אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קלי לינק, לא הכל פנטסטי

היא מושפעת ממדע בדיוני קלאסי אבל גם מלהקות אינדי ומסרטי טראש. בראיון לרגל צאת ספרה "דברים מוזרים קורים" בתרגום לעברית, מסבירה קלי לינק למה היא לא כותבת כבר שנה וחצי, ומגלה מיהו איש הפעלולים עם מסכת הזאב

תגובות

"אני מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן לענות על השאלות. זו מטלת הכתיבה הראשונה שהצלחתי לבצע מאז שבתי נולדה. היא נולדה כעבור 24 שבועות בלבד של הריון ובילינו את 15 החודשים הראשונים של חייה בבתי חולים שונים. היא חזרה הביתה לפני חודשיים וחצי ומצבה מעולה, למרות בעיות קשות בנשימה. אבל החיים ממשיכים להיות מסובכים ואני מתקשה לעשות כמעט כל דבר. כבר שנה וחצי לא כתבתי שום דבר חוץ מהתשובות לראיון הזה".

התגובה הזאת הגיעה כחודש לאחר שנשלחו שאלות הראיון לסופרת קלי לינק, שספרה "דברים מוזרים קורים" יצא לאור לא מכבר בהוצאת בבל, בתרגומה של דבי איילון. על רקע קריאה בסיפורים המקסימים וההזויים של לינק, התגובה הפתיעה - משב רוח ריאליסטי קודר שהתעקש לחבל בחדוות הקריאה האסקפיסטית שסיפוריה של לינק מספקים.

לינק, שנולדה במיאמי ב-1969, ערכה אסופות שונות בתחום ספרות הפנטסיה, אירגנה כנסים בנושא, ולה ולבעלה יש הוצאה עצמאית, Small Beer, המפרסמת יצירות של סופרי פנטסיה ומדע בדיוני אמריקאים כמו שון סטיוארט, אלן קושנר, בנימין פרזיבוק וג'ואן אייקן.

היא עצמה כותבת סיפורים קצרים שיש בהם תמהיל חינני של פנטסיה, מדע בדיוני, הומור ורומנטיקה. היא מושפעת, בין היתר, מסופרי פנטסיה קלאסיים כמו ה"פ לאבקראפט, אבל מדגישה כי גם להקות אינדי, סרטי טראש, ספרי קומיקס ושיחות עם חבריה הטובים, רבים מהם סופרים בעצמם, משפיעים על כתיבתה. היא זכתה בפרסים רבים בתחום הפנטסיה ובהם פרס הוגו, שלושה פרסי נבולה ופרס וורלד פנטזי. "דברים מוזרים קורים" הוא ספרה הראשון שתורגם לעברית.

האם יש חסרונות בפרסום ספר בהוצאה ששייכת לך?

"יש יתרונות ויש חסרונות. מצד אחד אני עושה את כל העבודה, מצד שני זה הרבה עבודה. אני נאלצת לחלק את זמני בין הכתיבה שלי ובין עריכה ויחסי ציבור לסופרים אחרים בהוצאה. ככל שעובר הזמן אני מתקשה לשלב בין השניים. עכשיו, עם כל הבעיות שיש לנו עם הבת היקרה שלי, אני באמת במצוקה. אני ממש משתוקקת לחזור לכתוב".

האם את מגדירה את עצמך כסופרת פנטסיה?

"אני מניחה שבעיקרו של דבר אני סופרת של סיפורים קצרים. מעבר לכך אני רואה את עצמי כסופרת ז'אנר, שמושפעת ממדע בדיוני, פנטסיה, אגדות וסיפורי רוחות רפאים. בקיצור, כל מה ש'מוזר'. אני מאמינה שהכתיבה בז'אנר של הפנטסיה מעניקה לכותב מרחבים שונים של הפתעה, אימה ועונג".

זה לא מגביל להשתייך לז'אנר מסוים?

"ספרות הפנטסיה כוללת סוריאליזם, אימה, רומנטיקה על טבעית וריאליזם מאגי. מנעד רחב שפונה לגילים שונים. אורסולה לה-גווין, אנג'לה קרטר, סטיבן קינג, ג'יי-קיי רולינג, חורחה לואיס בורחס, הרוקי מוראקמי ועוד הם חלק מספרות הפנטסיה. איך זה יכול להיות מגביל להיות בחבורה שכזאת?

עם זאת, סופרים רבים סבורים שהתחום מגביל מבחינה מסחרית ושיווקית כי יש אנשים שמראש לא ניגשים למדף הפנטסיה. לכן אפשר להבין למה סופרים מסתייגים מהז'אנר. אבל גם סופרי מותחנים מתלוננים כל הזמן שהמבקרים לא מעריכים את הכתיבה שלהם. אז אולי איש לא באמת מרוצה, שהרי מה בעצם רוצה סופר? אהבה, כבוד, המון כסף ועטיפה מהממת".

רבים מחשיבים ספרות פנטסיה ומדע בדיוני כאלגוריות. היית רוצה שהקוראים שלך יתייחסו לסיפורייך באופן הזה?

"אם לא קראת הרבה ספרות מדע בדיוני או פנטסיה, אז הדרך הכי קלה להתחבר לספרים מסוג זה היא באמצעות קריאה שלהם כאלגוריה, או לדמיין את הגיבור כסובל מהתמוטטות נפשית ופסיכוזה. אלה דרכים לגיטימיות לקרוא סיפור אבל הן מגבילות את האפשרות למצוא בו קסם אמיתי. כשאני כותבת סיפור אני מקווה שאפשר יהיה לקרוא בו באופנים רבים ושונים. כלומר, שקורא יוכל לגשת לסיפור פעם נוספת ולהעלות פרשנויות חדשות, קריאות שונות. כשאני קוראת סיפור, אני לא מצפה או בעצם לא רוצה להבין את כולו. לפעמים מה שאני רוצה להרגיש זה שאני שוהה בחלום של מישהו אחר על כל המשתמע מכך".

מאין מגיעים הרעיונות לסיפורים?

"זה משתנה. לדוגמה, הרעיון לסיפור ‘רוב חברי הם שני שלישים מים' הגיע מחבר שחשב שאני צריכה לכתוב סיפור עם השם הזה. את ‘כובע המומחה' כתבתי לאחר תקופה של קריאת סיפורים של ה"פ לאבקראפט וסיפורי רוחות רפאים קלאסיים אחרים. לפעמים הסיפורים מבוססים על דברים מוזרים שקרו לחברים, צפייה בסרטים גרועים, תשוקה לכתוב שירה עלובה וניסיון להבין מה עומד בבסיס סיפורי פנטסיה. ‘שיעורי תעופה' נכתב כשדימיינתי ילדה בחדר מלא בנוצות".

הסוף של הסיפורים שלך מעורר לא פעם תהייה. האם זה מכוון?

"סוף של סיפור הוא פחות נקודת עצירה ויותר נקודת המראה. אני מקווה שהנרטיב נבנה כדי להרים ולדחוף את הקורא להפליג למקום לא ידוע וצפוי. הרעיון שסוף של סיפור משנה יכול לשנות את הרושם של שאר הסיפור משמח אותי מאוד".

בסיפור "מסעות עם מלכת השלג" את כותבת "חלומות של אנשים אחרים הם לא מאוד מעניינים". את עומדת מאחורי המשפט הזה?

"אני מעריצה של הסופרת ג'ואן אייקן ופעם שמעתי אותה מרצה על חלומות. היא סיפרה על חלום חוזר שהיה לה ובו ביקרה שוב ושוב באותה עיירה ופגשה את אותם אנשים. היא אמרה שבילדותה אביה החורג לא הרשה לה ולאחיה לספר על חלומותיהם בארוחת הבוקר כי ‘חלומות של אנשים אחרים הם לא מאוד מעניינים'. היא מדמיינת שכשתמות תגיע אל אותה עיירה מסתורית.

"נכון, שכשרוב האנשים מספרים על חלומות שלהם, משמעותיים ככל שיהיו, הם מתבלבלים, תועים ובסופו שלדבר מאבדים את הנרטיב הראשוני. נראה לי שזה קצת כמו לספר בדיחות קרש, עניין של הפשטה לעיקר ותזמון מוצלח.

"החלום הכי מוצלח ששמעתי היה מאשה שפגשתי בארוחת ערב. היא סיפרה שכשהיתה ילדה היה לה חלום שחזר על עצמו שבו שוטטה בשכונה ופגשה אדם לא מוכר. באחד הלילות הוא התקרב והיא הצליחה לשאול אותו משהו. ‘איך קוראים לך?' גימגמה בבהלה. ‘קוראים לי סמי' הוא ענה. ברגע הזה היא התעוררה מבוהלת ולא הצליחה להירדם. היא ניגשה לחדר של אחותה ושאלה אותה אם היא יכולה לישון אתה. האחות הביטה בה ושאלה "זה היה סמי?". "מה אמרת? מאיפה את מכירה את סמי?" שאלה האחות, אחוזת אימה. "אני לא מכירה את סמי, אבל הרגע הבאת אותו אתך לחדר שלי". הילדה הדליקה את האור וראתה שאחותה ישנה שנת ישרים. כשהאחות התעוררה היא לא זכרה דבר מהאירוע והילדה מספרת שמאז אף פעם לא חלמה שוב על אותו סמי".

כשאת כותבת, האם את מדמיינת קורא מסוים?

"שאלה טובה. קורא אחד, איש פעלולים בהוליווד, שלח לי פעם תצלום שלו במסכה של זאב. אני אוהבת לדמיין אותו כשאני חושבת על מישהו שקורא את הסיפורים שלי. אני תמיד מקווה שהקוראים ייהנו מהסיפורים שלי, שיחשבו שהם מצחיקים וגם מטרידים".

*#