שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כריסטופר אישרווד טען שדמות הגיבור ב"סינגל מן" אינה מבוססת על חייו

כריסטופר אישרווד, אחד הסופרים ההומואים הבולטים במאה ה-20, טען שדמות הגיבור ב"סינגל מן" אינה מבוססת על חייו. לצייר דון בקארדי, שהיה בן זוגו, יש פרשנות אחרת

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבנר שפירא

בפעם הקודמת שמישהו יצר עיבוד קולנועי לספר פרי עטו של כריסטופר אישרווד, הסופר לא היה שבע רצון מהתוצאה הסופית. השנה היתה 1972, הבמאי היה בוב פוסי והסרט היה "קברט", שהתבסס על מחזמר באותו שם שנעשה על פי "פרידה מברלין", ספרו האוטוביוגרפי בחלקו של אישרווד מ-1939.

הסרט, בכיכובם של לייזה מינלי, ג'ואל גריי ומייקל יורק, גרף שמונה פרסי אוסקר ונחל הצלחה אדירה, אבל בעיניו של הסופר, יוצרי "קברט" הגזימו בתיאור אורח החיים הדקדנטי, עיוותו כמה ממסריו הפוליטיים של הספר ולא שמרו אמונים לאיפוק שאיפיין אותו. "הוא חש שהם טיפלו במרכיב ההומוסקסואלי כבמשהו מביך", סיפר דון בקארדי, בן זוגו של אישרווד במחצית השנייה של חייו הבוגרים. "הגישה שלו היתה: 'אל תביכו את הברווז שהטיל את ביצת הזהב'".

עדיין מוקדם לדעת אם "סינגל מן", סרטו הנוגה והנוגע ללב של טום פורד המבוסס על רומן שפירסם אישרווד ב-1964, ייהפך לביצת זהב חדשה. אבל אפשר אולי לשער כי הסופר, שמת ב-1986, היה יכול לרוות נחת רבה יותר מהעיבוד הנוכחי; הן מפני ש"סינגל מן" היה לדעתו - וגם לדעתם של חוקרי ספרות רבים - ספרו הטוב ביותר ("אני סבור שזהו הספר היחיד שלי שהצלחתי לעשות בו פחות או יותר את מה שרציתי, בלי לאבד שליטה", הוא אמר בראיון ל"פאריס ריוויו" ב-1974), והן מפני שפורד אמנם שינה כמה מפיתולי העלילה אבל שמר על המסר ההומני המונח בבסיס היצירה. אף שהגיבור הוא הומוסקסואל, הדגיש פורד בראיונות, "סינגל מן" אינו מביא סיפור "הומואי", אלא סיפור אנושי אוניברסלי על אהבה ואובדן.

הצורך לשוב אל החשיכה

הרומן, שיש הרואים בו את אחד הספרים החשובים ביותר בספרות ההומו-לסבית במאה ה-20, מתאר יום בחייו של ג'ורג' - פרופסור אנגלי בגיל העמידה, הגר בלוס אנג'לס ומלמד ספרות בקולג'. העלילה מתרחשת ב-1962, בעת שהוא מתאבל על מותו הפתאומי של בן זוגו זה 16 שנה.

יש דמיון מסוים בין דמותו של ג'ורג' ובין אישרווד, שנולד ב-1904 בבריטניה ולאחר שעבר לארצות הברית ב-1939, השתקע בסנטה מוניקה, סמוך ללוס אנג'לס. בנוסף להיותו סופר ותסריטאי הוא עבד כמרצה לכתיבה יוצרת בקולג'. גם יחסים ממושכים עם בן זוג קבוע לא היו זרים לו מאז הכיר את בקארדי על חוף הים ביום "ולנטיין הקדוש" ב-1953. בקארדי, שהיה אז בן 18, צעיר מאישרווד ב-31 שנה, היה לבן זוגו במשך 33 שנה, עד מותו של הסופר.

בקארדי היה לצייר מצליח והרבה ליצור דיוקנאות של אהובו. השניים, שהיו דמויות מוכרות בהוליווד ובחוגי התרבות בקליפורניה, שימשו מודל לזוגיות הומואית בתקופת השיא של המאבק לזכויות הגייז בארצות הברית. הם גם הונצחו יחדיו ב-1968 בציור של דייוויד הוקני, שמצא את דרכו אל קירות סלונותיהם של זוגות רבים ונהפך לאיקונת גייז.

דייוויד הוקני, "כריסטופר אישרווד ודון בקארדי", 1968

ברוב ספריו טישטש אישרווד את הגבול שבין אמת לבדיון ושילב פרטים ואירועים רבים מחייו האישיים, או דמויות המבוססות על אנשים שהכיר. לעומת זאת, ב"סינגל מן" הוא התבונן בגיבור מזווית ראייה אובייקטיבית יותר, לדבריו. "אני ממש מעריץ את סוג האישיות של ג'ורג', אך הוא אינו אני בשום מובן", אמר ל"פאריס ריוויו". "זה מישהו שאין לו שום דבר שיתמוך בו למעט מידה של ויטאליות חייתית, שהולכת ופוחתת (...) אבל הוא בכל זאת נאבק למען האושר שלו. אני רואה בכך גישה מפוארת: אילו הייתי במקומו של ג'ורג', הייתי נוטה לחשוב על התאבדות".

קשה שלא להרהר בשאלה מה היה חושב אישרווד על בחירתו של פורד לטעת מחשבות אובדניות בראשו של גיבור "סינגל מן" בעיבוד הקולנועי לספר. מצד אחר, אפשר להבין את נסיבות כתיבתו של הספר גם על רקע דבריו של בקארדי בראיון ל"וילג' וויס" ב-1985: "תמיד חשדתי שהוא (אישרווד) ניסה לדמיין ב'סינגל מן' מה היה קורה אילו היינו נפרדים, מפני שאני זוכר שאותה תקופה היתה קשה מאוד בשבילנו. אני עשיתי אז הרבה גלים, הייתי מסובך ומעייף מאוד".

"סינגל מן", שעדיין לא תורגם לעברית, הוקדש על ידי אישרווד לסופר האמריקאי גור וידאל, שעיסוקו הגלוי בהומוסקסואליות בספריו עורר ביקורת נוקבת. גם ברבים מספריו האחרים התמקד אישרווד בדמויות של הומואים, שנים רבות לפני שכתיבה כזאת נעשתה לחיזיון נפרץ.

דווקא ב"פרידה מברלין" - אחד מספריו הראשונים, המבוסס ברובו על חוויותיו בבירה הגרמנית בארבע השנים שלפני עליית הנאצים לשלטון - הארוטיקה הגברית נותרת בדרך כלל מרומזת. ואולם, לקראת סוף הספר, כאשר בן דמותו של אישרווד יוצא לסיבוב פרידה ב"מאורות", כפי שכונו הברים של הקהילה ההומואית, הוא קורא לילד בשמו: לאחר שתייר אמריקאי מתפלא לשמוע מאישרווד וחבריו על סצינת הגייז התוססת בברלין, הסופר מצהיר על זהותו הקווירית ואחת הדמויות האחרות מסבירה לתייר כי "Eventually we're all queer" ("בעצם הדבר כולנו משונים", כפי שניסח זאת אמציה פורת בתרגומו ל"פרידה מברלין", שראה אור בהוצאת עם עובד ב-1976; בתרגום נוסף לספר, שנעשה על ידי שאול לוין ופורסם בהוצאת מחברות לספרות ב-2007, ננקטה לשון עכשווית יותר: "בסופו של דבר, כולנו מתרוממים").

נדמה כי משפט זה מקפל בתוכו היבט מרכזי בכתיבתו של אישרווד, שהיה מראשוני היוצרים שקישרו בין ההוויה ההומואית ובין הזרות האנושית הבסיסית. "בשבילי כסופר, זו לעולם אינה שאלה של 'הומוסקסואליות' אלא של אחרות, של ראיית הדברים מזווית אלכסונית", הוא הסביר בראיונות. "דרך תיאור של מיעוט אחד, של ההומוסקסואלים הנאבקים בדיקטטורה של ההטרוסקסואלים, אני מדבר בשם כל המיעוטים. אילו הומוסקסואליות היתה הנורמה השלטת, לא היה לי עניין ספרותי בה".

על מידת העניין שהוא גילה בהומוסקסואליות בהקשרים לא-ספרותיים מלמד בין היתר הנתון הבא: בהגיעו לגיל 44, חישב אישרווד ומצא כי עד אז הזדמן לו לשכב במרוצת חייו עם כ-400 גברים. ייתכן שהרגליו המיניים השתנו לאחר היכרותו עם בקארדי, אבל לפחות עד שהיה לגבר של איש אחד, הוא ידע להציג דיוקן מפוכח ולא-מיופייף של חיי הרווקות ההומואיים.

כך, לדוגמה, בסוף ספרו "ויולט מהפראטר" מ-1945 (שתורגם לעברית בידי אופירה רהט, ספרית מעריב, 1988) הוא תיאר את מחשבותיו של הגיבור, סופר ותסריטאי ששמו כריסטופר אישרווד, על מושאי אהבתו המתחלפים: "אחרי ג' יבוא ד' ו-ה' ו-ו', כל האלפבית, אין טעם להתייחס לזה בציניות סנטימנטלית; או בסנטימנטליות צינית. מפני ש-ג' איננו באמת מה שאני רוצה. ל-ג' יש רק היתרון של נוכחותו כעת. ג' יעבור, הצורך יישאר. הצורך לשוב אל החשיכה, אל המיטה, אל החיבוק העירום והחמים, ובו ג' אינו ג' יותר מאשר הוא ד', ה' או ו'. במקום שם אין שום דבר חוץ מן הקרבה, וחוסר התקווה המכאיב של חיבוק הגוף העירום. כאב הרעב המחלחל מתחת לכל. וסופו של מעשה האהבה, השינה ללא חלומות אחרי האורגזמה, השינה הדומה למוות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ