אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מפעלו ההגותי והיצירתי של אלבר קאמי עדיין חי

כיצד אפשר להיעזר בהגותו של אלבר קאמי לפתרון בעיות פוליטיות, מה קושר בינו ובין חנה ארנדט והרברט מרקוזה, ומהי היסטוריה מנקודת מבט אקזיסטנציאליסטית? יום עיון במלאות 50 שנה למותו של הפילוסוף והסופר ינסה לספק תשובות

תגובות

בתחילת "המיתוס של סיזיפוס" הזכיר אלבר קאמי את לה-פאליס כדוגמה לאמירת המובן מאליו. במהדורה העברית של הספר (מ-1978) טרחה הוצאת עם עובד להוסיף הערה, המבהירה כי לה-פאליס, קצין צרפתי שנפל בקרב ב-1525, נהפך לשם נרדף לכל מי שאומר דברים ברורים מאליהם, מפני שחייליו חיברו לכבודו שיר ובו נאמר: "רבע שעה לפני מותו עדיין היה חי".

50 שנה אחרי מותו של קאמי, מפעלו ההגותי והיצירתי עדיין חי, והדבר אינו מובן מאליו כלל ועיקר. על החיות והחיוניות של עולמו הרוחני של הפילוסוף והסופר הצרפתי מעידים לא רק הפופולריות המתמשכת של כתביו, אלא גם האירועים הרבים שהתקיימו בחודשים האחרונים בצרפת ומחוץ לה ובחנו את מורשתו, כמו את הרלוונטיות שלה לתקופתנו.

אליהם יצטרף יום העיון "אלבר קאמי מול ההיסטוריה", שיתקיים מחר בקריית האוניברסיטה הפתוחה ברעננה. יום העיון, המאורגן על ידי המחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה, יציג את עמדותיו של קאמי ביחס למאורעות ולתהליכים היסטוריים, וגם יציע שימושים אפשריים בכתביו למחקר היסטורי ולהגות פוליטית בימינו.

אלבר קאמי: "לאבסורד אין משמעות אלא במידה שאין מסכימים לו"

כך, לדוגמה, הרצאתה של ד"ר אנבל הרצוג תעסוק בפוליטיקה של הכנסת אורחים על פי קאמי. הרצוג, ראש המחלקה לממשל ורעיון מדיני בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, מספרת כי נקודת המוצא להרצאתה היא הסיפור הקצר "האורח" (שפורסם בעברית בספר "הנפילה; גלות ומלכות", הוצאת מרחביה, 1959): "הסיפור, שעלילתו מתרחשת באלג'יריה ערב מלחמת העצמאות שלה, נקרא בצרפתית ‘L'hote', מלה שפירושה דו-משמעי - גם אורח וגם מארח. באמצעות עלילה העוסקת בהכנסת אורחים ברמה הפרטית של אזרח צרפתי מול ערבי, הוא מעלה לדיון שאלות כמו מי המקומי ומי האורח בביתו, מה פירוש הדבר להיות שייך וכיצד יש להתנהג כלפי מי שאינו שייך. כמו בכתבים אחרים שלו, גם בסיפור זה קאמי מתמקד ביחס הבין-אישי והמוסרי כחלק מהקשר פוליטי רחב. דרך שאלת הכנסת האורחים הוא מעלה את הסוגיה של ההתיישבות הקולוניאלית מול המקומיות ומראה כי היא נמצאת בתחום אפור שבו קשה להכריע על צדק".

הרצוג מבקשת לגזור מסיפור זה ומכתבים נוספים של קאמי תיאוריה פוליטית כללית, שתיתן מענה לסוגיות עכשוויות כמו היחס הראוי למהגרי עבודה ולפליטים. לדבריה, "האופי הגלובלי שמקבל שוק העבודה, לנוכח התזוזות של אוכלוסיות בין מדינות במטרה להשיג הכנסה, ועוד יותר מכך - בעיית הפליטים הנמלטים מאזורי מלחמה ואסון ונזרקים ממקום למקום, כמו במקרה של פליטי דארפור, מבליטים את הצורך בניסוח הסדר פוליטי כולל. הסדר כזה יאפשר מתן מחסה לאנשים המצויים בסכנת חיים, אף שהם ‘לא-שייכים' למדינה המארחת".

הרצוג מוסיפה כי הצורך בהכנסת אורחים ברמה הפוליטית והבינלאומית מקבל משנה תוקף לנוכח העיסוק הגובר בסוגיות של זהות, שייכות ואחרות - מושגים שקאמי נמנה עם האינטלקטואלים הראשונים שניתחו ופירשו אותם.

תמונות מהגיהנום הטוטליטרי

הרצאה אחרת, שתישא פרופ' עדית זרטל, תוקדש לזיקות בין קאמי לבין הפילוסופית חנה ארנדט ביחסם לתופעת הטוטליטריות. זרטל, מרצה להיסטוריה ומחשבה מדינית באוניברסיטת באזל בשווייץ, תירגמה לאחרונה לעברית את "יסודות הטוטליטריות" (הוצאת הקיבוץ המאוחד), ספרה רב החשיבות של ארנדט, שפורסם לראשונה ב-1951. באותה שנה גם ראה אור ספרו הנודע של קאמי, "האדם המורד" (שתורגם בהוצאת עם עובד, 1971).

"כביכול לא יכול היה להיות מרחק רב יותר מזה שהיה קיים בין ארנדט לקאמי, אף ששניהם היו תלמידי האקזיסטנציאליזם הגרמני ושניהם חוו את זוועות המחצית הראשונה של המאה ה-20", אומרת זרטל. "ואולם, עוד לפני שמצאו עצמם מותקפים בעקבות פרסום ‘יסודות הטוטליטריות' ו'האדם המורד' על כך שהעמידו בסמיכות זה לזה את שני המשטרים הטוטליטריים הרצחניים של אותה תקופה - הנאצי והסטאליניסטי - ומצאו קווי דמיון משמעותיים ביניהם, התקיימה בין שני ההוגים איזו קרבת נפש פוליטית-פילוסופית וירטואלית. שניהם התאפיינו בטמפרמנט סרבני ומרדני דומה וחלקו אותו סוג של הומניזם אנטי-אידיאולוגי נחוש, ואלה באו לביטוי גם בכתביהם. ארנדט עקבה מרחוק אחרי קאמי מיד בתום מלחמת העולם השנייה, ראתה בו אדם אירופי חדש, שצמח מתוך הרזיסטאנס האינטלקטואלי הצרפתי וגילם בעיניה הבטחה לאפשרות של אירופה אחרת".

אילו נקודות דמיון את רואה בדיוניהם בטוטליטריות?

זרטל: "במהות, הרבה מאוד דמיון, אבל בסגנון - השוני ביניהם גדול, אם כי שניהם היו אקלקטיים ובין-תחומיים בגישותיהם. יותר משעניינו אותם ‘מאפיינים והגדרות' של המשטר הטוטליטרי, העסיקה אותם המטאפיסיקה שלו ושל המצב האנושי בתחומי האימפריה הטוטליטרית. וכאן הדמיון באמת רב: שניהם דנים בהרס הסובייקטיביות, בהחרבת האנושיות עצמה באמצעות הטרור האינסופי, ההפחדה, מערכת ההלשנות, הדיסאינפורמציה, הכזב האידיאולוגי ועוד. שניהם עוסקים בעיוות הרדיקלי של השפה, בהיפוך המשמעויות שנהפך להליך הרווח במשטרים הטוטליטריים, ושניהם גם דנים בבדידות הקיצונית, הטוטלית, של הקיום האנושי, ובניסוי הטוטליטרי חסר התקדים של שינוי הטבע האנושי עצמו. ארנדט בכוח הדמיון והניתוח המדהים שלה, וקאמי בתערובת הפיוטית האפוריסטית שלו, מציירים תמונות דומות מן הגיהנום הטוטליטרי".

האם יש מסקנות משותפות העולות מהתבוננותם במשטרים הטוטליטריים?

"בפירוש כן, וכל אחד מהם בדרכו גם אומר זאת. מסקנה אחת היא שהטוטליטריות לא נגמרה עם הבסתה וכי סכנתה טרם חלפה, מפני שאלמנטים שלה הם חלק מן המודרניות עצמה. מכך גם מתחייבים סירוב, מרידה, רזיסטאנס, מחשבה עצמאית, אחריות ופעולה פוליטית, תמיד - גם כאשר ‘גוועו כל התקוות כולן', כפי שכתבה ארנדט בספרה; או כפי שאמר קאמי: מפני שהסתגלות ואי-מרידה הן פחדנות וכניעה להשפלה ולרוע".

המרד והאבסורד

חשיבותה של פעולה פוליטית בחברה בת ימינו תוזכר גם בהרצאתו של פרופ' צבי טאובר, שעניינה תפישת האבסורד של קאמי בראי משנתו של הפילוסוף הניאו-מרקסיסט הרברט מרקוזה, מהבולטים בהוגי אסכולת פרנקפורט. טאובר, מרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, עסק בסוגיה דומה במאמר שפירסם בכתב העת "זמנים" (גיליון 44, אביב 1993), ובו הוא מצביע על סתירה מרכזית בתפישת שחרור האדם של מרקוזה: מצד אחד, הפילוסוף מפרש את המציאות הפוליטית בחברה הקפיטליסטית המאוחרת כ"חד-ממדית", דהיינו - כזו שמוציאה את העוקץ מהפעילות החתרנית והופכת אותה לחלק מהסדר הקיים וממנגנוני החיזוק והאישרור שלו; מצד שני, מרקוזה קורא בנחרצות לשינוי רדיקלי של העולם, כחלק מהמאבק לחירות אנושית.

לפי המאמר, יש להבין את הסתירה - אבל בהחלט לא ליישב אותה - ברוח מושג האבסורד של קאמי, כפי שנוסח ב"מיתוס של סיזיפוס". "לאבסורד אין משמעות אלא במידה שאין מסכימים לו", כתב קאמי, וטאובר מסכים עמו וקובע כי המרד הוא המסקנה הפוליטית הפרקטית הנובעת מההכרה באופיה האבסורדי של המציאות. לדבריו, "לא רק בלעדיו (של המרד), גם עמו, עלולה המציאות הקיימת להישאר בעינה על כל מאפייניה הדכאניים, אולם בלעדיו לא תהא זו אפילו מציאות אבסורדית".

עוד ישתתפו ביום העיון ד"ר דניס שרביט מהאוניברסיטה הפתוחה, שידבר על עמדת קאמי בנוגע למלחמת אלג'יריה כהכרעה מוסרית; ד"ר בעז נוימן מאוניברסיטת תל אביב, שידון בכתיבת היסטוריה מנקודת מבט אקזיסטנציאליסטית, בהשפעת הגותם של מרטין היידגר ושל קאמי; ופרופ' אבי שגיא מאוניברסיטת בר אילן, שהרצאתו נקראת "קאמי - בין סולידריות וחמלה לבין בקשת הצדק המטאפיסי".

הכניסה ליום העיון אינה כרוכה בתשלום, אבל יש להירשם מראש בטלפון 5114412-03 או באתר. האירוע יתפצל לשני מושבים - הראשון יחל ב-17:00 ומשנהו ב-18:45. בין שני המושבים תהיה הפסקה שתימשך רבע שעה.

כתבות שאולי פספסתם

*#