגוונת של אמנים עכשווים, ותיקים וכאלו שמתו אחד הסימנים של בניית עולם אמנות בעל מסורת וזיכרון. היא בעלת תרומה חשובה לבניית תודעה רחבה ובנוסף לכך, היא מאפשרת התבוננות מחודשת.

במקרה של מוקדי, בולטת איכותן של כמה מהעבודות הפיגורטיביות המוקדמות שלו והתערוכה גם מאפשרת הרהור בעבודות המופשטות, שהן רוב העבודות המוצגות. דווקא לגביהן התערוכה חשובה במיוחד כי מצטלל בה ההבדל בין המופשט של מוקדי לבין המופשט-לא מופשט שכונה "המופשט הלירי" של חברי קבוצת "אופקים חדשים" (ובמיוחד השילוש זריצקי, שטרייכמן וסטמצקי). הציור של מוקדי מתקשר הרבה יותר לזה של לאה ניקל ויחיאל קריזה (אמן שמוצג כעת בהרחבה בתערוכת אוסף בראון במשכן לאמנות בעין חרוד), וכמוהם גם הוא הושפע מה"אנפורמל" הצרפתי אך גם מהמופשט האמריקאי. הרגישויות והאיכויות ההופכות את ציוריו למעניינים מתקשרות בעיקר למקצב וליכולת להקנות לבדים הרגשה שהם נעים-נושמים.

הציור הפיגורטיבי המוקדם של מוקדי בולט בסימבוליזם ובסגנון שנשען על סגנון היוגנדשטיל המרכז-אירופי. התערוכה מאפשרת לצפות שוב בדיוקן העצמי שלו מ-1923-1924 ולהיווכח שוב עד כמה זו עבודה מרשימה. זהו דיוקן מצוין בכל קנה מידה אך הוא מתבלט עוד יותר בהשוואה לדיוקנאות העצמיים של אמנים שפעלו בארץ באותן שנים, ואף ביחס לדיוקנאות עצמיים מאוחרים יותר - למשל, של יעקב מישורי מסוף שנות ה-70. מישורי צייר את עצמו בדיוקנאות גדולים עם מאפיינים מגדריים נשיים, תוך שהוא בוחן שאלות של כוח וסטריאוטיפים, והרחיב את טווח אפשרויות הזהות תוך שימוש בסגנון שהתקשר לאקספרסיוניזם הגרמני החדש ול"טרנס אוונגרד" האיטלקי (כנראה ללא ידיעתו של האמן).

                          "ציור", 1970

יותר מ-50 שנה קודם צייר מוקדי את עצמו לבוש ספק בשמלה ספק כנזיר בין חבצלות ענק מסוגננות, כלומר - הוא מהלך באזור דמדומים שבין זהויות מגדריות ודתיות וללא שום זיהוי כאמן חזותי. בציורו נפגשות השפעות של פרדיננד הודלר השווייצי בסימבוליקה נוצרית; בתנוחתו של האמן ובשפתיו האדומות נרמזות שאלות של מגדר ומיניות. המפגש של מין ורוחניות, של שאיפה להוויה חדשה המתקשרת עם השאמניזם של קנדינסקי, הרוחניות של חלק מאנשי "וינר וורקשטטה" (סדנאות העיצוב הווינאיות) והקבוצה שהתגבשה סביב אדולף הולצל הגרמני. בצבעוניות החיוורת, בשטיחותן של משיחות המכחול ובעיקר בתחושה מבשרת הרע שכמו אורבת מאחורי הדמות והפרחים העצומים - יש גם קרבה לסימבוליסטים הווינאיים הקודרים כמו קולו מוזר.

מוקדי, יליד 1902 ששמו בעת הציור היה עדיין משה ברנדשטטר, צייר את הציור אחרי שובו לארץ מלימודים בווינה. כוחה של העבודה טמון בכך שההקשרים, ההסברים והרעיונות סביב מקורותיה אינם תמצית העניין שהיא מעוררת. זו עבודה שמרתקת את הצופה. אם בעבר היתה תחושה שגוף עבודתו הגדול של מוקדי לא הגשים את ההבטחה שטמונה בעבודה כזו של אמן בן 22 והוא לא נהפך למרכזי בתולדות האמנות המקומית, הרי בתערוכה הנוכחית קובצו עבודות שקוראות למחשבה מחודשת על כך.

דיוקן חנה רובינא שהוא יצר באמצע שנות ה-20, כלומר סמוך לזמן יצירת הדיוקן העצמי, הוא עבודה מרשימה נוספת, וגם דיוקן יוצא דופן. מוקדי, שיצר תפאורות רבות לתיאטרון, היה מודע היטב למעמדה של מלכת התיאטרון העברי וצייר אותה כשפניה כמעט מוסתרים, כמתחמקת ממבט הצופה. מבחינת סגנונו, הציור, המתאר רגע אבוד וחמקני, מפגיש בין קוביזם לאקספרסיוניזם. ראשה המוטה קדימה של רובינא כמעט יוצא מהציור, מאיים ונואש כראש שור העומד לנגוח. את רובינא הציב מוקדי בחוץ, בטבע ולא בחיי העיר שעמם היא היתה כה מזוהה. המלכה הגולה, ששערותיה הכחולות הן ככתר, הד לצמרת שנישאת מעליה, נראית מובסת, כמי שגורשה מהנוף השליו שמאחוריה לארץ גזירה.

                                  "דמויות", שנות ה-20

"דמויות", עבודה גואש קטנה, שאף היא מתוארכת לשנות ה-20, בולטת באיכויות של חיפוש, כאב וציוריות שאפשר לחוש בה תנועה. בעבודת הגואש החידתית במקצת ישנן שלוש דמויות בתנוחות ובגדלים שונים על רקע מה שיכול להיקרא כהפשטה של נוף עירוני. הדמויות, מפגש סגנוני ולכאורה בלתי אפשרי של מאטיס, שאגאל, יונתן בורופסקי ופנחס כהן גן, מצויות במעין לימבו של זמן ומקום - החל בדמות הכורעת-המקופלת העירומה ועד לדמות המרכזית, העומדת במה שנראה כתנוחת מחול או תפילה תחת שמים מסוגננים לעיגולים אפורים סגולים מאיימים.

מעבר להזדמנות להתבונן מחדש בציורים פיגורטיביים (בהם גם "חרמש הירח וסוס כחול" הידוע), בתערוכה מוצג גם מבחר קטן ומשובח של הציור האבסטרקטי של מוקדי, לרבות עבודות מאוחרות מתחילת שנות ה-70, סמוך למותו ב-1975. בטקסט התערוכה מ-1999 הודגשה השפעת העיסוק הרב של מוקדי במוסיקה (תחום שהוא למד בצעירותו באופן אינטנסיבי במקביל לציור). בתערוכה בגלריה גורדון מוצג מבחר שחלק גדול ממנו לא הוצג ברטרוספקטיבה. במיטבו, כמו ב"ציור", עבודה מ-1970 שעשויה כולה בכחולים, מוקדי בוחן יחסים ומשקלים כמי שמבקש להגיע לאיזון מדויק ונכון כלשהו שנעלם מעיני הצופים. צורות של עיגולים וסימוני ריבועים נעלמים נמסים זה לתוך לזה ויוצרים צורה שיותר ממה שאפשר למצוא בה, היא מציעה פתח לחיפוש אחר דימוי שנראה שכבר התמוסס ונותרו רק קווי מתאר תלויים, המרחפים על הבד.

משה מוקדי - "ציורים נבחרים, 1923-1973". אוצר: אמון יריב. גלריה גורדון בתל אביב (בן יהודה 95), שעות פתיחה: יום שני-חמישי, 11:00-19:00; יום שישי, 10:00-14:00; שבת, 10:00-13:00. עד 20 בחודש

*#