אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יש לאן לעלות

השיפוץ במרכז הקליטה "בית קנדה" באשדוד שידרג את חלליו הפנימיים לרמה של בית מלון. חבל שהבטון החשוף נאלץ לשלם את המחיר

תגובות

מספר העולים החדשים המגיעים לישראל נמצא במגמת ירידה חדה. בסיכום שפירסמה לאחרונה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתברר שבשנה שעברה הגיעו לארץ 13,681 עולים, המספר הנמוך ביותר מאז קום המדינה. במציאות הזו גם 25 מרכזי הקליטה הפועלים ברחבי הארץ עוברים שינויים ניכרים: חלקם מוסבים לשימוש מחודש עבור העיר והשאר עוברים שיפוץ מקיף כדי לשפר את התנאים המוצעים לתושבים החדשים של מדינת ישראל.

זה היה הדין גם במקרה של "בית קנדה" באשדוד, מרכז קליטה ותיק שתיכנן משה לופנפלד (הידוע מ"בית המגירות" בבאר שבע) בשנות ה-60 המוקדמות. לופנפלד יצר מבנה מלבני עם שתי חצרות פנימיות גדולות פתוחות לשמים. מסביבן התארגנו בקומת הקרקע החללים הציבוריים ובשלוש הקומות מעל דירות המגורים הזעירות (כ-15 מ"ר בממוצע).

חומר הבנייה המרכזי כלפי חוץ ופנים היה בטון חשוף ברוח התקופה וצבעו האפור והמודרניסטי היה קבלת הפנים של העולים. עבודת אמנות צבעונית וטיפוסית מקרמיקה שהונחה על הקיר משמאל לכניסה חיזקה את הדימוי של מדינה צעירה שמבקשת לנתק את העולים מארצות מוצאם ולהנחיל להם תרבות, שפה וארץ חדשה. "זה היה אייקון עירוני כי כל העולים שיישבו את אשדוד עברו דרכו", מסבירה האדריכלית התל-אביבית טולו אמיתי, שהופקדה על שיפוץ הבניין (במימון הסוכנות היהודית ואיחוד הקהילות היהודיות של צפון אמריקה).

אמיתי נדרשה ראשית לטפל במצבו הרעוע של הבטון ש"התיישן בצורה לא טובה" בשל הקרבה אל הים, ושנית, לערוך שיפוץ כללי בחללים הציבוריים ובדירות המגורים שגם בשנות ה-60 נחשבו ודאי לצנועות. "הבניין הזה נעשה באדריכלות נפלאה, כל מה שהיה צריך לתת לו זה קצת אוויר לנשימה", היא אומרת. הסוכנות היהודית, המחזיקה בבניין, התעקשה באופן מעורר מחלוקת על חיפוי חדש שיותיר את צבעו של הבטון מאחור וישווה לו תדמית חדשה. אריחי הגרניט שנבחרו לבסוף מצליחים אמנם לחקות את הקצב והסדר של החזיתות המקוריות, אבל בוודאי אינם מאזכרים את המקור.

"בית קנדה" המשודרג. "כל העולים שיישבו את אשדוד עברו דרכו"

כלפי פנים, השינוי דווקא חיובי. מעל החצרות הפנימיות הותקנה תקרת זכוכית שקופה והן עצמן זכו לחיפוי בדק עץ עדכני. כשהמסדרונות המצומקים בקומת הקרקע נפתחו מחדש, "כל החלל הצטרף פתאום בבת אחד וזה נהיה כמו מלון היאט ריג'נסי", היא צוחקת. כדי להשלים את המהפך שופצו גם כל דירות המגורים והורחבו על חשבון המרפסות הזעירות. חלונות אלומיניום כחולים משלימים את התמונה.

שבלוני ושגרתי

הדימוי המלוני החדש הזה בולט לא רק באשדוד, אלא גם בשיפוץ שעברו בשנים האחרונות שלושה מרכזי קליטה נוספים בכרמיאל, אשקלון וקריית ים על ידי מייזליץ-כסיף אדריכלים. "יש משהו מאוד שבלוני ושגרתי במרכזים", אומר אודי כסיף, "היום מגיעים חבר'ה צעירים ומבקשים מאתנו לעשות להם משהו נחמד וצבעוני, רק שלא יהיה אפור". כסיף אומר שהאתגר הקשה ביותר היא האוכלוסייה המגוונת שמשתכנת במרכזים. "בקריית ים למשל היו חבר'ה מאוד צעירים, יוצאי ברית המועצות, שהיו מבלים הרבה בחוץ, בשמש, מתערטלים, ובאגף אחר השתכנו משפחות אתיופיות עם ארבעה-חמישה ילדים".

מרכז הקליטה לפני השיפוץ

מבין עשרות מרכזי הקליטה שנבנו בארץ, או "מעונות עולים" כפי שכונו בשנות ה-50, מעטים הצליחו להותיר חותם על הנוף העירוני. בלחץ הזמן ובזרם העולים האינטנסיבי, הפונקציונליות ומהירות התכנון גברו על שיקולים של אסתטיקה ותעוזה אדריכלית. עם זאת, לפחות שניים מהם ראויים להיכלל ברשימות השימור: מעונות העולים בנצרת עילית ובבאר שבע, שתיכננו אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני בתחילת שנות ה-60. יש לקוות שבמקרה שלהם הערך האדריכלי יוצא הדופן יגבר על הרתיעה מהבטון האפור, והם ישופצו תוך שמירה מוקפדת על הקיים בשילוב "הלוקסוס" של המלון.

*#