אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלברט קאמי: האדם המורה

איך השפיע קאמי על אנשי תרבות ורוח ישראלים? א.ב יהושע, שלומית אלוני, סמי מיכאל ניסים אלוני ועוד מספרים על המפגש המשמעותי עם יצירותיו של קאמי וכיצד עיצב את תודעתם

תגובות

50 שנה למותו של אלברט קאמי | הזר. המורד. המיתוס

* א"ב יהושע: "אם מישהו רוצה לומר מהי היצירה שפתחה את הספרות לאחר מלחמת העולם השנייה, זה 'הזר' של קאמי. הוא נכתב בעיצומה ולא התייחס אליה במישרין, אלא באמצעות האבסורד. קאמי העלה אותו בנובלה ואחר כך בספר 'הדבר' וזה היה הביטוי העמוק ביותר למה שהיה במלחמת העולם השנייה. בשבילי ב-1953-1954, כנער בתיכון, האלמנט של האבסורד בכתיבה, שבא בלי ניהיליזם, הפשטות שלה והים-תיכוניות שלה ממש נתנו לי דחיפה עזה לכתוב. האבסורד והתפישה האקזיסטנציאליסטית היו משב רוח מרענן בתקופה של האידיאולוגיה הקולקטיבית של הקמת המדינה. בעבורי וגם בעבור סופרים מרחבי העולם, ראינו בו מורה ומודל. לימדתי באוניברסיטה הרבה את יצירותיו והתנועה שלו בין בדידות לבין סולידריות מאוד דיברה אל לבי. החיבור של קפקא, עגנון וקאמי יצר משולש רב השפעה על התפתחותי כסופר".

* שולמית אלוני: "אני מעריצה גדולה של קאמי, התחלתי לקרוא אותו כשהייתי נערה בבית ספר, מרגע שהספרים יצאו בעברית. כשלימדתי, כל הסטודנטים שהיו לי, בעל כורחם, היו חייבים לקרוא אותו. קודם כל, לדעתי, הוא אחד ההומניסטים הכי גדולים שהיו כלוחם על האדם וזכויות האדם. הוא חשב שהאמנות צריכה לשרת את האדם. אני קראתי את כל הכתבים שלו. כלי חשוב שלי בהוראה היה ספרו 'מכתבים לידיד גרמני', שנכתב בתקופת מלחמת העולם השנייה. הוא היה במחתרת הצרפתית וערך את העיתון של המחתרת והמסר החשוב שלו בספר היה שכל האנשים נבראו בצלם, כפי שאומרים ביהדות, שאיש אינו יכול לומר ייחוסי גדול מייחוסך. הוא לחם על ההומניזם וערך האדם, וכשלימדתי סטודנטים נתתי להם לקרוא את זה כי ככה אני מרגישה כלפי המתנחלים הגזענים שאומרים 'אתה בחרתנו', ולכן מותר להם לבוז, להתעלל ולנשל. הוא היה הסופר של האנושי והאבסורד, למשל ב'מיתוס של סיזיפוס' הוא עולה אל ההר והאבן נופלת והוא מתחיל מהתחלה ולא מתאבד. הוא שמח. ככל שהוא מגיע למעלה הוא נעשה מאושר, וככל שהאבן נופלת מחדש הוא לא מתאבד ולא מקלל את העולם אלא מתחיל מחדש. הוא מכריח אותך לחשוב מה כן ומה לא, מה נכון ומה לא נכון - כל זה עם המרד, ואני שייכת לאלה שלא מבזים את המרד".

* סמי מיכאל: "קאמי הפתיע אותי כסופר וכהוגה דעות. אשר לגישתו על הקיום האנושי כאבסורד, אישית, אני מוקיר את החיים וחושב שאין יקר מהם למרות כל האבסורד הקיים בהם. קאמי עצמו התייתם מאביו החייל במלחמת העולם הראשונה, והיה מעורב ישירות בטרגדיה של מלחמת העולם השנייה. אלה, יחד עם היותו בן של מתנחלים כובשים בסביבה עוינת באלג'יריה, עיצבו את השקפת העולם הפסימית שלו. בספרו הנועז והמטלטל 'הזר' מתנחל צרפתי הוצא להורג כי רצח ערבי. אף על פי שכבר בירייה הראשונה מת הערבי, המתנחל הצרפתי מוסיף לירות בו עוד ארבע יריות, מעין וידוא הריגה. אחד המסרים החריפים בספר הוא שהמפגש בין מתנחל ליליד הוא מוות והרג. עצם היותו בן של מיעוט של מתנחלים באלג'יריה הכבושה התנגש בערכים ההומניים שלו. אני מבין את ההתלבטות הזאת, כי יש לי אותן ההסתייגויות כאן בארץ וזו אחת מנקודות המפגש שלי עם קאמי. לצערי, רוב הסופרים הישראלים המוכרים לי לא מתלבטים בבעיות שכאלה ביצירתם, ובפרט בכל הקשור ב'אחר' ובהתייחסות אליו. אפשר לקבוע איפוא שקאמי לא השפיע מבחינת המסרים ההומניים הנועזים שלו על הספרות הישראלית, למרות כישרונו הספרותי המהמם. עוד לא קם בקרבנו סופר שניחן בעוז רוח שכזה, וחבל".

הספר החדש. מסמכים נדירים

* נסים אלוני ("הישראלים האחרונים", הקיבוץ המאוחד, 1998): "אני נחשב לאדם קשה, אבל כששמעתי שקאמי נהרג בכיתי. מכה אמיתית בשבילי, מקרה יוצא דופן. הרעיון של רצח המלך בצרפת ורצח אלוהים, שכרוכים זה בזה, הפכו אותי לאסיר תודה לקאמי עד סוף חיי. הוא תפש את היסוד המרכזי של התקופה המודרנית: חיים בלי מלך ובלי אלוהים".

* דן צלקה ("חופים" - כנס בינלאומי על קאמי, מכון ון ליר בירושלים, 1997): "כשהייתי צעיר אהבתי את קאמי, קראתי בכל ספריו, הכרתי כמה מידידיו ואף את בתו. צידדתי בו במריבותיו עם סארטר. הוא היה אדם שיכולתי להאמין בו, ישר ובהיר. עם זאת, אפשר להבחין בדו-משמעות המלווה אותו במעבר מעמדה צעירה וטוטלית השמה מבטחה בגורל לעמדה בוגרת יותר ומוסרית ב'האדם המורד' ו'הנפילה'".

* ס' יזהר ("שמים מלאים כוכבים", פרספקטיב, מכון ון ליר בירושלים, 1998): "'הזר' נחשב לפחות בעיני כאחד מספרי המפתח של התקופה, הן בעניינו והן בדיבורו, שלא להזכיר את שאר ספריו רבי הערך. הסיפור 'האשה הסוטה' הוא סיפור מיוחד בטיבו בעיני, מעשה אמן שאמר בו היטב את המועקה שלנו באופן שהולך ונעשה מרגש והולך ככל שקוראים יותר והולך ונעשה צורב יותר ממש בצומתי הדברים הכואבים ביותר שלנו, שמחכים לדיבור פותח, ככל שעשה קאמי בסיפור הקטן הזה".

* אהרן אמיר ("ידיעות אחרונות", 1997): "בשובי לעיין ב'הזר' 50 שנה אחרי שראה אור לראשונה בצל הכיבוש והסדר החדש הגרמני, יש לי הרגשה שהוא עדיין תקף, כשאנו עומדים היום בצל הניסיון לכונן סדר חדש אמריקאי. קריאת התיגר שבחירותו האבסורדית של האדם, בגילומה ב'הזר' של קאמי, עדיין תוקפה עמה, כאז כן עתה".

* ישעיהו ליבוביץ ("מעריב", 1993): "קאמי הוא דמות גדולה. אני מעריך אותו מאוד מאוד. זאת חוכמה גדולה להיות נגד הסטאליניזם בשנות ה-50 בצרפת. הרי כל אדם בעל רמה אינטלקטואלית היה קומוניסט. סארטר, לעומתו, לא היה איש אמת. הוא היה מוכן להתפשר עם הנאצים, והוא גם התפשר אתם. לא רק שלא נגעו בו, אלא שמחזותיו הוצגו בתקופת השלטון הנאצי".

כתבות שאולי פספסתם

*#