אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתחם האו"ם יעבור לראשונה שיפוץ מקיף

אחרי כמעט 60 שנות פעילות, זוכה בניין האו"ם בניו יורק לשיפוץ פנימי מקיף. בעידן של טרור עולמי, כשהמוסד הולך ומאבד מהשפעתו בזירה הבינלאומית, תוכנית השיפוץ מבקשת להשיב לבניין את אופיו הייחודי

תגובות

בניין האו"ם בניו יורק הוא פואמה אדירה מזכוכית ובטון, המוקדשת לעבודת הביורוקרטיה. באולמות הכינוס המהודרים, בחדרי הישיבות ובפינות הישיבה האינטימיות במסדרונות קובעים דיפלומטים ופקידים את סדר היום הבינלאומי, מקדמים שיתופי פעולה גלויים וחשאיים ומסכמים עסקאות חובקות עולם. האו"ם מבקש להוכיח כי בארגון יעיל כמוהו, אפשר לפתור סכסוכים בהידברות ובדרכי שלום. יותר מכך, הוא מסמל את המעבר בין מדיניות עצמאית של מדינות לפעילות של גושים ורשתות, והכל בחסותה של הביורוקרטיה.

כשנחנך בניין האו"ם ב-1952, שבע שנים אחרי ייסודו של הארגון, הוא נחשב לבניין המודרני והמתוחכם ביותר בעולם. היתה זו מכונה מתוחכמת לדיפלומטיה שהמיכון שולט בה בכל: בשלטי ההכוונה האנאלוגיים, בעמדות ההצבעה האוטומטיות ובאמצעי המיזוג המתקדמים. על הקירות נתלו תבליטי ענק של העולם עם שעונים המציינים את השעה המדויקת בכל אחת מהבירות המשפיעות, מלונדון ועד קנברה, בזמן שכורסאות הלאונג' הנוחות סיפקו מגע משכר של קוסמופוליטיות והעניקו כמה רגעים של נחת בין הדיונים. במסדרונות ובחללים הציבוריים נתלו עבודות של אמנים בולטים כגון מארק שאגאל, הנרי מור ואחרים; אין פלא שהבניין היה ונותר מוקד משיכה לא רק למנהיגים ומדינאים, אלא גם לקהל הרחב.

אבל האו"ם תמיד היה הרבה יותר מאשר מעון נוח לביורוקרטים ולדיפלומטים; הוא בראש וראשונה אייקונה מבריקה של אדריכלות מודרניסטית וסטייל. ברוח חשבון הנפש העולמי שהתקיים אחרי מלחמת העולם השנייה, ביקשו חברי צוות התכנון של המבנה, שהורכב מהאדריכלים החשובים ביותר של התקופה, לגלם רעיון של אנושות מאוחדת וקידמה בבניין אחד. ראש הצוות, האדריכל האמריקאי ואלאס ו. האריסון, אמר כי זה אינו מגדל משרדים או פרלמנט בינלאומי אלא "סדנה לשלום", כהגדרתו.

אולם העצרת הכללית של האו"ם. במקורו הוא תוכנן ל-50 מדינות בלבד(תצלום: מרקו קסטרו / UN photo)

בחלוף 57 שנה, כשנדמה שהמוסד הולך ומאבד מכוחו והשפעתו בזירה הבינלאומית, גם מצבו של הקומפלקס הניו-יורקי כלל אינו מזהיר. שנים של שימוש אינטנסיבי מראים את אותותיהם בחללים המהודרים ובחזיתות החיצוניות. פנים הבניין בלה ומרופט, גם במערכות הטכניות שרובן המכריע לא הוחלפו מאז שנות ה-50. התקרה דולפת בכמה מוקדים ובמקומות רבים במתחם נעשה שימוש באסבסט מסוכן. חלק ניכר מהחברות שייצרו את המערכות המקוריות כבר אינן פועלות ואנשי התחזוקה נאלצים להתרוצץ בין מקום למקום כדי למצוא חלקי חילוף. לעתים קרובות מדי הם מוצאים אותם מוצגים כחלק מתערוכות היסטוריות על תולדות העיצוב התעשייתי באמריקה.

נוסף על כך, בעידן של טרור עולמי, האו"ם חשוף כיום יותר מבעבר לפעילות חבלנית עוינת. אחרי מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר 2001, למשל, הותקנו בלובי הכניסה מתקני בידוק. מחד גיסא, הם אינם מצליחים לענות על דרישות הביטחון הנוקשות, ומאידך גיסא, הם מקלקלים את העיצוב הנקי והמינימליסטי של החלל. וזאת רק דוגמא אחת מני רבות.

לפיכך, החליט האו"ם לראשונה בתולדותיו על תוכנית חומש לשיפוץ מקיף של המתחם בעלות של שני מיליארד דולר, שיגויסו מהמדינות החברות. תוכנית השיפוצים הכללית, שיצאה לדרך בתחילת השנה, מבקשת להשיב לבניין את אופיו האיקוני והייחודי ולהתאימו למאה ה-21. "אני חושב שהטכנולוגיה פשוט המשיכה מאתנו הלאה, והגיע הזמן שגם האו"ם יתעדכן", אומר האדריכל האמריקאי מייקל אדלרסטיין, המנהל הכללי של התוכנית, בראיון טלפוני ל"הארץ".

אדלרסטיין, בשנות ה-60 לחייו, ידוע בניסיונו הרב בטיפול באתרים היסטוריים. בעבר היה מעורב בשיפוץ פסל החירות, אתר אליס איילנד ואפילו הטאג' מאהל בהודו. לפרויקט השיפוצים הוא הגיע לאחר ששתי תוכניות קודמות לשיפוץ נפסלו. הראשונה, מ-2005, ירדה מהפרק בעקבות סכסוך ביורוקרטי בין העירייה להנהלת המוסד. במוקד, קשה להאמין, עמד ויכוח על דו"חות חניה. התוכנית השנייה ננטשה לאחר שלאדריכל שלה, לואיס פרדריק רויטר, נמאס ממאבקים בלתי פוסקים עם ההנהלה. ההתנהלות הזאת היא אולי גם אנלוגיה לתפקודו הטיפוסי של האו"ם ברחבי העולם - המשימה מושלמת לבסוף, אך רק לאחר עיכובים חוזרים ונשנים.

אדלרסטיין אינו חושש מהאחריות הגדולה שהוא קיבל על עצמו. "זה הבניין הכי איקוני במאה ה-20", הוא פוסק, "כמעט בכל מדינה תוכל להראות את התמונה שלו ואנשים יידעו מיד להגיד מהו. זהו אתגר גדול בעבור כל אדריכל, אבל אני מרגיש מוכן בשלב הזה של הקריירה שלי".

כשנימאייר פגש את לה-קורבוזייה

מתחם האו"ם מורכב משלושה בניינים בעלי צורות מובחנות שנבנו במגוון חומרים מצומצם ומשרתים רק חלק קטן, אם כי החשוב ביותר, מפעילות המוסד. יחד עם זאת, הם מצליחים לייצג את הרעיונות הנאצלים של האו"ם בצורה שמתכנניו היו רק יכולים לחלום עליה. האו"ם מצליח למלא את תפקידו הסמלי בלי להיגרר לתחום הבנאלי של מטאפורות, פסלים מונומנטליים ואימרות החקוקות באבן. ההפך הוא הנכון: דווקא האבסטרקטיזציה, המינימליזם וכמה מחוות צורניות פשוטות יוצרים תוצאה מרשימה. האו"ם אולי מפר כמה אמיתות ואקסיומות של אדריכלות "טובה", אולם הוא מצליח בדרך זאת ליצור קשר ישיר אל הדיפלומטים, כמו אל ציבור המבקרים הרחב.

לובי בתוך הבניין (תצלום: יוטקה נגטה / UN photo)

סקירה מקוצרת של תולדות הבניין מגלה תהליך תכנון ארוך וסבוך שהתקדם לאטו וזכה לזריקת מרץ רק באביב של 1947. בהתאם להחלטת מליאת האו"ם, התקבץ אז בניו יורק צוות אדריכלים בינלאומי שהגה את התוכנית העקרונית למתחם. מצרפת הגיע לה-קורבוזייה, מברזיל - אוסקר נימאייר, ומארצות הברית - האריסון. לצידם עבדו עוד שורה של אדריכלים בכירים אך פחות ידועים משלוש יבשות.

"צוות התכנון היה מורכב מהסופר-סטארים של אדריכלות המאה ה-20", מסביר בהתלהבות אדלרסטיין. "הם נבחרו על ידי המדינות החברות ולמעשה מעולם לא נפגשו לפני כן בהרכב כזה. אבל בתוך ארבעה חודשים הם הצליחו לפתח את העקרונות לתכנון הקמפוס. כיוון שהזמן שעמד לטובתם היה קצר מאוד, הם הצליחו לגבש קונצפט טהור ומבריק. בתכנון קורה בדרך כלל שהקליינט מושך לכיוונים שונים, אבל הם למעשה היו הקליינטים של עצמם".

הבחירה בלה-קורבוזייה כדמות מרכזית בתכנון לא היתה מקרית: כבר בשנות ה-40 הוא נחשב לאדריכל המשפיע ביותר בעולם והכללתו בצוות נועדה להקנות לאו"ם פנים מודרניסטיות. מנגד, האריסון האמריקאי היה אמור להעניק לחלומות של לה-קורובזייה תדמית תאגידית וגם לדאוג להיתכנותה של התוכנית מבחינה כלכלית. על מערכת היחסים המורכבת בין השניים נכתב רבות, אולם אין ספק ששיתוף הפעולה הניב בניין שבארצות הברית מעולם לא היה מגיע לשולחן השרטוט ובאירופה מעולם לא היה נבנה. "לכל אלה שמביעים ספק בעבודתנו נוכל להשיב בבטחה: אנחנו צוות, אנחנו מאוחדים; הצוות הבינלאומי של האו"ם מניח את התשתית לאדריכלות עולמית חדשה... ולפיכך אנחנו מתחייבים לכבד את האנושי, הטבעי ואת הקוסמי", הסביר אז לה-קורבוזיה בלשון פומפוזית את האידיאל התכנוני.

מספרה בקומה ה-20

המדינות החברות באו"ם התלבטו בתחילה בין כמה אתרים אפשריים בארצות הברית: סן פרנסיסקו, שיקאגו, ואפילו דרום דקוטה ולבסוף נבחרה ניו יורק. מאוחר יותר התגלה כי בדיונים הראשוניים צרפת, בריטניה והולנד התנגדו להצבה של בניין האו"ם על אדמה אמריקאית.

האתר שנבחר בניו יורק היה מתחם של משחטות בקצה רחוב 42, על גדת נהר האיסט. בתחילת שנות ה-40 זיהה יזם ניו-יורקי מבריק ששמו זקנדורף את הפוטנציאל הנדל"ני על קו המים והחל לרכוש את המגרשים באזור. במסגרת עסקה סיבובית נקנה לבסוף השטח על ידי האו"ם באמצעות תרומה נדיבה בסך 8.5 מיליון דולר שהעניקה משפחת רוקפלר. לה-קורבוזייה זעם: 70 הדונמים של האתר נראו לו צרים מדי בשביל להקים בהם מוסד בינלאומי בעל חשיבות עליונה. אולם כאשר הנהלת האו"ם והאריסון הבהירו לו בעדינות שאין ביכולתו לשנות את המצב, הוא נאלץ להתרצות.

ספרייה ובר בתוך הבניין (תצלומים: UN photo)

צוות התכנון כולו התקבץ במשרדים שפונו לטובתם במרכז רוקפלר והחל לדון בתוכניות. לה-קורבזייה הציע מגדל משרדים שקוף בן 39 קומות, שיהיה "זיכוך של גורדי השחקים בניו יורק" וישרת את משרדי המזכירות. לאחר מכן מוקמו גם שני הבניינים האחרים, הספרייה ואולם העצרת הכללית משני צדדיה של כיכר גדולה הפונה לרחוב. מתחת למגדל עצמו נמתח בניין הכנסים ובצפון המגרש תוכננה מדשאה גדולה בעבור גן פסלים.

לצד השימושים הנדרשים הציעו האדריכלים גם שורה של חללים פחות שגרתיים לטובת העובדים כגון מספרה בקומה ה-20, אולם ריקודים וחדרי הסבה למפגשים לא פורמליים. היה זה ניסיון ליצור קירבה ויחסי אנוש בין נציגי המדינות בתוך "דיפלו-לנד", כפי שהאו"ם מכונה לעתים קרובות.

גם השטיחים נזקקים להחלפה

לאחר ששורטטה התוכנית הכללית, הופקד התכנון המפורט של חלקי הבניין בידי האדריכלים השונים בצוות. אולי משום כך עיצוב הפנים של החללים הפנימיים מרהיב ומושך לא פחות מהעיצוב החיצוני. בלובי הכניסה, לדוגמה, אפשר לחוש היטב את ידו הווירטואוזית של נימאייר, בפרט בקווים המתעגלים העדינים של המרפסות הפנימיות. השפעתו ניכרת היטב גם במסדרונות הציבוריים, שמאופיינים בפלאטת צבעים סולידית שנעה בין גוונים של אדום לירוק.

התחושה עשויה להזכיר לאנשים בני זמננו סצינות מסדרות תקופתיות כמו "מד מן", שתחילת התרחשותה היא בשנות ה-50 בניו יורק. אבל בזמן שבטלוויזיה נבנים הסטים מאפס מפריטי וינטג' שנאספו בקפידה, באו"ם הכל קיים וזמין. השילוט הכחלחל-לבן לא השתנה, גם לא הרהיטים המודרניסטיים המעולים או הבר המעוצב מעץ וזכוכית בלאונג' הצפוני. דון דרייפר ורוג'ר סטרלינג (שתי דמויות מפתח בסדרה) היו בוודאי שמחים לשבת ולשתות שם דרינק.

עם זאת, אין ספק שחלל הפנים המרשים ביותר באו"ם הוא אולם העצרת הכללית, שממוקם במבנה דמוי פפיון לצד הכיכר המרכזית. האולם מסוגל להושיב בתוכו עד 2,000 אנשים מ-191 המדינות החברות בארגון. במקורו הוא תוכנן ל-50 מדינות בלבד עם אפשרות תוספת לעוד 25.

חזית בניין האו"ם בניו יורק (תצלום: אימג' בנק / Getty Images)

המאפיין המרכזי של החדר הוא צורתו החרוטית, כאשר את קצהו העליון מעטרת כיפה. מעל לאזור הישיבה המרכזי של המשלחות נישאים קירות עץ משופעים, שבהם ממוקמים חדרי מתרגמים, יציעים לקהל ועמדות שידור. בצד השני ממוקמת עמדת הדובר שנהפכה לחלק חשוב בייצוג האיקוני של האולם. מעליה נישא סמלו של האו"ם, שמוכר כל כך מאלפי שידורים שהועברו מהמקום. לטענתו של אדלרסטיין, מדובר בחדר המפורסם ביותר בעולם.

עם זאת, לא כולם מתחברים לאווירה המודרניסטית של המוסד הבינלאומי. "האווירה באו"ם היא כאילו שאתה נמצא בשנות ה-60", אומר ד"ר דורי גולד, שכיהן כשגריר ישראל באו"ם בשנים 1997-1999 ומשמש כיום כנשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. "הרהיטים מיושנים כאלה, זה נראה כאילו הם לקוחים מתמונות של הנשיא קנדי או משהו כזה. זה בא לידי ביטוי למשל בצבע של העץ והשטיחים, שאגב נזקקים להחלפה בדחיפות".

גם לדעתו של גולד החדר המרשים ביותר במתחם הוא אולם העצרת הכללית. "זה חלל מסיבי שעושה רושם רב כשנכנסים אליו. גם השולחן העגול של מועצת הביטחון מרשים, לא מבחינת ממדים אלא מבחינת התפקוד שלו. נציגי המעצמות הכי חשובות בעולם יושבים שם".

משרדי המשלחות מרחבי העולם ממוקמים במבנים מסביב לקומפלקס, כאשר בבניין המזכירות עצמו יושבים הפקידים של המנגנונים השונים ואנשי לשכת המזכ"ל. "הייתי במשרד של קופי אנאן הרבה פעמים וצריך להגיד שהכל די מיושן ולא מרשים במיוחד", נזכר גולד. "לדעתי, זה טוב כי זה משדר צניעות ויש לכך בהחלט חשיבות. אני לא אוהב שוויצריות במשרדים". הוא מסכם כי מידת הרושם מהבניין תלויה במידה רבה בתרבות המוצא של המבקר ובמערכת היחסים שלה עם האו"ם: "אני חושב שהבניין מייצג תקווה גדולה, אפילו עם כל ההצבעות השליליות שהיו נגדנו שם. זה מסמן תקווה של אחדות המין האנושי והיכולת לפעול יחד ולהגיע למשהו משותף. זה האפקט האדיר של המקום".

להתמקד באדריכלות

ג'ון בולטון, שגריר ארצות הברית באו"ם, התבדח פעם על חולשתו הפוליטית של האו"ם והעיר כי "לבניין המזכירות יש 38 קומות; איש בעולם לא יבחין אם יחתכו ממנו עשר". הבדיחה-משאלה של בולטון כמעט מתגשמת למעשה בימים אלה, כאשר המזכירות מפונה לחלוטין מ-3,000 עובדיה לאתרים שונים בניו יורק.

גם העובד מספר 1 של האו"ם, המזכ"ל הדרום-קוריאני באן קי-מון, יתבקש בקרוב לפנות את לשכתו בקומה ה-37 לטובת משרד חסר חלונות, שימוקם במבנה ארעי שנבנה על המדשאה הצפונית של הקומפלקס. המבנה ישמש כחלל חלופי עד סיום השיפוץ. תחילה יתמקם שם מרכז הכנסים, לאחר מכן, ב-2010, יעבור לשם אולם העצרת הכללית. מועצת הביטחון תמשיך ככל הנראה להתכנס באולם הקבוע שלה.

בעת עבודת התכנון התעניין אלדרסטיין אם ברוח ההתחדשות של הבניין, יש גם צורך לתכנן שולחן גדול יותר בעבור חברי המועצה. באו"ם הסבירו לו כי עדיף שיתמקד לפי שעה באדריכלות ולא בפוליטיקה.

באופן אופנתי ומעודכן למדי, פרויקט השיפוצים מבקש לא רק לחדש את הקומפלקס אלא גם להפוך אותו לירוק. לדבריו של אדלרסטיין, העבודות המתבצעות במקום יורידו את צריכת האנרגיה של הבניין ב-15%, את צריכת המים ב-45%, ואת פליטת גזי החממה בשיעור דומה. הוא מציין לדוגמה את חלל העצרת, שמואר בעוצמה רבה לצורך צילומי הטלוויזיה. התאורה יוצרת עומס חום ומצריכה פעילות מוגברת של מערכת מיזוג האוויר. כדי להתגבר על בזבוז האנרגיה נקנו מצלמות טלוויזיה משוכללות ורגישות ומחשב מרכזי ישלוט בעתיד על התאורה באופן חסכוני יותר. גם גבי קיר המסך הירקרק של בניין המזכירות יוחלף בקרוב בזכוכיות זהות אך חזקות בהרבה ועמידות בפני פיצוץ. מלבד שינויים קלים בכניסות ההיקפיות למתחם, הבניין ישאר בדיוק כפי שנראה עם פתיחתו.

בניין האו"ם אינו ניצב רק בפני בעיות ביטחוניות ותחזוקתיות, אלא גם בפני בעיה תפקודית: הצרכים פשוט השתנו. מה לדוגמה יש לעשות עם חדר "הקרן האפוטרופסית לקולוניות", כאשר אין כבר כמעט מושבות ברחבי העולם? או האם יש צורך לשמר את תאי הטלפון האינטימיים שמזמן כבר אינם משמשים את העיתונאים להעברת ידיעות? אדלרסטיין מתחייב מצדו לשמור על האופי המיוחד של חללי הפנים. לדבריו, "אנחנו נצמדים לסטנדרטים הכי מחמירים של שימור, בעיקר באזורים שבהם המשלחות והציבור עוברים. אנחנו נשחזר את עבודות האמנות, נחזיר את גופי התאורה המקוריים ונסדיר את השילוט כפי שהוא נראה בשנות ה-50".

האם היתה מחשבה על המשמעות הפוליטית של היצמדות למודרניזם, שמסמל בין השאר דמוקרטיה וקדמה?

"אין שום הצהרה פוליטית בהיצמדות לעבר. הבניין פשוט אינו מתפקד מספיק טוב והיה צורך להפוך אותו ליותר בטוח וליותר שימושי. אני חושב שצוות האו"ם וחברי המשלחות אוהבים את הבניין הזה ומוקירים את חשיבותו ולכן החליטו גם לשחזר אותו. בשנות ה-90 היו דיונים אם להרוס את הבניין ולבנות במקומו משהו חדש, אבל הקונסנזוס היה חד-משמעית לכיוון השחזור. אני חושב שזה משקף את העניין וההערצה שיש לאנשים כלפי האו"ם".

*#