אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"קירות": סוף סוף אקשן כחול לבן

הופעות ממגנטות של אולגה קורילנקו ונינט טייב בתפקידים הראשיים, יחד עם קולנוע גדול ואלימות בסיטונות, הופכים את סרטו השני של דני לרנר לדרמת האקשן הישראלית המפעימה אי פעם

תגובות

מתסכל להיות סטודנט לקולנוע במדינת ישראל. מאלף ואחת סיבות, שהמייאשת מכולן היא היעדר משהו לבעוט בו. גם בעשור הנוכחי, המפואר והמדובר בקולנוע הישראלי זה עידנים, אפשר לחלק את הסרטים שנעשו בו לשני מחנות עיקריים. הדרמות המשפחתיות המוכרות לעייפה וסרטי הפסטיבלים, שלאחרונה מתרכזים בעיקר במלחמת לבנון הראשונה. מיינסטרים של ממש אין, ומבחינת ז'אנרים ישראל מפגרת בענק אחר שאר העולם. קומדיות יש מעט מאוד, סרט אימה מעולם לא נעשה פה (עד שיבוא “כלבת”) ורואי שחורות ניבאו שלא יקום סרט פעולה צברי שיתעלה על יצירותיהם של האחים ברבש. לפחות לסוגיה האחרונה יש תשובה מוחצת. קוראים לה "קירות".

למרות שהבמאי/תסריטאי, דני לרנר, לא היה רוצה שתתייחסו אל סרטו כאל אקשיונר ותו לא. ואכן ניכרת השקעה רבה גם בפן הדרמתי. אבל הבשורה האמיתית של יוצר "ימים קפואים" המצויין, היא שאפשר (וכדאי) לעשות סרטי אקשן בישראל. ואם רם שוויקי ניצב מאחורי המצלמה, זה גם נראה, תסלחו לי - בן זונה.ממגנטות. קורילנקו וטייב "קירות"

הסרט נפתח עם סיפורה הקשה של גליה (אולגה קורילנקו, נערת בונד בשבילכם), זונה/מחסלת בשורות מאפיונר רוסי (ולדימיר פרידמן). אחרי עוד טראומה מצלקת נלקחים ממנה הדרכון והכסף על-ידי צמד סרסורים (שלום מיכאלשווילי ולירון לבו). בין ג'וב לג'וב, משתכנת גליה בבניין דירות דרום-תל-אביבי מוזנח. על הקיר היא מציירת תמונה של אמא ובת, שתזכיר לה את ילדתה שנותרה בקייב אשר באוקריאנה. מעבר לאותו קיר, נשמעים תדיר זעקות והדי סטירות. השכנים הם אלינור (נינט טייב, בבכורה קולנועית), קופאית בסופר, ובעלה המתעלל (זהר שטראוס). דרכיהן וסיפוריהן האישיים של שתי הנשים למודות הסבל מצטלבים לכדי סיפור חדש, על חברות נשית, נקמה אישית והרבה מאוד אקדחים דרוכים וקליעים רותחים.

כמויות האקשן בסרט יותר ממניחות את הדעת והאיכויות הן הרבה מעבר למצופה. הצילום הדינמי לא נותן לנשום, ומזכה את שוויקי ולרנר גם בתואר ההברקה הפוטוגרפית של השנה (חפשו ממש בדקות הפתיחה את הליווי העילי שמקבל הנרי דוד) וגם בפרס הוואן-שוט של 2009 (שימו לב לסצינה המופתית במועדון לילה). את הצילום המפעים מגבים פסקול אפקטיבי חסר יומרות ורמות אלימות ומתח בסצינות הפעולה שמהממות את הקהל, באופן מילולי. למעשה, מדובר בסרט ברוטאלי אשר משפיע על הצופה באופן חזק והולם שאולי לא יצפו לו מעריצות ומעריצי נינט, אשר יבואו לחזות באלילתן בפעם הראשונה על המסך הגדול.

צפו בטריילר:

ואיך נינט כשחקנית קולנוע? הפתעה נעימה. נדרש ממנה לגלם דמות שכונתית ועממית שהיא אשה מוכה ופגועה – תפקיד שהיא מבצעת בצורה משכנעת ושובת לב. אך כמובן שמירב תשומת הלב, גם השבוי, תלך בכל זאת תלך לקורילנקו. לא לחינם דחה עבורה לרנר את הצילומים, כאשר התבשרה, אחרי שכבר לוהקה ל"קירות", כי היא עומדת לככב ב"קוואנטום של נחמה". קורילנקו פשוט ממגנטת, מעבר ליופיה המובן מאליו. הכימיה בין השתיים נדמית כזולגת אל מחוץ לסט הצילומים ותורמת לכך גם העובדה שבהמון זוויות הן מאוד דומות, כמעט אחיות.

"קירות" מצטרף בגאון לרשימה מצומצמת של סרטי נקמה נשיים חזקים ואמיצים, כדוגמת "ניקיטה". בתמונה המייצגת ביותר מתוכו נראה אקדח המוחזק ביד נשית, כאשר במרכז הפריים מצוי המיקום בו נפגשות שתי הירכיים של האוחזת בו. הסרט הוא אופציה מעולה עבור מעריצי "להרוג את ביל" שמטפסים על הקירות מרוב שעמום מכל הדרמות המשפחתיות וסרטי לבנון שנעשים כאן. אם בסרטו הראשון הזכיר דני לרנר שאפשר לעשות כאן קולנוע עצמאי משובח, הרי שאחרי ארבע שנים בלבד הוא מדגים כיצד ניתן להפיק סרט ז'אנר לתפארת. נכון, הוא אינו מושלם ויש שיגדירו אותו כסוג ב' בעקבות יחס בעייתי בין דליים של דם לדיאלוגים ומערכות יחסים לא לגמרי אמינות. להם אפשר רק להגיד – כל סרטי האקשן מופרכים במידה.

יש בי תקווה גדולה שלמרות חוסר הפרגון שיצוף ויעלה, הסרט הזה ימצא קהל בארצו שלו. בארץ שבה תחתית ותשתית קולנועית כבר יש, ושעליה מניח כעת לרנר "קירות" מוצקים. מה שחסר הוא רק גג, פסגת סינמטית שרק מחכה מעבר לפינה, ואפשר לקרוא לקולנוע הישראלי "בית". מעון חם ותומך עבור יוצרים שרוצים לספר סיפורים מז'אנרים מגוונים ככל האפשר.

*#