אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

די-וי-די: אדם ללא שם ביצירה של סמואל בקט

"כישלון מעניין" - כך הגדיר סמואל בקט את הסרט פרי עטו "פילם", בכיכובו של באסטר קיטון, שזכה לשלל פרשנויות

תגובות

יצירה קולנועית אחת, בודדה ונשכחת, מסתתרת בין שלל יצירותיו של המחזאי, המשורר והסופר סמואל בקט. 20 השנים שחלפו מאז מותו, מועד שצוין השבוע בכמה כתבות ובגשר חדש באירלנד, מספקות הזדמנות טובה לשלוף ממדפי הדי-וי-די את היצירה הזאת, הסרט האילם "Film" בכיכובו של באסטר קיטון.

בקט כתב את התסריט במשך כמה ימים באפריל-מאי 1963. שאיפות קולנועיות היו לו כבר בראשית דרכו: 30 שנה קודם לכן שלח לבמאי הסובייטי סרגיי אייזנשטיין מכתב שבו הציע לשמש לו כשוליה ללא תשלום, או לנסוע למוסקבה ללמוד קולנוע (הביוגרפים של בקט ושל אייזנשטיין חלוקים בסוגיה). בעקבות מגפת אבעבועות שחורות שפקדה את מוסקבה, אייזנשטיין נאלץ להיכנס להסגר והמכתב של בקט מעולם לא הגיע ליעדו.

בשעה שהקריירה של בקט כמחזאי וכסופר שיגשגה, זו של באסטר קיטון, כוכב הקומדיות האילמות של שנות ה-20, הלכה ודעכה. צירוף מקרים מסקרן קושר בין השניים: ב-1949, כשבקט ישב בפאריס וסיים לכתוב את יצירתו המפורסמת ביותר, קיטון השתתף בסרט האמריקאי הזניח "הנוכל החביב" וגילם בו אדם שמסתבך בחובות וממתין לשותפו העסקי. שמו של השותף שלא מגיע: גודו.

לאחר שסיים לכתוב את התסריט ל"פילם" בחן בקט עם במאי הסרט, אלן שניידר - איש תיאטרון אמריקאי שביים רבים ממחזותיו - מועמדים לתפקיד הראשי. בין היתר עלו שמותיהם של קומיקאים מבוגרים כמו צ'רלי צ'פלין וזירו מוסטל, אבל קיטון, שהיה בשפל הקריירה שלו, היה זמין מכולם.

בסרט בן 22 הדקות מגלם קיטון אדם חסר שם (בתסריט הוא נקרא "O", קיצור של "אובייקט") המנסה לברוח ממבטו של הצופה, או המצלמה (המכונה בתסריט "E", קיצור של "Eye") וממבטם של כל היתר: עוברי אורח, שכנים, מראות, דמויות בתצלומים, תוכים, כלב, חתול ודג. הסרט אילם לחלוטין, חף מדיאלוג וממוסיקה, למעט צליל אחד: עובר אורח קשיש מבקש לומר משהו לאשתו אבל היא משתיקה אותו ב"שששששששש!" רועש.

                         בקט (מימין) וקיטון. לא היה להם דבר אחד במשותף

הסרט צולם במנהטן בקיץ 1964 בנוכחותו ותחת פיקוחו של בקט. הצלם היה בוריס קאופמן, בן למשפחה סובייטית מפוארת של קולנוענים (אחיו הבוגר היה דז'יגה ורטוב, שביים את "האיש עם מצלמת הקולנוע"). בין היתר צילם את "חופי הכרך" עם מרלון ברנדו.

"פילם" לא זכה לתהודה רבה, ונטען שבקט עצמו כינה אותו "כישלון מעניין". עם השנים רכש מקום של כבוד מצד חובבי בקט, מעריצי קיטון וסטודנטים לפילוסופיה. הסרט מזמין מגוון פרשנויות, וכאלה נכתבו לא מעט: בין היתר הוא נותח כהרהור על חוסר יכולתו של אדם להימלט מהתפישה ומהמבט הבוחן של עצמו ושל סובביו (אחדים הזכירו כי בסוף המערכה הראשונה של "מחכים לגודו" ולדימיר אומר לנער: "תגיד לו שראית אותנו. באמת ראית אותנו, נכון?") או כהארה קצרה של איש תיאטרון על אמנות הקולנוע.

מה היתה מידת מעורבותו של קיטון בסרט? ידוע כי קיטון הציע לבקט כמה אלמנטים קומיים, אבל בקט, כדבריו, שלל ממנו את סימן ההיכר שלו - הפרצוף - ודחה את כולם. בראיון נדיר נשאל בקט אם קיטון ירד כלל לעומקו של התסריט, וענה: "לא, הוא לא התעניין". בכלל, התנהגותו של קיטון על הסט נדמתה לשאר הצוות משונה: "לא היה בינינו הרבה קשר", אמר בקט, "הוא ישב בחדר ההלבשה ושיחק קלפים. הוא מעולם לא חייך. הוא חשב שכולנו משוגעים. אבל הוא היה מקצוען בקולנוע וכולנו היינו חובבים".

אף שמדובר בשניים מהבולטים באמני המאה ה-20, מתברר שהיה להם מעט מאוד במשותף. שניידר סיפר כי המפגש ביניהם היה "אסון, לא היה להם דבר לומר זה לזה". קיטון, שחשב כי הוא סובל מברונכיטיס, מת מסרטן ריאות שנה לאחר שהסרט יצא.

*#