אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ריצ'רד גוד: מה למדתי משנאבל

לא פחות מהרסיטלים שלו, ריצ'רד גוד מייחס חשיבות לכיתות האמן שהוא מקיים במסעותיו בעולם. הפסנתרן, שנמצא היום בצמרת הנוף המוסיקלי הקלאסי הבינלאומי, יופיע בשבת לראשונה בישראל

תגובות

לא קל לתפוס את ריצ'רד גוד בטלפון. נדמה שהפסנתרן, יליד 1943, נמצא כל הזמן בדרכו אל שדות תעופה ומהם, משמיע את אמנותו לקהל - ברסיטלים, בכיתות אמן, כסולן בקונצרטים. העונה הנוכחית עמוסה בקונצרטים ברחבי ארצות הברית ואירופה וכוללת גם מוסיקה קאמרית.

בהפוגה קצרה אחת, בין קונצרטים בלוס אנג'לס וסן פרנסיסקו, אפשר היה לשוחח אתו - ובשיחה לא ניכר כל חיפזון: בנחת סיפר גוד על הרסיטל שלו בירושלים, ההולך ומתקרב (שבת 20:30, תיאטרון ירושלים) - רסיטל ראשון לפסנתרן שנמצא היום בצמרת הנוף המוסיקלי הקלאסי הבינלאומי, מופיע ומקליט על הבימות היוקרתיות וזוכה בפרסים החשובים בתחרויות.

"ביקרתי בישראל בעבר", מספר גוד, "אבל זאת הפעם הראשונה שאנגן - גם לזכרו של חברי אדוורד אולדוול". הרסיטל הוא במסגרת הפרויקטים של מרכז אולדוול באקדמיה למוסיקה בירושלים, מרכז שהוקם על שמו של אחד התיאורטיקאים הגדולים של המאה. לריצ'רד גוד, כמו לאולדוול וכן לנשיא המרכז הפסנתרן מארי פרחיה, גישה אינטלקטואלית רחבה למוסיקה. זו מתבטאת בקשר האמיץ שלו לקולג' מאנס בניו יורק - כסטודנט ועתה כאחד הפרופסורים. בין תלמידיו שם, כפי שהוא מדגיש, גם ישראלים רבים.

ריצ'רד גוד הוא בן למשפחה יהודית מברונקס. הורי הוריו באו מאוקראינה ומפולין. "שם המשפחה המקורי היה ‘גוס' (שדומה למלה ‘אווז' באנגלית) ואבי שינה אותו - כך קיבלתי את שם המשפחה שלי", הוא מספר. הוא למד בין היתר אצל מורים כמו רודולף סרקין ומיצ'יסלב הורושובסקי, והיה למורה בעצמו. במסעותיו הרבים הוא גם מלמד בכיתות אמן, שהן שיעורים פרטיים קצרים הפתוחים לקהל מאזינים - פסנתרנים צעירים ברובם.

"בשנות ה-70 אני עצמי הלכתי לכיתות אמן", הוא מספר, ומזכיר שני מורים שהשפיעו עליו במיוחד במדיום הזה: הצ'לן פבלו קזאלס והפסנתרן קרל-אולריך שנאבל, בנו של הפסנתרן שהיה אגדה ארתור שנאבל. "בכיתת אמן, או בכל נסיבות אחרות, חשוב לנגן לפני אחרים, להשמיע לאנשים את נגינתך", אומר גוד. "ללמוד יותר מדי אצל מורה אחד זה לא טוב, אבל לשמוע מה יש לאחרים לומר על הנגינה שלך, וכך לקבל רעיונות, זה חשוב. מה אנשים חושבים על מוסיקה, איך המוח שלהם עובד - אנחנו חיים בעולם של מוסיקאים, אבל לא יודעים על כך הרבה. גם כמורה חשוב לי לדעת איך התלמידים חושבים: למה הם מקשיבים? מה הם מנסים לבטא כשהם מנגנים? כמה רמות הם מסוגלים לשמוע במוסיקה? את זה למדתי מקרל-אולריך, להעמיק לשכבות של היצירה ולא להישאר רק על קו המתאר של המוסיקה".

גוד: "ללמוד יותר מדי אצל מורה אחד זה לא טוב אך חשוב לשמוע מה יש לאחרים לומר על נגינתך"

כסולן בתזמורת נודע גוד בהופעותיו עם התזמורת הקאמרית "אורפיאוס" המנגנת בלי מנצח - והעבודה המשותפת הניבה גם הקלטות נהדרות, וכן בנגינת הקונצ'רטי של בטהובן עם המנצח איוון פישר. ברסיטלים, הרפרטואר המובהק של גוד הוא הקלאסי: סונטות של בטהובן ומוצרט ולאחרונה גם הסונטות של היידן; "התחלתי לנגן אותן לאחרונה וגיליתי עולם מוסיקלי הרפתקני: רק כמה בודדות מהסונטות של היידן מנוגנות בדרך כלל, וזה תענוג גדול לנגן את הלא-מוכרות".

בירושלים, ברסיטל שכל ההכנסות ממנו יוקדשו לטיפוח פסנתרנים צעירים, הוא ינגן ריקודים מאת מלחין הרנסאנס ויליאם ברד, מזורקות ופולונז-פנטסיה של שופן, את הפרטיטה מס' 6 מאת באך ואת "קרייזלריאנה" של שומאן.

גוד מוצא דמיון בין היידן לשומאן, שני מלחינים מתקופות סגנוניות שונות: "אצל שומאן ברור שהפראזות הן רומנטיות, ושונות מאוד מאלו של היידן; אבל היכולת לרכז שפע עצום של רעיונות בפרק זמן קצר וגם הדמיון הפראי, החוצה גבולות - אלה תכונות המשותפות להם".

מדבריו נדמה שהרסיטל הזה הוא אירוע מיוחד, אישי יותר, בשגרת המסעות שלו. האם הנסיבות הפוליטיות העכשוויות בישראל לא ריפו את ידיו? "הן הובאו בחשבון", אומר גוד, "אבל הרגש היה כנראה חזק יותר: גם לי וגם לאשתי קרובי משפחה רחוקים בישראל, והיה חשוב לי ששנינו נבוא הנה יחד".

*#