אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כריסטיאן קראכט: אני טקסט קוסמופוליטי

"ארץ פרומה", רומן הביכורים של כריסטיאן קראכט, נחשב לספר מכונן בספרות הגרמנית הצעירה. עם תרגומו לעברית מספר קראכט למה גיבורו סובל מאובססיה לגרמניה, מדוע הוא עצמו הינו "אזרח העולם" ומה כל כך העציב אותו בבאר שבע

תגובות

באחד משיריו המפורסמים, "גרמניה, אגדת חורף" מ-1844, נמנע המשורר היינריך היינה מלספר לקוראיו על העתיד הצפוי לגרמניה, כפי שנגלה לעיניו בצפייה בסיר קסמים של אלת המבורג. האלה השביעה אותו שלא יספר על מה שיראה בעת שיתחוב את ראשו אל סיר הלילה, אבל על האדים הרעילים ששאף בזמן החיזיון הוא הרשה לעצמו לכתוב: "ריח-גרמניה בימי העתיד/ היה נורא ואיום/ מכל ששיער אי-פעם אפי/ - לא יכולתי עוד לנשום" (תרגום: שלמה טנאי, הוצאת רשפים, 1993).

אדים קטלניים נפוצים כיום ברחבי גרמניה פחות מבעבר אבל ניחוחות אחרים, שלא כולם מדיפים ריח עדנים, מרחפים במקומם - כך מתחוור מהקריאה ברומן "ארץ פרומה" של כריסטיאן קראכט, שרואה אור עתה בישראל (תירגם מגרמנית: חנן אלשטיין, הוצאת אחוזת בית). וכשם ששירו האפי של היינה תיאר מסע רווי הומור נוקב וכואב, החושף את תחלואיה של החברה הגרמנית בזמנו, כך גם ספרו של קראכט - רומן ביכורים שיצא בגרמניה ב-1995 וזכה להצלחה אדירה - מוקדש למסע בעל צביון דומה באותה מדינה בחלוף 150 שנה.

לאורך הדרך מתעמת המספר, צעיר אנונימי שהוא גיבור הספר, לא רק עם רוחות הרפאים של העבר הנאצי, שלעולם אינן יודעות מנוח; הוא גם בועט בהווה של גרמניה המאוחדת באמצע שנות ה-90, שנהפכה למכונה קפיטליסטית משומנת וצעיריה מתמכרים לפיתויים, לתענוגות ולמקסמים של חברת הצריכה. מצד אחר, ספרו של קראכט מתקוטט עם המורשת הספרותית הגרמנית, שמושכת את הגיבור ודוחה אותו בעת ובעונה אחת.

בראיון עמו, שנעשה בדואר אלקטרוני, נהנה קראכט לקפץ בין שדות שונים או לשרבב הערות חידתיות ופרובוקטיביות, שלא תמיד ברור מה מידת רצינותן. הוא ממעט להתראיין וכשהוא ניאות לכך, כמו בראיון הנוכחי, הוא אינו מפגין קומוניקטיביות רבה מדי; אולי בכך הוא מבקש לרמוז על השקפת עולם כוללת, המתבטאת גם ברומן, שהאמירה העיקרית שלה היא הימנעות מהתחייבות לאמירה מוחלטת. הגבול בין תחכום להתחכמות הוא דק מאוד בעולמו של קראכט, אך ייתכן שזו דרכו לפרוע את דרכי החשיבה המקובלות. לזכותו ייאמר כי ב"ארץ פרומה" כתיבתו בהירה ומסוגננת הרבה יותר מאשר בתשובותיו בראיון.

על השאלה מדוע בחר לעצב גיבור המפגין שנאה עזה לגרמניה, או לכל מה ומי שמריח כמו גרמני, הוא משיב: "'שנאה' היא מלה חזקה, שאפשר לרכך אותה ולהחליפה במלה ‘אובססיה'. ייתכן שהיה זה חברי, הזמר הסקוטי מומוס, שסיכם בצורה הטובה ביותר את הדרך שגרמניה נראית בה, או רואה את עצמה. אני מביא כאן את מלות שירו ‘גרמאניה' (Germania) לטובת קוראיך הנכבדים:

"'יש כלבי ציד מקיזי-דמים ותלי-תלים של קברים על מפות מתכת/ וילונות ברזל מטים ליפול, חומות ברזל נוטות להתמוטט/ אלף איצטרובלים נרמסים ומולידים אלף אלונים של עץ/ בגרמאניה, בגרמאניה// עצי אשוח זוהרים בשקר, האגדה הולכת בראש העדר/ המלכה לובשת שמלת שלג, פרדריק לפתע צץ בדלת/ ירושה ללא אשמה, מקום ללא נקע על הברבור עם הצוואר בעל השבר/ בגרמאניה, בגרמאניה// פרחים רקובים, כוחות עזובים, מוגלה עם תהילת-על/ היסטוריה כה ילדותית רוקדת במעגל/ רומנסה ישנה, מחול-המוות, הקשיבו לשירת בתולות-הים/ בגרמאניה, בגרמאניה'".

רומן-מותגים

למעשה, קראכט אינו גרמני. הוא נולד ב-1966 בסאנן שבשווייץ, בן למשפחה אמידה מאוד. אביו שימש בשנות ה-60 מיופה הכוח של תאגיד התקשורת הגרמני אקסל שפרינגר, והבן התחנך במוסדות לימוד יוקרתיים מחוץ למולדתו - בארצות הברית, קנדה, צרפת וגם גרמניה (שם למד בארמון זאלם, פנימייה לילדי עשירים באזור אגם קונסטאנץ, שגיבור "ארץ פרומה" מתואר כמי שהיה בין בוגריה).

כשהתבגר עבד קראכט כעיתונאי בגרמניה אך המשיך לגלות משיכה אל מרחבי העולם: הוא היה שליח השבועון הגרמני "דר שפיגל" לניו דלהי ואחר כך התגורר בבנגקוק ויצא למסעות ברחבי אסיה, שתועדו באחד מספריו. כיום הסופר מתגורר בבואנוס איירס עם רעייתו, במאית הקולנוע פראוקה פינסטרוואלדר.

אבל גם כאשר הוא רועה במקומות אחרים, גרמניה היא מרכזו של המרחב התרבותי שקראכט משתייך אליו ו"ארץ פרומה", שפורסם בהיותו בן 29, הקנה לו מעמד של כוכב בשמי התרבות המרכז-אירופית. הספר - שנקרא בגרמנית "Faserland", משחק מלים המתייחס לארץ שהתבלתה, וגם רומז להגייה הגרמנית של המלה האנגלית "Fatherland", מולדת - נחשב ליצירה מכוננת בספרות-הפופ (Popliteratur) הגרמנית, שפרחה בשנות ה-90 והמשיכה לעורר הדים גם בעשור האחרון.

היה זה גל של סופרים צעירים ושנויים במחלוקת, ששיקפו ביצירותיהם את התרבות הפופולרית, יצאו נגד האליטיזם שאיפיין באורח מסורתי את התרבות הגרמנית ושילבו נושאים, סגנונות כתיבה ומשלבי שפה הלקוחים מתרבות צעירה ועכשווית. הם הושפעו בעיקר מתרבות הצריכה ומתקשורת ההמונים, על שלל המותגים, המושגים והכוכבים שהן מייצרות וקוברות באופן סדרתי.

ב"ארץ פרומה" מגמה זו מתבטאת בעיקר בריבוי השמות המוזכרים בספר, ובהם מותגים, יצירות בולטות, מקומות בילוי פופולריים וגיבורי תרבות גרמנים בני התקופה שהספר נכתב בה (בצד יוצרים קאנוניים). יותר מ-70 מותגים מתחומים מגוונים מוזכרים בספר, רובם המכריע מהבהבים בו לרגע ומיד כבים; אך מותג אחד - מעיל בארבור, מעיל גשם מכותנה המיוצר בסקוטלנד - חוזר פעמים רבות, זוכה למעמד איקוני ומשמש חוט מקשר בין הגיבור ובין לא מעטים ממכריו.

באחרית הדבר לספר, שכותרתה "על עמקותה של השטחיות", כותב המתרגם אלשטיין כי "לאור כמותם ותכיפות הופעתם (של המותגים), לא מוגזם לקרוא ל'ארץ פרומה' רומן-מותגים: הוא עוסק גם במותגים ובמקומם בחברה, ונוקט גישה ביקורתית כלפי תרבות הצריכה, מתוך הדגמת שימוש אפשרי במותגים כיסודות מכוננים של טקסט ספרותי בימינו".

פגישה עם ונדרס

המסע חסר התכלית שעורך גיבור הרומן - בן עשירים מפונק, נטול דאגות כלכליות ומרובה דאגות נפשיות - מצפון גרמניה אל דרומה, בעודו מדלג בין מסיבה סוערת אחת למפגש חברתי תוזז אחר, ובעודו מתנסה בסוגים שונים של סמים, משקאות ופינוקים אחרים, מפגיש אותו עם דמויות רבות. חשיבותן אינה מצויה בתקשורת שהגיבור יוצר עמן אלא דווקא בכך שהן ממחישות את היעדרה, ואולי אף את הכישלון המובנה בניסיונות רקימתה; דהיינו - את היותה של התקשורת האנושית בגרמניה פרומה.

דוגמה מייצגת לכך היא התייחסותו של המספר לאחד מחבריו: "אולי נייג'ל כל כך אוהב מסיבות בגלל שבבסיס שלו הוא בן אדם לא חברותי (...) אני מתכוון, אולי הוא אוהב מסיבות בגלל שמסיבה זה מין מקום שאין בו חוקים, מקום כזה שהוא יכול לתפקד שם בלי שהוא יהיה חייב לתקשר".

   כריסטיאן קראכט. כמו גתה, הוא מאמין כי "ככל שתתבונן יותר, כך תראה יותר כוכבים"

גם הדמויות האחרות שפוגש גיבור הספר מעוררות בראשו מחשבות ביקורתיות - בין שזהו נהג מונית בגיל הפנסיה, שחזותו גורמת למספר לקבוע כי "מגיל מסוים כל הגרמנים נראים כמו מאה אחוז נאצים"; בין שזהו במאי הקולנוע וים ונדרס, שהגיבור פגש בו פעם בבר ברלינאי ושאל אותו אם בפתיחת סרטו "מלאכים בשמי ברלין" הוא הושפע מסצינת הפתיחה של "ניצחון הרצון", סרטה של הבמאית הנאצית לני ריפנשטאל, אבל לאכזבתו, ונדרס שתק ולא אישר את הניתוח שלו; ובין שאלה אמני מיצב, ש"אם היית מקשיב ממש טוב למה שהם אומרים, היית מגלה שבעצם אין להם שום דבר לומר".

חרף כל זאת, "ארץ פרומה" אינו מבטא אך ורק התמסרות לריקנות התופסת נפח הולך וגדל בגרמניה המרופטת, שהתרוקנה מנכסיה התרבותיים והשתעבדה לחומרניות; הוא גם יצירה מרובדת, המנהלת דיאלוג מתוחכם עם שרידי התרבות הגבוהה, ובעיקר עם המיתולוגיה היוונית ועם יוצרים כמו גתה ותומאס מאן (שהספר - ובעיקר הפרק האחרון שלו - מהדהד את יצירת המופת שלו, "הר הקסמים", אך גם מנסה להשתחרר מקסמיה).

השילוב בין תרבות פופולרית ובין רמזים לתרבות גבוהה מעלה על הדעת את טענתו של תומאס מאן, כי סופר נדרש להוקיר את המסורת שהוא משתייך אליה ובה בעת לנתצה לרסיסים. האם אתה מסכים לתפישה זו?

קראכט: "סופר חייב לשמור על עין פקוחה לתרבות הפופולרית, מפני שכתיבה בעידן הנוכחי פירושה לקבל אחריות של חסיד תורת ה'ג'וצ'ה' (ההסתמכות העצמית - האידיאולוגיה הרשמית של צפון קוריאה, שניתחתי אותה בספרי מ-2007 על צפון קוריאה, ‘מיניסטריון האמת'); כלומר, על הסופר להאמין בצורך בפיקוח התנהגותי הדוק, במטרה לפרוץ את הסכרים אל עבר הבהירות הפופולרית. התרבות הגרמנית הגבוהה, במהותה ובפרטיה, היא כותרת שאני מתקשה לחסות בצלה. הפשטה מטורפת מדריכה אותי בעת עיצוב צורה סיפורית. פירושו של דבר שאני מעדיף לכתוב תוך מתן קדימות לאופני התנהגות המכוונים לנקמה, כמו אלה שהומלצו על ידי הפילוסופיה של קונדוליזה רייס בתחילת מבצע השחרור בעיראק".

מכיוון ש"ארץ פרומה" נתפש כיצירה מרכזית בספרות-הפופ הגרמנית, מסקרן לחשוב על הקשר בין הולדתו של גל זה ובין המאורעות הפוליטיים באותה תקופה, כמו הפלת חומת ברלין ואיחוד גרמניה. האם ייתכן שגל זה היה מעין תגובה תרבותית ל"גרמניה החדשה"?

"גרמניה בשנות ה-90 חזתה בניסיון המדעי הראשון של האנושות ליישב בין התיאוריה הביולוגית של דרווין ובין המכניקה הקוונטית, ניסיון שללא ספק זכה לעידוד מההתפתחויות המוצלחות בפרויקט הגנום האנושי באיסלנד ובמקומות אחרים. באופן צמוד לכך, ‘ארץ פרומה' מתמקד בפיוס הרוחני בין מותו מחדש של הסטאליניזם ב-1989 ובין המנהגים המיניים של החברה האירופית הפוסט-מודרניסטית". קראכט מוסיף ומבהיר את עמדתו בעזרת ציטטה מדברי גתה: "ככל שתתבונן יותר, כך תראה יותר כוכבים".

דיכאון בלתי נסבל

קראכט פירסם עד כה תשעה ספרים, בהם שלושה רומנים, וספריו תורגמו ל-17 שפות. הרומן השני שלו, "1979", תיאר את מסעם של זוג הומואים גרמנים צעירים לאיראן בימי המהפכה האיסלאמית (אחד מהם ממשיך משם לסין הקומוניסטית). הספר, שאפשר לראות בו הצבעה על חידלונו של המערב בהתמודדות עם עליית כוחו של האיסלאם הקיצוני, פורסם בגרמנית ימים אחדים לפני התקפת הטרור בארצות הברית ב-11 בספטמבר 2001 (הוא תורגם לעברית על ידי אבי גרפינקל ופורסם בסדרת "פרוזה אחרת" של הוצאת עם עובד ב-2004).

הודות להצלחתו הספרותית נהפך קראכט לסלבריטאי בגרמניה, הופיע בתוכנית טלוויזיה פופולרית ואף השתתף במסע פרסום למותג ביגוד. מאז 2006 הוא מפרסם טור קבוע בעיתון "פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג" ולמרות ריחוקו הפיסי מגרמניה, הוא ממשיך לשמור על נוכחות ועל השפעה בחיי התרבות שלה. ובכל זאת, הוא רואה בעצמו אדם קוסמופוליטי, "אזרח העולם".

כשהוא מתבקש להסביר את המושג ואת הקסם שהוא מהלך עליו, הוא אומר: "להיות קוסמופוליטי משמעו לכבוש ממלכה של עליונות סוציו-פוליטית. אמריקה, לדוגמה, היא בעצמה אישיות קוסמופוליטית ענקית - אם כי היא דוגמה רעה, בהיותה מחותלת בשכבות של נבזות חומרית ותרבותית, המשרות דיכאון בלתי נסבל, כך שיהיה זה בלתי מתקבל על הדעת מבחינתי לחיות בה (אף על פי שלמדתי שם).

"אני חש שסופרים הינם פגיעים להחריד בפני הסביבה הפוליטית שלהם, מכותרים על ידי הינשופים של המציאות הזאת. אם סופר מודאג ביודעין מהממשלה שלו, גם אם בקול ענות חלושה, יצירתו תיעשה וולגרית כתוצאה מכך; ואם אינו מודאג מממשלתו, יצירתו תימעך ותיטרף על ידי סביבתו הפוליטית. במלוא הכנות, הקטבים מפתים אותי - אנטארקטיקה או פטגוניה או איי סבאלברד. ארצות בלי בני אנוש. ארצות דרום-אמריקאיות או אפריקאיות, גם אם הן נחשבות למושחתות, מרשימות אותי כמו היו ילד קטן ותם, בהשוואה למדינות הג'י-8".

האם יש גם חסרונות למעמד הזה?

"המגרעת של הקוסמופוליטיות נעוצה בכך שהיא מחזירה את קיומו של האדם אל יותרת האשך, כאשר - בתור תאי זרע עצמאיים וחמדניים - היינו, כל אחד בריבונותו המתנשאת, נטולי מוסריות לחלוטין בחברתם של עמיתינו".

ביקרת בארצות רבות וכתבת ספרים על מסעותיך. האם יש סיכוי שתחבר ספר על מסע לישראל, ואם כן - איך אתה מדמיין ספר כזה, או לפחות את תחילתו?

"מכל המקומות המגוונים שביקרתי או שהיתי בהם, שני הביקורים בישראל היו בין השלווים והמתגמלים ביותר. כשהייתי בבית הספר התיכון, טיילתי עם כיתתי לבאר שבע. העציב אותי אז לדמיין את מחירה של אותה שלווה, אך כעת אני שמח שהיא התקיימה בשבילי ובשביל העצבות וההרהורים שלי. אילו הייתי כותב ספר על ישראל, הייתי כותב אותו בכתיבה רגילה והייתי יכול לכתוב אותו רק בבאר שבע. ככה זה יתחיל. ינשוף ישמור עלי בקרבת מקום בדירה, למקרה שאשתוקק לנקר".

*#