אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"החוטם" מונע ממך לעקם את האף

ששת השחקנים של קבוצת צעירי הבימה מגוללים בחן והתלהבות סיפור שאולי היה ואולי לא היה, על אפו של הפקיד קובלייב שקיבל חיים משלו

תגובות

זו הקבוצה השלישית של צעירי הבימה שיוצא לי לראות ב-13 השנים האחרונות, וכמו תמיד, מן הראוי לברך על המותחל. אבל נדמה לי שבניגוד לשתי הקבוצות הקודמות (הראשונה בהדרכתו של אילן רונן, והשנייה בהדרכתה של סיגל אבין), הקבוצה הזאת עוסקת פחות בפיתוח דינמיקה והבעה קבוצתית, אלא בתיאטרון ובסגנון. וכבר על כך היא ראויה לעידוד.

"החוטם" של גוגול הוא דוגמא קלאסית של האנשה, מין תהליך טבעי בפרוזה, בו משהו מקבל תכונות אנושיות, ובמקרה הזה המשהו הוא חלק אנושי, זה ההולך לפני האדם ונטחב לכל מקום. ששת שחקני הקבוצה מופיעים על הבמה עם אפים כחולים ומעין מזוודות שמהוות חלקי תפאורה, ומגוללים בחן והתלהבות סיפור שאולי היה ואולי לא היה, על אפו של הפקיד קובלייב שקיבל חיים משלו.

זוהי עבודה מרוכזת ומובלת ביד בטוחה, כשהשחקנים מחליפים תפקידים, יוצרים מציאות ומפרקים אותה. אמנם ישנן דמויות ראשיות - אייל רדושיצקי הרודף אחרי אפו ויובל שלומוביץ', שייתכן וגילח את האף הזה בטעות, ועל כל פנים הוא זה שמנסה להיפטר ממנו, אבל את ההצגה גונבות דווקא הנשים - לאה גלפנשטיין בתפקיד האף, במעיל כחול והילוך-שיוט מלכותי, ונעמה ארמון מלאת החיים בכמה תפקידים.

שעה וחצי נמשך הסיפור, על המורכבויות שלו, וחינו בכך שאתה מרגיש שמובילים אותך באף, ואף על פי כן זה לא גורע מההנאה של תיאטרון היוצר יש מאין ובכיפיות שלו מונע ממך לעקם את האף, על אף נטייתו הטבעית (של האף).

קבוצת הצעירים של תיאטרון הבימה מעלה את "החוטם" מאת רפאל מילוא עמר על פי ניקולאי גוגול. תפאורה: נאווה שטר. תלבושות: כנרת טופז. תנועה: שרון גל. מוסיקה: הילית רוזנטל. תאורה: זיו וולושין. בימוי: שי פיטובסקי

*#