אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבמאי של "ביקור התזמורת" בעבודה על סרט חדש

לאחר ההצלחה האדירה של "ביקור התזמורת", ערן קולירין היה יכול ליצור כל סרט שיעלה על רוחו. בראיון הוא מספר על בחירתו האמיצה ב"ההתחלפות", סרט צנוע ואישי

תגובות

"בשבוע הראשון של הצילומים הייתי בלחץ אימים. אני חושב שצריך לצלם מחדש את הכל", אמר בשבוע שעבר ערן קולירין. הבמאי והתסריטאי יצר לפני שלוש שנים את אחד הסרטים הישראליים המצליחים ביותר בזירה הבינלאומית, "ביקור התזמורת", ומצלם בימים אלה את סרטו החדש, "ההתחלפות". "אני מודה לאלוהים על כל מה שקרה לי", הוא אומר, "אבל כשהגעתי לכאן הרגשתי שזה כמו לחזור לנהוג אחרי תאונה. החזקתי את ההגה כל כך בכוח, עד שלקח לי יותר משבוע לשחרר אותו ולהתחיל לנהוג כמו שצריך".

כמה שעות לפני כן, מתחת לאחד הבניינים בשורת בנייני מגורים זהים כמעט ברמת אביב, ביום סחוף רוחות, מתחפרים חברי צוות הצילום של "ההתחלפות" בתוך מעיליהם. לפתע, שני גברים יוצאים בריצה מדלת הכניסה של הבניין, רצים זה אחר זה במהירות, לא מביטים לאחור. רק כשהם מגיעים מאחורי אחד הקירות הגובלים בחנייה של הבניין, הם נעצרים, נשענים עליו ומסדירים את נשימתם. אחד מהם מחייך ומתיישב, והשני בעקבותיו. הראשון שולף חפיסת סיגריות מכיס מכנסיו, אבל אז גבר שלישי חולף על פניהם, עוצר ונועץ בהם מבט בוחן, חוקר, גורם להם לקפוא על מקומם. השניים מישירים אליו מבט עד שהוא מסתלק.

אחד הגברים, יואב (בגילומו של דב נבון), מציע סיגריה לחברו, עודד (רותם קינן), אך זה מסרב. יואב קם על רגליו. "אני ניגש לספסל ההוא. אני אוהב לשמוע את הקול שלי כשאני לבד. זה לא אישי או משהו", הוא אומר. "זה בסדר", עונה עודד, מתקשה להסתיר את הפתעתו. "תבוא מחר?", שואל יואב. עודד מהנהן. יואב מניף אצבע לעבר חברו, במחוות פרידה ילדותית משהו, וזה משיב לו באותה מטבע.

עודד נותר לבדו, נשען על קיר החניון. הוא משתהה, מביט ימינה ושמאלה, ואז מתחיל לדבר לעצמו. "אהה.. אחת שתיים...", הוא משתהה שוב. "שטעג. פעם היה לנו מורה למתמטיקה יצחק שטעג. הוא היה כותב את זה עם ע', שטעג. הוא היה עולה חדש מאוסטרליה, והילדים צחקו על המבטא שלו, עד שהוא איבד את העשתונות. אני ריחמתי עליו, ובשנה שאחרי ביקשתי במיוחד להיות אתו למרות ששמו אותי בהקבצה אחרת. אבל כשביקשתי ממנו, הוא סירב ואמר ‘זה מחמיא לי, אבל אני לא יכול לקבל כל אחד'".

עודד מסיים את המונולוג, נותר לשבת, שותק ונועץ מבטו בנקודה עלומה. "קאט!" נשמעת הקריאה כעבור כמה שניות, וקולירין ניגש אל השחקן המגלם את גיבור סרטו החדש. הוא מדריך את קינן לגבי ביצוע המונולוג. הוא מתחיל לדקלם את הטקסט בעצמו, ומשמיע את המלים בזו אחר זו באטיות, במונוטוניות, בקצב כמו מהורהר, כמעט מדיטטיבי. קינן מהנהן, והצוות נערך לצילום נוסף של הסצינה.

רגע בחיים

צילומי "ההתחלפות" החלו לפני כשבועיים, ולאחר פסח הם עתידים לעבור לגרמניה. זוהי קו-פרודוקציה ישראלית-גרמנית בתקציב של 10 מיליון שקל (בתמיכת קרן הקולנוע הישראלי ויס), וקולירין ממשיך לשתף בה פעולה עם חלק מהאנשים שעבדו עמו על "ביקור התזמורת", ובהם המפיק אילון רצ'קובסקי מיולי אוגוסט הפקות והצלם שי גולדמן.

אחרי ההצלחה הפנומנלית של סרטו הקודם - שקצר שמונה פרסי אופיר; תשואות ושלושה פרסים בפסטיבל קאן; ביקורות מהללות, פרס השחקן הטוב לששון גבאי ופרס תגלית השנה לקולירין בטקס פרסי האקדמיה האירופית; מחאה עולמית על פסילת הסרט מהתמודדות על האוסקר; והכנסות של יותר מ-14.5 מיליון דולר שהפכו אותו לסרט הישראלי המצליח ביותר בחו"ל בשנים האחרונות - סרטו החדש של קולירין מעורר סקרנות עצומה.

דב נבון (בחזית) וערן קולירין באתר הצילומים. מבט לתוך הרגיל

הצצה לתקציר הרשמי של הסרט רק מגבירה את הסקרנות. "אדם חוזר לביתו בשעה שמעולם לא היה בו. כשהאור נופל בו שונה, כשזמזום המקרר הוא הצליל היחיד שנשמע בו. אדם חוזר לביתו בשעה של היום שמעולם לא חזר בה, ולרגע נדמה בעיניו שזהו ביתו של זר, עומד ריק ודומם בשעת צהריים נטושה. אדם חוזר לביתו ולפתע הוא יכול לראות דברים נפלאים ונשכחים. חלקיקי אבק מתערבלים באלומת אור לבנה. אשתו ישנה במיטתם, נשימתה עולה ויורדת תחת מגזין עיצוב שעל בטנה. מדבקת מחיר ישנה מצדו השני של השולחן. אדם חוזר לביתו כתייר ומביט מזווית אחרת על הדברים שמרכיבים את חייו. על מגרש החניה. על חדר המדרגות. על תיבות הדואר המלאות. אדם חוזר לחייו בשעה שמעולם לא היה בהם, ומביט בהם כילד שהיה, והם שוב שופעים מסתורין ומסתוריים. המסדרונות, המעברים, חדרי התחזוקה. אדם עומד ומביט מן הצד בחייו. האם אלו הם עדיין חייו?".

לא תיאור עלילה, לא רמז להתרחשויות שיאכלסו את הסרט, לא הסבר אשר ליתר הדמויות. קולירין מעדיף לתאר רק את הרגע האחד הזה, שיניע בהמשך את עלילת הסרט. "אני מעדיף לכתוב ככה, כי זה נותן תחושה של פעימת הלב הפנימית של הדבר", הוא מסביר בחיוך בהפסקה ביום הצילומים. "זה לא סיפור של מה קורה לגיבור הסרט. זה סרט על מבט, על זרות בתוך חייך שלך, על להתעורר ולמצוא את עצמך קצת זר, מחוץ לקונטקסט, וגם ליהנות מזה. זאת הזרה של המוכר, של משהו שמוכר לך, אבל גם לא מוכר לך".

אל הלא נודע

קולירין דחה הצעות רבות שקיבל בעקבות ההצלחה האדירה של "ביקור התזמורת" בעולם. הוא העדיף לביים את סרטו השני בישראל, לפי תסריט שהוא עצמו כתב, ובחר בסרט אינטימי, קאמרי, ולא בהפקה גדולה, מרובת משתתפים ועתירת תקציב. "דווקא כי יכולתי לעשות הרבה, ניסיתי לחשוב מה המינימום שאני יכול לעשות אתו סרט, ולא מה המקסימום", הוא מסביר את הבחירה האמיצה. "לא רציתי הליקופטרים והמון אנשים, אלא איש אחד עם מעלית ולובי. לוקיישן שהוא מה שיש, מה שאנשים חיים בו. לא עיירה נידחת, ולא רומנטיקה תל-אביבית, אלא משהו רגיל. הסרט הזה הוא מבט לתוך הרגיל. ניסיון להתמקד בנגלה".

האם לא דיגדג לו בקצות האצבעות לקפוץ על ההזדמנות ולנסות הפקה גדולה יותר, לנצל את האפשרויות שנפתחו לפניו? "בטח, כל הזמן, ויכול להיות שטעיתי", הוא אומר. "בכל פעם שאני חוזר מהצילומים ויש לי יום רע, אני אומר שאולי הייתי צריך לעשות משהו אחר. אבל אני מרגיש שאני הולך אל הלא נודע. אני מקווה שזה יעבוד. אני לא אומר שאם עושים צעד כזה בהכרח מקבלים תמורה, אבל בסרט הזה יש משהו שמעניין אותי, שמרגש אותי. אני מנסה פה משהו, ונראה איך זה ייצא".

הרעיון לסרט התגבש אצל קולירין בשנה שבאה לאחר בכורת "ביקור התזמורת", שנה שבה ליווה את הסרט במסעו סביב העולם. "באיזשהו מקום הסרט הזה הוא תגובה למה שקרה עם ‘ביקור התזמורת'", הוא מסביר. "עברתי שנה שלמה של טיסות, בתי מלון, לוקחים אותך ממקום למקום, אתה מחכה בלובי, נוסע מפה לשם, תמיד בהמתנות, מבלה המון זמן בחללי מעבר. והסרט הזה מתרחש בחללי מעבר - לובי, מגרשי חניה, מעלית, מקומות שבין לבין. משהו בתחושות האבסטרקטיות של הסרט הזה התחיל להתבשל שם".

שנתיים לקח לו לכתוב את התסריט, והוא מודה שהמלאכה לא היתה קלה, כשמעליו ריחף צלו הענק של סרטו הקודם. "בגלל זה לקח לי הרבה זמן. אבל עכשיו ה'ביקור' כבר רחוק מעבר לאופק. השנתיים האלה היו כמו חלום, הזמן נעצר, ואתה שוב ושוב בבתי מלון, מחכה, לא עושה שום דבר ומתרוקן. התרוקנות נעימה אמנם, אבל גם ריקה. הסרט נולד מתוך הריקנות הזאת והתנועה המתמדת שהייתי בה".

עיניים של ילד

העלילה עוקבת אחר עודד, שבאחד הימים יוצא בשעה מוקדמת מהרגיל מהעבודה, חוזר הביתה, עוצר לרגע, מביט על חייו ומגלה שהם רגילים לחלוטין. אשתו לא בוגדת בו, שום דבר חריג לא קורה. גם בבניין שבו הוא גר לא מתרחש שום דבר יוצא דופן. ואז, פתאום, הוא מגלה שהוא יכול לעשות כל מיני דברים קטנים, לא רגילים, שישבשו במעט את השגרה הקבועה, את הסדר הרגיל, מבלי שאיש יידע מי עשה זאת. כשהוא מוצא שותף למעשים הללו בבניין שלו, מתחילים השניים לבצע יחד תעלולים, שמחזירים אותם להביט על העולם בעיניים של ילדים.

נוסף על הבחירה בסרט אינטימי וצנוע במקום בהפקה גדולה ונוצצת, קולירין גם בחר ללהק לתפקיד הראשי שחקן לא מוכר. לרותם קינן, בן 30, חבר קבוצת התיאטרון "אנסמבל ציפורלה", זו הופעת הבכורה בקולנוע. "היו לי ארבעה-חמישה חודשים של אודישנים וכסיסת ציפורניים עצבנית, כי הבנתי מה גודל התפקיד", אומר קינן. "ככל שהבנתי את זה, ככה רציתי את התפקיד הזה יותר. מאודישן אחד לשני החשק הלך וגבר. התסריט נגע ללבי, ועוד יותר עשה לי חשק. כשקראתי את התסריט הוא עשה לי עור ברווז. זה ממש תפקיד חלומות. אבל חשבתי, למה שיתנו לאדם כמוני תפקיד כזה בסרט של ערן קולירין? מי אני בכלל? בסוף, אחרי שנגמרו כל האודישנים, ערן צילצל ושאל אותי אם אני פנוי בפברואר. באותן 24 שעות נודע לי גם שקיבלתי את התפקיד וגם שאשתי בהריון. הייתי בעננים. עטפתי כוס במגבת ושברתי אותה, בלי שום רסן של מבוגר, ואז הסתובבתי עם חיוך ענקי במשך שבוע".

קולירין אומר כי היתה זו המלהקת אורית אזולאי שמצאה את קינן. "אני חושב שהוא היה השחקן השני שהיא הביאה. אחר כך עשיתי עוד סיבוב אודישנים ארוך, כי לא הייתי בטוח. זה לא שחשבתי שאני צריך מישהו בלי ניסיון, זה לא שאלה היו דרישות התפקיד. אבל עכשיו כיף לי ככה, אני חייב לומר שיש רעננות משמחת בעבודה עם אדם חסר ניסיון. כל שחקן מפתח לעצמו טכניקות, לומד להכיר את עצמו ואם אתה שחקן מנוסה אתה עוד יותר בקיא בתרגילים שלך. לעומת זאת, אם אתה בתחילת הדרך, אתה יכול לנסות הכל, וככה יש הפתעות". לצד קינן משחקים בסרט דב נבון, שרון טל ושירילי דשא.

האם יש דמיון בין "ההתחלפות" ל"ביקור התזמורת"? "אני לא יודע, לפעמים אתה מנסה להיות אחר ובסוף מגלה שבעצם פגשת את עצמך", אומר קולירין. "אולי אני פסנתרן שמנגן יצירות של תו אחד. יש פה משהו שיכול להיות דומה, אבל יש בסרט הזה גם משהו מאוד מטיל ספק. הוא יצא מתוך ריקנות, ויש בו הטלת ספק. ‘ביקור' היה סרט של אמונה, ופה יש הטלת ספק. ‘ביקור' מאמין בחיים, בתקווה, במה שמעבר, ופה אדם מסתכל ממה חייו מורכבים, ורואה כיסא, שולחן ובלטה. הוא מנסה להזיז אותם, אבל בסוף זה בכל זאת כיסא, שולחן ובלטה, ורק הוא לא מבין כלום".

*#