אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפרודיג'י: הלהקה ששרדה בקושי

הם שינו את עולם האלקטרוניקה ומכרו מיליוני אלבומים, עד שהחלו הסכסוכים הפנימיים והמשברים האישיים. מי היה מאמין שלהקת ה"פרודיג'י" תחזור עם תקליט חדש?

תגובות

כל להקה שמחזיקה מעמד תקופה ארוכה עוברת גם תקופת שפל, אבל מה שמבדיל בין להקות שמחזיקות מעמד לבין אלה שלא הוא האופן שבו הן מתמודדות אתה. אצל ה"פרודיג'י", להקת הרייב-רוק מאסקס שחוזרת כעת עם אלבום חדש שייצא בשבוע הבא בבריטניה ובישראל, התקופות הקשות הן השראה ליצירה.

הפרודיג'י: האלבום החדש מחייה את הטכנו מהניינטיז

בסוף 2002 הזמין ליאם הולט, מפיק הלהקה, הכותב הראשי והמוח המוסיקלי המוביל, את חבריו ללהקה, קית פלינט וקית "מקסים ריאליטי" פאלמר, לחדר באולפן ששכר במחסן ויקטוריאני במזרח לונדון. ההקלטות לתקליט שחיכו לו בעקבות האלבום שנמכר במיליוני עותקים - "The Fat of the Land" מ-1997 - לא התקדמו כמצופה. פלינט ופאלמר התקשרו להולט ושאלו מה קורה עם השירים החדשים. "הם חתיכת חרא", נבח בסופו של דבר, "וזרקתי אותם לפח".

הסינגל שהוציאו לפני כן, "Baby's Got a Temper", היה צפוי מדי בעיני הולט. "היתה תחושה שמקסים וקית הם הברירות היחידות שלי", הסביר אחר כך, "הייתי צריך לשבור את התבנית". הוא בחן היטב את פניהם של השניים, שהיו קרובים אליו יותר ממשפחתו במשך עשר שנים. אחר כך הביט בעיניהם ואמר להם: "אתם לא תשתתפו באלבום".

"זה מה שאני יודע עכשיו", אומר הולט כיום. "ההצלחה והאושר גורמים לך להיות עצלן ומאטים אותך. לכן אנחנו מרגישים תחושת ניצחון בקשר לאלבום הזה, כי הוא נבע מתוך תקופה קשה מאוד שלנו. ממש נאלצנו להיאבק".

בחדר בקומה העליונה בפאב במערב לונדון פלינט ומקסים מהנהנים בהסכמה. השלושה, שחוזרים עם אלבומם החמישי החדש, "Invaders Must Die", יכולים לשמש מופת לידידות נינוחה. אותה נקודת שפל, כשהולט החליט שהם לא ישתתפו באלבום "Always Outnumbered, Never Outgunned" מ-2004, נראית כמו שייכת לזמן אחר.

"אנחנו מבינים את זה עכשיו", אומר מקסים בזהירות. "כשמגיעים לצמרת, השאננות משתלטת, ולאן הולכים משם? צריך לפרק הכל ליסודות ולהבין איפה נמצא הרעב". לדברי הולט, "כשפוגשים להקות אחרות, אנחנו מבינים שאנחנו מיוחדים בדרך שבה החזקנו מעמד".

הרגליים לא עמדו בעומס

כשפלינט ומקסים פגשו את הולט לראשונה, בסוף שנות ה-80, היה עליהם לשכנע אותו שהשירים שהוא כותב ראויים להשמעה. עם חבר רביעי, לירוי תורנהיל, ה"פרודיג'י" נהפכה להרכב הראשון שהיה לפני המוסיקה בזירת ההאוס-רייב שבעידן הפוסט-אסיד. מקסים היה המנחה, תורנהיל ופלינט היו רקדנים, והולט כתב והפיק את המוסיקה.

הם הוחתמו בלייבל XL ב-1990 ושיריהם נהפכו מיד ללהיטים, אבל אלבומם השני, "Music for the Jilted Generation" מ-1994 החל לרמוז שהם יותר מחבורה של נגני טכנו זניחים. באלבום, שנתפש כמרד בעידן הרייב, הולט התעמק באהבתו להיפ-הופ ושיתף פעולה עם להקת הרוק הבריטית "פופ ויל איט איטסלף".

הופעתם בפסטיבל גלסטונברי ב-1995 סייעה להם לעבור את הגבול מהרוק לדאנס מבלי להרחיק את מעריציהם הקודמים. השירים "Firestarter", השיר הראשון של ה"פרודיג'י" שבו פלינט היה הזמר המוביל, ו"Breathe", כבשו את טבלת הסינגלים בבריטניה, ואחר כך "The Fat of the Land" - פיוז'ן בן התקופה בין רייב, ראפ ורוק - רומם אותם לדרגת כוכבים בינלאומיים.

הם המשיכו להופיע עד 2002, אבל הלחץ נתן את אותותיו. "הופענו כמעט שבע שנים רצופות", נזכר מקסים, "והיינו צריכים להתרחק זה מזה ולחשוב בצורה עצמאית". תורנהיל פרש ב-2000, בין השאר כי רגליו לא עמדו בעומס; פלינט ומקסים פתחו בקריירות סולו מקרטעות.

ליאם הולט (מימין), קית פלינט וקית מקסים. מוכרחים להיות רעבים (תצלום: רויטרס)

הולט קנה בית כפרי במחוז הולדתו אסקס והקים שם את אולפן חלומותיו. הוא התחתן עם זמרת "אול סיינטס" לשעבר, נטלי אפלטון, נולד להם ילד, ודרך אחותה של נטלי, ניקול, נהפך לגיסו של ליאם גלאגר. לאט לאט, הוא החל להידמות לדמות מעולם הפופ הממוסד שכל נים בגופו רצה למרוד בה. הלהקה לא הופיעה וחבריה כמעט לא דיברו זה עם זה, והוא הסתגר באולפן עם מוסיקה חדשה. מאוחר יותר הוא הצליח לפרוץ את המחסום היצירתי, כשהרס את האולפן הביתי ועבד עם תוכנה זולה במחשב הנייד שלו.

אבל ההפסקה הכפויה לא עשתה טוב לפלינט. "לא היה לי שום אפיק יצירתי", הוא מודה. "זה עשה לי רע. יש לי נטייה להרס עצמי, וקל לי לקרוס באווירה כזאת". למשך זמן מה הוא החליף את האדרנלין שהפיק מהלהקה בהצטרפות לנבחרת של אופנוענים, אבל לאחר תאונת דרכים קשה הבין שלא כדאי להסתכן.

כל השלושה מסכימים שהטראומה שאפפה את "Always Outnumbered, Never Outgunned" היתה הכרחית. "היינו צריכים להבין מה העיקר בלהקה", אומר מקסים. "עשיתי את הדברים שלי בקריירה עצמאית. בדיעבד, טוב שלא השתתפנו בתקליט".

אחרי 20 שנה

הם יצאו שוב לסיבוב הופעות ב-2005 לרגל יציאת אלבום מיטב הלהיטים, וכך שיקמו את יחסיהם. בשנה שעברה הם הופיעו בפסטיבל גייטקראשר, והרגישו שהם זקוקים למשהו חדש שיוכלו לנגן לצד להיטיהם הישנים. "זה היה פסטיבל לציון 20 שנה לסצינת האסיד האוס והרייב", מסביר פלינט, "והיינו חלק מזה, מתנועה משמעותית של תרבות צעירים בריטית. ההבנה הזאת שיחררה אותנו. רצינו לכתוב שיר שיסמל את זה ולבצע אותו בהופעות. לא חשבנו שזו תהיה תחילתו של אלבום חדש".

השיר שהולט חיבר היה "Warrior Dance". הוא נבנה סביב סימפול של קטע קולי מתוך המנון הטכנו "Take Me Away" של "טרו פיית", בלוויית אבוב בסולם מינורי, ושימש כזרז לחזרה לעבודה משותפת. "Invaders Must Die" נפתח בפעימות בס שנשמעות כמו פעימות לב, ומסתיים ב"Stand Up", שיר שהולט מתאר כ"מנגינה האחרונה שהדי-ג'יי משמיע בסוף הלילה, כמו שמיכה חמה, שמניחה עליך יד ואומרת 'הגיע הזמן ללכת הביתה'".

יהיו מי שיפקפקו ברלוונטיות של תקליט שנשמע כמו המשך של "The Fat of the Land" - באיחור של עשר שנים. ולמרות זאת, הצליל שהם היו חלוציו עדיין נשמע עדכני: להקות ניו-רייב כגון ה"קלקסונס" סייעו לשמור על הסאונד שלהם באופנה. "זה אולי נשמע כמו מיסטיקה, אבל אנחנו חיות, ואנחנו מוכרחים להיות רעבים", אומר פלינט. "זה הופך אותנו למסוכנים, גורם לנו להעז, ואני חושב שאנחנו הכי טובים כשאנחנו ככה".

כשרומזים ששלושת האנשים הנשואים האלה, בגיל העמידה, נראים מגוחכים כשהם מנגנים מוסיקת מרד אלקטרו-פאנק קצבית, האנדרדוג שבהם מתחיל לנהום בקול חזק יותר. "כולנו מקשיבים למוסיקה ואנחנו יודעים מה שולט", אומר מקסים. "אנחנו לא משלים את עצמנו: אנחנו יודעים שאנחנו המטומטמים!"

"בכל פעם שעולה עניין הגיל זה קצת קשה", אומר פלינט. "אין שום דבר קולי בלהיות זקן שעושה משהו שהוא לא צריך לעשות. אבל אני בלהקה הכי טובה בעולם, עם הצליל הטוב ביותר בעולם. אנשים רוצים לראות אותנו כי הם חושבים שזה יהיה אסון, ובמקום זה הם הולכים לראות מהפכה. הם יגידו, 'הזונות האלה יותר טובים משהיו אי פעם!'"

*#