אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דן דאור, איש הרנסאנס

הוא היה מו"ל, סופר, עורך ומתרגם, שהעניק לקורא הישראלי אפשרות להעמיק בתרבות הסינית ובפילוסופיה של המזרח. הוא גם היה תייר נלהב שכתב מדריכי נסיעות. אבל נראה שיותר מהכל, דן דאור, שהלך לעולמו בשבוע שעבר, היה תל-אביבי שאהב עד כלות את השפה העברית

תגובות

"איש הרנסאנס הגדול שחי בקרבנו", כך מכנה יהונתן (חיליק) נדב את דן דאור, שהיה חברו ושותפו בהוצאת חרגול והלך לעולמו בשבוע שעבר. לדברי אלי הירש, משורר ועורך ספרות המקור בהוצאה, דאור היה איש של ניגודים, "הוא היה מלומד מהאסכולה הישנה עם ידע עמוק, לא רק במקצוע שלו, סינולוגיה, והיה לו גם צד ספקני וביקורתי. הוא היה גם החכם הסיני העתיק, גם הגורו מהסיקסטיז, המיסטיקן במובן מסוים, הטאואיסט. ומצד שני היה תל-אביבי מובהק. הוריו עלו ב-1929 מווינה, הם היו מתלמידיו של אדלר. הוא קיבל חינוך ציוני סוציאליסטי, היה בנוער העובד, היה כתב ב'במחנה נח"ל'. כל הדמויות האלה לא מסתדרות בקלות זו עם זו ואצלו הן הסתדרו בנינוחות נפלאה, בגלל זה אהבנו אותו כל כך. יש בתל אביב הרבה אנשים חכמים אבל הם כולם נביאי זעם ותוכחה".

דאור נולד בשנת 1937 בתל אביב. בין היתר ערך את סדרת "מיתוסים", שבה כתבו מומחים על המיתולוגיות של עמים שונים, את "פילוסופיה במזרח ופילוסופיה במערב", בשיתוף בן-עמי שרפשטיין, שלמה בידרמן ויואל הופמן, את "המיתולוגיה הסינית", ואת "דפי עשב: חשיש בספרות העולם". הוא תירגם את "ספר הדאו: לאו דזה" בשיתוף עם יואב אריאל, ואת "הדברים" של ז'ורז' פרק בהוצאת בבל, ועוד ערך עשרות רבות של ספרים ותירגם שירים רבים.

סקרנות גדולה

נדב מספר שפגש את דאור לראשונה לפני כ-30 שנה והתרשם ממנו עמוקות, "בעיקר עשתה עלי רושם הסקרנות האנושית שלו, שהיתה מלווה בהרבה חיבה ותשומת לב".

דן דאור ב-2003. שילוב של החכם הסיני העתיק עם הגורו מהסיקסטיז (תצלום: ניר כפרי)

גם איש הקולנוע דני מוג'ה הכיר את דאור יותר מ-20 שנה. השניים נהגו לפתור יחד תשבץ בכל יום שישי. "לקרוא לזה 'פותרים תשבץ ביחד' זה בזיון כבוד המת", אומר מוג'ה, "הוא פתר את התשבץ, ובדרך כלל צילצלתי לשאול על הגדרות שלא הצלחתי לפתור. במקרים הנדירים שאני ידעתי והוא לא, הרגשתי כאילו שהוא פירסם מאמר שלי ב'סיינטיפיק אמריקן'".

דאור ומוג'ה נהגו גם ללכת להצגות יומיות בימי שלישי. "פעם הוא היה עושה את זה עם חברו הטוב דן צלקה. כנראה הייתי אינטלקטואל מספיק בשביל דני כדי שנלך לראות יחד סרטי פעולה סוג ב'".

הירש מתאר שלושה תהליכים אינטלקטואליים מרכזיים בחייו של דאור. האחד התחיל כשהיה סטודנט למתמטיקה באוניברסיטה העברית בשנות ה-60. "הגיע אז לארץ דונלד לסלי, סינולוג ידוע, ודני נחשף לראשונה לשפה ולתרבות הסינית והתאהב נואשות", אומר הירש, "הדבר הזה הוביל אותו לאוניברסיטת תל אביב, משום שפרופ' בן עמי שרפשטיין שם דגש על פילוסופיה מזרחית, סינית והודית".

אלי הירש: "בסופו של דבר אהבתו הגדולה היתה הודו ולא סין. בסין הוא אהב לטייל ברוחו, בהודו אהב לטייל בגופו" (תצלום: דודו בכר)

לאחר מכן נסע דאור לאוניברסיטת לונדון ולמד במחלקה ללימודים אוריינטליים. ב-1973 סיים שם את הדוקטורט. "זה היה הבסיס המקצועי-האינטלקטואלי של חייו", אומר הירש, "המקצוע הזה חיבר אותו גם לתרבות האירופית, כי זה חלק חשוב ממסורת אירופית גדולה. האוריינטליזם שהיום משתמשים בו כמלת גנאי, ובצדק, הוא מסורת גדולה של סקרנות גדולה. בגשר בין אירופה וסין הוא מצא את הבית שלו וזה איפשר לו להבין את המקום שלו בתל אביב - הבית האמיתי שלו".

אבל בלונדון החל תהליך נוסף. דאור נחשף לתרבות הסיקסטיז ובעקבות כך נסע להודו בשנות ה-70. "הוא היה מין גורו של הסיקסטיז בתל אביב", אומר הירש, "מאוד נינוח, מאוד מחובר למסורת מלומדת. בסופו של דבר אהבתו הגדולה היתה הודו ולא סין. בסין הוא אהב לטייל ברוחו, בהודו אהב לטייל בגופו. זה הצד הייצרי החווייתי העמוק מאוד שהיה לו".

צור שיזף: "הוא תמיד ניסה להמעיט בערך המעשים שעשה, ותייר זה בעצם הכי פחות מחויב למשהו. לא נוסע, לא טייל, לא חוקר, הוא תייר" (תצלום: ניצן שורר)

התהליך השלישי שמסמן הירש התרחש בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. "הוא התרחק מהאוניברסיטה והיו לכך סיבות עמוקות. בגלל הצדדים האנרכיסטיים באישיותו והצד הטאואיסטי שלו. הוא התחבר מאוד להוויה התל-אביבית והיה מראשוני הכותבים בעיתון 'העיר'. היה לו חבר טוב מהאוניברסיטה, פרופ' פליישמן, שהיה מלגלג עליו ואומר לו 'שוב כתבת בעיתון של העירייה'. הוא בעצם הגיע לאהבתו הגדולה באמת: השפה העברית ונהפך להיות מתרגם מרכזי, כותב (בעיקר של המון רשימות קצרצרות מופלאות), עורך ובסופו של דבר מו"ל בעשר השנים האחרונות".

דאור כתב שני מדריכי נסיעות, "הודו: מדריך למטייל" ו"סין: מדריך למטייל", בשיתוף יגאל צור. הוא היה חובב נסיעות, אולי טייל מומחה. חברו, הסופר והעיתונאי צור שיזף, אומר שדאור קרא לעצמו תייר. "הוא תמיד ניסה להמעיט בערך המעשים שעשה, ותייר זה בעצם הכי פחות מחויב למשהו. לא נוסע, לא טייל, לא חוקר, הוא תייר. באיזשהו מקום הוא נקט בשיטתו של הרודוטוס שנסע במרחב שלנו לפני 2,400 שנה ואמר 'זה מה שאמרו לי, זה מה שראיתי, זה מה שאני כותב'. אבל הוא כמובן לא היה תייר ולא התנהג כמו הרודוטוס. הוא כן הסתכל וחקר ופירש והיתה לו עין חדה וזיכרון מרשים ויכולת אינטגרציה, מפני שהיה חניך גם של הדיסציפלינה המערבית וגם של המזרחית. הוא ידע מה יפה, מה זה חלל ומה זאת תרבות וכמובן ידע להעריך כוס תה טוב, אוכל נפלא ומוסיקה".

שיזף אומר שדאור התכונן לכל נסיעה בצורה המדוקדקת ביותר. "רכבות, מטוסים, בתי מלון, אתרים, וכמובן איזה ספר ומי כתב מה ומתי על המקום", אומר שיזף, "הוא ידע בדיוק מה יעשה כל דקה. זו אחת הסיבות שמיעטנו לנסוע ביחד - אני הייתי מסוגל לנסוע בלי לדעת כלום. ומבחינתו אין דבר כזה".

יהונתן (חיליק) נדב: "בעיקר עשתה עלי רושם הסקרנות האנושית שלו, שהיתה מלווה בהרבה חיבה ותשומת לב" (תצלום: תומר אפלבאום)

דאור התייר בחר לעצמו יעדים מוגדרים. "זה לא היה שיטוט סתם. תמיד היתה לו מטרה, יעד לנסוע אליו. לראות מבנה או דרך, לראות חבל ארץ, להבין משהו על תרבות". שיזף מתאר גם את אהבתו של דאור לארץ. "הוא אהב מאוד את המקום הזה. הוא בן הארץ הזאת וזאת נקודה שאסור לשכוח. בשבילי הוא הציוני התל-אביבי הישראלי האולטימטיבי, באהבת הארץ הכנה והאמיתית. הוא אהב את הארץ שאולי היתה פה והלכה לאיבוד".

שיזף אומר שדאור היה "אחד האוהבים הגדולים שהכרתי של ספרות מסע. אף שמעולם לא כתב ספר מסע אלא רק רשימות מסע. רשימותיו היו מהנפלאות ביותר, היה בהן חיבור של התשוקה שלו להכיר וללמוד את העולם עם הכישרונות הענקיים האחרים שלו, הכתיבה בצמצום על דברים. הוא קצת ביכה את הז'אנר הזה שפחות נפוץ היום".

מוג'ה אומר שהיו אמורים לנסוע יחד לרומניה בקיץ. למה דווקא רומניה? "אין לי מושג. יש שם אזורים עם כל מיני כנסיות עתיקות. אולי רצה לתקן טיול שעשה פעם לאורך הדנובה ולא עלה יפה. היו לו כל מיני סיבות. נדמה לי שהוא לא היה בקרפטים".

באיזה שביל ללכת

דאור נפטר מדום לב לאחר שנשא דברים באוניברסיטה העברית, באירוע שהתקיים לרגל השלמת סדרת ספרים של תרגומי הפילוסופים הסינים הגדולים. מוג'ה מספר שהדברים שנשא דאור היו אקטואליים, חריפים ובוטים מאוד. "ההרצאה היתה על פילוסופיה סינית, אבל הוא דיבר שם על כך שכולם מדברים היום על הקשר בין הון לשלטון והוא מבקש להפנות את תשומת הלב לקשר הפרובלמטי שבין האקדמיה לשלטון, על כך שזה שיתוף פעולה בעייתי".

הירש אומר שהיה בו את "כל מה שנפלא בניו אייג' בלי כל מה שאידיוטי בניו אייג'. המשיכה שלו לתרבויות זרות, למזרח, עם סוג של ספקנות וביקורתיות וכבוד גדול לעובדות, למסורת ולתרבות. היו בו הניגוד הזה בין המלומד מצד אחד ואיש הסיקסטיז והתרבות של סין והודו מצד שני. וכמובן היתה העברית שלו, המופלאה".

שיזף בטוח שדאור חוקר עכשיו את העולם הבא, "עד שנגיע יהיה ברור מאוד באיזה שביל צריך ללכת".

*#