אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חנון המחשבים שמאחורי הנסיך הפרסי

מאחורי הסרט "הנסיך הפרסי: חולות הזמן" מסתתר ג'ורדן מצ'נר. איך הצליח חנון מחשבים לשכנע את המפיק ג'רי ברוקהיימר לעבד לקולנוע את משחק הווידיאו שהמציא?

תגובות

המפיק ג'רי ברוקהיימר אוהב לומר שהוא יכול ליצור סרט כמעט מכל דבר. בקריירה ארוכה וידידותית לקופות הכרטיסים הוא הפיק גרסאות קולנועיות לספרים ("בלאק הוק דאון"), לכתבות מגזינים ("חופשיות על הבר" ו"אהבה בשחקים"), לסיפור אמיתי על אשה שהיתה רתכית וחשפנית ("פלאשדאנס"), לרעיון שנזרק סביב שולחן ("בואו נעשה סרט על צוללות!" שהוליך ל"כוננות מיידית"). הסרט המפורסם והמכניס ביותר שעשה, שנהפך לסדרה שלמה, "שודדי הקאריביים", מבוסס על מתקן בפארק שעשועים.

על פי אמת המידה הזאת, סרטו החדש של ברוקהיימר, "הנסיך הפרסי: חולות הזמן", בבימויו של מייק ניואל ובכיכובם של ג'ייק גילנהול ובן קינגסלי, אינו חריגה משמעותית. הסרט מבוסס על משחק וידיאו (משחק מחשב לקונסולות) פופולרי. אפשר לטעון שמשחקי וידיאו הם מה שרוב סרטי ברוקהיימר משתוקקים להיות: פעולה בלתי פוסקת ללא הפרעות של עלילה כבדה או דמויות מסובכות. אבל פרט לשני סרטי "לארה קרופט", החבים את הצלחתם לאנג'לינה ג'ולי יותר מאשר למשחק "טומב ריידר" שעל פיו נוצרו, גורלם של סרטים המבוססים על משחקי וידיאו אינו מעודד. "סטריט פייטר" היה סרט גרוע במיוחד. מגזין נינטנדו הרשמי כתב על הסרט המבוסס על משחקי "האחים סופר מריו": "כן, זה קרה. בואו לא נדבר על זה".

אם נדמה ש"הנסיך הפרסי" מצליח לחרוג מהתבנית הזאת, הרי זה בחלקו בזכות ג'ורדן מצ'נר, שיצר את משחק הווידיאו שעליו הסרט מבוסס, וכתב את הטיוטה הראשונה של התסריט. מצ'נר הוא גם כותב בלוגרים, בעל אתר משלו, ומחבר ספרים גרפיים, ששניים מהם יצאו במקביל לסרט: "Solomon's Thieves", עם איורים מאת לאוין פאם ואלכס פורילנד, ספר ראשון מטרילוגיה על מסדר אבירי היכל שלמה; ו"Prince of Persia: Before the Sandstorm" ("הנסיך הפרסי: לפני סופת החול"), עם איורים של אמנים שונים, ספר שמקדים מבחינה כרונולוגית את העלילה של הסרט ושל המשחק שהוא מבוסס עליו.

מצ'נר הוא מין חנון, במלים אחרות - איש רנסנס שחי בעולמות חופפים - עולם המשחקים, עולם הקומיקס וכעת גם עולם הקולנוע. הוא יוצר המשחקים הראשון שמעורב בגרסה קולנועית, והוא שיכנע את ברוקהיימר להשתתף בפרויקט כשהראה לו קדימון שהרכיב מקטעים מצולמים ממשחק לפלייסטיישן 2: הרבה קפיצות על חומות והליכה על קצה ובין לבין צילומים של נסיכה בלבוש מזערי. קית בואסקי, סוכן למשחקי וידיאו ומשפטן המתמחה בסוגיות של קניין רוחני שסייע בתיווך העסקה עם ברוקהיימר, אמר "כולם מדברים על טרנאסמדיה (סיפור שמסופר בו-בזמן דרך מדיות שונות), אבל ג'ורדן הוא הראשון שעשה זאת הלכה למעשה".

דמויות בשר ודם

מצ'נר הוא איפוא חלוץ, אבל על פי אמות המידה של משחקי הווידיאו, הוא גם שריד מעולם נושן. פרסומו בא לו בעיקר משני משחקים - "קראטקה" ו"הנסיך הפרסי" שהוא יצר בעצמו בשנות ה-80 בשימוש במחשב אפל 2, בטכנולוגיה שנחשבת לתקופת האבן.

בפגישה עמו, במרתף של "העולם של ג'ים הנלי", חנות קומיקס בלב מנהטן, הסביר שפיתח את "קראטקה", משחק אמנויות לחימה, כשהיה סטודנט לתואר ראשון באוניברסיטת ייל. המודל שלו היה המורה לקראטה של אמו שהוא צילם במסרטת סופר-8; הוא השתמש בטכניקה ישנה ושמה "רוטוסקופ", ובעזרתה העביר תמונות סטילס מהסרט אל המחשב שלו. "רציתי ליצור סיפורים שבהם השחקן יעבור חוויה באמצעות משחק ולא באמצעות צפייה".

מתוך: "הנסיך הפרסי: חולות הזמן"

מצ'נר, בן 45, גרוש ואב לשני ילדים, הוא איש קטן, אינטנסיבי, קצת מגושם. "הנסיך הפרסי" המקורי, שיצא לשוק ב-1989 כמעט נוגע ללב כיום בפרימיטיביות שלו, ומזכיר יותר את משחק המחשב הראשוני "פונג" מאשר את "Gungrave" או את "Steel Battalion". הוא דו-ממדי בלבד, והאנימציה מקוטעת וגסה (המודל של מצ'נר הפעם היה אחיו, שאותו צילם מזנק מחומות ליד ביתם בצ'פאקואה, ניו יורק). אבל באופן שחרג מהקיים באותה תקופה, למשחק התלוותה עלילה מסוימת, מעבר להתגברות הרגילה על מכשולים שמעבירה את השחקן למסך הבא, והנסיך עצמו היה דמות שמצ'נר קיווה שהשחקן יזדהה אתה.

"רציתי משחק שאם תחטיא ותיפול רחוק מדי, זה באמת יכאב", אמר מצ'נר. בניגוד לדמויות כגון האחים סופר מריו, שהיו חסרי משקל ומסוגננים, הוא רצה שהדמויות שלו יהיו בשר ודם. הוא מדמה את הימים הראשונים של משחקי הווידיאו לימי הסרט האילם, ואומר שנדרש ללמוד את אותם שיעורים בהצגת עלילה שלמד ז'ורז' מלייס, חלוץ האפקטים המיוחדים הצרפתי.

"הנסיך הפרסי: חולות הזמן", שעליו הסרט מבוסס, יצא ב-2003 וחולל מהפכה חזותית. על המשחק עבד צוות שלם של אנימטורים, שחקנים, מתכנתים. המשחק היה מאפיין מחוכם של הגרסה החדשה, מרכיב חשוב בעלילת הסרט, שבה השחקן מצליח לעצור את הזמן ולהחזיר אותו לאחור, ומה שמצ'נר מכנה "עלילת פיצוי כפול", שמתבררת רק בסוף המשחק.

ההצעה המקורית של הסרט כללה פיסקה יחידה של סיפור רקע, ואילו מצ'נר הביא אתו 20 דקות של עלילה חדשה שאינה קשורה למשחק. הסיפור כמו נלקח מתוך "אלף לילה ולילה", עם מלך מזדקן; יחסים שייקספיריים בין שלושה נסיכים, אחד מהם מאומץ; וזיר מרושע; נסיכה יפה וחדת לשון; ופגיון קסמים. "באו אלינו אנשים אחרים מעולם המשחקים, אבל לג'ורדן היה סיפור מעובד היטב ויפה ודמויות מעניינות", אמר ברוקהיימר. "מה שמצא חן בעיני", הוסיף, "היה הזירה. אין הרבה סרטים שעלילתם מתרחשת בתקופה הזאת".

הסרט מתרחש בפרס הדמיונית של ימי הביניים, לפני האיסלאם. הוא מתמקד במסעו של הנסיך לחשוף את רוצח אביו, לזכות באמונה של הנסיכה החשדנית מינה ולמנוע מחולות הזמן המסתוריים, השולטים בהיסטוריה עצמה, מליפול אל הידיים הלא נכונות.

הרפתקאות כאלה

"ג'ורדן שולט בפיסות מידע מלאות פרטים מגניבים", אמר ניואל הבמאי. "הוא שוחה בטקסטים פרסיים עתיקים; הוא יכול להגיד איך נראתה דרך המשי ואיך היה לנדוד מהמדבר אל עמק הנהר הגדול". ניואל, שהתפרסם הודות ל"ארבע חתונות ולוויה", אינו האדם הראשון שצץ במחשבה כשמדברים על במאי סרטי פעולה עתירי תקציב. כשברוקהיימר פנה אליו, אמר, הוא לא ציין במכוון ש"הנסיך הפרסי" מבוסס על משחק וידיאו משום שניואל מעולם לא שיחק במשחק כזה. "ניסיתי לשחק", אמר על המשחק "אבל כל הזמן נפלתי אל תוך הסכינים המסתובבות". הוא ביקש מכמה מהעוזרים שלו לשחק במשחק במקומו, הוא נזכר, "וחצי מהזמן הם לעגו לי על כמה שאני גרוע במשחק".

מהתסריט שברוקהיימר שלח לו, אמר ניואל, היה ברור שהסרט רוצה להיות "קרקס בידורי גדול בן שלוש זירות", ושזה מה "הנסיך הפרסי" מנסה להיות. הסרט, בייחוד בקדימון, אינו מסתיר את מוצאו כמשחק וידיאו: יש הרבה סצינות שבהן ג'ילנהול השרירי רץ, קופץ ומטפס. ואף על פי כן, אם מתעלמים ממרכיבי המשחק, "הנסיך הפרסי" הוא מין סיפור הרפתקאות שמזכיר את סרטי "אינדיאנה ג'ונס" ואף יותר את "הגנב מבגדאד". סגנונו מיושן כל כך, שאם לא היה צמוד אליו משחק וידיאו, איש לא היה מפיק אותו.

ניואל אמר שבחר "בפינצטה" אלמנטים מתוך המשחק, בייחוד מהפרטים החזותיים שלו. "אמרתי ‘השריון הזה ממש טוב, בואו נדבר עם מעצבת התלבושות', או "החרבות האלה מגניבות, בואו נשתמש בחרבות כאלה'. אבל לא רציתי סיפור חסר דמויות, חסר רגשות, סיפור מכני לגמרי, שבדרך כלל מאפיין משחקי וידיאו". כשביים את הסרט התברר לו שהוא מסתמך רבות על סרטים שאהב כשהיה צעיר, בייחוד "בן חור". הוא מיהר להוסיף: "הטעם של כולם כיום רבגוני, וזה כמובן לא הסוג היחיד של סרטים שאהבתי. אני מאלה שמרוצים באמת רק כשזה סרט הונגרי, בשחור ולבן, עם כתוביות".

*#