אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דמדומים: מהו סוד המשיכה של הערפדים?

ההיסטריה של "דמדומים" הגיעה גם לישראל. למה נערות כיום נמשכות לסדרת הספרים והסרטים, שמהווה גלגול פוסט-מודרני לאגדות הקלאסיות?

תגובות

היא הנערה החדשה בבית ספר. מבטים ננעצים בה ושובל של הסתודדויות נשרך אחריה. איבוד חוש הכיוון במבנה הלא-מוכר וכניסה מביכה באיחור לכיתה אף הם חלק מהתופעה, שאינה זרה לכל תיכוניסטית אחוזת חרדות חברתיות באשר היא. גם על פי חזותה איזבלה סוון, המכונה בלה, יכולה להיות כל אחת. לפחות בתיאוריה. שהרי במציאות אפשר להיות הרבה יותר מכוערים, מחוצ'קנים ודחויים ממנה בגיל 17.

בלה היא הגיבורה של סדרת ספרי "דמדומים" מאת סטפני מאיירס (ששלושה מהם תורגמו לעברית בהוצאת ספרית פועלים) ושל הסרטים שנעשו על פיהם - השני בהם, "מולד הירח" יצא לאקרנים לא מכבר. "דמדומים זה סרט פשוטטטטט מהמםםםםם", כתבה נערה באחד מאתרי הקולנוע באינטרנט והוסיפה מ"מים למכביר. היא מייצגת אין-ספור נערות האחוזות התפעלות עד כדי אובססיה מהספרים והסרטים. "דמדומים" היא הצלחה מו"לית פנומנלית שנייה רק להארי פוטר. בדירוג רבי המכר של העשור באמזון זכו שלושת ספריה של מאיירס למקומות השני, השלישי והרביעי, אחרי ספרה האחרון של ג'יי-קיי רולינג. מדובר בעשרות מיליוני עותקים מכל ספר. דמדומים 3: ליקוי חמה - לכל הפרטים ומועדי ההקרנה

ההיסטריה סביב "דמדומים" מזכירה לא מעט את הפוטרמניה, רק שכאן מצביעות ברגליים בנות בלבד. לפני כל יציאת ספר חדש - הרביעי בסדרה, "ליקוי ירח", יצא לא מזמן (ועדיין לא תורגם) - נערות בהמוניהן ישנות לפני דלתות החנויות. העיירה פורקס במדינת ואשינגטון שבה מתרחשת העלילה היתה לאתר עלייה לרגל, ויש אתרי מעריצות לרוב, וגם פורומים של נשים בוגרות שמדברות על קריאת הספרים והצפייה בסרטים במונחים של התמכרות. גם בישראל, ההתלהבות ניכרת בכל קבוצת נערות אקראית ששואלים אותן על הספר, חנוניות או פקאצות ומה שביניהן.

בת 16 לנצח

מכיוון שאין לצפות מהסדרה - מעין הכלאה בין הרומן הרומנטי לספרות פנטסיה מז'אנר הערפדים - שתספק ייצוג נאמן למציאות, צריך להכיר טובה על כך שהגיבורה (בגילומה של כריסטין סטיוארט) היא לפחות בעלת מראה רגיל ולא מושלם מדי. בלה, תיכוניסטית לא ממש מקובלת, נגועה ביחס של שנאה עצמית מתונה האופיינית לשלב זה של החיים וכן בתיעוב עמוק למזג האוויר הרטוב והקר של העיירה שעברה להתגורר בה, פורקס; שם אביה גר, לאחר שאמה העדיפה להיגרר אחרי אהובה החדש, שחקן פוטבול, ברחבי ארצות הברית. כל זה גורם לבלה, כפי שאופייני למתבגרים, לראות את העולם לעתים קרובות מבעד למסך שיערה.

אבל החיים של בלה אינם משעממים ואפורים. היא מתאהבת בנער המוזר בכיתתה ומגלה שהוא בעצם ערפד. אדוארד קאלן (שמגלם רוברט פטינסון) הוא יפה תואר, מנוכר ובלתי מושג. הוא גם מסתובב רק בחברת בני דמותו, ערפדים כמוהו ולמראית עין בני נוער יפים ומושלמים אף הם. וזו כמובן אלגוריה לתרבות הסלבריטאים נשואת הפנטסיה של בני נוער רבים כיום.

בלה נמשכת משיכה מסתורית לאדוארד וגם הוא מתאהב בה. היא הנבחרת. כל שעליה לעשות הוא להידרס או להתעלף - זה קורה לה ללא הרף במשך העלילה המופרכת - כדי שהוא יהיה שם כדי להציל אותה. כמו ברומנים שכונו "רומנים למשרתות" (ובראשם ג'יין אייר) - שבהם נערה רגילה ממעמד נמוך שבאה לעבוד בטירה שובה את לבו של בעל הבית, נישאת לו וכך עולה בסולם החברתי - גם בלה ניצלת מהרגילות שלה ועוברת למעמד-העל של הסלבריטאים.

אגדת היפהפייה הנרדמת משוכפלת ומשועתקת אף היא ב"דמדומים". בהבדל יסודי אחד: בלה הפסיבית מתעוררת לחיים על ידי הנסיך-הערפד, היוצק משמעות לחייה, תמיד רגע לפני הנשיקה ולא לאחריה. לפני שזו תתרחש - לא תמימה כמו באגדות, אלא עם כל המשמעות המינית ואף הפרוורטית של מציצת דם המערבת מוות - מוצבים רמזורי אזהרה עם צלצולים רמים. ב"דמדומים" אסור לממש את האהבה, כי הערפד עשוי להימשך לדמה של האשה ולהפוך אותה לערפדית. בלה משתוקקת לכך, אבל אדוארד מפחד שהיא תוותר על הנפש שלה. כך בספר.

בשביל הנערות הנוהות אחר הסדרה, סיפור האהבה הבעייתי הזה הוא בגדר אידיאל. מה שמעורר תהייה יסודית על סוד המשיכה של הסיפור, שההימנעות מיחסי מין היא התמה המרכזית שלו, עד כדי הטפה לפרישות.

כריסטין סטיוארט ורוברט פטינסון ב"דמדומים". סכנת התשוקה

"זה אינו ספר על ערפדים, אלא ספר שמספר לנו על הסכנה הטמונה באהבה ותשוקה, כי אנחנו הופכים להיות חסרי שליטה כשאנחנו מתאהבים", אומרת סופרת ספרי הפנטסיה הגר ינאי. "השימוש בערפדים המהפנטים והאפלים ממחיש בצורה דרמטית את כוחות הנפש שפועלים במערכת יחסים, את המתח הנורא בין הרצון לשמר את הזהות לבין המשיכה למישהו אחר שעשוי למצוץ ממך את כל טיפת העצמיות שלך, ותחושת הבדידות הגדולה הקשורה בכך. כל אלה הם נושאים שמאוד מדברים לבני נוער".

הכתיבה הז'אנרית המצטיינת של מאיירס יוצרת "קלוז-אפ רגשי", ממשיכה ינאי. התסכול הקשור באהבה הבלתי ממומשת הוא מאוד רומנטי. "כולם רוצים את הבלתי מושג. לכן אי אפשר להניח את הספר מהיד. כשאני קוראת אני בת 16 לנצח".

משיכה ורתיעה

כמו ספרי וסרטי ערפדים מאז ומעולם, מייצגת גם "דמדומים" רבדים קמאיים. מבקר הקולנוע של "הארץ", אורי קליין, אומר שסרטי ערפדים מופיעים במחזוריות בתקופות לא יציבות ומשקפים פחדים וחרדות. כך, למשל, הסרט הראשון בסדרת דרקולה, שהופיע בגרמניה בסוף שנות ה-20 של המאה שעברה, נחשב בעיני רבים לסרט שחזה את עליית הפאשיזם. החידוש ב"דמדומים" הוא בהעתקה של החרדות לעולם של מתבגרים בבית ספר תיכון, שגם במציאות הוא זירה שבה המתחים הקשורים בעניינים חברתיים מועצמים ואף מתורגמים לא פעם לאלימות. זו זירה שבה מתבגרים חשים בנוח ולא בנוח בו בזמן, נמשכים ונרתעים. מדובר בפחד כפול מטרנספורמציה: בתקופה זו הגוף משתנה והאישיות משתנה וישנו גם הפחד ממין. הערפד, דמות מפתה וזוהרת וגם מפחידה, מייצג את המשיכה והרתיעה ממין בעת ובעונה אחת. והפחד הזה עומד בסתירה לעובדה שהסרטים נוטפי אירוטיקה.

הפסיכואנליטיקאית ניצה ירום מצביעה על סתירות מעצם העובדה שבתרבות שלנו מתקיימות זו בצד זו מתירנות מינית ותגובת-נגד של פוריטניות ושמרנות, שמתבטאת בטרנד האמריקאי של התנזרות מיחסי מין עד לנישואים. "בני נוער שעומדים מול המין השני מצד אחד מתרגשים ומצד שני נורא מבוהלים", היא אומרת. ב"דמדומים" ההתאחדות עם ערפד מייצגת "סימביוזה שאינה מרצון; מישהו נדבק אליך, את לא הזמנת את זה. וכך לא צריך להודות בתשוקה או להתעסק בהתאמה. זה מסיר אחריות ואשם, כמו נערות ששותות אלכוהול ומקיימות יחסי מין תוך כדי. אין עניין של שליטה או של הכרה. זה מתבטא גם בהכחשה של אברי מין שקיימת בספר".

"דמדומים" היא מעין גלגול פוסט-מודרני לאגדות הקלאסיות, מוסיפה ירום. בדומה ל"יפה והחיה", התחברות למין השני מפחידה, לעתים גם מעוררת גועל. "הפנטסיה על גאולה בידי הנסיך היא פתרון מושלם", היא אומרת. "שהרי בחיים עצמם יש משאים ומתנים כדי שזוגיות תצליח".

ירום מבינה מדוע בנות משתגעות על "דמדומים". הסיפור פשוט וקל לקרוא אותו. האידיאלים הרומנטיים מייצגים כמיהות של נשים מאז ומעולם. אך היא מצרה על כך שלמרות המהפכה הפמיניסטית, הגיבורה נשארת פסיבית ומחכה שהגבר-הערפד יפעיל אותה מינית ויעניק לה משמעות וערך. אף שבעולם של מאיירס, בניגוד לחוקי הז'אנר של הרומן הרומנטי, האשה היא בעלת התשוקה והגבר הוא הנמנע, למעשה יש בספריה נסיגה לייצוג של הגיבורה כהיסטרית (נוטה להתעלף), חסרת שליטה ומעצורים - היא המשתוקקת ואינה יכולה לעמוד בתשוקה שלה, בעוד שהגבר הוא המבוגר היודע מה טוב בשבילה. הוא זה שקובע את החוקים של מה מסוכן ומה לא. "זה אומר ששום דבר לא השתנה", אומרת ירום. "עדיין הכמיהה הנשית מבוססת על הפסיכולוגיה הלא-נכונה. עדיין בנות רוצות שיגאלו אותן ומוכנות להיות קורבן, רק לא לקבל אחריות, וזה מאכזב מאוד. לפרויד זה היה ברור, אבל חשבנו שמשהו השתנה".

*#