אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טיפים לאמנים מתחילים עם דני קרוון

צריך לפתח חוש ביקורת ושיפוט אישיים, להשתחרר מבורסות השוק, מגלריות, מאוצרים ומבקרים, לדעת להקשיב לאחרים, לעשות רק את שחשים ומאמינים באמת ועל כל היתר לצפצף

תגובות

אני לא מכיר ולא יודע מה זו השראה, אבל כשעמדתי מול גיליון נייר כצייר, כשאני מנסה לחלק אותו ולהעלות עליו קטע של מציאות, ליווה אותי ספק. אולי שם, בניסיון לגלות את הבלתי צפוי, נמצאת ההשראה. היום לעומת זאת, כשאני ניצב מול מקום שנתבקשתי ליצור בו, וכשאני יודע מי המזמין ומה כוונתו ואיזה תקציב עומד לרשותו, אולי במפגש הראשון עם המקום, אולי בסטודיו שלי בזמן העבודה על המודלים, אולי שם, באיזה רגע מסוים, נולדת ההשראה. ואולי תוך כדי העבודה והדיאלוג האינסופי עם המקום הנתון, מבלי לדעת לאן בסופו של דבר אגיע. בתוך האפילה הזאת אולי נמצא משהו נסתר שאפשר יהיה לקרוא לו השראה.

אין לי ספק שהמקום קודם ליצירה. המקום "מכתיב" אותה, הן את הצורות והן את החומרים. צריך לנסות ולהקשיב למקום ולהבין אותו - מה הוא מוכן לקבל לתוכו ואת מה הוא דוחה.

כל יצירה אמיתית משקפת רעיון ומעבירה תחושות. אבל נדמה לי שאין לנסות ולהכתיב רעיון ובוודאי שלא תחושות. מאוד מסוכן לייצר אילוסטרציה לרעיון ולתחושה. לקחת סיכונים זה להיות אמן. לדעתי היצירה צריכה להיות פתוחה לתחושותיו של הצופה ולעורר בו סקרנות ולגלות את שיש בתוכה, את הרעיונות שהיא טומנת בחובה, שלעיתים יוצרה שלה עשוי לא לדעת.

בראש ובראשונה חייבים להיות פתוחים לכל צורה של אמנות ולנסות ולהבין אותה. בשום אופן לא להשתייך לכנסייה, לדוגמות שהיא מכתיבה או למכללה דתית אינטלקטואלית או איזושהי מאפיה של אמנות. צריך לפתח חוש ביקורת ושיפוט אישיים, להשתחרר מבורסות השוק והמחירים שהוא קובע, להשתחרר מגלריות, מאוצרים ומבקרים. לדעת להקשיב לאחרים שאתה מחשיב את דעתם ולעשות רק את שחשים ומאמינים באמת ועל כל היתר לצפצף. בשום אופן לא להיכנע למזמין ולא ליכולתם הצולעת של המבצעים. לא לוותר על פסיק. לא להתפשר, בעיקר לא עם עצמכם. לפעמים עדיף להיות דחוי ולגדל שרירים מאשר להיות מלוטף וחסר שרירים. ללמוד את שלל האפשרויות והטכניקות, את שלל החומרים והצורות בעיקר את העבר. ללא העבר לא יהיה עתיד.

את חומרי היצירה והצבעים יש לבחור בהתייעצות עם המקום. כל החומרים הם רלוונטיים, אפילו אם עד הרגע הזה לא השתמשו בהם באמנות. גם אור השמש, המים, החול, הצומח, החי וכו' יכולים לשמש כחומר בידי היוצר ולהתקבל כחומרים של אמנות.

אם האמן מתכוון ליצור יצירה בעלת משמעות נתונה, הרי שם היצירה נקבע לפני שהיא נוצרה. היו תקופות באמנות שגדולי האמנים של אותן תקופות - ממצרים דרך יוון, רומי, ימי הביניים הרנסנס והבארוק - תיארו את הנושא שנבחר על ידם או על ידי המזמין. במקרים אלה השם קדם ליצירה. בתקופות המאוחרות קודם נולדה היצירה ולאחר מכן נתנו לה שם. אבל האמת היא שאין זה משנה כלל וכלל. אם היצירה לא עומדת בפני עצמה כיצירת אמנות, שום שם לא יעזור לה.

* דני קרוון הוא פסל, לשעבר מעצב תפאורות וצייר. חתן פרס ישראל לשנת 1977 ופרס הקיסר של יפאן (הנובל של האמנויות) לשנת 1988. בין יצירותיו: קיר האבן באולם המליאה בכנסת, אנדרטת חטיבת הנגב, כיכר הסובלנות על שם יצחק רבין בפאריס, "כיכר לבנה" בפארק וולפסון בתל אביב, ציר ה-3 קילומטרים על יד פאריס, "דרך זכויות האדם" בנירנברג ו"הדרך לגן הנסתר" בסופורו, יפאן.

במדור "מאסטר, בבקשה עם דני קרוון", שפורסם אתמול במגזין גלריה מס' 9, הודפסו בטעות תשובותיו של האדריכל דוד רזניק. אנו מפרסמים כאן, אם כן, את המדור הנכון. אנחנו מתנצלים לפני דני קרוון, דוד רזניק וקוראי "הארץ" 

*#