אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פאנקנשטיין ונינט טייב במחווה למוטאון

"פאנקנשטיין" יגלמו את ה"פאנק ברדרס", להקת הבית של מוטאון, ונינט טייב תשיר מרווין גיי במופע מחווה לחברת התקליטים המיתולוגית, לרגל שנת היובל שלה, שיתקיים בשבת. האם הם יצליחו לשחזר את הסאונד הייחודי של החברה?

תגובות

על פי סיפור ידוע, האולפן של חברת התקליטים מוטאון בדטרויט היה פתוח במשך 22 שעות ביממה. מכונת הלהיטים כמעט לא נמה. על הבניין הדו-קומתי, בעל גג הרעפים, נכתב באותיות תכולות "היטסוייל יו-אס-אי", או "עיר הלהיטים, ארה"ב". דטרויט, שהיתה אז ידועה יותר בכינוי "מוטור סיטי" (שמקיצור שלו נולד שמה של החברה), נהפכה סמוך לתחילת שנות ה-60 מעיר תעשייה אפרורית למרכז התרבות פורץ הדרך של אותו עשור בארצות הברית.

סיפורה של מוטאון כבר נהפך למקרה מבחן קלאסי להשפעתה של המוסיקה הפופולרית על הסדר החברתי, אבל חשיבותו נוגעת לא פחות לחדשנות המוסיקלית של אמנים כמו סטיבי וונדר, מרווין גיי, "ג'קסון פייב" ודיאנה רוס.

במוצאי שבת יועלה במסגרת פסטיבל אשה בתיאטרון חולון מופע מחווה לחברת התקליטים, לרגל שנת היובל שלה. מופע המחווה הוא יוזמה של המפיק חיים שמש, שהביא בוודאי בחשבון את העובדה שמיתולוגיות מוסיקליות כמו אלה שהוקלטו במוטאון עלולות להיות אגוזים קשים לפיצוח. כמה מהשירים שיבוצעו בפסטיבל מזוהים באופן כל כך עמוק עם הביצועים (והמבצעים) המקוריים שלהם, שנראה כמעט בלתי אפשרי להכניס משהו מקורי לתמונה מבלי לשבש אותה לחלוטין.

עם האתגר הזה יתמודדו להקת "פאנקנשטיין", שתלווה את המופע כולו, ושש הזמרות המשתתפות - נינט טייב, גל דה פז, מיקה שדה, אפרת גוש, רונה קינן ויעל דקלבאום. קינן תבצע רק שיר אחד אך כל האחרות יבצעו כל אחת שלושה שירים מהרפרטואר העצום של אמני מוטאון. בין היתר, הן יבצעו את "I heard it through the grapevine" של גיי, "Superstition" של וונדר, "Reach out" של ה"פור-טופס" ו-"Baby love" של ה"סופרימס".

קולה של אמריקה הצעירה

הכל התחיל ב"היטסוויל", שבה שכנו האולפנים ממש קומה מתחת לדירה של מייסד הלייבל, בארי גורדי. מאז הקמתו ב-1959 ובמשך כל שנות ה-60, יצאו מהאולפן של מוטאון להיטים בקצב מסחרר: עד סוף העשור היו לחברה 110 להיטים בעשירייה הפותחת של המצעד האמריקאי.

להקת הבית, ה"פאנק ברדרס", גיבתה את החומרים בגישה מוסיקלית חדשנית, שאמנם כונתה ,(keep it simple, stupid) KISS אבל העניקה ממד של עומק לפופ, באמצעות הכפלה ושילוש של התופים והגיטרות. העבודה ב"היטסוייל יו-אס-אי" היתה אינטנסיבית מאין כמוה. גורדי לא חס על המוסיקאים והכותבים שלו. הוא הוציא אותם לסיבובי הופעות משותפים, שאיפשרו לאמנים הצעירים לחסות בצלם של המנוסים וללמוד מהם. גורדי גם היה ידוע בחינוך מחדש שהעניק לאמניו: הם הולבשו, אופרו ואומנו בגינונים כדי שישמשו שגרירים ראויים לקהילה השחורה.

סמוקי רובינסון, האמן הראשון שגורדי החתים (יחד עם להקתו, ה"מירקלס"), שהיה מאוחר יותר סגן הנשיא של החברה, סיפר שההצלחה של מוטאון השפיעה עמוקות על תעשיית המוסיקה בדטרויט, שמשכה אליה יותר ויותר אמנים שרצו להקליט במקום שיצר את הסאונד המזוהה עמה. ועם זאת, לדעתו, הצליל של מוטאון לא היה תלוי במקום בו נוצר: "הסאונד הוא לא משהו שאפשר לשמוע. זה משהו רוחני. וזה בא מהאנשים שאיפשרו לזה לקרות. לא הקלטנו רק בדטרויט אלא גם בשיקגו, נשוויל, ניו יורק ולוס אנג'לס. ועדיין היה לנו את הסאונד הזה".

כמה ממשתתפי מופע המחווה לחברת מוטאון: דקל אלרן (מימין), מיקה שדה, אפרת גוש, גל דה פז ונינט טייב

מוטאון היתה פורצת דרך בהרבה יותר מאופן אחד: לא רק שהיתה חברת התקליטים הראשונה בארצות הברית בבעלות אדם שחור, היא גם היתה גורם חשוב בביטול ההפרדה הגזעית, שבתחילת שנות ה-60 עוד שררה באופן מעשי בחלקים נרחבים של המדינה. הסלוגן "קולה של אמריקה הצעירה", שליווה את החברה, שימש כותרת על לנורמליזציה של החיים המשותפים. החברה הלכה והתפתחה, התרחבה אל עסקי הטלוויזיה והקולנוע, ייצרה כמות גדולה של לייבלים משניים לפי נושאים ונשארה עצמאית לאורך כל תקופת הזוהר שלה, עד מכירתה ב-1988. כיום מוטאון היא חטיבה של תאגיד יוניברסל, ויוצאים בה תקליטים של אמנים כמו אריקה באדו ולהבדיל, לינדסי לוהן. האמן היחיד שנשאר נאמן לחברה ומעולם לא פירסם מוסיקה אצל חברות אחרות הוא וונדר, שעדיין חתום בה.

להביא את זה אחרת

בשנה שעברה העלתה "פאנקנשטיין" מופע מחווה ל"מוטאון" בפסטיבל הג'ז באילת. "אנחנו שוחים בחומרים ומרגישים שם בבית", מודה דקל אלרן, סולן הלהקה. "אחרי הכל, אנחנו הרכב פאנק שמנגן את הסגנון הזה כבר הרבה זמן, ואנחנו אוטוריטה לסטייל הזה כאן".

"פאנקנשטיין" תגלם במופע שיהיה בחולון את להקת הליווי האגדית של "מוטאון", ה"פאנק ברדרס", שהיתה למעשה קבוצה נרחבת למדי של מוסיקאים שליוותה באולפן את רוב אמני החברה. על אף שהיו ידועים פחות מהסולנים שאותם ליוו, ל"פאנק ברדרס" היו יותר להיטים שהגיעו למקום הראשון במצעד האמריקאי מאשר לאלביס פרסלי, הביטלס, הרולינג סטונס והביץ' בויז גם יחד.

אלרן מודה שבעבר היה לו קשה לגעת באגדות החיות האלה. "אם לפני ארבע-חמש שנים היו שואלים אותו אם אני מוכן לבצע שיר של סטיבי וונדר, הייתי אומר אין מצב, מפאת הכבוד שיש לי לאיש. אבל היום המכונה שנקראית ‘פאנקנשטיין' נשמעת הרבה יותר טוב, הכי טוב שנשמענו אי פעם". אפשרת גוש אומרת עליהם: "הם מנגנים יחד כל כך הרבה שנים, ששומעים שהם להקה אחידה ומאוחדת. זה כמעט כמו להגיע לחדר החזרות וללחוץ על פליי".

בהופעה הוא עצמו ינוע הצדה מעמדת הסולן וינגן בעיקר בטמבורין, שהצליל שלו מזוהה באופן עמוק עם החידוש המוסיקלי של מוטאון. העבודה עם הזמרות היתה מהנה מבחינת אלרן והוא מציין במיוחד את נינט טייב, שעמה תבצע הלהקה את "What's going on" של מרווין גיי. "זה הפתיע אותי. כשנינט פותחת את הפה ושרה אתה מבין שאפשר להביא את זה גם אחרת", הוא אומר.

הזמרות שנענו לאתגר נשמעו נרגשות מההזדמנות להיכנס לנעליהם הענקיות של זמרי מוטאון. רובן לא ביצעו את השירים האלה בעבר ובתהליך העבודה העמיקו את היכרותן עם המבנים המוסיקליים וההגשה הקולית. "השירים האלה כל כך גדולים, שהם מצריכים הרבה מחשבה", מבהירה דה פז. שדה מוסיפה: "המשכתי להבין שהיתה גאונות בשירים האלה, הם כתבו את השירים הטובים בעולם. חשתי הרבה קנאה, גם שלא הייתי שם וגם שלא אני כתבתי אותם", היא צוחקת.

הכבוד הגדול שהיא רוחשת לשירים האלה אינו הופך את הביצוע לקשה בשבילה. היא נוקטת גישה זנית משהו: "אין דברים קשים. יש דברים נפלאים. אין קושי, יש רק גדילה".

*#