אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלתרמן נכנס למרחב המשפחתי

היצירה המצחיקה והמלבבת של אלתרמן, נהפכה במשך השנים מפארודיה על המסכתות ההרואיות של פעם - לספר שהורים וילדים קוראים יחד בכיף

תגובות

חנוכה של הבורגנות החילונית בישראל הוא חג ביתי מאוד, אולי המשפחתי מבין חגי ישראל. באופן אידילי הוא כולל התכנסות של בני המשפחה לעת ערב, הדלקת נרות, שירה משותפת, אכילה משמחת של סופגניות או לביבות, מעשה ידי אמא, אבא או הקונדיטוריה השכונתית. ורצוי מאוד גם שיהיו גשם ורוח מן הצד השני של החלון, כדי להעצים את הניגוד בין האור, החום והריח הטוב שבבית לבין החוץ החשוך והקר. שלא כמו בגן או בכיתות הנמוכות, הבית החילוני הטיפוסי של היום אינו טרוד בהנחלת אתוס לאומי. החג הביתי מנחיל אתוס אחר: משפחה, בית, סגירות אינטימית חמימה אל מול העולם.

בשנים האחרונות מיתוספת לטקס המשפחתי עם הילדים גם קריאת הספר "זה היה בחנוכה, או: נס גדול היה פה", מאת נתן אלתרמן (הקיבוץ המאוחד, מאויר בידי דני קרמן). מאז ראתה אור יצירתו זו של אלתרמן כספר, ב-2001, הוא שב ומבליח בכל שנה לשבוע-שבועיים ברשימות רבי המכר שבעיתונים בסביבות דצמבר, ובכך כובש לעצמו אט אט מעמד של "ספר החג" לילדים הקטנים. קריאת הספר לבני הבית הצעירים מעצימה את אופיו המשפחתי-אינטימי של החג, שהרי אין כקריאה משותפת בספר שאמא ואבא אוהבים לגבש ולחמם את הלב.

למעשה נכתבה היצירה הדרמטית, המצחיקה והמוסיקלית הזאת כדי לפרנס חוויית חג שונה לחלוטין, הפוכה כמעט, בפרהסיה החינוכית. כשראתה אור לראשונה במוסף "דבר" לילדים (עוד לפני ש"דבר לילדים" החל לראות אור כשבועון), בחנוכה של 1933, נועדה היצירה להיות "מסכת" - אותה תופעה קולקטיבית-טקסית, שהתרבות היישובית הסוציאליסטית הביאה אותה לכדי שלמות, כמעט בכל התכנסות ציבורית. בתרבות הילד בתקופת היישוב, שהיתה מגויסת בנחישות למפעל הציוני, היה למסכת מעמד מרכזי מאוד, בשל אופיה הקולקטיבי והפוטנציאל החינוכי-אינדוקטרינרי העצום שלה, שפעל את פעולתו הן על הקהל (ילדי הגן) והן על השחקנים והקריינים שעל הבמה, ילדים גם הם.

בשנות ה-30, כשראתה אור, היתה מסכת החג הזאת של אלתרמן אחרת מהמקובל ואפילו מתריסה. גיבוריו של "זה היה בחנוכה" הם כלי הבית, שמעלים בליל חנוכה חשוך ומפחיד מסכת חג משעשעת משל עצמם, שגבורה, הוד והדר הם ממנה והלאה. בכך שימשה המסכת אנטיתזה פארודית למסכתות ההרואיות שנהוג היה להעלות בגנים ובבתי הספר באותה העת, שפיארו את יהודה המכבי, את החופש והדרור הלאומי ואת ניצחון המעטים על הרבים. נס פך השמן, שנחגג בגולה ובקרב הקהילה הדתית, קיבל תפקיד משני ביותר באתוס החג הציוני-סוציאליסטי ההגמוני.

כישרונו הספרותי של אלתרמן, מעמדו כמשורר ופובליציסט ראשון במעלה ואופיה הפארודי של המסכת עשו את שלהם, והיצירה היתה עד מהרה לנכס צאן ברזל בתרבות הילד הישראלי. במשך שנים נחוותה היצירה כהצגה קטנה שהועלתה כל שנה בגן ובבית הספר. פעם תפקידך היה רם ונישא: המטאטא (מתתיהו) או הפרימוס (יהודה המכבי), ופעם אתרע מזלך ונבחרת להיות משפך בכיין או גרוע מכך, כלב (אנטיוכוס הפחדן). היצירה היתה פופולרית כל כך, שעד היום, אם תאתגרו כל מי שהיה ילד בישראל בשנות ה-40 או ה-50 עם "שתוק טיפש, אמרת שטות", תקבלו מיד בתגובה אוטומטית את ההמשך, "בעצמך אתה סמרטוט", בתוספת חיוך נוסטלגי גדול.

אלתרמן התריס אמנם בחביבות משתעשעת כנגד ההרואיזציה המוגזמת של החג, אך לא כנגד הפן הקולקטיבי שלו. כמו לוין קיפניס לפניו, במסכת ההרואית שלו "נס חנוכה", עוד מ-1915, גם אלתרמן הפקיע מהחג את אופיו המשפחתי, כראוי לחברה שמפארת את התרבות הילידית הצעירה על חשבון המסורת המשפחתית. זו, כדאי להזכיר, נחשדה כנגועה באלמנטים גלותיים, ולכן טוב ייעשה אם הילד הקטן הוא שיכוון את אופיו של החג ואת אופן חגיגתו, בהתאם למה שלמד בגן ובבית הספר.

ל"זה היה בחנוכה" של אלתרמן נדרשו שנים רבות להיכנס הביתה, למרחב המשפחתי, ולהיות מסופר בפי הורה לילדו הקטן בפורמט של ספר ילדים. ברוח האתוס של החג אפשר לקבוע: מוסד המשפחה המוחלש והמושתק גדל והתחזק עם השנים וניצח לבסוף את מערכת החינוך במלחמה על החג.

כתבות שאולי פספסתם

*#