אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חומה בבית הכנסת בבאר שבע

בית כנסת הכיפה בבאר שבע ביטא צניעות מבורכת, עד שהעירייה החליטה להקיפו בחומה מצועצעת

תגובות

אייקונים אדריכליים בסכנת הכחדה

איך הופכים בניין ברוטליסטי לקוריוז פוסט מודרניסטי? פשוט מאוד - מערבלים את צורתו המקורית, מדביקים לו תוספות מצועצעות ולקינוח מצפים באבן נסורה. זה בדיוק התהליך שעבר לפני כשנתיים בית כנסת הכיפה בשכונה ה' בבאר שבע. מבלי להתייעץ באדריכל המקורי, נחום זולוטוב, ומבלי להתייחס לשפה הצנועה של המבנה - הוקם לצד הכיפה אגף חדש וכעור המכיל עזרת נשים.

כשזולוטוב - בן 83, זוכה פרסי רכטר ורוקח לאדריכלות - הזדמן למקום, הוא הופתע לרעה מהשינוי. "אני נוהג לבקר בניינים שבניתי כדי לראות מה מצבם. במקרה הזה לדעתי התוספות לא משתלבות טוב עם הבניין. התוספת היא מאבן והיא בכלל לא מהמשפחה של המבנה הזה. כמעט שלא מצליחים להכיר את המבנה המקורי", הוא אומר.

הייחוד של בית כנסת הכיפה כפול. ראשית, משום שהוא ניצב בשיכון לדוגמה (שכונה ה'), אחת מיצירות המגורים המבריקות והחדשניות ביותר שהוקמו בישראל; ושנית, בשל צורתו האיקונית והטכנולוגיה שבה נבנה. בשנות ה-50 וה-60 באר שבע היתה שדה הניסויים המרכזי של האדריכלות הישראלית. שכונה ה' נבנתה ביוזמתו של דוד טנא, שכיהן כראש אגף השיכון הממשלתי. טנא התרשם עמוקות מביקורו בתערוכת "אינרטבאו", שהתקיימה בברלין ב-1957, והציגה רעיונות וניסיונות חדשים בתחום הדיור. לאחר שחזר לישראל החליט לגייס צוות אדריכלים צעירים ומוכשרים בראשותו של אברהם יסקי (אז רק בן 31) ולהפקיד בידיהם תכנון של שכונה באר-שבעית חדשה, שתשמש חלופה לבנייה השיכונית הגנרית של העיר. זהו גם מקור הכינוי "לדוגמה".

צוות אדריכלים - שכלל את יסקי, אלכסנדרוני, זולוטוב, חבקין, קיסילוב, ברעלי, דב ורם כרמי, צ'צ'יק וקונפורטי - עבד במשותף על הבינוי הכולל. כדי להתגבר על תנאי האקלים המדבריים הוחלט לבנות שכונה מסוגרת, שפאותיה בלוקים ארוכים שישמשו כחומות נגד סופות החול, ובמרכזה בתי שטיח צפופים. לאחר מכן נערכה הגרלה על אזורי התכנון: יסקי קיבל את הבלוק הצפוני, "בלוק רבע הקילומטר", הבניינים במסגרת הלכו לאהרן ברעלי ותיאודור קיסילוב, ואילו דב ורם כרמי עבדו עם צבי מלצר על מגדל שמעולם לא נבנה. "החלק המעניין ביותר בשכונה", כהגדרתו של זולוטוב, נפל בידיו ובידי האדריכל דניאל חבקין. השניים תיכננו את השטיח, מערך של בתי פאטיו קטנים וטוריים שכולאים ביניהם סמטאות מוצלות.

המבנה המקורי של בית כנסת הכיפה בבאר שבע (מימין), משמאל ולמטה המבנה כיום. "התוספות לא משתלבות טוב עם הבניין", אומר אדריכל בית הכנסת נחום זולוטוב

בקדמת השטיח תוכננו כיכר ציבורית ובמרכזה בית הכנסת הכיפה. השפה הצורנית הפשוטה והצנועה של בית הכנסת היתה הקדמה הולמת לרוח המודרניסטית של השכונה. היא ביטאה איפוק, תחכום וניסיון מקורי ליצירה של בניין מבטון חשוף, שמצליח להשתלב היטב בנוף ולהתחבב על יושביו. זולוטוב מספר כי הצורה נולדה מאילוצים תקציביים: "ביקשו מאתנו לחסוך ואני בחרתי בצורה קונסטרוקטיבית של כיפה מרחבית מצומצמת בכמויות הברזל ובעובי הבטון. מהנדסי הבניין בארץ עבדו על הפיתוח של השיטה הזאת, אצלנו זה היה אולי חדש, אבל בעולם ממש לא".

בהתאם לכך, גם התקרה של בית המדרש הצמוד נוצקה כשלוש קשתות בטון מרחביות. בחזית המרכזית חורר הקיר בדוגמה של משרביה מודרניסטית, כדי לסנן את השמש המדברית העזה. ילדי השכונה ראו במבנה הרחבה של מגרש המשחקים, ונהגו לטפס עליו במעין "מבחן אומץ". זהו בניין שיוצר מקום, אדריכלות שמבטאת רוח ותקופה. אז מדוע בכל זאת זכתה הכיפה בתוספות מיותרות? למרבה הצער, באר שבע, בדומה לקרית אונו והרצליה, אינה מחזיקה ברשימת שימור מאושרת. העיר מתעלמת באופן בוטה ממורשתה ומעדיפה להתמקד בבינוי של פארקים ירוקים דמויי גני ורסאי במקום לשמר את הקיים, לדוגמה מקרה פארק באר שבע המתוכנן.

אגב, לא חסר מה לשמר. החל בעיר ההיסטורית שהוקמה ב-1900 על ידי העותומאנים, דרך תחנת הרכבת, הבניינים המנדטוריים וכלה במבנים המודרניסטיים המאלפים של טובי האדריכלים בארץ. השיכון לדוגמה זכה לפרסום בינלאומי רב עם הקמתו ונותר עד היום שכונה מבוקשת למדי מבין השכונות הוותיקות של העיר. בית הכנסת עצמו מוגדר כיום "על-עדתי" וידוע בזכות הקהל הדתי-לאומי שפוקד אותו.

מבנים "עתיקים" עם אדריכלות ערבית מסורתית מקבלים לאחרונה מעט תשומת לב מעיריית באר שבע. מדוע לא חל אותו הדין כלפי בניינים מהעת המודרנית? זולוטוב עצמו אינו חסיד של שימור, אך הוא מצר על השינויים שנעשו בכמה מבנייניו. לדוגמה בית הכנסת של העדה הבבלית בבאר שבע, עוד יצירה ברוטליסטית איקונית. במקרה זה המבנה נותר כמעט ללא שינויים אבל בכיכר סביבו נבנתה "מעברה של בתי כנסת שחונקת את הבניין", כהגדרתו. "זה לגיטימי להוסיף ולשנות", הוא מסכם, "בניין נבנה למטרה מסוימת, עוברות שנים, לפעמים המטרה משתנה, לפעמים הצרכים משתנים. בית שייך לבעליו וזכותו לעשות בו כרצונו, רק שלפעמים חבל שזה לא נעשה ברוח הבניין".

מעיריית באר שבע נמסר בתגובה: "התוספת כפי שאושרה אינה פוגעת כלל בעיצובו האדריכלי המקורי של המבנה ומשתלבת עם המבנה הקיים. רשימת המבנים לשימור בבאר שבע אינה כוללת מבנים שנבנו מקום המדינה ואילך. העירייה שוקלת בימים אלה את הרחבת הרשימה גם למבנים שיש להם ערך אדריכלי ייחודי".

*#