אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנתוני בורדיין ישכנע אתכם לאכול בבית

ספר הזיכרונות של השף אנתוני בורדיין הוא תערובת מתוקה-מרירה של סקס, סמים וגורמה, החושפת אמת מבחילה מאחורי מנות מענגות

תגובות

מדוע אסור להזמין מנת דגים בימי שני? עד כמה איכותי נתח הבשר שיוגש למי שבחר בדרגת עשייה ול-דן? האם פריטטת מאכלי ים היא בחירה מומלצת לבראנץ' מחוץ לבית? שאלות אלו ואחרות זוכות למענה בוטה למדי בספרו של אנתוני בורדיין "סודות מחיי המטבח" ("Kitchen Confidential"), שישכנע אתכם סופית: אין כמו לאכול בבית.

למרבה הצער, אפשר לסמוך על בורדיין - האיש מכיר כל פינה במטבח. במשך 25 שנה הוא שימש שוטף כלים, ממונה על הטיגון, איש גריל, אחראי רטבים, סו-שף, ולקינוח שף בבראסרי "לה האל" במנהטן. ספר הזיכרונות שלו, שנמכר ברבע מיליון עותקים בארצות הברית, הוא תערובת מתוקה-מרירה של סקס, סמים וגורמה - החושפת אמת מבחילה מאחורי מנות מענגות, מרהיבות ויקרות.

הרומן של בורדיין עם המטבח החל בגיל 9, כשאכל לראשונה צדפה נאה בדרום צרפת. לדבריו, כל דבר שבא לאחר מכן - אוכל, סמים וסקס - הכל נבע מאותו הרגע. בסוף שנות ה-80 כבר היה מכור לאלכוהול ולסמים קשים. "דווקא כשהייתי מסטול הרווחתי הכי טוב. הצוות והבעלים של המסעדות אהבו אותי", הוא מודה.

בורדיין מעיד על עצמו בחוסר טקט משווע כי הוא בז לצמחונים, לסועדים שמבקשים כי הרוטב יוגש לצד המנה ואפילו לרגישים לגלוטן. לדבריו, על אנשים להבין שבישול מקצועי אין פירושו מתכון מוצלח, צורת הגשה מפתה או שילוב יצירתי בין מרכיבים, טעמים ומרקמים. בישול הוא מלאכה סיזיפית, נטולת מחשבה, החוזרת על עצמה שוב ושוב ושוב באותו אופן בדיוק.

ואם זה לא הרס לכם את התיאבון - אולי זה יקרה בזכות האופן שבו בורדיין מתאר את ידי הטבח הראשי במסעדה בעיירה פרובינסטאון, מסצ'וסטס, שבה שימש טבח זוטר: יבלות מלאות מים, סימני צריבה אדומים - תולדה של מפגשים עם הגריל, צלקות ישנות, בשר חשוף במקומות שבהם פרצי קיטור אדים או שומן לוהט גרמו לעור לנשור. שם הפרק, אגב, הוא "אוכל הוא כאב". פרק אחר בספר נקרא "אוכל הוא סקס".

למרות תחושת הקבס, ה"דיילי טלגרף" הגדיר את הספר "פנטסטי, ללקק את השפתיים", וב"ניו יורק טיימס" השוו את בורדיין להאנטר תומפסון ("פחד ותיעוב בלאס וגאס"), איגי פופ וג'ונתן סוויפט.

"סודות מחיי המטבח" מאת אנתוני בורדיין. הוצאת כנרת, 2003. תרגום: עדי יותם, 320 עמ'

*#