אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תורת הרשע של מרטין היידגר

ספר הקורא להוציא את כתביו של מרטין היידגר ממדפי הפילוסופיה ולהעבירם לאגף ההיסטוריה הנאצית מלבה מחדש את הוויכוח הלוהט על אודות הפילוסוף רב ההשפעה

תגובות

במשך עשרות שנים עומד הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר במוקד ויכוח לוהט. הביקורת שמתח על המחשבה והטכנולוגיה של המערב חדרה עמוק לתוך האדריכלות, הפסיכולוגיה והתיאוריה של הספרות והיתה מקור השראה לכמה מהתנועות האינטלקטואליות המשפיעות ביותר של המאה ה-20. אבל הוא גם היה נאצי נלהב.

ספר שיראה אור בקרוב באנגלית מעורר מחדש את הוויכוח הישן על השאלה אם אפשר להפריד בין האיש לבין הפילוסופיה שלו. המחבר, עמנואל פיי, מתבסס על ראיות חדשות וטוען כי רעיונות פאשיסטיים וגזעניים שזורים במארג התיאוריות של היידגר עד כדי כך שהן אינן ראויות עוד להיקרא פילוסופיה. בשל כך, מצהיר פיי, יש לבחון מחדש את כתביו של היידגר ותחומים רבים הבנויים עליהם מחשש שיביאו להפצת רעיונות רשע, המסוכנים למחשבה המודרנית בדיוק כפי ש"התנועה הנאצית היתה מסוכנת לקיומם הפיסי של בני האדם".

הספר, "Heidegger: The Introduction of Nazism Into Philosophy" ("היידגר: החדרת הנאציזם לפילוסופיה"), שראה אור לראשונה בצרפת ב-2005, קורא למרצים לפילוסופיה באוניברסיטאות להתייחס לכתביו של היידגר כאל נאומי שטנה. גם על הספריות להפסיק לתייג את אסופות כתביו כפילוסופיה, ותחת זאת להכליל אותם בהיסטוריה של הנאציזם, על פי פיי. אמצעים אלה ישמשו תווית אזהרה, בדומה לגולגולת ולעצמות מוצלבות על בקבוק רעל, למניעת הפצה רשלנית של רעיונותיו הנתעבים ביותר, שלדברי פיי הם הצבת המדינה לפני הפרט, מחיקת המוסר, אנטי-אנושיות וטוהר הגזע.

      מרטין היידגר, 1920. מתקפה קיצונית (תצלומים: אימג' בנק / Getty Images)

הספר, שהוא מתקפה קיצונית על היידגר (1889-1976), עשוי לשנות את יחסם של פילוסופים אליו בארצות הברית ובצרפת, שם סטודנטים נדרשים לא פעם לקרוא את כתביו. פיי, מרצה באוניברסיטת פאריס, נאנטר, רוצה לא רק לסלק את היידגר משורות הפילוסופים, אלא גם לקרוא לעמיתיו לשקול מחדש את עצם מטרתה של הפילוסופיה ויחסה לאתיקה.

בה בעת, חוקרים מתחומים מגוונים יידרשו לשקול מחדש את השימוש ברעיונותיו של היידגר. פיי אמנם מדבר על הקשר הקרוב בין היידגר לבין פוליטיקה ימנית קיצונית עכשווית, אבל אינטלקטואלים מהצד השמאלי של המפה שאבו השראה מכתביו אף הם. האקזיסטנציאליזם והפוסט-מודרניזם, ביקורת על הקולוניאליזם ועל השחתת הסביבה - כולם מבוססים על ביקורתו כלפי המסורת התרבותית וההיגיון של המערב.

ריצ'רד וולין, חוקר משנתו של היידגר שחיבר כמה ספרים על אודותיו, אינו משוכנע שמחשבתו מוכתמת בנאציזם מיסודה כפי שטוען פיי. עם זאת, הוא מכיר בכך שרעיונותיו של היידגר זלגו אל התרבות הרחבה. "בשום אופן איני מבטל שום תחום מהתחומים האלה בשל השפעתו של היידגר", כתב בהודעת דואל בהתייחס להשפעת הפוסט-מודרניזם על האקדמיה כולה. "אני רק אומר שעלינו לדעת יותר על המשקעים האידיאולוגיים והקונוטציות של הוגה דעות כמו היידגר בטרם נקבל את דבריו ללא עוררין".

                חנה ארנדט בשנות ה-30. אחד המבקרים טוען כי גם כתביה הוכתמו

הספר, שרואה אור באנגלית בהוצאת אוניברסיטת ייל, מכה גלים, כפי שאפשר ללמוד ממאמר שהתפרסם בכתב העת "כרוניקל רוויו". במאמר שכותרתו "הייל היידגר" כונה הפילוסוף בפי המבקר קרלין רומנו "קשקשן היער השחור" ורמאי, ש"זכה להערכה שאינו ראוי לה ולמרבה הפלא מוערך אפילו היום". אף שלא רבים קראו את הספר, המאמר הניב מאות תגובות מקוונות של תומכים ומתנגדים מתלהמים.

רון רוזנבאום, מחבר הספר "Explaining Hitler" ("להסביר את היטלר"), הרחיב את הוויכוח וכלל בו גם את חנה ארנדט, הפילוסופית הגרמנייה-יהודייה שהיתה תלמידתו של היידגר ואהובתו. ברשימה באתר "סלייט" הוא טען כי הדברים שכתבה ארנדט על השואה והמונח המפורסם שטבעה, "הבנאליות של הרוע", הוכתמו בידי היידגר.

יש הדוחים בלהט את הרעיון שאי אפשר לזקק רעיונות חשובים מרעיונות מרושעים. דיימון לינקר מ"ניו רפבליק" הכריז שמגוחך "לגרור לעניין את כל הקורפוס הפילוסופי של היידגר". הוא ואחרים הזכירו כי הפילוסוף האמריקאי רב ההשפעה ריצ'רד רורטי אמר בזמנו כי "אי אפשר לקרוא את רוב הפילוסופים החשובים של העת האחרונה מבלי להביא בחשבון את מחשבתו של היידגר". זאת, גם אם "ריח העשן מהמשרפות" דבק בדפי כתביהם.

בעיניו של פיי, אי אפשר להפריד בין הפילוסופיה של היידגר לבין הפוליטיקה שלו כשם שאפשר להעריך, למשל, את הכישרון הפואטי של ת"ס אליוט או את הטכניקה הקולנועית של ד"ו גריפית בנפרד מדעותיהם ואמונותיהם. פיי אינו מערער על מקומו של היידגר בפנתיאון של הוגי הדעות, אך מבחינת הרצאותיו שלא פורסמו הוא מסיק כי הפילוסופיה שלו היתה מבוססת על אותם רעיונות שעליהם נסמך הנאציונל-סוציאליזם.

מבלי להבין את הקרקע שבה נטועים שורשי משנתו של היידגר, לטענת פיי, הציבור עלול שלא להבין כי ייתכן שרעיונותיו יצמחו בכיוונים בעייתיים. הצו להיות אותנטי ולהשתחרר ממוסרות המוסכמות, למשל, עלול להוביל לדחיית המוסר. הוקעת ההיגיון ומודרניזם חסר נשמה עלולים להידרדר לאנטי-אינטלקטואליזם גס ולהאדרת "דם ואדמה".

הוויכוח על היידגר רותח כבר שנים. הוא הצטרף למפלגה הנאצית ב-1933 כשהתמנה לרקטור אוניברסיטת פרייבורג ופיקח על פיטורי כל המרצים היהודים. לאחר המלחמה נאסר עליו ללמד. בשנות ה-50 חידשה ארנדט את הקשרים אתו ופעלה לשיקום המוניטין שלו.

היידגר ביקר את החברה הטכנולוגית המודרנית ואת המסורת הפילוסופית המערבית שהניבה אותה. הוא טען כי יש להתגבר על המסורת הזאת ולבחון מחדש את עצם טבעו של הקיום האנושי. הפרוזה שלו דחוסה כל כך, שיש כמה חוקרים הטוענים כי אפשר למצוא בה כל משמעות שהיא. עם זאת, הוא נחשב בעיני רבים לאחד ההוגים הגדולים והמשפיעים ביותר של המאה האחרונה. תיאולוגים נעזרו בביקורת ההיגיון שלו כדי להסביר את הקפיצה המחשבתית שהאמונה מחייבת; אדריכלים שאבו השראה מדחייתו את החוקים הקונוונציונליים. הביקורת שמתח על טכנולוגיה מכנית קוסמת לפעילי סביבה ולמתכננים.

ואולם לדעת פיי, אם רעיונותיו של היידגר יילמדו מבלי שתצוין גם אהדתו העמוקה לנאציזם, כאילו הראינו לילד תצוגת זיקוקין די נור מרהיבה מבלי להזהירו שרקטה שהוצתה עלולה גם להתפוצץ בפניו.

כתבות שאולי פספסתם

*#