אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קית דאונס בפסטיבל פסנתריו: בית ספר לג'ז

אין כמו לבוא למועדון קטן ולהתאהב בהרכב צעיר שלא הכרת. שלישיית הפסנתר של קית דאונס סיפקה שלשום את אחת מהופעות הג'ז המעולות שהיו כאן בזמן האחרון

תגובות

למוסיקאי הג'ז הכי גדול בעולם קוראים קית, קית ג'ארט, ואת שלישיית הפסנתר המהוללת שלו לא נזכה לראות בישראל בעתיד הנראה לעין. לא נורא. מי שבא שלשום למועדון התל-אביבי לבונטין 7 זכה לשמוע שלישיית פסנתר נפלאה בהנהגתו של קית אחר, קית דאונס.

ההופעה של הפסנתרן האנגלי (שכללה, בין השאר, מחווה זעירה לג'ארט) היתה אחת מהופעות הג'ז המעולות שהיו כאן בתקופה האחרונה, והעובדה שדאונס הוא מוסיקאי לא מוכר רק הגבירה את התענוג. עם כל הכבוד להופעות המכובדות של פסטיבל ישראל ושל המשכן לאמנויות הבמה, אין כמו לבוא למועדון קטן ולהתאהב בהרכב צעיר שעד לאותו ערב לא ידעת על קיומו.

זה מה שקרה לדניאל שריד, אחד מבעלי לבונטין 7, כשביקר לאחרונה בלונדון וראה את הטריו של דאונס. "שמעתי אותם ועפתי", הוא אמר לקהל בלבונטין כשהציג את הפסנתרן האנגלי ושני שותפיו. בהתלהבותו כי רבה החליט שריד להביא את דאונס לארץ, ועל הדרך יזם פסטיבל שלם של שלישיות פסנתר, "פסנתריו" שמו. וכך, לצד דאונס ושותפיו הופיעו שלשום בלבונטין עוד שלוש שלישיות פסנתר ישראליות (אתמול, ביומו השני של "פסנתריו", הופיעו ארבע שלישיות ישראליות נוספות, והיתה גם הופעה שנייה של דאונס).

כמה מהדברים הכי מעניינים בג'ז של השנים האחרונות נעשו בהרכב של שלישיית פסנתר ("בד פלאס", הטריו של אסביורן סוונסון, השלישייה של ויג'אי אייר), וההופעה של דאונס הבהירה שהתסיסה היצירתית של הפורמט הזה מתרחשת גם במועדונים של לונדון. הטריו של דאונס טישטש לחלוטין את ההבחנה המקובלת בין ג'ז סטנדרטי לבין ג'ז חדיש.

הנגינה של שלושת המוסיקאים היתה נקייה להפליא, בהירה מאוד, מלודית לעילא ולעילא, ועם זאת היה בה ממד עכשווי ברור, שגרם למוסיקה לסטות לנתיבים לא צפויים ולשמור על מתח בלתי פוסק. מה לא היה שם? זרימה מוסיקלית נהדרת, גרוב מצוין, תחושה עמוקה של בלוז (בעיקר בקטע האדיר "סקיפ ג'יימס"), שטף של רעיונות, ושילוב נפלא ונדיר בין נגינה מלאת תשוקה לבין איפוק (אנגלי?) מבורך. הייתם צריכים לראות את המתופף מסיים סולו מהזן החרישי ונראה כאילו הוא גמר הרגע מרתון. זה לא היה המאמץ הפיסי כמו המאמץ המנטלי, ההתמסרות הטוטאלית לנגינה.

קית דאונס. זרימה מוסיקלית נהדרת

ההופעה הנפלאה של דאונס ושותפיו טישטשה באופן טבעי את הרושם שהותירו שתי ההופעות שקדמו לה, ובעיקר זו של הפסנתרן הצעיר אלון תייר, שהוכיח כישרון אבל לא השאיר חותם. הפסנתרנית מאיה דוניץ, הגיטריסט עוזי פיינרמן והמתופף רמי גבאי ניגנו סט מאולתר וזרוק, שנע בין רשרושים משונים לבין רגטיים. הוא כלל לא מעט הברקות (בין השאר באגף הרשרושים) ובערך אותה כמות של רגעים סתמיים עם נגינה שלא היתה לגמרי סגורה על עצמה.

כשניתאי הרשקוביץ הצעיר התכונן לעלות אחרי דאונס, התעורר החשש שכל מה שהוא יעשה יחוויר בהשוואה לפסנתרן האנגלי. איזה כיף היה לגלות שהרשקוביץ החליף את הפסנתר בפסנתר חשמלי, וכך הסיט את ההופעה שלו למחוזות שונים לחלוטין, שהתאימו מאוד לשעה המאוחרת (השלושה התחילו לנגן אחרי חצות). הרשקוביץ ניגן נהדר, וכך גם המתופף דניאל דור והסקסופוניסט דניאל זמיר. הם ניגנו קטעים מקוריים ויפים של הרשקוביץ, את הגרסה הסוחפת תמיד של זמיר ל"שיר השומר", וגם ביצוע מקסים ומלא הומור ורגש ל"פנוניקה", שהיה זוכה כמדומה לאישורו של תלוניוס מונק.

ואפרופו מונק. אנשי לבונטין הקרינו על אחד מקירות המועדון תצלום של דף הוראות שהפסנתרן הגדול חילק לנגנים שלו. זה מסמך מאלף, בית ספר לג'ז. הוא מתחיל בציווי שאומר "זה שאתה לא מתופף, זה לא אומר שאתה לא צריך לשמור על קצב", נגמר במשפט "הם ניסו לגרום לי לשנוא את כל הלבנים, אבל בכל פעם בא מישהו וקילקל להם את זה", ובאמצע יש פנינים כמו "צליל אחד יכול להיות קטן כמו סיכה וגדול כמו העולם. הכל תלוי בדמיון שלך", וגם: "גאון הוא זה שהכי קרוב למי שהוא באמת". בעניין הזה מונק ידע על מה הוא מדבר.

*#