אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החדש של ומפייר ויקאנד: גלולה של מצב רוח טוב

שנתיים אחרי הבכורה המצליחה והמפתיעה שלה, האלבום השני והיפהפה של "ומפייר ויקאנד" הוא עדות לכך שרביעיית האינדי הברוקלינאית כאן כדי להישאר

תגובות

אל תיתנו לגותיות של השם "Vampire Weekend" להטעות אתכם; לא תתפסו אותם בפסקול של "דמדומים" או "דם אמיתי" - את המלאכה הזו משאירה הרביעייה הברוקלינאית למלכות דרמה מעייפות כמו "מיוז" - כי אם דווקא בקומדיות מלבבות כמו "אחים חורגים" או "Nic and Nora's Infinite Playlist" (סרט שאהבת המוסיקה שנוטפת ממנו מגמדת את היומרנות הפתטית של "500 ימים עם סאמר"). ככה זה כשהמוזיקה שלך היא גלולה רשומה של מצב רוח טוב, אפילו כשהיא מלווה סיפורים על עלייתם ונפילתם של המורדים בניקרגואה, או על צבע החול במדבר העירקי אחרי הפגזה.

"Contra", האלבום השני של "ומפייר ויקאנד", שמגיע בדיוק שנתיים אחרי הבכורה המצליחה והמפתיעה שלהם - "A Punk" ו-"Cape Cod Kwaasa Kwaasa" היו להיטים גדולים מעל למצופה מלהקת אינדי ניו-יורקית טיפוסית - מרחיב את היריעה על המנדט שלקחו לעצמם עזרא קוניג והחברים; רוחו של פול סיימון עדיין מרחפת מעל אולפן ההקלטות בוויליאמסבורג - בסגנון השירה של קוניג כמו גם בהומוגניות ובחן שבהם משתלבת מוסיקת עולם עם פופ מערבי - ומפצירה בהם להעמיק את הקשר עם מקצבים קאריביים, כלי הקשה אפריקאים, סטלנות ג'מייקנית וחדוות חיים לטינית.

הפתיחה עם "Horchata", מחווה משעשעת לתרופה מקסיקאית להנגאובר שכוללת משקה דוחה במיוחד על בסיס אורז, היא אינדיקציה יפה להתפתחות של "ומפייר ויקאנד"; הסאונד הרזה והגולמי של אלבום הבכורה מקבל תוספי מזון הפקתיים - הקלידים תופסים יותר נוכחות, כלי מיתר מגיחים ברקע ותורמים לטקסטורה, מכונות תופים וינטג'יות מצטרפות למקצב האורגני ומסמיכות את הגרוב, ומארימבה מרחפת מקשטת את המלודיה - והתוצאה היא אלבום מגוון ובשרני יותר, גם אם מעט פחות מיידי.

"ומפייר ויקאנד". רוחו של פול סימון עדיין מרחפת מעל אולפן ההקלטות בוויליאמסבורג

מעבר לעושר ההפקתי, יש כאן עדות מרנינה לכך שיכולת הכתיבה של "ומפייר ויקאנד" לא היתה התפרצות חד פעמית; "Taxi Cab" - בלדה עם כינורות קלאסיים וביט מכאני חרישי; "California English", שיר שבו אפקט האוטו-טיון ההיפ-הופי השחוט נשמע פתאום מרגש; "Run" - הרגע הכי אלקטרוני של הלהקה ו"White Sky", שנשמע כאילו יצא מ"גרייסלנד" של סיימון, הם מהשירים הכי מקסימים ומחממי לב שייצא לכם לשמוע בזמן הקרוב, או לפחות עד שייצא "One Life Stand" של "הוט צ'יפ".

את האלבום מסיימים "ומפייר ויקאנד" כמו גדולים, עם שני השירים הכי טובים שלהם עד היום: "Diplomat's Son" הדאבי, שמסמפל את MIA ומחביא בתוך הנאיביות שלו סיפור טראגי, ו"I Think UR Contra", שיר ערש, שנתמך בפסנתר מרוחק ולא מכוון ומיתרים חלומיים שמתכתבים עם ג'ורג' גרשווין. יותר משזהו סיום מרגש לאלבום יפהפה - וזהו סיום מרגש לאלבום יפהפה - הוא מבהיר ש"ומפייר ויקאנד" כאן כדי להישאר. וזה מאוד משמח.

ומפייר ויקאנד, (Contra" (XL"

*#