שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קורמק מקארתי נפרד ממכונת הכתיבה

אחרי ששימשה אותו כמעט חמישה עשורים והוא כתב באמצעותה את "כל הסוסים היפים", "הדרך" וספרים אחרים, החליט הסופר קורמק מקארתי להיפרד ממכונת הכתיבה הידנית. בסוף השבוע היא נמכרה במכירה פומבית תמורת 254 אלף דולר

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פטרישיה כהן | ניו יורק טיימס

קורמק מקארתי כתב יותר מעשרה רומנים, כמה תסריטים, שני מחזות, שני סיפורים קצרים, אין-ספור טיוטות, מכתבים ועוד - וכמעט כל אחד מהם נכתב במכונת כתיבה ידנית מתוצרת אוליבטי שהוא קנה בבית עבוט בנוקסוויל שבטנסי בשנת 1963 בערך, ב-50 דולר.

המכונה המהימנה הזאת החלה לאחרונה להפגין סימני זקנה בלתי הפיכים, ולכן לאחר שידידו ועמיתו ג'ון מילר הציע לקנות לו מכונה אחרת, מקארתי הסכים להעמיד את המכונה שלו, מדגם לטרה 32, למכירה פומבית, ולתרום את ההכנסות למכון סנטה פה, עמותת מחקר בין-תחומית מדעית ששני הגברים משתייכים אליה.

"הוא מצא לי מכונה בדיוק כזאת", אוליבטי ניידת שנראית חדשה לגמרי, אמר מקארתי מביתו בניו מקסיקו. "נדמה לי שהוא שילם 11 דולר, והמשלוח עלה 19.95 דולר".

מקארתי, בן 76, זכה בשלל פרסים ובהם פרס פוליצר, פרס הספר הלאומי ובפרס המכונה מענק הגאונים של קרן מקארתור. ספריו ובהם "Blood Meridian", "כל הסוסים היפים" (תורגם לעברית בהוצאת הספרייה החדשה) ו"The Crossing" הקנו לו מקום של כבוד בין צמרת הסופרים האמריקאים.

גם מי שלא קרא את ספריו מכיר את האופן שבו הוא מספר סיפור מאז הופקו גרסות קולנועיוות לרומנים האחרונים שלו, "לא ארץ לזקנים" (שנקרא בישראל "ארץ קשוחה" בגרסת הסרט) ו"הדרך", שזכה בפרס פוליצר לשנת 2007 ("ארץ קשוחה" זכה בשנה שעברה בארבעה פרסי אוסקר ובהם פרס הסרט הטוב ביותר).

מכונת הכתיבה של מקארתי (בתמונה הקטנה). קנה אותה ב-1963 ב-50 דולר

בית המכירות הפומביות כריסטיס העריך שהמכונה עשויה להימכר ב-20 אלף דולר, אבל במכירה שהתקיימה ביום שישי האחרון היא נמכרה בלא פחות מ-254 אלף דולר. מקארתי חיבר מכתב אימות - שהודפס כמובן באוליבטי הישנה - ובו נאמר כך: "המכונה לא עברה מעולם טיפול או ניקוי אלא רק ניקוי אבק בצינור לחץ אוויר בתחנת דלק... הדפסתי במכונה הזאת כל ספר שכתבתי לרבות שלושה שלא ראו אור. בספירה שכוללת את כל הטיוטות והמכתבים, היא הדפיסה על פי חישובי כ-5 מיליון מלים בתקופה של 50 שנה".

מביתו בסנטה פה סיפר מקארתי שחשב בטעות שהמכונה נקנתה ב-1958; לאמיתו של דבר, היא נקנתה כמה שנים לאחר מכן. קודם לכן היתה בבעלותו מכונת כתיבה מתוצרת רויאל, אבל לפני שנסע לאירופה בתחילת שנות ה-60, הוא אומר, "ניסיתי למצוא את מכונת הכתיבה הקטנה ביותר והגבוהה ביותר שיש בשוק".

מקארתי ידוע בשתקנותו, בייחוד בכל מה שנוגע לכתיבתו; אבל התברר לו שלא רק שיטת עבודתו אלא אפילו כלי עבודתו הם בבחינת תעלומה לדור הצעיר. הוא זוכר שבקיץ אחד ביקרו כמה סטודנטים במכון בסנטה פה. "ישבתי במשרד שלי ותיקתקתי", הוא מספר. "סטודנטית אחת הציצה ואמרה: 'סליחה. מה זה?'"

"אין לי שיטת עבודה מסוימת", אמר והוסיף שלעתים קרובות עבד על כמה פרויקטים בו-בזמן. לפני כמה שנים, בהיותו באירלנד, "עבדתי ביום אחד על ארבעה פרויקטים שונים, שעתיים על כל אחד מהפרויקטים. הספקתי הרבה, אבל זה היה עניין יוצא דופן".

גלן הורוביץ, סוחר ספרים נדירים שייצג את מקארתי במכירה הפומבית, אמר: "כשהתברר לי שכמה מיצירות הספרות המורכבות והייחודיות ביותר מהתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה נכתבו במכונה כה פשוטה, שימושית ושבירה למראה, המכונה של קורמאק נראתה לי פתאום כקמיע בעל סגולות מיוחדות. נדמה שסיתתו את הר ראשמור באולר פשוט".

המכון שוכן בבניין שנבנה בשנות ה-50 ומתפרש על צלע הר המשקיף אל סנטה פה. "הבית סובל מהזנחה כמעט נפשעת", אמר מקארתי. הוא פועל לשדרג חלקים מהבניין, ובהם הספרייה. מתברר שאדריכלות היא אחד מן התחומים הרבים שבהם עסק מקארתי בחייו כמשלח יד. הוא הצטרף למכון בהזמנת מייסדו, הפיסיקאי מאריי גל-מאן, שאותו פגש בישיבה של קרן מקארתור לפני כמה שנים. "זה מקום נהדר", אמר מקארתי, שלדבריו ממונה במכון בעיקר על אכילת ארוחת צהריים ושתיית תה אחרי הצהריים.

עדיין יש לו בית בטקסס. הוא אומר שהיה מעדיף להתגורר שם עכשיו, אלא ש"לא מסכימים להעביר את המכון".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ