אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשמחברים בין עיצוב מסורתי לטכנולוגיות חדשות

פרחים דיגיטליים ותמונות שמשתנות בהשפעת הצופים מוצגים עתה במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון. האוצרת מסבירה כי היצירות מנסות לזלוג מעבר להגדרות הרגילות של אובייקטים ומרחב

תגובות

בפתח תערוכת העיצוב הדיגיטלי במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון מוצגת יצירה של דניאל בראון מתוך הסדרה "על צמיחה וצורה". באמצעות מתמטיקה מתקדמת יוצר בראון תמונות אורגניות של צמחים דמיוניים, שגדלים ומעלים ניצנים, פרחים וגבעולים. הפרחים, מעין תמונות דיגיטליות רכות, ממשיכים לגדול במשך התערוכה.

לואיז שנון, מאוצרי התערוכה בוויקטוריה ואלברט, ששמה Decode: Digital Design Sensations" " (פיענוח: סנסציות - גם במובן של תחושות - בעיצוב דיגיטלי), מספרת: "ביקשנו מבראון ליצור עבודה חדשה בהשראת האוסף שלנו. התמונות שמופיעות על הפרחים שלו נלקחו מיצירות של המוזיאון". התערוכה נפתחה בדצמבר ותוצג עד 11 באפריל. מוצגות בה ההתפתחויות בעיצוב דיגיטלי ואינטראקטיבי - מגרפיקה המבוססת על צגים קטנים ועד מיצבים בקנה מידה גדול.

הקושי להציג עבודות דיגיטליות מציב אתגר לפני אוצרים, שרגילים לעסוק באובייקטים מוחשיים. על אף ההתקדמות הרבה בתחום, תערוכות דיגיטליות רבות עדיין מתקשות לעורר עניין אצל המבקרים. לא פעם העבודות בתערוכות אלו נתפשות כגימיק או כבלתי מובנות.

שנון - שאצרה את התערוכה עם שיין וולטר, הבעלים והמנהל של onedotzero, גוף לונדוני המאגד אמנויות דיגיטליות - מספרת על האתגר שהיה כרוך בהקמת התערוכה בראיון שנערך באמצעות הדואר האלקטרוני. "העיצוב הדיגיטלי נפוץ מאוד כיום, הוא לובש צורות רבות ומציע כלים מלהיבים לאמנים ולמעצבים. ניסינו להיות הרפתקנים ככל האפשר בגישה לתערוכה, בחרנו בגישות חדשות לשיווק ובדרכים שונות לנוכחות באינטרנט.

"יצרנו קמפיין שיווקי בשיטת הקוד הפתוח", היא ממשיכה. "המבקרים באתר האינטרנט שלנו השפיעו על הקמפיין באמצעות טעינת קודים פתוחים למחשב האישי, קידוד מחדש וטעינת התוצאה לאתר. לאחר מכן השתמשנו במאגר היצירתיות הגלובלי הזה ליצירת זהות שיווקית".

איך מוסד ותיק כמו מוזיאון ויקטוריה ואלברט מתמודד עם תערוכה דיגיטלית?

"משנת 2000 התוכנית של המוזיאון עוסקת במגוון תחומים עכשוויים, ומנסה להציג עיצוב חדשני ולהציע פרשנויות חדשות לאוספי המוזיאון ולגלריות שלו. למוזיאון יש היסטוריה ארוכה ומבוססת מאוד של הצגת אובייקטים בעלי גבולות מוגדרים, קצוות ומסגרות. כאן אנחנו מציגים יצירות שזולגות מעבר להגדרות הרגילות של אובייקטים ומרחב. הצגנו בעבר עיצוב חדשני, תערוכות שמע ותערוכות שבוחנות את התחושה בעיצוב. זה היה לא קל, אך פרויקטים אלה הובילו לתערוכה גדולה יותר".

גולן לוין, "Opto-Isolator, 2007

"הקדשנו זמן רב למחקר והרכבנו רשימה ארוכה של אמנים ויצירות. על עיצוב התערוכה עבדנו עם המעצב פרנצ'סקו דראישי. לא רצינו לאכזב את הצופים ולספק להם רק צגים, שהם יכולים לראות בבית. השקענו רבות בניסיון לשלב את העבודות בעיצוב. היו מבקרים שציפו שהעבודות יהיו אינטראקטיביות יותר, והסבו נזק לכמה מהן".

עמימות מלהיבה

כל העבודות שמוצגות בתערוכה נוצרו בחמש השנים האחרונות. מטבעו של המדיום הצעיר, העוסקים בו מגיעים מתחומים שונים. "קשה להגדיר אם זו תערוכת עיצוב או אמנות", אומרת שנון. "אמנים רבים משתמשים בכלים של עיצוב. העמימות מלהיבה בעיני, המפגש בין התחום לבין צורות הביטוי החדשות שאנשים מוצאים כשהם מחברים בין כלי עיצוב מסורתיים לטכנולוגיות חדשות. יש סינרגיה בין אמנות דיגיטלית, עיצוב וצילום. הם מעלים אותן שאלות, למשל הסוגיה של מעמד במוזיאון לאומי - כפי שהעלה הצילום בראשית דרכו".

התערוכה סובבת על שלושה נושאים. "קוד כחומר גולמי" מציג עבודות שבהן נעשה שימוש בקוד מחשב ליצירת עיצובים חדשים, כשם שפסל עובד עם חומרים כמו חימר או עץ. חלק זה בוחן את האופן שבו אפשר לתכנת קוד ליצירת אובייקטים נזילים. הפרחים של דניאל בראון, המתוארים בפתח הכתבה, שייכים לחלק זה.

הנושא השני, "אינטראקטיביות", בוחן עיצובים שבהם הצופה משפיע על העבודה. ברבות מהעבודות שמוצגות בחלק זה המעצבים משתעשעים עם הגבול שבין עיצוב לבין מיצג. בחלק זה אפשר למצוא את "Opto-Isolator" של גולן לוין - עין מכנית בגודל אנושי, שעוקבת אחר מבטו של הצופה, וממצמצת שנייה לאחריו. הפסל "Weave Mirror" של דניאל רוזין יוצר תמונה של הצופה על גבי 768 משטחים נעים, שמשרטטים תמונת דיוקן מעורפלת המתמקדת כאשר המשטחים מגיעים למקום מדויק.

                 דניאל בראון, "על צמיחה וצורה", 2009

הנושא השלישי, "הרשת", מתמקד בעבודות שמתייחסות לעקבות הדיגיטליים של תקשורת יום-יומית - מבלוגים בקהילות ורשתות חברתיות ועד לתקשורת סלולרית ולמערכות ג'י-פי-אס. המעצבים מפרשים מחדש את המידע הזה ויוצרים באמצעותו עבודות שמתרגמות נתונים לצורות. "We Feel Fine" של ג'ונתן האריס וספ קאמוור מאתר רשימות של בלוגרים מכל העולם שעוסקות בתחושותיהם, ומציג את המידע כעולמות נעים ומסוגננים. הצופים יכולים לסנן מידע על פי רגש, מיגדר, גיל, עיר ותנאי מזג אוויר - וליצור אמירה על החיים המודרניים כיום.

נתונים מחפשים משמעות

בתערוכה מוצגות עבודות שהושאלו למוזיאון או הוכנו במיוחד לתערוכה. חברת סאפ, שנתנה חסות לתערוכה, מימנה שתי עבודות חדשות: "bit.code" של האמן הגרמני יוליוס פופ ו"Mirror Mirror" של האמן והמעצב הבריטי ג'ייסון ברוגס. ב"bit.code" נעשה שימוש בכמויות עצומות של מידע שמתפרסם באתרי חדשות. העבודה של פופ עוסקת בפרספקטיבה - ברגע שבו המסה המבלבלת של הנתונים נהפכת לקריאה.

לרבות מהעבודות יש מאפיינים חברתיים. "לפעמים הן מעין פרשנות על דרך הפעולה שלנו כבני אדם", אומרת שנון. "על השיחות שאנחנו מנהלים, על הנתיבים שאנחנו בוחרים בשגרת היום-יום, אבל לדעתי זה תקף גם מבחינת חוויה חברתית משותפת בתוך התערוכה, בעבודות האינטראקטיביות, שזוכות לפופולריות".

כתבות שאולי פספסתם

*#