אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אביתר בנאי בהופעה: חיפש מחצלות ומצא מלוכה

החיסרון המהותי היחיד שהעיב על האלבום האחרון של אביתר בנאי - האחידות שלו - לא הורגש בהופעתו של בנאי בירושלים. היתה בה תנועה ברורה ויפה מחרישי לקצבי, ממופנם לפחות מופנם, ואפילו ממאורגן למאולתר

תגובות

אמרו שכדאי לראות את אביתר בנאי מופיע בירושלים. אמרו שבירושלים, לפני קהל שחלקו הגדול מ"המגזר", הוא עושה את הדברים קצת אחרת. זה לא עניין של תוכן כמו של כל ה"מסביב". כשבנאי יופיע הערב בתיאטרון נגה ביפו, ספק אם הוא יספר לקהל את הסיפור על היהודי, התרנגולת והטלית במאה שערים; ספק אם ישיר בצורה כל כך טבעית את הפיוט "אנעים זמירות"; ספק אם מישהי בקהל תצעק "יאללה השם!" כשבנאי יודה "לשם יתברך על המוזיקה".

אז צדקו מי שאמרו. רק דבר אחד הם שכחו להוסיף: שכדי ליהנות מההופעה של בנאי שלשום בירושלים היה צריך לשבת על מחצלות. יותר שונה ממועדון זאפה התל-אביבי לא יכול להיות. ולא שזה רע. פשוט צריך להתרגל.

למעשה, סידור הישיבה הבלתי אמצעי הלם את בנאי. מצד אחד, הוא אחד המוזיקאים האהובים והפופולרים ביותר בישראל. אלבומו האחרון, "לילה כיום יאיר", שעליו התבססה ההופעה, הוא אחד הנמכרים ביותר בשנה האחרונה: לפני כחודש הוא הגיע למעמד של אלבום פלטינה. מצד שני, בנאי מרגיש לא בנוח עם הילת הכוכב. "אל תראו אותי ככה, פעם הייתי זמר מפורסם", הוא אמר בצחוק לקהל הירושלמי לפני אחד השירים.

כך ששיטת המחצלות, שאינה הולמת כוכבים יותר זוהרים, דווקא יאה לו, וייתכן שהיא אפילו הפכה את ההופעה ליותר משוחררת מכפי שהיתה בנסיבות מיושבות. כך או כך, זאת היתה הופעה טובה מאוד, תענוג אמיתי.

אביתר בנאי. מרגיש לא בנוח עם הילת הכוכב (תצלום: דניאל בר און)

אין ויכוח על כך ש"לילה כיום יאיר" הוא אלבום יפה מאוד. ואף על פי כן, משהו בו הפריע. רבים מעשרות האלפים שרכשו אותו לא יסכימו, אבל לדעתי היתה בו נימה מוזיקלית (וגם טקסטואלית) אחידה מדי. שיר אחרי שיר התנהל באותו קצב, עם אותו מצב רוח. בהופעה, לעומת זאת, נשבה רוח דינמית מסוימת. זאת לא היתה סופה מתפרצת, אבל היתה תנועה ברורה ויפה מחרישי לקצבי, ממופנם לפחות מופנם, ואפילו ממאורגן למאולתר.

מה עורר אותה? אולי הסיטואציה של הופעה, שהיא מעצם טבעה דינמית; אולי ההופעה במקום ביתי, חמים ומחצלתי; אולי העובדה שההופעה כללה שירים מכל אלבומיו של בנאי. תהא הסיבה אשר תהא, החיסרון המהותי היחיד שהעיב על האלבום לא הורגש בהופעה, וכל היתרונות הרבים של האלבום הורגשו גם הורגשו.

למשל, הנגינה של המוזיקאים שמלווים את בנאי, ובראשם הגיטריסט אמיר צורף. כל מפגש עם הטאץ' המיוחד והיצירתי של צורף - בוגר מצטיין של אוניברסיטת הגיטרות על שם "הקיור" ו"הסמיתס" - הוא תענוג גדול. בשביל מי שאוהב את הגיטרות שלו צלולות ועדינות, ולא פרועות ומתחרעות, אין בארץ גיטריסט טוב ממנו.

גם הבסיסט עודד שכטר ניגן מצוין. צח דרורי הפיק צבעים מעניינים מהקלידים והמחשב, אבל הוא היה חרישי מדי. היה קשה לשמוע אותו. בגזרת התופים דווקא התגלתה בעיה. הנטייה של רועי שקד ללחוץ על הבייס-דראם שלו בקצב אחיד ובלתי פוסק לא הלמה את המוסיקה ולעתים אפילו היתה מטרידה.

שתי הסתייגויות זעירות נוספות מההופעה: השיר "לילה כיום יאיר" לא עובד בלי מפוחית, ומדוע בנאי נמנע (ולא בפעם הראשונה) מלשיר את "הזאב והאיילה" הנפלא? אבל חוץ מזה, מלוכה (שזאת, כך למדתי בערב ההופעה, מלת סלנג של "המגזר" לדבר מצוין במיוחד).

אביתר בנאי. מועדון המעבדה בירושלים, 9.2

כתבות שאולי פספסתם

*#