אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רק שלא יעצבנו אותה, נעמי קמפבל חוגגת 40

היא היחידה מבין הסופרמודלס ששלטו בעולם האופנה בשנות ה-90 שנותרה רלבנטית, האשה השחורה הראשונה של עולם הדוגמנות ומודל חיקוי לאוכלוסייה שלמה. יום הולדת 40 שמח לנעמי קמפבל

תגובות

"הסיפור הזה מורכב מכפי שהוא נראה", אמר הדובר של נעמי קמפבל בתחילת החודש, אחרי שדוגמנית העל נחשדה (שוב) בתקיפת אחד מעובדיה. הפעם היא הכתה את הנהג שלה בנסיעה ברחובות ניו יורק וברחה כשהוא עצר את המכונית ודיווח לשוטר תנועה על המקרה. הדוגמנית המפורסמת עלתה לכותרות השבוע שוב כשהסתבכה בפרשה מוזרה, שבה היא נחשדת שקיבלה יהלומים מפושע המלחמה צ'ארלס טיילור, הנשיא לשעבר של ליבריה, בארוחת ערב עם נלסון מנדלה ומיה פארו ב-1997.

שי גולדן בוחן את הקריירה של נעמי קמפבל

התקפי הזעם שלה, האיחורים המפורסמים לצילומים, הרומנים המתוקשרים שלה עם מייק טייסון ורוברט דה נירו, תקופת הזוהר ועידן הסופרמודלס של שנות ה-90 - כל אלה לא יכולים להסביר את העובדה שקמפבל, שחוגגת השבוע את יום הולדתה ה-40, היא דמות איקונית ועדיין רלבנטית, גם בגיל מבוגר במונחי התעשייה שהיא צמחה בה. אולי באמת, כמו שציין הדובר, הסיפור הזה מורכב מכפי שהוא נראה.

גדולות מהחיים וקלות לזיהוי

סיפור חייה קורץ מהחומרים שמהם עשויות אגדות ילדים. היא נולדה ב-1970 בדרום לונדון לאם ג'מייקנית ואב חצי סיני שעזב את אמה בחודש הרביעי להריונה. בילדותה נמסרה לאומנת בשעה שאמה סיירה באירופה עם חבורת רקדנים כדי לממן את גידולה. בגיל עשר התקבלה קמפבל לבית ספר לבלט, אחר כך הופיעה בקליפים של בוב מארלי ו"קאלצ'ר קלאב", ובגיל 15 גילה אותה סוכן דוגמניות כשטיילה עם חברותיה בקובנט גרדן. מיד לאחר מכן היא הוזמנה להצטלם למגזין "אל" (אחרי שדוגמנית אחרת ביטלה את בואה לצילומים). עורכת המגזין דאז, סאלי ברמפטון, סיפרה לאחרונה בראיון לעיתון "אינדיפנדנט": "כל מה שאני זוכרת הוא החיוך המרהיב שלה... פגשתי אותה אחר כך ברחוב בניו יורק והרגשתי שהיא ציפור גן עדן בשעה שכולנו לידה היינו ציפורים קטנות וחומות".

ב-1987 התרחשה הפריצה הגדולה שלה. היא הופיעה על שער המגזין "אסנס", ובאותה שנה היתה לדוגמנית השחורה הראשונה שעיטרה את השער של מגזין "ווג" הבריטי. שנה אחר כך היא כבר עבדה עם ראלף לורן, חתמה על חוזה דוגמנות עם חברת הקוסמטיקה נארס, זכתה להיות הדוגמנית השחורה הראשונה שהופיעה על שער "ווג" הצרפתי, וב-1988 היא הופיעה בתפקיד אורח בסדרה "משפחת קוסבי". אבל ציוני הדרך האלה לבדם לא יכולים להסביר את כוחה של קמפבל ואת תשומת הלב הציבורית שהיא קיבלה ועדיין ממשיכה לקבל.

אחד ההסברים מצוי במה שלימים נקרא "תקופת הזוהר של דוגמניות העל", עידן שאותו היא חלקה עם חמש הדוגמניות המיתולוגיות סינדי קרופורד, קייט מוס, לינדה אוונג'ליסטה, כריסטי טרלניגטון וקלאודיה שיפר. קמפבל התחברה בעיקר עם שתיים מהן (אוונג'ליסטה וטרלינגטון), והשלוש זכו לכינוי "השילוש הקדוש", או, כמו שצחק צלם אופנה אחד, "שלוש האחיות הרעות". באותה תקופה אמרה טרלינגטון למעצבים דולצ'ה וגבאנה שאם הם לא יעסיקו את חברתן השחורה, יסרבו גם השתיים האחרות לעבוד אתם.

                                          קמפבל. לא נענית לתכתיבים

השנים היו שנות הפריחה הכלכלית, צמיחתה של תעשיית עיתונות הסלבז לממדים מפלצתיים, ובעיקר הפיכתה של תעשיית האופנה לכוח כלכלי גלובלי שמגלגל מיליארדי דולרים. העובדה שהבורסה נפלה ב-1987 רק חיזקה את הצורך בדמויות גדולות מהחיים וקלות לזיהוי. כוכבות הוליוודיות נמנעו אז מלעשות קמפיינים מסחריים ופינו את המקום לדוגמניות המקצועיות. "הבחורות היום הן כמו אלילות מתקופת הסרט האילם", אמר אז קארל לאגרפלד, "הבנות האלה מוכרות חלומות". את העידן הזה סימלה גם דמות זוהרת אחרת - ג'אני ורסאצ'ה. ב-1991 הוא פתח את התצוגה שלו במילאנו עם נעמי, לינדה, קריסטי, סינדי וקלאודיה על המסלול, כשמאחוריהן הוקרן הקליפ של ג'ורג' מייקל ל"Freedom", שבו כיכבו הן עצמן. מאז ועד מותו דאג ורסאצ'ה שכל החמש יככבו אצלו על המסלול בתמורה לסכומים שערורייתיים (בין 10,000 ל-50,000 דולר לדוגמנית), שאותם הסכים לשלם רק כדי לזכות בתשומת הלב התקשורתית שהופנתה אל פניהן המוכרות. בהקשר הזה אמרה אז אוונג'ליסטה: "אנחנו לא קמות בבוקר בשביל פחות מ-10,000 דולר ליום".

אבל עידן דוגמניות העל החל לדעוך. בשנות ה-90 הופיע זן חדש של דוגמניות: קייט מוס וההרואין שיק שלה החלו לשלוט בתצוגות ובקמפיינים, והמראה של החבורה הלוהטת כבר לא התאים למינימליזם שאפף את התעשייה הודות לבתי אופנה אוונגרדיים יותר כמו ז'יל סנדר והלמוט לאנג. בסוף שנות ה-90 חזרו שחקניות הוליוודיות לעטר את מגזיני האופנה, ומדוגמניות העידן הקודם רק קמפבל המשיכה לעבוד במשרה מלאה. ב-1999 חתמה על חוזה עם חברת וולה העולמית, ועדיין דרשה 40,000 דולר לתצוגה.

בשלב כלשהו החלו לצוץ גם השערוריות: ב-1998 היא זרקה על עוזרת אישית שלה טלפון סלולרי ואיימה להעיף אותה ממכונית נוסעת, כמה שנים אחר כך הואשמה בניסיון להכות עוזרת אישית אחרת, ב-2006 הואשמה בהכאת עוזרת הבית שלה, ושנתיים אחר כך הואשמה בהכאת נוסע בטיסת בריטיש איירווייז שניסה לצלם אותה בשעה שישנה. בין השערוריות המתוקשרות האלה היא גם השיקה בושם שנשא את שמה והחלה להקדיש חלק ניכר מזמנה לצדקה ועזרה לקהילה, בעיקר בעקבות המפגש שלה עם נלסון מנדלה. "זו הפעם הראשונה שהרגשתי שאני עושה משהו משמעותי", אמרה ל"דיילי מירור", "וזה נהיה מאוד חשוב לי כשהתבגרתי והשתניתי".

יום הולדת שמח: מבחר תמונות של קמפבל לאורך השנים:

בשנים האחרונות היא עדיין דוגמנית עסוקה. היא הצטלמה לקמפיין של חברת התיקים לואי ויטון ב-2008, הופיעה על שערי "ווג" רבים ברחבי עולם והחליפה את קייט מוס כדוגמנית הראשית של איב סן לורן. "נעמי מייצגת את העולם החדש", אמר עליה סטפאנו פילאטי, מעצב הבית של החברה. "היא שילוב של ברק אובמה והילארי קלינטון".

דרכה של קמפבל אל התהילה היתה קשה משל שאר חברותיה. היא היתה הדוגמנית השחורה היחידה בצמרת, קיבלה הרבה פחות שערים מרובן, וחוזי הענק שחתמה בסוף שנות ה-90 רק הבליטו את העובדה שקודם לכן היה קשה לחברות אופנה - ובעיקר לחברות קוסמטיקה - להעסיק דוגמניות לא לבנות בקמפיינים שלהן. "להיות שחורה זה קשה", אמר אנדרה ליאון טאלי, עורך בכיר ב"ווג" האמריקאי, בראיון ל"אינדיפנדנט". "בעיני אנשים רבים היא מייצגת סיפור הצלחה. היא כמו דיווה שחורה... אם את אשה שחורה ויש לך מעמד כזה, את חייבת לייצג את ההתפתחות של גזע שלם. קמפבל עשתה לעולם הדוגמנות מה שאופרה וינפרי וטוני מוריסון עשו כל אחת בתחומה. היא מודל לחיקוי. כאשה שחורה יש לה מחויבות לעצמה ולעובדה שהיא אייקון בשביל אוכלוסייה שלמה".

אבל דומה שהמחויבות הזו לייצג משהו גדול בהרבה ממידותיה המרשימות היתה בעוכריה. היא אמנם סללה את הדרך לשאר הדוגמניות הלא-לבנות (אם כי מאז הועלתה שוב הטענה שבשוק שולטים אימג'ים של דוגמניות לבנות, מה שהוביל את מגזין "ווג" האיטלקי להקדיש גיליון שלם בשנה שעברה לדוגמניות שחורות ולהוביל את המהפכה מחדש), אבל היא גם תמיד עשתה מה שהיא רוצה ושילמה על כך מחיר לא מבוטל.

בשעה שדוגמניות אחרות דאגו לשמור על האימג' המרוחק שלהן, קמפבל הבליטה את אישיותה הפרועה והרגשנית: היא צחקה וחייכה למצלמות, בכתה בתצוגה הראשונה של דונטלה ורסאצ'ה (אחרי רצח אחיה), הצטלמה לקליפ "ארוטיקה" ולספר "סקס" של מדונה, הוציאה אלבום מוסיקה (שנכשל מסחרית ונקטל על ידי המבקרים) ותמיד סירבה להיענות לתכתיבים של אחרים. ואולי זה סוד הקסם של הדוגמנית בת ה-40 ושל הקריירה היציבה שלה: היא לא משחקת תפקידים שמישהו כתב בשבילה, היא עושה רק מה שבא לה, והיא עדיין יפה מתמיד. רק אל תעצבנו אותה.

*#