אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רוג'ר קורמן מסביר איך מצלמים סרט ביומיים

רוג'ר קורמן, מלך סרטי הבי וגורו של הפקות דלות תקציב, הסביר בסינמטק תל אביב כיצד מצלמים סרט ביומיים, איך גייס את דניס הופר ואיפה ג'יימס קמרון למד לעבוד עם אפקטים

תגובות

את הכותרות בימים האחרונים תפסו אמנים שביטלו את ביקורם בישראל, בעקבות הסערה העולמית שעוררה ההשתלטות האלימה של הקומנדו הישראלי על המשט לעזה. אבל את רוג'ר קורמן, המכונה "מלך הבי מוביז" בזכות מאות סרטים עצמאיים שהפיק וביים מאז שנות ה-50 בארצות הברית, זה בכלל לא הטריד. "לא חשבתי אפילו לבטל את הביקור שלי פה", אמר שלשום בסינמטק תל אביב. "הייתי כבר בישראל בעבר בפסטיבל הסרטים בירושלים. אני אוהב את ישראל, אני תומך בה, ובשום שלב לא עלה בדעתי לא לבוא. מיד כשקיבלתי את ההזמנה אמרתי ‘בוודאי, אבוא בשמחה'. אני חושב שאמנות חוצה גבולות, ושאמנים צריכים לעסוק באמנות שלהם בכל מקום בעולם, גם אם הם עצמם לא מסכימים למדיניות של המדינות שבהן הם מבקרים. מכל האנשים שאני מכיר - איש לא היה מסרב לבקר בישראל מסיבות פוליטיות".

קורמן, בן 84, מבקר כעת בישראל כאורח פסטיבל סרטי הסטודנטים. לאורך הקריירה שלו הוא הפיק יותר מ-380 סרטים וביים יותר מ-50 ונחשב לאחד מחלוצי הקולנוע העצמאי בארצות הברית. הוא הוכיח לאמריקאים שאפשר ליצור קולנוע מחוץ לאולפנים הגדולים, בלי להיות כפופים לתכתיבים שלהם, ואפילו להרוויח מזה. לשם כך היה עליו לשכלל עד לדרגת אמנות את שיטות ההפקה שאיפשרו ולהוזיל עלויות עוד ועוד. בין היתר, פיתח קורמן שיטות לצילום בזק של סרטים (את סרטו "חנות קטנה ומטריפה" צילם ביומיים בלבד), לא פעם צילם כמה סרטים על אותו הסט והיו שנים שבהן הפיק שבעה או שמונה סרטים. כשהוא נשאל אם היה רוצה פעם אחת לביים סרט בתקציב ענק, הוא מחייך: "כמפיק כן, אבל כבמאי לא הייתי רוצה לעבוד על סרט זמן כה ארוך כפי שהסרטים האלה דורשים".

שעה קלה לפני כן, התייצב קורמן לפני אולם מלא סטודנטים וקולנוענים צעירים, כדי ללמד כיתת אמן בנושא חיוני ליוצרים המקומיים: שיטות להפקת סרטי קולנוע באמצעים מינימליים. חולצת הכפתורים הלבנה, הגו הכפוף מעט, החיוך האדיב והבלורית הלבנה והמסורקת בקפידה לא הסגירו כי מדובר באחד מבכירי קולנועני הגרילה, שהתמחה בין היתר ביצירת סרטי אקספלויטיישן, טראש וסרטי אימה. קורמן סיפר על רזי ההפקה דלת התקציב, חילק טיפים ששווים הרבה כסף וסיפר חוויות מעבודתו עם מיטב הכישרונות ההוליוודיים, שהחלו את הקריירה הקולנועית המפוארת שלהם בסרטיו (רשימה חלקית של אלה כוללת את ג'ק ניקולסון, דניס הופר, ג'יימס קמרון, פרנסיס פורד קופולה, מרטין סקורסזי וג'ונתן דמי).

"בשבילי הכל מתחיל בסיפור", פתח קורמן. "בין אם זה תסריט מקורי או תסריט המבוסס על ספר או על מחזה או כל מקור אחר - הכל מתחיל שם. לעולם לא אתחיל הפקה לפני שהתסריט עבר כמה שכתובים והוא מוכן לחלוטין. עם זאת, צריך לדעת שהבמאי אף פעם לא יקבל תסריט שמחייב אותו ב-100%. אני תמיד אומר לבמאי שהתסריט שניתן לו ישמש אותו כמסגרת עבודה בלבד, ואני לא מצפה שהוא ייצמד לכל שורה. תמיד אני משאיר לו מקום לאלתור ולשינויים שיכניס תוך כדי הצילומים".

קורמן הדגיש את החשיבות של הכנות מדוקדקות לצילומים, ככלי מרכזי להוזלת עלויות הפקה. "אני מאמין גדול בפרה-פרודקשן", אמר. "החלטות הנוגעות ללוקיישנים, תפאורה, אביזרים, הלבשה ועוד - את כל הדברים האלה צריך לתכנן מראש, כי לא יהיה לכם זמן להתעסק בדברים האלה תוך כדי הצילומים. אני גם מתעקש שכל במאי שעובד אתי יכין לפני הצילומים סקיצות מפורטות של כל הסצינות, לפני שהוא ניגש לצלם אותן: איפה ניצבת המצלמה, איפה עומדים השחקנים. זה נותן מושג לשחקנים ולכל אנשי הצוות מה עומד לקרות בצילומים של כל סצינה, וחוסך המון זמן".

צ'ארלס ברונסון והצלליות

למאות זוגות העיניים שנתלו בו, חולמות על סרט הקולנוע שאולי יזכו פעם להפיק או לביים, הזכיר קורמן שעם כל הכבוד לבמאי ולמפיק, הם לא אלה שקובעים אם הסרט יצליח בקופות. "אני תמיד תומך בהקרנות ניסיון, כי בעיני הקהל תמיד צודק. בהקרנות כאלה אפשר לראות כיצד הקהל מגיב, ואם יש צורך, להכניס לאחר מכן תיקונים קלים בסרט".

לשאלה הבלתי נמנעת שהופנתה אליו, "איך מגיעים לעבוד בשבילך", הוא ענה שצריך פשוט להגיש בקשה, והזכיר לנוכחים שג'יימס קמרון, היוצר של "טיטאניק" ו"אוואטר", החל את הקריירה הקולנועית שלו בתפקיד זוטר בחברת ההפקה שלו. "הוא עבד אצלנו כאחראי על אפקטים מיוחדים, כך שהוא התחיל את דרכו ביצירת אפקטים מיוחדים בתקציבים מאוד נמוכים, והגיע בסופו של דבר ליצירת סרטים עם אפקטים מאוד מאוד יקרים", צחק קורמן.

הוא הזכיר את הציוד הדיגיטלי ככלי חשוב להורדת עלויות הפקה, ציין את הטכנולוגיות החדשות שמאפשרות ליצור אפקטים מיוחדים בעלויות נמוכות, העריך שבתוך שנים ספורות יצולמו סרטים שיהיו מיועדים מראש להפצה באמצעות האינטרנט, והסביר בחיוך שצילם את "חנות קטנה ומטריפה" בתוך יומיים, כ"סוג של בדיחה", ושלא היה מצליח לעשות זאת ללא הכנות מוקדמות מדוקדקות.

במאים ומפיקים בהפקות דלות תקציב, הסביר קורמן, חייבים לדעת לפתור בעיות בזמן אמת ולהתייחס לבעיה שצצה בזמן צילומים כאל אתגר מקצועי. "כשצילמנו את ‘The Secret Invasion', עם סטיוארט גריינג'ר בתפקיד הראשי", סיפר, "אני זוכר שצילמנו סצינת מלחמה בים, וגריינג'ר רצה שהשחקן בתפקיד המשנה יוותר על כמה שורות שלו לטובתו. השחקן השני סירב, הם התחילו להתווכח, ואני זוכר שזזתי הצדה, כתבתי במהירות את הסצינה מחדש והוספתי לגריינג'ר כמה שורות. הוא היה מרוצה, ובאמת צילמנו כך את הסצינה, אבל אחר כך, בעריכה, פשוט חתכתי את השורות האלה החוצה".

בצילומים של סרט אחר, "Machine Gun Kelly", שבו צ'ארלס ברונסון הופיע לראשונה בתפקיד ראשי, מצא עצמו קורמן מתמודד עם אתגר אחר. "עמדנו לצלם סצינה שבה ברונסון נכנס לבנק כדי לבצע שוד, אבל בסט שבו צילמנו, גמרו להכין את תפאורת הבנק מבחוץ, אבל לא סיימו את הבנייה בחלק הפנימי. אז החלטתי לצלם את כל הסצינה כך שיראו בה רק צלליות, ובסופו של דבר ראו את הצלליות של השחקנים שודדות את הבנק. מובן שזה לא היה התכנון המקורי שלנו, אבל אחר כך, כשהסרט יצא, כמה מבקרים התייחסו לצילום של הסצינה הזאת כאל הברקה סגנונית", סיפר קורמן וסחף את הקהל בצחוק גדול.

התלמיד הטוב ג'ק ניקולסון

בין אלה שבאו לסינמטק התל-אביבי כדי להאזין לקורמן היה גם הבמאי דני לרנר ("קירות"), שהפקת סרט הבכורה שלו "ימים קפואים" מזכירה את שיטות הפעולה של קורמן. זה היה סרט עצמאי, דל תקציב, בכיכובה של שחקנית לא מוכרת, שצוות הצילום שלו נדרש לא פעם לאלתורים ופתרונות יצירתיים לבעיות. "אני גדלתי על סיפורים כיצד קורמן עשה את הסרטים שלו, על איך לצלם סרט דל תקציב בשבוע", אומר לרנר. "אני מניח שלא הייתי יכול לעשות את ‘ימים קפואים' בלי להכיר את השיטות שלו. פעלתי בדיוק לפיהן: הכל תוכנן מראש, הכנתי סטורי-בורד, עשינו חזרות והכנו כל מה שצריך כדי שנגיע לסט ולא נצטרך לחשוב שם על כלום ונוכל לצלם את הכל בדיוק לפי התכנון. עכשיו אני שמח שקיבלתי הזדמנות לבוא ולפגוש את המורה שלי".

כמה דקות לאחר שהקהל המקומי הודה לו במחיאות כפיים נרגשות, קורמן מתפנה להסביר כיצד הצליח לגלות כל כך הרבה שחקנים שנהפכו ברבות הימים לכוכבים הגדולים של הוליווד. "אולי זה בזכות לימודי המשחק שלקחתי, אף שמעולם לא תיכננתי להיות שחקן", הוא אומר. "בתחילת דרכי בקולנוע, בזכות התואר בהנדסה שהיה לי, למדתי מהר יחסית את כל מה שקשור באספקטים הטכניים של הבימוי, אבל הרגשתי שאני לא יודע מספיק על משחק - ידע חיוני כדי להיות במאי טוב. אז הצטרפתי לכיתת משחק מצוינת שהעביר ג'ף קורי, שהיה אחד המורים למשחק הטובים ביותר באותו זמן. בכיתה ההיא למדתי על משחק ועל שחקנים מספיק כדי לדעת מה אני עושה. למען האמת, מי שהיה בעיני התלמיד הטוב ביותר בכיתה ההיא לא עשה עד אז אף סרט, כך שמיהרתי ללהק אותו. זה היה ג'ק ניקולסון", הוא מחייך.

גם היכולת לחזות בעיות מראש עשויה לחסוך הרבה כסף. קורמן מספר שעשה זאת לקראת העבודה עם דניס הופר, השחקן והבמאי שמת לפני כשבועיים, ושאף הוא החל את דרכו הקולנועית על הסט של קורמן. היה זה בסרט "הטריפ" מ-1967 (הסרט יוקרן ביום שישי בחצות בסינמטק תל אביב), שבו שיחק לצד פיטר פונדה, לפי תסריט שכתב ג'ק ניקולסון. "לדניס יצא שם של מי שמתנהג באופן פרוע מעט על הסט, כך שדאגתי להיפגש אתו לפני שהתחלנו את הצילומים", מספר קורמן. "ישבנו ושתינו יחד, והסברתי לו שיש לי תקציב מוגבל לעשיית הסרט הזה, ושלושה שבועות בלבד לצילומים, ושכולם עובדים מאוד קשה כדי לעמוד בלוח הזמנים הזה. הוא אמר לי, ‘אני מבין אותך לחלוטין ואני אתך לכל אורך הדרך', וכך באמת היה. לא היתה לי אף בעיה אתו, הסתדרנו מצוין".

פיטר פונדה (מימין) וברוס דרן ב"הטריפ". חלק מתרבות הנגד(תצלום: אימג' בנק / Getty Images)

כשהופר ופונדה החליטו לעשות את "אדם בעקבות גורלו" יחד עם ניקולסון, הם פנו קודם כל לקורמן. "הייתי אמור להיות המפיק בפועל של הסרט, זה אמור היה להיות סרט של ‘אמריקן אינטרנשיונל' (חברת ההפקה שקורמן עבד בה, נ"א), אבל הרעיון המקורי היה של פיטר ודניס, וכאשר קולומביה הציעו להם יותר כסף מאתנו, הם עברו עם הרעיון אליהם", הוא מסביר. "עשיתי קצת עבודה בפרה-פרודקשן על הסרט, שכללה אפילו צילומים של כמה סיקוונסים, אבל אז עזבתי את הפרויקט".

בכמה מהסרטים שהפיק וביים בשנות ה-60 ניסה קורמן לא רק ליצור קולנוע זול ורווחי שיקלע לטעמו של הקהל, אלא גם להעביר מסרים שהיו קרובים ללבו. "ניסיתי לבטא את הלך הרוח של תרבות הנגד, שהייתי בזמנו חלק ממנה", הוא אומר. "התנגדנו למלחמה בווייטנאם, התנגדנו לאפליה הגזעית, רצינו חברה פתוחה יותר וחופשית יותר, ואני האמנתי בכל הרעיונות האלה ורציתי להציג אותם בסרטים שעשיתי באותה תקופה. זה בא לידי ביטוי למשל בסרט ‘הטריפ' שעסק בשימוש באל-אס-די. זו היתה תקופה שסטודנטים ואנשים צעירים השתמשו בסמים קלים כמו מריחואנה ומדי פעם גם באל-אס-די, ורציתי להציג את נקודת המבט שלהם על הנושא. הממשלה היתה אז מאוד נוקשה בכל הקשור לסמים והכניסה לכלא אנשים אפילו על דברים פשוטים כמו עישון של סיגריית מריחואנה אחת. לי היה חשוב לתת ביטוי דווקא לנקודת מבטם של האנשים הצעירים".

*#