אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"סינגל מן": היום האחרון בחייו של קולין פירת'

החזות הקפואה של קולין פירת' היא סוד קסמו והיא זו שהקלה עליו להיכנס לנעלי מרצה בריטי הומו, המתאבל בסתר על מותו של בן זוגו. אבל כוכב הסרט "סינגל מן", שיעלה בסוף השבוע בישראל, טוען שאנשים ממילא לא חושפים את רגשותיהם האמיתיים

תגובות

השחקן הבריטי קולין פירת' היה בעת פגישה עמו בשבוע שעבר בדיוק כפי שאפשר לדמיין אחרי צפייה בסרטיו: רהוט, מתחשב, מאופק, בעל הומור יבשושי. הוא לא לבש בגדים מהוהים-אופנתיים, לא עשה מחוות נרקיסיסטיות, לא הציב תביעות קולינריות דקדקניות, ולא נראה סובל כשנשאל, כפי שהוא נשאל תמיד, על מר דארסי, תפקידו ב"גאווה ודעה קדומה" שהפך אותו ב-1995 למפורסם בכל בריטניה.

הוא מתנסח בדרך מרומזת. כשהוא נשאל על גזרתו הדקה, הוא מספר שזה קרה בעקבות ההערות של טום פורד, שביים אותו (וכתב את התסריט) בסרט החדש "סינגל מן". "הוא אמר לי שאני נראה טוב, אבל שאראה יותר טוב אם אעבוד עם מאמן פרטי", הסביר פירת'. ייתכן שהשיחה התנהלה קצת אחרת. "אמרתי לו שהוא שמן", סיפר פורד אחר כך.

אלא שהישירות האמריקאית של פורד והאנגליות העקיפה של פירת' התגלתה כשידוך טוב בסרט, שיעלה בישראל בסוף השבוע. "סינגל מן" הוא סרטו הראשון של פורד, שהיה מעצב אופנה משפיע ופרובוקטיבי בגוצ'י ובאיב סאן לורן. זו גם פריצת דרך בשביל פירת', שתכונותיו הטובות ביותר כשחקן - דיוק ויכולת להעביר רגש באמצעות איפוק רגשי - קיבלו הזדמנות לפרוח בתפקידו כמרצה בריטי הומוסקסואל בקליפורניה של שנות ה-60 המוקדמות, המתאבל על מות בן זוגו.

לאחר הופעות מיומנות, אלגנטיות לעתים קרובות ובדרך כלל לא ראוותניות בעשרות סרטים במשך יותר מ-30 שנה, פירת מושך תשומת לב מסוג חדש בעבודתו ב"סינגל מן". כשהסרט הוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל הסרטים בוונציה השנה, הופעתו קצרה שבחים, והוא זכה בפרס השחקן הטוב ביותר.

קולין פירת וטום פורד בעת צילומי הסרט

הסרט, המבוסס על רומן מאת כריסטופר אישרווד ששימש כטקסט פורץ דרך בתנועה לזכויות ההומואים, מתאר יום בחיי הדמות שמגלם פירת', ג'ורג' פלקונר. אלא שבסרט, היום הזה אמור להיות היום האחרון בחייו: הוא מתכנן להתאבד בסופו.

באופן מוזר, הציפייה לאבדון המתוכנן משחררת אותו מהדיכאון הקיומי שלו, והוא מתחיל להעריך ולהתרגש בשקט מהדברים שהוא מתכונן לוותר עליהם: יופי גופני, הנאה חושית, שקיעה מרהיבה, חברתה של ידידתו הטובה צ'רלי (ג'וליאן מור).

"הוא רואה דברים לראשונה כי הוא יודע שהוא רואה אותם בפעם האחרונה", אומר פירת'. הוא מזכיר ראיון טלוויזיוני מפורסם שבו התפעל המחזאי הבריטי דניס פוטר, שגסס מסרטן, מפרח שראה מחלונו. "זה הפרח הלבן, הקצפתי והפרחוני ביותר שיכול להיות אי פעם", אמר אז פוטר. "הדברים הם גם יותר טריוויאליים משהיו וגם חשובים יותר ממה שהיו אי פעם".

פירת', בן 49, עדיין נראה כמו הבחור שובר הלבבות שהיה ב-1984 כשגילם את טומי ג'אד ב"בארץ אחרת". עדיין יש לו ראש מלא תלתלים ועדיין יש בו אותו הרמז למאגרים רגשיים עמוקים מאחורי המעטה המבהיק שריגשו כל כך את הצופים (בנוסף לסצינה שבה עלה בחולצה רטובה לאחר טבילה באגם) ב"גאווה ודעה קדומה".

אף שלטענתו הוא מבלה זמן רב "בשכיבה על הגב, בוהה בתקרה", נדמה שהוא עסוק כל הזמן; על פי הספירה שלו, הוא הופיע בכ-14 סרטים בשלוש השנים האחרונות, ובהם "מאמה מיה!", שבו גילם עורך דין לא מעונב שמרגיש פתאום חופשי לעגוב אחרי גברים (ולשיר) ביוון שטופת השמש; ב"Dorian Gray", שבו גילם תחבולן מושחת ונהנתן; וב"כשהיא מצאה אותי", שבו הוא מגלם את אהובה העצור והעוקצני של הלן האנט.

לא מעריכים אותו מספיק, סבור ברנבי תומפסון, שהפיק את "Dorian Gray" והרבה לעבוד עמו. "הוא אחד השחקנים הטובים ביותר בדורו, וייתכן שזו נקודת מפנה בקריירה שלו", אמר על "סינגל מן". "מעניין שברוב הסרטים שהוא משתתף הוא לא עושה הרבה, וכולם סביבו עושים המון". הוא לא "לועס את התפאורה", הוסיף, אבל יש לו כישרון לשחק באופן מובלע. "הכוח העיקרי שלו הוא שהוא אמיתי באופן יוצא דופן. אם הוא משחק בדרמה ואם בפארסה, תמיד מאמינים לו ברמה הרגשית".

פירת' הגיע ל"סינגל מן" בדרך יוצאת דופן. הוא קיבל הודעת דוא"ל ישירה מפורד. "רציתי שחקן שיהיה אוהד לגמרי, שיוכל להעביר את הרעיון של חיים פנימיים עצמאיים ומסודרים ומאופקים", אמר פורד. "יש שחקנים שמזייפים, אבל אצל פירת', מה שזה לא יהיה - ההבעה בעיניים, התנועה המרומזת בפנים - רואים מה הדמות מרגישה. הוא מושלם כי התמצית של הדמות היא איפוק, שמירה על פאסון כלפי חוץ".

התברר שפורד הוא בעל כוח שכנוע בלתי נלאה, וזה ניכר ברהיטות הודעת הדוא"ל שלו, בתסריט ששלח, בהופעתו בפגישתם הראשונה, מוקפד ורענן באופן על טבעי, אף שזה עתה ירד מהמטוס. "אילו הכרתי אותו קצת יותר, הייתי מתקרצף קצת יותר", הוא אומר.

פירת' הרבגוני שיחק גם בקומדיות רבות, למשל בסרטי "ברידג'ט ג'ונס". יש לו גם התמחות צדדית נאה בגילום נבלים אריסטורקטיים רוחשי בוז, כגון לורד וסקס ב"שייקספיר מאוהב" ולורד הנרי ב"Dorian Gray".

"הרבה יותר מהנה לשחק דמויות מרושעות ואכזריות", הוא אומר. ג'ורג', אף שאינו מרושע כלל, מתואר באופן עשיר למדי, הוא אומר. "אנחנו מדברים על יום אחד בחייו של אדם, שבו הוא חווה ייאוש, תאווה, צחוק, עליזות, מרמור וכעס - כמעט כל חוויה שיכול בן אדם לעבור".

הוא נהנה לגלם אדם שחייו הפנימיים שונים כל כך מהמעטה החיצוני שלו. "אחת הסיבות לכך שהסרט של טום כתוב כל כך טוב היא שהוא עוסק באנשים שלא אומרים מה הם מרגישים באמת".

באחת הסצינות החזקות ביותר בסרט, סצינה של פלאשבק, מתבשר ג'ורג' בטלפון על מותו של מאהבו בתאונת דרכים. כל אותו זמן הוא ממשיך להעמיד פנים כאילו היו ידידים בלבד, ושהוא מבין לחלוטין שהלוויה מיועדת לבני המשפחה בלבד. הוא יושב כמעט ללא תזוזה ובה בעת משדר תחושה של אדם שעולמו התנפץ לרסיסים.

"אחד הדברים שתמיד למדתי כסטודנט למשחק הוא לא לשחק את הרגש", אומר פירת'. "זה לא אומר שאסור לבטא אותו, שאסור לחוות אותו, שאסור למצוא אותו. הרגש הוא המכשול. האדם לא רוצה להיות אומלל, והאומללות היא המכשול שמפריע".

חיים לא בוהמיים

הוא נולד ב-1960, בן לשני מרצים באוניברסיטה. חלק ניכר מילדותו עבר עליו בניגריה, שם היו סביו מיסיונרים. הוא היה נער מנוכר, בעל שיער ארוך, שקרא ספרי פילוסופיה קיומית וניגן בגיטרה.

פירת עם מתיו גוד באחת הסצינות

"במרוצת השנים הפסקתי להתעניין בתחושות הרעות שהיו לי בילדות", הוא אומר במשפט מרענן בחריגותו ביחס לשחקנים. הוא חי חיים לא בוהמיים במערב לונדון עם אשתו, הבמאית והמפיקה ליוויה ג'יוגיולי, שאתה הוא מנהל חברה המקדמת סוגיות סביבתיות. הוא פועל למען פליטים וסחר הוגן לבני שבטים, אבל אינו עושה מזה עניין. יש לו חמישה בנים: שני בנים חורגים בשנות ה-20 לחייהם, בן 19 ממערכת היחסים שהיתה לו עם השחקנית מג טילי, ושני בנים צעירים המשותפים לו ולג'יוגיולי.

נקודת המפנה בשבילו היתה בית הספר למשחק, ב"דרמה סנטר" בלונדון. הוא קם מהמיטה, קיצץ את שערו, שינה את גישתו לחיים, זכה בתפקיד הראשי בהפקת בית ספר של "המלט" וכמעט מיד המשיך ל"בארץ אחרת", תחילה בווסט אנד ואחר כך בקולנוע. בשלב מסוים, תומפסון נזכר, פירת' שקל לגלם את אחת מדמויות הגברים בלבוש אשה בסרט "פריסילה מלכת המדבר". אבל הוא בחר בתפקיד של דארסי, והציב את עצמו בנתיב התקדמות שונה לחלוטין.

מאחר שבעיניו ההסתעפויות של הדחקה מעניינות כל כך, הוא אומר, לא אכפת לו שלפעמים הוא השחקן המתבקש לדמויות בריטיות יפות תואר הנאבקות בין איפוק לרגש. "אני אוהב לראות דברים שנגרמים כתוצאה של בעיות בתקשורת בין בני אדם, כי אני לא חושב שאנשים מתקשרים בדרך אמיתית", הוא אומר. "תקשורת היא תמיד בלתי מושלמת. שפה היא כלי לא מושלם - כך גם סקס, וגם לצרוח זה על זה - ואף על פי שלפעמים מרגישים מחוברים באמת, כמו שג'ורג' אומר בסרט, קשה מאוד למצוא רגעים כאלה".

*#