אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יובל בנאי על הקשר בין חקלאות למוסיקה

גם בשיא ההכנות לאלבום החדש של "משינה", יובל בנאי לא מוותר על עיסוקו הפחות מוכר: הפקת שמן משובח ממטע הזיתים שלו בסג'רה. בראיון ירוק ושליו, הוא מספר מה משך אותו אל אדמת הגליל

תגובות

"יוסי אלפנט אמר לי מזמן: ‘להיות רוקר זה מזל רע. להיות רוקר ישראלי זה מזל רע מאוד מאוד'", אומר יובל בנאי ומרשה לעצמו לחייך חיוך קטן. בכל זאת, כהגדרתו, "אני כבר לא ילד". בגיל 48 - שבועיים לפני צאת אלבומה החדש של להקתו "משינה", "יהלומים בשמים" - בנאי מצא לעצמו עוד פינה להתרווח בה: מטע הזיתים שלו במושבה אילניה, הלוא היא סג'רה שבגליל התחתון.

לפני שש שנים רכש בנאי עשרה דונם של אדמה חקלאית במושבה ונטע בה 300 עצי זיתים מזנים שונים. אחרי עבודה לא קלה, אחרי שנים טובות ושנים רעות, מסק מהם כ-400 ליטרים של שמן זית תחת השם "סג'רה". השמן נמכר בחנות אוליה בתל אביב בפחיות שעיצובן מזכיר עטיפת דיסק רוקיסטי.

כשמשוחחים עם בנאי על מטע הזיתים מגלים מהר מאוד שיש קשר בין חקלאות למוסיקה. "כשהכרתי את שלומי ברכה והתחלנו לכתוב יחד, לא חשבנו מה יצא מזה", מספר בנאי. "כתבנו שירים, ואז התחלנו את ‘משינה'. אנשים התעניינו והדבר הזה בנה את עצמו. ברור שהיה לנו רצון שאנשים יקשיבו לשירים. כך זה גם היום עם הזיתים: ברור שאם יצא לי שמן זית ובכל הבדיקות הרשמיות אמרו שהוא לא רע, אני רוצה שאנשים יטעמו. יש בי צורך להציג את מרכולתי לקהל".

בנאי מספר שתמיד נמשך לחקלאות ואף עסק בה בילדותו. "סבא שלי, אבא של אמא שלי, גידל תמרים וזיתים. בילדותי הייתי עובד אצלו חודשיים בשנה. זה חלום שהיה לי כל הזמן. אני אוהב עבודה פיסית בחוץ וגם לישון בטבע. זה הכיף הכי גדול, בדיוק כמו לנגן", הוא אומר. "נכון, החיים הובילו אותי לחיי עיר, למוסיקה, לחדרי חזרות ולאולמות - אבל גם הטבע הוא חלק גדול ממני. לפני שבע שנים היה רגע בחיים שבו יכולתי להסתכל על עצמי, להתפנות ולהגשים את הרצון הזה".

לכל עץ יש מקום

שותפו של בנאי בסג'רה הוא זיו ריקלין. "הוא בא, הסתכל עלי ואמר: ‘אני השכן שלך מהחלקה הסמוכה. אני בן המקום ואעזור לך. תשתול אצלך מה שאני שותל אצלי'", נזכר בנאי. "אחר כך התברר לי שמשפחתו היתה ממקימי סג'רה, לפני 130 שנה. הוא לא הירצה לי ולא התנשא, פשוט בא ועזר לי. נהיינו שותפים וחברים טובים. בעיניו לא הייתי התל-אביבי שבא לשחק קצת בטבע, אלא בחור רציני. זה היה חשוב לי".

לדברי בנאי, ההתחלה היתה קשה. "למדתי על שיטות גידול. לא רציתי לשתול כרם אינטנסיבי שבו המון עצים צפופים. נתתי לכל עץ את המקום שלו. בין העצים נטעתי ברושים. כדי לשתול 150 שתילים צריך לחפור 150 בורות. גייסתי חברים: רני (רני הדרי, שעליו כתב בנאי את "רני בפאריס"), שלומי (ברכה). כל מי שיכול היה להגיע בא לעבוד אתי יום-יומיים".

מה הם חשבו עליך?

"הם לא התפלאו. מי שמכיר אותי יודע שדיברתי על זה שנים. זה היה אמור להגיע מתישהו, ונמצא הרגע. העבודה קשה ובכל זאת, הם באו ועזרו. זה כיף גדול לעבוד בשדה".

אחרי הנטיעות, צריך היה לטפח את העצים, לשמור עליהם מקור וממחלות. "ריססנו רק לפי התקן האורגני", הוא אומר. "לא בחרנו תמיד בדרך הקלה, אלא הארוכה יותר. נדרשו יותר שנים עד שהכרם הניב, אבל לא נורא, בסוף התוצרת טובה יותר. נטענו, השקינו וחיכינו. מה שיפה בעצים זה שלא צריך לעמוד לידם כדי שיגדלו. הם פשוט עושים את זה. בחקלאות יש רכיב מרכזי בלתי נודע, כמו במוסיקה, או בכתיבה. אתה לא יכול באמת לדעת מה יתקבל. אלה כנראה תחומים שאני נמשך אליהם".

                              יובל בנאי בסג'רה. עולמות נפרדים

בנאי שתל את הכרם ויצא לסיורים במטעי זיתים ברחבי הגליל. "הייתי בעשרות כרמים. דיברתי עם חקלאים, וכל אחד סיפר לי על השיטות. נטעתי זנים מעורבים: זן פישולין מאיטליה, זן פיקואל וזן סורי. התמקדתי בזנים האיטלקיים, כי האיטלקים מבינים בשמן זית", הוא אומר.

כמו במוסיקה, בנאי אומר שהיה לו "גלגול ממוזל" בחקלאות. בזכותו פגש את זיו ריקלין, גייס חברים לעבוד אתו, פגש את האנשים הנכונים שעזרו לו עם הידע. ובכל זאת, במוסיקה הוא חש כבר יותר בטוח. "כשחושבים על זה, מוסיקה אני עושה כמעט 30 שנה", הוא מהרהר בקול.

מניב פרי

בנאי מתגורר בסג'רה שלוש שנים, מאז פרידתו מהשחקנית אורלי זילברשץ (לבני הזוג שלושה ילדים: אלישע, שהקים את להקת הרוק "Got no shame", עמליה וסופי). אי אפשר שלא להבחין כי החיים מחוץ לתל אביב שינו את תפישתו על השהייה האינטנסיבית באור הזרקורים. בנאי רואה בה עכשיו מס הכרחי שצריך לשלם.

בחודשים האחרונים הוא שוהה הרבה בתל אביב, עקב ההכנות הקדחתניות לקראת יציאת האלבום החדש של "משינה", "יהלומים בשמים", במסגרת חגיגות 25 שנה ללהקה. החיים עם החקלאים בגליל התחתון מאזנים היטב את שגרת ההופעות הנוכחית שלו עם הלהקה. וגם קצת מצחיקים אותו. "אחרי שלוש שנים ארוכות, העצים שלנו התחילו לתת פרי. לקחתי שקים של זיתים לבית בד סמוך כדי לגרוס אותם לשמן זית. אני עומד בתור ארוך של חקלאים ופאלחים, ואת אף אחד לא מעניין אם הופעתי אתמול עד מאוחר ועם מי. אני עומד שם שש או שבע שעות, יוצא ומעשן סיגריה, אוכל סנדביץ' ומעביר את היום בנעימים. האם יש ניגוד יותר גדול מזה להופעה בפורום בבאר שבע?"

לפני כשנה יצר קשר עם הילה וונקרט, מנהלת החנות אוליה, ובהשקעה משותפת אתו ועם ריקלין הם הפיקו את שמן הזית "סג'רה". "עברתי ברחוב כמה פעמים. יום אחד, כשהרגשתי בטוח מספיק, החלטתי להיכנס", מעיד בנאי.

ממטע הזיתים שלו הופקו כ-400 קילו של זיתים, שהניבו כ-400 ליטרים של שמן זית. "זו כמות קטנה במונחי חקלאים. יש משפחות בכפרים לידי שזו הכמות שהן מפיקות בשנה", הוא צוחק.

הכרם של בנאי בסג'רה מטופח מאוד. וונקרט, שראתה כרמים רבים באיטליה ובארץ, מציינת את ההקפדה הרבה של בנאי ביחסו לחקלאות. "גם במוסיקה, אני מתערב בכל דבר, מעורב בכל דבר, מעיר הערות ומנדנד ואולי אלו התוצאות", מסביר בנאי.

יובל בנאי ושמן הזית שייצר: "מה שיפה בעצים זה שלא צריך לעמוד לידם כדי שיגדלו"

אפשר לראות את הסיפוק על פניו כשהוא מתבונן בפחיות השמן הנערמות על שולחן העץ שבחנות. עכשיו, כשהגיע למטרה, הוא משתעשע גם ברעיון של נטיעת כרם גפנים. "אבל יש לי חיבור טוב כל כך עם העץ הזה, עץ הזית", הוא אומר ברצינות. "אחרי שבע שנים אני מכיר אותו. יודע עליו דברים. הוא מחזיר לי חזרה. יש לי יותר ביטחון".

עד כמה אתה מעודכן לקראת האלבום החדש? הרי השוק השתנה כל כך.

"נכון, וזה טוב ומעניין. ניל יאנג אמר שלא משנה מה, רוקנרול יישאר. אם הוא יהיה ברשת, באייפוד, במיי ספייס, או במוצרי מולטימדיה שאתה לוקח אתך לכל מקום - המהות לא תשתנה. העובדה היא שבאים להופעות, אנשים רוצים לראות הופעות".

אתה שומע מוסיקה כשאתה עובד בשדה?

"מה פתאום? אני עובד בחוץ בשקט מוחלט עם שני כלבים שרצים לידי מאושרים. בשביל זה התחלתי בעבודה הזאת, בשביל ההפרדה המוחלטת בין שני העולמות, שאולי הם משלימים זה את זה".

כשבנאי נשאל על התופעה של תל-אביבים שרוכשים אדמות חקלאיות ומעבדים אותן, הוא מהסס לרגע. "אני תל-אביבי מילדות, אבל אני מייחס את השיבה לחקלאות לחיפוש אחר שקט ולחזרה לילדות. הרי כל התל-אביבים האלה הגיעו מאיפשהו. ואחרי שנים של חיים בעיר הם רוצים עוד משהו, מקום להירגע בו, עבודה שונה לחלוטין מזו שהם עושים ביום יום".

השבועות הקרובים בחייו של בנאי יהיו לדבריו "בלי זמן לנשום". הוא נע מהופעה, לחדר עריכה, לחדר חזרות לפני הופעה - הכל במסגרת ההכנות ליציאת האלבום החדש של משינה, "יהלומים בשמים", לרגל חגיגות 25 שנה ללהקה.

רגע לפני שהוא מסיים את השיחה הוא מביט שוב בפחיות הקטנות, הארוזות כאילו היו דיסק חדש, ונראה שהוא רק מחכה לחזור לאוויר הפתוח. אבל אז בכל זאת הוא אומר: "טוב, מוסיקה זה מה שאני יודע לעשות הכי טוב, עדיין", וממהר לחזרה לפני הופעה בבאר שבע.

הלהקה הראשונה שבנאי וברכה הקימו יחד, מיד עם שחרורם מהצבא, נקראה "שלום הציבור". אחרי שהתפרקה הקימו את "משינה", וזו פעלה ברציפות במשך עשור שלם, עד 1995 ונהפכה לאחת הלהקות המצליחות בתולדות הרוק הישראלי. אחרי ש"משינה" התפרקה, הוציא בנאי ארבעה אלבומי סולו: "יובל בנאי", "רש"י דאב", "נשאר במקום" ו"מעבר להרים", שיצא לפני שנתיים. הלהקה התאחדה שוב ב-2003 והוציאה אלבום ושמו "רומנטיקה עתידנית". בנאי גם הפיק והלחין אלבום מצוין לאשתו לשעבר, אורלי זילברשץ, ושמו "הקברט של מירנדה".

*#