אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תערוכה בלונדון מציגה מבט שונה על ואן גוך

האם היה ואן גוך אמן מטורף שצייר מתוך דחף פראי או איש משכיל וצייר מיומן? אן דיומא, שאצרה תערוכה חדשה המוצגת ברויאל אקדמי בלונדון, מבקשת לשנות את הדימוי של הצייר ההולנדי הידוע

תגובות

לדימוי האמן ה"משוגע" והפראי יש תפקיד מרכזי בפרסום העולמי של וינסנט ואן גוך. האמן ההולנדי שצייר בצרפת וסבל מדלות ועוני במשך חייו, ממשיך ומעורר הזדהות והערצה בכל העולם, בקרב הקהל הרחב ובקרב אמנים. גם בישראל הוא זוכה למעמד מיוחד כפי שהוצג לפני שנה בתערוכה "ואן גוך בתל אביב" במוזיאון בית ראובן, בהשתתפות עשרות אמנים בני דורות שונים שהגיבו לדמותו ולאמנותו. אבל עד כמה תואם הדימוי הזה את האמת הביוגרפית והאמנותית של וינסנט ואן גוך?

תערוכה שמוצגת ברויאל אקדמי עד ה-18 באפריל מבקשת להציע מבט שונה על סיפור חייו ויצירתו. "ואן גוך האמיתי: האמן ומכתביו" משלבת לראשונה ציורים ורישומים של ואן גוך, בחלקם ידועים מאוד ובחלקם כאלה השייכים לאוספים פרטיים ואינם מוצגים בציבור, לצד מבחר ממכתביו, שבהם משולבות סקיצות קטנות.

המכתבים עצמם מוכרים ברובם מאז פורסמו לראשונה ב-1914. במשך השנים פורסמו מהדורות נוספות ותרגומים (גם לעברית) והם ששימשו בסיס לסיפורים, לשירים ולסרטים שטיפחו את המיתוס של ואן גוך. השאלה היא מה עוד אפשר לומר היום על האמן המפורסם ומדוע עכשיו? אוצרת התערוכה, אן דיומא, מסבירה שהתערוכה מבוססת על מהדורה חדשה של מכתבי ואן גוך, שראתה אור בנובמבר האחרון לאחר 15 שנות מחקר. מדובר בפרויקט מרשים ביותר שיזם מוזיאון ואן גוך באמסטרדם: שישה כרכים של כל 902 המכתבים בתעתיק חדש ובתרגום לאנגלית, מלווים בהערות מפורטות ובאלפי תמונות ואיורים.

                   קטעים מהמכתבים המוצגים בתערוכה

למרבה השמחה הישגי המחקר הזה פתוחים לקהל הרחב באתר אינטרנט מקיף, המאפשר לא רק לקרוא את כל המכתבים, ההערות והמאמרים אלא גם לערוך חיפושים מתקדמים בתוכן המכתבים. מעבר להישג המדעי, החשוב לכשעצמו, האם יש במהדורה החדשה משהו שמצדיק תערוכה המתמקדת במכתבים? דיומא סבורה שכן: "המהדורה מציגה פרשנות חדשה לגמרי, לאחר שהמכתבים תורגמו מחדש ומלווים בהערות רבות, אנו יודעים הרבה יותר על ואן גוך בזכות המהדורה החדשה".

האם את מנסה לקרוא תיגר על מיתוס האמן "המשוגע" ולהציגו כאדם כותב, מלומד?

"אולי לא בדיוק מלומד אבל בהחלט כמישהו המעמיק לחשוב, אדם שקרא הרבה מאוד ומעל לכל, אדם שהקדיש הרבה מחשבה לעשייה האמנותית שלו. הוא לא צייר באיזה פרץ של טירוף. הוא לימד את עצמו בקפדנות ובמשמעת עצמית להיות אמן. במכתבים אפשר לראות סקיצות מהירות שנעשו בעקבות הציורים. הן נלוות לתיאור המפורט ששלח ואן גוך לאחיו תיאו על מה שצייר לאחרונה, מה היו מחשבותיו בנושא ואיך ביצע את הציור מבחינת צבעים וקומפוזיציה. ואן גוך רהוט מאוד בכתיבתו וזה עוד משהו שעולה מן המכתבים - שוואן גוך הוא כותב נפלא. במכתביו הוא מעלה את מחשבותיו על אמנות, ואלה לעתים קרובות רעיונות פילוסופיים".

תשוקה לספרים

רוב המכתבים ששרדו ממוענים לאחיו הצעיר ממנו בכמה שנים תיאו, שהיה סוחר אמנות בפאריס. תיאו היה המשענת הכלכלית והמקצועית העיקרית של ואן גוך; הוא שלח לו כסף בקביעות ונתן בו אמון כאמן. ואן גוך התכתב גם עם אמנים אחדים על סוגיות אמנותיות ואישיות וכן עם בני משפחה אחרים. באסופת המכתבים נכללים גם כמה עשרות מכתבים שקיבל, מתוך כ-600 מכתבים שלא שרדו.

ואן גוך אמנם הרבה לכתוב אך לא היה יוצא דופן בתקופתו. האימפרסיוניסט קלוד מונה כתב יותר מ-3,000 מכתבים, וההתכתבות של הצייר האמריקאי-בריטי ג'יימס מקניל ויסלר כוללת לא פחות מ-13 אלף מכתבים. לבד מהתוכן הביוגרפי והעיון האמנותי, מה שמייחד את מכתבי ואן גוך הוא סגנון הכתיבה והביטוי הרגשי החזק והמשכנע שזיכו אותם גם בהערכה ספרותית.

מפתיע קצת לגלות כי האחים ההולנדים וינסנט ותיאו ואן גוך התכתבו ביניהם בצרפתית. "אחרי תקופה שוואן גוך חי בפאריס עם אחיו, בין 1886 ל-1888, הוא עבר לדרום צרפת והם המשיכו להתכתב בצרפתית", אומרת דיומא, "במאה ה-19 הרבה משכילים הולנדים דיברו צרפתית. ואן גוך חי בלונדון לסירוגין במשך כשלוש שנים ודיבר אנגלית היטב. לא היו לו הרבה מכרים אנגלים, ובתערוכה יש רק מכתב אחד באנגלית".

ואן גוך לא רק כתב אלא גם הירבה לקרוא. היתה לו, כפי שהעיד על עצמו "תשוקה שלא ניתן לעמוד בפניה לספרים", אבל מעבר לתשוקה היו הספרים תמריץ להתפתחות אישית ולפיתוח השקפת עולמו. ואן גוך קרא ממיטב הספרות של המאה ה-19: בלזק, ויקטור הוגו, פלובר, צ'רלס דיקנס, טולסטוי. הוא קרא מחזות של שיקספיר ושירה של גיתה והיינה, ספרי הגות, היסטוריה ופילוסופיה, מאפלטון ודנטה עד ארנסט רנן וקארלייל - רשימת הקריאה שלו מרשימה לפי כל קנה מידה. לא מפתיע שהספרים הופיעו פה ושם גם בתוך ציוריו.

כשם שהצד האינטלקטואלי של ואן גוך פחות ידוע, כך גם לא רבים זוכרים כי הקריירה האמנותית שלו ארכה רק עשר שנים. רק ב-1880, בהיותו בן 27, החליט להיות אמן. לפני כן התנסה בתחומים אחרים, בבית מסחר לאמנות וכמטיף כפרי. הוא החל ללמד את עצמו לרשום, באמצעות ספרי הדרכה וגם באמצעות שיעורי רישום אצל אמנים. בתערוכה מוצגות עבודות באיכויות שונות, ובמקרים מסוימים ניכר שוואן גוך התקשה בפרספקטיבה וברישום דמויות.

"כללנו בתערוכה עבודות מוקדמות שלו ממש מראשית הקריירה שלו כאמן, ובהן עבודות נהדרות כמו ציור בצבעי מים מ-1882", אומרת דיומא, "אבל הוא אכן התקשה ברישום הדמות האנושית. הרישומים המוקדמים תמיד עוצמתיים אם כי לעתים גם מגושמים".

האם התכוונת להציג את דרך התפתחותו של ואן גוך, את שנות ההכשרה שלו?

"ואן גוך היה טוב למדי כבר מן ההתחלה. רבים מהרישומים ההולנדיים המוקדמים שלו הם נפלאים, אלא שהם שונים מן הציורים המאוחרים והמוכרים יותר שלו".

כדי ללמוד, נשען ואן גוך על מסורת ציור הנוף ההולנדי ועל ציורי האיכרים של האמן הצרפתי ז'אן פרנסואה מילה. גם מי שמכירים את תקופתו המוקדמת, יגלו כאן עבודות לא מוכרות, חלקן מפתיעות. בעקבות המעבר לפאריס, בפברואר 1886, עבר הציור שלו מהפך צבעוני דרמתי. בשלב זה עוברת התערוכה מן הסדר הכרונולוגי לחלוקה על פי נושאים, כגון: צבע, השפעות ההדפסים היפאניים, דיוקנים, מחזור הטבע, הנופים המאוחרים.

                           דיוקן עצמי של ואן גוך מ-1888

בצד ציורים נודעים כמו "הכיסא של ואן גוך" ו"הכיסא של גוגן" המוצגים יחד במפגש נדיר, מוצגים בתערוכה גם ציורים הרבה פחות מוכרים ובחלקם, יש להודות, גם פחות מוצלחים. הם מדגישים את העובדה שוואן גוך המשיך לחפש ולהתנסות בתיאורי הטבע, השמיים והעננים, הברושים והשדות. תנועות המכחול המסולסלות וה"עצבניות" היו חלק מניסיונותיו הסגנוניים. שילוב הדמות בנוף לא תמיד עלה יפה גם בציוריו המאוחרים.

המפגש עם ציורים פחות מוצלחים מעניין באופן מפתיע. הוא מזכיר שוואן גוך סיים את חייו ביולי 1890, כשמאחוריו רק שנים ספורות, בעיקר השנתיים האחרונות, שבהן החל לגבש את שפתו האישית כאמן והיה על סף הפריצה וההכרה. בשנה וחצי האחרונות סבל גם ממחלת נפש, כנראה מאניה-דיפרסיה, אבל היו לו תקופות צלולות שבהן צייר. בזמן ההתקפים לא צייר, כך שהזיקה המיתולוגית בין השיגעון לאמנות אין בה הרבה ממש, כפי שהטקסטים בתערוכה מדגישים שוב ושוב.

קשות להשגה

עבודות טובות יותר או פחות - העובדה שהן של ואן גוך הופכת אותן ליקרות וקשות להשגה. "היתה לנו התחלה טובה כשמוזיאון ואן גוך באמסטרדם הסכים להשאיל 40 מכתבים מקוריים וגם 12 ציורים", מספרת דיומא, "חוץ מהמכתבים יש בתערוכה 65 ציורים ו-30 רישומים, ונדרשו לי חמש שנים לאסוף אותם. נסעתי בכל העולם, פגשתי כל אספן וחלק מהם היה עלי לפגוש כמה פעמים. הרעיון שהציור יוצג לצד המכתב המקורי שמתאר אותו, משהו שלא נעשה קודם, סיקרן את האספנים ועזר לשכנע אותם".

בולטים בתערוכה הם הצבעים העזים בחדרים - הצהוב והירוק. זו מגמה מתפתחת בשנים האחרונות בתערוכות. "החלטתי כבר בשלב מוקדם לצבוע את הקירות בצבעים חזקים, בין השאר בגלל ממדי האולמות ברויאל אקדמי שהם גדולים מאוד ובעלי תקרות גבוהות. זהו בניין מסוף המאה ה-19, שנועד להציג ציורים גדולי מידות של הבארוק או הרנסאנס. ואן גוך, צייר של המאה ה-19, עבד בקנה מידה ביתי. הציורים בעלי עוצמה אבל לא גדולים. הצבע החזק גורם למבט להיעצר בגבולות הקיר הצבוע ולהתעלם מן הגובה הרב. חוץ מזה ראיתי שתי תערוכות של ואן גוך בשנה וחצי האחרונות, באחת היו צבעי הקירות עזים ובאחרת בגוני אפור בהיר. שמתי לב שהציורים נראו יותר ‘מתים' על הרקע החיוור".

האם המיתוס שאת מנסה לשנות, הוא לא זה שמושך בעצם את האנשים לתערוכה כמו זו שאצרת?

"קיבלתי הרבה מכתבים מהקהל שחשבו שהיה מרתק לראות את המכתבים, ולדעת עליו יותר ממה שידעו קודם. ואן גוך, מעבר למיתוס, הוא גם אמן גדול ואנשים אוהבים את האמנות שלו, כי הוא חש את הטבע בצורה כל כך אינטנסיבית והוא פיתח טכניקה שאפשרה לו להעביר את רגשותיו באופן ישיר. אחרי מאה שנה זה עדיין מדבר ישירות ללב. אנשים בוכים בתערוכה, עד כדי כך הם נרגשים מהציורים שלו".

אחד המוצגים אכן מעורר הרהורים עצובים במיוחד. במכתבו האחרון, ימים אחדים לפני מותו, דבר אינו רומז על הצפוי. גם לא ציור השמן "שדה חיטה לאחר הגשם" המתואר בו: נוף פתוח ומואר בצהוב וירוק. ב-70 הימים האחרונים שלו צייר יותר מ-70 ציורים, בהם מהמוצלחים והבוטחים בציוריו. מי יודע איך היו נראים פני האמנות לו היה ואן גוך ממשיך לצייר עוד כמה שנים.

*#