אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

60 שנה לשני הסרטים שציינו את הדעיכה ההוליוודית

1950 היתה השנה של שתי כוכבות עבר שעשו קאמבק: גלוריה סוונסון ב"שדרות סנסט", בטי דייוויס ב"הכל אודות חווה". השנה יצוינו 60 שנים לשני הסרטים, מן הידועים והמצוטטים ביותר בתולדות הקולנוע האמריקאי. איזה מהם מופלא יותר, ולמה צרח לואי ב' מאייר על בילי ויילדר

תגובות

בתום ההקרנה הראשונה של "שדרות סנסט", סרטו של בילי ויילדר, שהתקיימה בהוליווד והוזמנו אליה כל בכירי תעשיית הקולנוע האמריקאי, ניגשה השחקנית ברברה סטנוויק אל גלוריה סוונסון, שכיכבה ב"שדרות סנסט", כרעה לרגליה ונישקה את שולי שמלתה.

לואי ב' מאייר, מנהלה הכוחני של חברת אם-ג'י-אם, שנכח אף הוא בהקרנה של הסרט, שהפיקה חברת פרמאונט, בחר בתגובה שונה: כשוויילדר יצא מבית הקולנוע שבו התקיימה ההקרנה, חיכה לו בחוץ מאייר וצווח עליו: "איך אתה מעז לנשוך את היד שהאכילה אותך!"

"לך תזדיין, מר מאייר", ענה לו ויילדר, הפנה לו את גבו והסתלק מהמקום.

השנה יצוינו 60 שנים לצאתו לאקרנים של "שדרות סנסט", שהיה לאחד הסרטים הידועים והמצוטטים ביותר בתולדות הקולנוע האמריקאי. והשנה גם יצוינו 60 שנים לסרט נוסף שהיה לאחד הסרטים הידועים והמצוטטים ביותר: "הכל אודות חווה" של ג'וזף ל' מנקביץ'.

מעבר לאיכותם, כמה גורמים משותפים לשני הסרטים. ראשית, שניהם חושפים בעוקצנות, אפילו בארסיות ובמקרה של "שדרות סנסט" באכזריות, את המתרחש מאחורי הקלעים של המציאות האמנותית שבתוכה הם מתרחשים. ב"הכל אודות חווה" זהו עולמו של התיאטרון הניו-יורקי, ב"שדרות סנסט" זוהי הוליווד של אותן שנים.

שנית, שניהם כוללים מרכיבים של אימה. "שדרות סנסט", המציג את סיפורה של כוכבת ראינוע מטורפת, עושה זאת בגלוי; "הכל אודות חווה", באופן סמוי יותר. אף שסרטו של מנקביץ' הוא בראש וראשונה קומדיה שנונה ביותר, אפשר גם לזהות מרכיב מצמרר בעלילתו, המתארת כיצד דמות אחת משתלטת על דמותה, חייה והקריירה של דמות אחרת (ומי שצפו בסרט זוכרים שסופו מבשר שהתהליך המתואר בו יימשך עם דמות נוספת, כפי שקורה גם בסרטי ערפדים רבים, ש"הכל אודות חווה" הוא מעין גרסה מתוחכמת שלהם).

ושלישית, שני הסרטים מציבים במרכזם את דמויותיהן של שחקניות מזדקנות: נורמה דסמונד, כוכבת הראינוע שחולמת על קאמבק מזהיר, שהיא גיבורת סרטו של ויילדר; ומרגו צ'נינג, כוכבת התיאטרון, היודעת שהקריירה שלה מתקרבת לסופה ועליה להחליט אם להילחם על מעמדה או לפרוש לטובת נישואים עם במאי התיאטרון שאוהב אותה.

יש עוד מן המשותף בין שני הסרטים: עלילותיהם של שניהם מוצגות בפלאשבקים. "הכל אודות חווה" מתחיל בטקס חלוקת פרסי תיאטרון שבשיאו זוכה שחקנית צעירה ושמה איב הרינגטון בפרס השחקנית הטובה ביותר. סביב שולחן באולם שבו מתקיים הטקס יושבים מרגו צ'נינג ועוד כמה מהדמויות שהיו מעורבות בעלייתה לצמרת של איב הרינגטון, אנו "שומעים" את מחשבותיהם בדבר הדרך המהירה שבה עלתה איב לצמרת, ומכאן מתחיל הסרט לגלגל הכל על אודות אותה שחקנית צעירה ושאפתנית, שלא בחלה בשום אמצעי כדי לתפוס את מקומה של מרגו בפסגת התיאטרון הניו-יורקי.

בטי דייוויס עם מרילין מונרו הצעירה וג'ורג' סנדרס ב"הכל אודות חווה"

"שדרות סנסט" מתחיל ברצח. נורמה דסמונד יורה בג'ו גיליס, התסריטאי המובטל הצעיר שנלכד בקורי העכביש המטורף שטוותה סביבו. ג'ו הפצוע מדדה החוצה מהאחוזה הגדולה והמוזנחת שנורמה מתגוררת בה, וגופתו המתה נופלת לבריכה, כשפניו צפות מטה. בעודנו צופים מלמטה בגופתו של ג'ו הצפה על המים, אנו שומעים את קולו, שמתחיל לספר לנו כיצד הוא הגיע למצב העגום הזה.

תחילה צילם ויילדר לסרט התחלה אחרת. הבמאי, שאהב הומור שחור - כפי שהתגלה ביתר שאת בכמה מסרטיו המאוחרים יותר - צילם את ראשיתו של הסרט בחדר מתים, שבו ג'ו גיליס המת שכוב באחת המגירות. ג'ו מתיישב במגירה, פונה למצלמה ומתחיל לספר מה היו הנסיבות שהביאו אותו למקום הזה. הצרה היתה שבהקרנות הניסיון של הסרט הקהל פרץ בצחוק למראה ג'ו המת המתיישב במגירתו וסבר שגם המשך הסרט יהיה קומדיה (ואף שיש ב"שדרות סנסט" אלמנטים קומיים מקאבריים, קומדיה הוא לא).

ויילדר החליט לצלם לסרט התחלה חדשה, שהיא אמנם אפקטיבית ביותר ומבשרת על קרבתו של "שדרות סנסט" לז'אנר של הפילם נואר, שפרח בקולנוע האמריקאי אחרי מלחמת העולם השנייה.

המלכה מתארחת

עניין נוסף המאחד בין שני הסרטים, ותרם במידה רבה לכוחם ולהצלחתם, הוא העובדה שאת התפקידים הראשיים בשניהם מגלמות שחקניות, שהקריירות שלהן היו במשבר כאשר כיכבו בהם, והופעותיהן אלה היו שניים מהקאמבקים המפוארים ביותר בתולדות הקולנוע.

גלוריה סוונסון, שהיתה בת 53 כש"שדרות סנסט" יצא לאקרנים, היתה אחת מגדולות כוכבות הראינוע, סמל של זוהר ואקזוטיקה (היא קיבלה עשרת אלפים מכתבי מעריצים בכל שבוע). הקריירה של סוונסון נקלעה לצרות בסוף שנות ה-20, כאשר היא, יחד עם מאהבה באותן שנים, ג'וזף קנדי (אביהם של הנשיא ג'ון קנדי ואחיו, בובי וטד), הקימו חברת הפקה, שסרטה הראשון, בכיכובה כמובן, היה אמור להיות "המלכה קלי" בבימויו של אריך פון שטרוהיים.

כמו מרבית סרטיו של פון שטרוהיים, אחד הבמאים הייחודיים והאסקצנטריים ביותר באותן שנים, נקלעה ההפקה לצרות כלכליות. סוונסון פיטרה את פון שטרוהיים, ניסתה לערוך את החומר שצולם כבר לסרט בעל עלילה קוהרנטית, אך התוצאה נגנזה למשך שנים רבות. באוטוביוגרפיה שלה, שיצאה לאור ב-1980, מספרת סוונסון שאפילו רווחיה מ"שדרות סנסט" לא הספיקו לכסות את החובות שנותרו לה מ"המלכה קלי".

כאשר הראינוע התחלף בקולנוע בעקבות ההצלחה של "זמר הג'ז" ב-1927, דעכה הקריירה של סוונסון במהירות, כמו זו של כוכבות ראינוע אחרות. דמותה הזוהרת והאקזוטית לא התאימה עוד לאמריקה של שנות השפל הכלכלי. בשני העשורים שקדמו ל"שדרות סנסט" כיכבה סוונסון בשישה סרטים בלבד, שכולם נכשלו. האחרון שבהם הופק תשע שנים לפני שוויילדר הציע לה לככב בסרטו.

סוונסון לא היתה הבחירה הראשונה לתפקיד. תחילה חשב ויילדר ללהק בתפקידים הראשיים בסרט את מיי וסט ומרלון ברנדו, אך ויתר על הרעיון. הוא פנה לכוכבות הראינוע פולה נגרי ומרי פיקפורד, שגם הקריירות שלהן דעכו בעקבות המעבר לקולנוע, וחשב ללהק את מונטגומרי קליפט לצדן כג'ו גיליס; אך השתיים התייחסו לעצם הצעתו לגלם כוכבת עבר מטורפת כמעין עלבון לזיכרון מעמדן הרם לשעבר. הוא אפילו פנה לגרטה גרבו, שפרשה מהבד שמונה שנים קודם לכן, אך היא הודיעה לו שאין לה שום כוונה להופיע בסרט. לבסוף היה זה במאי ג'ורג' קיוקר, ידיד של ויילדר, שהציע לו לפנות לסוונסון. וסוונסון - אשה אינטליגנטית וחזקה, שאף כי היתה פעם כוכבת גדולה שיחקה באותה תקופה בתיאטרון האזורי, וזכתה לרוב לביקורות טובות - הסכימה מיד (לימים, אגב, היתה סוונסון ידידה קרובה של ג'ון לנון ואף התבקשה על ידו להעיד לטובתו כששלטונות ארצות הברית רצו לגרש אותו מהמדינה).

                          גלוריה סוונסון וויליאם הולדן ב"שדרות סנסט"

לצדה ליהק ויילדר בסרט את ויליאם הולדן, שאף כי שיחק בהוליווד כבר עשור, זה הסרט שהפך אותו לכוכב (כעבור שלוש שנים זכה הולדן באוסקר על הופעתו בסרט אחר של ויילדר, "סטאלג 17").

הברקת ליהוק של הסרט היתה הענקת התפקיד של בעלה לשעבר של נורמה דסמונד והמשרת שלה בהווה לאריך פון שטרוהיים, שאחרי שהקריירה שלו כבמאי דעכה, התפרנס בעיקר כשחקן (בין השאר הופיע ב-1937 בסרטו של ז'אן רנואר "האשליה הגדולה"). באחת הסצינות הידועות ביותר מתוך "שדרות סנסט" מראה נורמה לג'ו את אחד הסרטים שבהם כיכבה, ובחירתם של ויילדר וסוונסון נפלה על "המלכה קלי" של פון שטרוהיים, שסצינה ממנו נראית בסרט. זו הסצינה ב"שדרות סנסט" שבה נורמה, נרגשת כולה למראה הופעתה בסרט, מכריזה ש"פעם היו לנו פנים!" - משפט שהיה לאחד המצוטטים ביותר מתוך סרטו של ויילדר (יחד עם הכרזתה של נורמה שהיא עדיין גדולה, הסרטים הם אלה שהפכו להיות קטנים. וגם, כמובן, משפט הסיום של הסרט, שבו נורמה, שכבר איבדה כליל את שפיותה לאחר שהרגה את ג'ו, מאמינה שהיא נמצאת על בימת הצילומים של סרט הקאמבק שלה, והיא פונה למצלמה ומכריזה שהיא מוכנה לקלוז-אפ שלה).

את הכרזתה מפנה נורמה לבמאי ססיל ב' דה מיל, שאמנם אינו נוכח בביתה כאשר המשטרה מגיעה לאסור אותה, והעיתונאים והצלמים מתעדים את טירופה - אך הוא כן מופיע בסרטו של ויילדר בתפקיד עצמו. בסצינה ידועה נוספת מתוך "שדרות סנסט" מבקרת נורמה באולפני חברת פרמאונט כדי לפגוש את דה מיל, שמביים שם סרט, ובמוחה הקודח הוא יהיה זה שיביים אותה בסרט הקאמבק שלה, שבו היא תגלם את סאלומה (הבחירה בדה מיל לא היתה מקרית; סוונסון היתה חתומה על חוזה עמו וכיכבה בשישה מסרטיו המצליחים ביותר).

כדי להבליט את הקשר בין קומדיית האימים השחורה שלו להיסטוריה ההוליוודית, שיבץ ויילדר ב"שדרות סנסט", בתפקידי אורח, סדרה של כוכבי עבר שהקריירות שלהם דעכו. ביניהם, באסטר קיטון, אנה ק' נילסן, ה"ב וורנר (שגילם ב-1927 את דמותו של ישו בסרטו של דה מיל "מלך המלכים") ואפילו הדה הופר, שנהפכה משחקנית לא מצליחה במיוחד לאחת הרכילאיות המשפיעות ביותר בהוליווד. לקבוצת הדמויות האלה בסרט נתן ויילדר את הכינוי הכולל "רוחות רפאים".

היי, באטלר

גם בטי דייוויס לא היתה בחירתו הראשונה של ג'וזף ל' מנקביץ' לגילום דמותה של מרגו צ'נינג ב"הכל אודות חווה". בחירתו הראשונה היתה השחקנית קלודט קולבר, אלא שקולבר נפגעה בגבה כמה ימים לפני תחילת הצילומים ונאלצה לפרוש מהפרויקט. אז פנה מנקביץ' לדייוויס, אז בת 42, שהקריירה שלה נקלעה למשבר עמוק.

19 שנים היתה דייוויס חתומה על חוזה עם חברת האחים וורנר. במשך אותן שנים, שהיו רצופות במריבות בינה לבין אולפן הבית שלה, היא זכתה בשני אוסקרים והיתה מועמדת חמש פעמים נוספות, אך סרטיה האחרונים נכשלו והיא והאולפן החליטו לנתק את היחסים ביניהם. כאשר מנקביץ' הציע לה את התפקיד, גם היא, כמו סוונסון, הבינה מיד שמוצעת לה ההזדמנות של חייה. דייוויס אמנם נודעה בעיקר בזכות הופעותיה במלודרמות, אך היה לה גם כישרון קומי ניכר, והתפקיד של מרגו צ'נינג, עם הדיאלוגים המושחזים שלו, איפשר לה לאחד בין שני הכישרונות האלה.

בטי דייוויס עם גארי מריל ב"הכל אודות חווה"

לצדה של דייוויס ליהק מנקביץ' את אן בקסטר (שב-1946 זכתה באוסקר משנה על הופעתה ב"על חוד התער", לפי הרומן של סומרסט מוהם) כאיב הרינגטון וצוות שחקני משנה מיומן במיוחד, שכלל את תלמה ריטר, סילסט הולם, ג'ורג' סנדרס, שגילם בסרט את תפקיד העיתונאי המושחת אדיסון דה ויט (שם המשפחה הוא כמובן משחק מלים) וגארי מריל, שגילם את אהובה של מרגו. בין דייוויס למריל התפתח רומן גם במציאות; השניים התחתנו ב-1950, אימצו בת וב-1960 התגרשו.

בתפקיד קטן אך בולט בסרט הופיעה גם מרילין מונרו, שהיתה אז בתחילת דרכה הקולנועית. היא גילמה בסרט כוכבנית ושמה מיס קאסוול, שמגיעה למסיבה בביתה של מרגו ותוך כדי שיחה עם אדיסון דה ויט קוראת לאחד המלצרים להביא לה משקה. זה איננו מלצר, אומר לה דה ויט, זהו "באטלר" (כלומר, רב משרתים). אבל אינני יכולה לקרוא "היי, באטלר!" מתקנת אותו מיס קאסוול בקול לחשני, "באטלר יכול להיות שם של מישהו שנמצא כאן!" מפיק שנמצא במסיבה מציע למיס קאסוול להביא לה את המשקה ודה ויט, בתגובה, אומר לה שהוא רואה כיצד כוכבה זורח במזרח, כמו השמש (הוא צדק במקרה של מונרו, שהתפקיד הקטן היה אחד ממאיצי הקריירה המוקדמים שלה).

סצינת המסיבה ב"הכל אודות חווה" נפתחת בציטטה הידועה ביותר מתוך הסרט, זו שאומרת מרגו הנסערת כהכנה למה שיקרה במסיבה: "הדקו את חגורות ההצלה שלכם, זה הולך להיות לילה סוער!"

והזוכה באוסקר היא

תחרות האוסקר ב-1950 היתה אחת הטעונות ביותר בתולדות הפרס. "הכל אודות חווה" היה מועמד ל-14 פרסי אוסקר, כולל הסרט, הבמאי והתסריטאי הטובים ביותר; "שדרות סנסט" היה מועמד ל-11 פרסי אוסקר, כולל קטגוריות אלה (את תסריטו כתבו ויילדר, צ'ארלס בראקט וד"מ מארשמן ג'וניור). דייוויס וסוונסון היו מועמדות לפרס השחקנית הטובה ביותר יחד עם אן בקסטר (על תפקידה לצדה של דייוויס), אלינור פרקר על תפקידה בדרמת בית הכלא לנשים "כלואה" וג'ודי הולידיי על הופעתה הראשונה בתפקיד קולנועי ראשי, בגרסתו של ג'ורג' קיוקר לקומדיה "רק אתמול נולדה", שבה כיכבה הולידיי בברודוויי.

התחרות היתה צמודה במיוחד בכל הקטגוריות. "הכל אודות חווה" הביס את "שדות סנסט" בתחרות על פרס הסרט הטוב ביותר ומנקביץ' הביס את ויילדר בתחרות על פרס הבמאי הטוב ביותר. בתחרות על התסריט הטוב ביותר התקיימה באותה שנה חלוקה מוזרה: בפרס התסריט הטוב ביותר זכה מנקביץ'; בפרס הסיפור והתסריט הטובים ביותר זכו ויילדר, בראקט ומארשמן. זכיותיו של מנקביץ' הפכו אותו לבמאי הראשון בתולדות הקולנוע שקיבל את פרס הבמאי הטוב ביותר והתסריטאי הטוב ביותר בשנה השנייה ברציפות; ב-1949 הוא זכה בפרסים האלה בעבור סרטו "מכתב לשלוש נשים".

                             גלוריה סוונסון בכרזת פרסומת ל"שדרות סנסט"

בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר אירעה הפתעה: דייוויס וגם סוונסון הפסידו את הפרס לג'ודי הולידיי. השחקן היחיד משני הסרטים האלה שזכה בפרס היה ג'ורג' סנדרס, שזכה באוסקר משנה על הופעתו ב"הכל אודות חווה".

למרות הקאמבקים של דייוויס וסוונסון ב-1950, הקריירות שלהן לא נעו מאז והלאה על מי מנוחות. הקריירה של דייוויס דעכה שוב, אף שמרגו צ'נינג היה לאחד התפקידים שמגדירים את המיתוס שלה. רק ב-1962 היא שוב עשתה קאמבק, כאשר הופיעה לצדה של ג'ואן קרופורד בסרטו של רוברט אולדריץ' "מה קרה לבייבי ג'יין?", שבו היא גילמה הפעם כוכבת עבר מטורפת.

מצבה הקולנועי של סוונסון היה עגום יותר. בעקבות "שדרות סנסט" היא כיכבה בשני סרטים גרועים שכמעט לא הוקרנו, והופעתה הקולנועית האחרונה היתה ב-1975 בסרט האסונות "נמל תעופה 75'", שבו גילמה את עצמה.

מסמר בארון ההוליוודי

איזה משני הסרטים טוב יותר? שניהם נפלאים, אך אין להכחיש ש"שדרות סנסט" הוא הסרט הייחודי והנועז יותר; אין זה מקרה שלואי ב' מאייר תקף את יוצרו בחריפות כה גדולה. ל"הכל אודות חווה", למרות שנינותו ותחכומו, יש בסיס רעיוני שמרני בעצם העובדה שהוא מעמיד את הגיבורה שלו בקונפליקט בין קריירה לחיי משפחה - קונפליקט שסרטים רבים נגעו בו בשנות ה-50 השמרניות.

"שדרות סנסט" הופק כשהוליווד נקלעה למשבר החמור ביותר בתולדותיה, מכמה סיבות: התחרות עם הטלוויזיה הצעירה, העובדה שממשלת ארצות הברית כפתה על האולפנים להיפטר מבתי הקולנוע שהיו שייכים להם ורדיפות מקארתי; "שדרות סנסט", שאחת הסצינות הראשונות שבו מתארות את הלווייתו הגרוטסקית של קוף המחמד של נורמה דסמונד, נתפש כמסמר נוסף בארון המתים של הוליווד, בגלל הדרך שבה תיאר את המציאות הקולנועית כסיוט מקאברי מתמשך. אולי זו הסיבה שהאקדמיה העדיפה להעניק את האוסקר ל"הכל אודות חווה", שאחרי הכל תקף לא את הקולנוע אלא את עולם התיאטרון הניו-יורקי.

אגב, שני הסרטים, לנוכח הצלחתם המתמשכת, נהפכו למחזות זמר מצליחים. "הכל אודות חווה" היה ב-1970 למחזמר ושמו "תשואות" שבו גילמה לורן באקול את דמותה של מרגו צ'נינג. אחרי פרישתה החליפה אותה אן בקסטר, שהפעם גילמה את מרגו. "שדרות סנסט" נהפך ב-1993 למחזמר שהמוסיקה שלו הולחנה בידי אנדרו לויד ובר. בברודוויי גילמה גלן קלוז את דמותה של נורמה דסמונד.

*#