אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האלבום ה"יהודי" של קובי אוז

בשונה מאלבומי הפיוט חמורי הסבר שהציפו את ישראל בשנים האחרונות, האלבום החדש של קובי אוז מצטיין במבט מלא הומור ומצליח לחפש תשובה ולצאת בשאלה בו-בזמן

תגובות

אם יש אלוהים בשמים, הוא מה-זה נהנה מהאלבום החדש של קובי אוז. בעיקר בגלל ההומור. כל כך הרבה אלבומים "יהודיים" חמורי סבר יצאו כאן בשנים האחרונות. חלקם טובים, חלקם פחות. אבל כולם רציניים להחריד. די, נמאס. יהודים, תקלילו. קובי אוז מקליל.

גם אוז עשה אלבום "יהודי". הוא עוסק בנושאים שבהם עסקו כל אלבומי הפיוטים למיניהם: עניינים בלתי פתורים שבין אדם למקום ובין אדם לעצמו. הסוגיות האלה, ההתלבטויות האלה, הן בנפשו של אוז. לפעמים הן ממש קורעות אותו. זה רחוק מלהיות אלבום של דאחקות. אבל הדרך של אוז להתמודד עם השאלות שמטרידות אותו היא (גם, לא רק) דרכה של הקריצה, של האירוניה העצמית, של הספקנות. הצורה שבה הוא מבצע, למשל, את הפיוט "ידידי די" של יהודה הלוי היא ממש משובבת נפש. הוא משתעשע עם פרלוד של באך וחותך אותו בממזריות. הוא משחק עם הקול שלו בין גבוה ודקיק לבין נמוך-מים-המלח. פתאום, משום מקום, נכנסת משרוקית. דמיינו את דורי בן זאב מקליט אלבום פיוטים. כך פחות או יותר זה נשמע. ואם לא בן זאב, אז דני סנדרסון. או אריאל זילבר המוקדם. או שלמה גרוניך המוקדם. אלה אבות המזון של אוז באלבום הזה. בחלקים הטובים שלו, בכל אופן. ויש בו גם חלקים פחות טובים.

אוז משתמש בהומור כי זאת הנטייה הבסיסית שלו. זאת השפה שלו. אבל הוא עושה את זה גם מכיוון שבאופן פרדוקסלי לכאורה, דווקא ההומור מאפשר לו להיות רציני ולחפור בסוגיות כבדות משקל של זהות והשתייכות. בניגוד למה שאפשר היה לחשוב, הקונפליקט הבסיסי שמניע את האלבום הזה לא קשור למידת האמונה של אוז. הוא לא מתלבט בין אמונה לחוסר אמונה. לכל אורך האלבום הוא נשמע כמו אדם מאמין. הקונפליקט גם לא קשור לפרקטיקה של היותו אדם מאמין שאיננו דתי. כן מקיים מצוות, לא מקיים מצוות - זה לא העניין פה.

קובי אוז (בחזית). תמימות ילדותית

אז מה העניין? אפשר אולי לקרוא לזה "הדילמה של המסורתי", וסליחה על הסוציולוגיה. אוז מעמיד תדיר את העולם החילוני המהיר, הפרוץ והאמיתי מול העולם המוגן של המסורת, שהוא יותר רעיון מאשר מציאות. הוא משוטט בין שני העולמות האלה, שייך-לא שייך בשניהם. "הנה שוב הגעתי למקור / זה כמו עברו שנות דור / ועכשיו חיבוק גדול / ושוב הלבבות ביחד / אבל הנה מזדחל לו הספק". תמיד מזדחל לו הספק.

בשיר האחרון הוא הולך לשחות בנקבת השילוח. הוא חוזר אל העבר היהודי בצורה הכי מוחשית וגופנית. ואז, במקום להשתלהב באופוריה רליגיוזית, הוא שואל את עצמו: "כמה מזה מגלומניה? כמה מזה אנתרופולוגיה? כמה מזה רגשי אשמה? כמה מזה כי העולם שלי מלוכלך?". לא צריכים להיות שותפים להתלבטויות האלה כדי ליהנות מהצורה שבה אוז מגולל אותן ומהעובדה שהוא לא מתיימר לדעת את התשובות. בכלל, זה אלבום של אדם שמחפש תשובה ויוצא בשאלה בעת ובעונה אחת.

לא חסרות מגרעות ב"מזמורי נבוכים". יש בו, למשל, איזו תמימות ילדותית קצת מעצבנת. הפנטסיות של אוז על הרמוניה ישראלית מגוחכות ("אבל למרות הכל הסובלנות רוחשת מתחת לפני השטח / תראה לאט לאט אנשים יוצאים מהמתח / ורוצים בסך הכל להיות ביחד בבית הכנסת הגדול הזה שנקרא ארץ ישראל". נו באמת). גם התיאור של אוז את העולם החילוני הקר והמנוכר הוא לפעמים פלקטי ומרגיז. ויש שירים שנשמעים כמו משהו שיעניין רק את החבר'ה ממכללת עלמא ("זלמן זה לא אתה").

אבל גם מי שלא מבין מדוע אוז מוקסם כל כך מחסיד ברסלב ההזוי שעומד עם השלט "אני רוצה משיח" באמצע איילון (בשיר "איש עם שלט מקרטון"), חייב להסיר את השטריימל בפני התיאור המקסים שלו: "מכוניות קורצות אליו בצפצוף עתידני, מנצנצות מטאלי / הוא מצטמצם מול שלל שלטי חוצות ביערות של מגדלי הפאלי / האיש הזה הוא כנראה קצת Off, לא בשר לא חלב, קצת מטורללי / אני פותח את החלון החשמלי ושר אליו לפי לחן שעלה לי". כך כותבים שיר פופ ישראלי.

אחד הקטעים היפים באלבום הוא הקטע האינסטרומנטלי "מזמורי נבוכים". הוא נשמע כמו פגישה בין הפסנתרן היהודי-אלג'יראי מוריס אל מדיוני לבין תזמורת צוענית, והצליל שלו מייצג את הגישה המוסיקלית של האלבום כולו, גישה שכורכת עבר והווה, הומור וקצב, תרועה וסלסול. אוז הקליט את האלבום בהופעה באולפן, והספונטניות עוברת. הלהקה שלו טובה, בעיקר אדם מדר, שמנגן בין היתר במנדולינה, חליל וחצוצרה, וג'וני קורן, שמנגן בפסנתר ואקורדיון. מנדולינה, חצוצרה, טרומבון, אקורדיון: איזה כיף לשמוע אלבום ישראלי שמשתית את הצליל שלו על כלים כאלה.

ומלה אחרונה על שתי מלים בשיר הראשון, "פקק של נסים". באמצע השיר אוז משלב חלק מהקדיש בנוסח הספרדי: "יהא שלמא רבא מן שמיא ורווח והצלה / יהא חיים ושבע ושיזבא ורפואה / וסליחה וכפרה וישועה ונחמה וגאולה לנו ולכל עמו ישראל". ואז, אחרי פאוזה של שתי שניות, הוא מוסיף עוד שתי מלים: "וגם לכולם". לנו ולכל עמו ישראל וגם לכולם. אמן.

קובי אוז - "מזמורי נבוכים". עננה/הליקון

כתבות שאולי פספסתם

*#