אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פונץ': בין היפה והפגום

"חור בשמים כחולים", אלבום ההופעה החדש והכפול של "פונץ'", מסכם בשלוש מלים את כל הפואטיקה של הלהקה

תגובות

"חור בשמים כחולים", אלבום ההופעה החדש והכפול של "פונץ'", התנגן במערכת בפעם הראשונה. באמצע השיר "חשיש", כשבאוויר החדר עמדה השאלה המשמחת "האם זה רק נדמה לי או שזה באמת אלבום כל כך טוב?", נשמעה דפיקה בדלת. זה היה המוכר מחנות המשקפיים הסמוכה. "סליחה על ההפרעה", הוא התנצל, "פשוט עברתי ליד החלון שלך ושמעתי את המוזיקה הזאת ולא יכולתי שלא לברר מה זה הדבר המעולה הזה".

איזו נחת! חובבי מוזיקה חיים מהרגעים האלה. אתה שומע אלבום חדש שמניע בך משהו, אתה כבר מת לספר עליו לעולם, אבל לפני שאתה מספיק לעשות את זה, העולם דופק על דלתך ושואל מה זה הדבר המעולה הזה.

זאת להקת "פונץ'", אתה זוכר אותם?

"נראה לי שכן", אמר המוכר. "מהאייטיז, לא?"

כן. סוף האייטיז, תחילת הניינטיז.

"מהפינגווין?"

לא בדיוק. מהאזור, בערך. בשיר הזה במיוחד ("חשיש" נגמר והתחיל "ווקמן", שיר באווירת ניו וייב קלה).

"אז אולי אני לא מכיר. לא משנה. הגיטרות האלה נשמעות נהדר. לא ייאמן שעושים דברים כאלה בארץ. איך אמרת קוראים לדיסק?"

עוצמה ויופי

"חור בשמים כחולים", כשמה של שורת המפתח בשיר "יש לך מקום", שהוא בכלל שיר מקריירת הסולו של יוסי בבליקי, מה שלא מנע מ"פונץ'" לבצע אותו באחת ההופעות המתועדות באלבום החדש ואף לשאול ממנו את שמו של האלבום. ובצדק. הוא מסכם בשלוש מלים את כל הפואטיקה של "פונץ'". גם בגלל האובססיה החצי-דתית של בבליקי עם כל מה שקשור בשמים, וגם מאחר ש"חור בשמים כחולים" זה באמצע הדרך בין היפה והפגום, שני הקטבים שביניהם מיטלטלים כמעט כל השירים של "פונץ'".

"חור בשמים כחולים" הוקלט בינואר 2007 כש"פונץ'" השיקו את אלבום האולפן האחרון שלהם, "פינוקיו", בשלושה ימי הופעות רצופים, שאם להאמין למה שבבליקי כותב בעטיפת "חור בשמים כחולים" זרמו בהם כמויות פליליות של אלכוהול ולא היתה בהם אפילו דקת שינה אחת. מי שהיה בהופעות האלה אולי היה מוכן לעוצמה והיופי היוצאי דופן שבוקעים מ"חור בשמים כחולים".

בשביל מי שלא היה שם זאת הפתעה גדולה. איך בבליקי שר ב"דם"? "עכשיו היא באה לראות אותך בדיוק כשלא היית מוכן". באמת לא היינו מוכנים לכך שלהקה שאף פעם לא לגמרי ברור אם היא קיימת או מפורקת או נמצאת בהקפאה או כל האפשרויות האלה ביחד, תספק את אחד מאלבומי ההופעה הטובים של השנים האחרונות.

"פונץ'". יש להם מקום

ואולי הוא כל כך טוב דווקא כי לא ברור אם "פונץ'" קיימת או לא או בערך; דווקא משום שזאת להקה שהפעילות שלה כל כך נזילה, שכל שיר מרגיש כמו השיר הראשון אבל יכול גם להיות השיר האחרון. מובן שפעילות כל כך לא מסודרת היתה עלולה להוביל לנגינה מגומגמת ולתיאום לקוי בין המוזיקאים, אבל למרבה השמחה זה לא המקרה. "פונץ" נשמעת מצוין. לא נקי, לא מושלם, לא חף מטעויות. אבל מי רוצה את האיכויות המצוחצחות האלה באלבום הופעה.

ואולי זה אלבום כל כך טוב גם משום שאפשר לחוש בו במתח שכמעט לא קיים במוסיקה הישראלית של השנים האחרונות - המתח בין מרכז לשוליים. ההופעות של השנים האחרונות נחלקות (בהכללה) לשני סוגים: הופעות מתוקתקות של אמנים מבוססים, עם קהל ושירים שמתנגנים ברדיו, והופעות של להקות עצמאיות, בלי קהל ובלי שירים שמתנגנים ברדיו. אין כמעט הפריה הדדית בין שני העולמות האלה. ההופעה של "פונץ'" היא מקרה די נדיר שבו הגבולות מיטשטשים: מקום ההופעה (תיאטרון תמונע בתל אביב), האינטימיות בין הלהקה לקהל והחופש שהלהקה מאפשרת לעצמה - כל אלה באים מעולם האינדי; אבל הרפרטואר המוצק (שכולל לא מעט להיטים) והדרמה שבבליקי נהנה ליצור סביב ההופעה - אלה כבר סממנים של להקה בטוחה בעצמה, שאמנם באה מהפריפריה וחזרה לפריפריה אבל טעמה את טעמו של המרכז.

האלבום הכפול - ש"פונץ'" תחגוג את יציאתו בהופעה שתתקיים מחר בתיאטרון תמונע - נמשך שעתיים ועשרים דקות, וכמעט אין בו רגע דל. אבל הסיפור הגדול הוא הדיסק הראשון. הוא מתחיל טוב מאוד (איזו הקלה זו לשמוע בבליקי שר את "ונדמה שישוב" אחרי הקאוור המחריד של עידן יניב) ובשיר השישי, "דם", כשבבליקי נכנס בעוצמה ושר "עכשיו היא באה לראות אותך בדיוק כשלא היית מוכן", הדיסק מבקיע איזו תקרת זכוכית ונכנס לתוך אזור חופשי, משלהב ומחשמל. ב-50 הדקות הבאות הכל עובד: הגיטרות הנהדרות של אלי שאולי (ניל יאנג פינת דייוויד גילמור פינת רוק בריטי מהאייטיז פינת סלמה), ההגשה הסוחפת של בבליקי, התוספת הווקאלית החשובה של דנה בקר, חטיבת הקצב המגובשת, שורות מפתח שמעיפות שירים קדימה ("עוד לא למדנו שום דבר משיטוט ברחובות, לא שמהבית ספר נשאר לנו משהו"), נבחרת מצוינת של אורחים (דויד פרץ ונדב אזולאי, הכנר גיל פדידה, שלום גד בשיר אחד בלבד).

בתוך השיא המתמשך הזה יש שיא נקודתי זוהר במיוחד: "הלילה", בכיכובו של המתופף המקורי של "פונץ'", שלומי רוזנבלום. "כשנפגשנו בגיל 18", אומר בבליקי על רוזנבלום, "הוא אמר ‘אתה תגיד מה, אני ארוץ עם הדינמיט'". הנוכחות של רוזנבלום ב"הלילה" ממש מטלטלת. הקול שלו חורק, שבור, מעט אקסצנטרי, כמעט זקן אבל עם ניצוץ בוער. הוא נשמע כמו הכלאה בין רמי פורטיס (שמתארח בעצמו בדיסק השני) לבין בוב דילן של שנות ה-80, והוא מעורר נחשול של רגש חבוי שמגיח משומקום ומתפרץ אל פני השטח, כמו שקורה לעתים במפגש עם אמנות במיטבה.

שוב צועד

לפני אחד השירים באלבום ההופעה של "פונץ'" בבליקי מזכיר את "ההתרסקות של ‘אלבום המצעדים' ו'סוף המדבר'". "אלבום המצעדים", אלבום הסולו הראשון של בבליקי, ו"סוף המדבר", אלבום הסולו הראשון של שלום גד, חבר "פונץ'" לשעבר ואחד מכותבי השירים המעולים שפועלים כאן, יצאו ב-1996, כשלוש שנים אחרי הפירוק של "פונץ'". הם הושמעו לא מעט ברדיו שלפני עידן גלגלצ, זכו לביקורות מהללות - והתרסקו מסחרית.

שני האלבומים אזלו במהרה מהמדפים, ובמשך שנים לא היה אפשר להשיג אותם. "סוף המדבר" יצא לבסוף בהדפסה מחודשת לפני כמה שנים (בחברת "אירסיי" של האוזן השלישית), אבל ניסיונות חוזרים ונשנים להוציא מחדש את "אלבום המצעדים" ולאפשר לדור חדש של חובבי מוסיקה להתוודע אליו הסתיימו בכישלון.

עכשיו זה קורה סוף סוף. "אלבום המצעדים" יוצא בהדפסה מחודשת. היוזמה המבורכת היא של העיתונאי אורי משגב, שפנה אל האנשים והחברות שמחזיקים בבעלות על האלבום והצליח לשכנע אותם בחשיבות של ההוצאה המחודשת. וכך, כל מי שניסה להשיג את האלבום ללא הצלחה, או שהשיג אותו בגרסה לא רשמית ומבקש להודות ליוצרו בדרך הישנה והטובה של תשלום על יצירת אמנות, יכול כעת לגשת לחנויות התקליטים ולקנות אותו.

האיכויות של "אלבום המצעדים", ואולי גם העובדה שלא היה אפשר להשיג אותו במשך כל כך הרבה זמן, הקנו לו מעמד של יצירת מופת קטנה. והעובדה שרק כ-1,000 עותקים שלו נמכרו נתפשה כעדות לכך שיש מעט מאוד חובבי מוסיקה בישראל שמסוגלים ליהנות מהשילוב בין מוסיקה מעודנת (ההפקה של אמיר צורף נהדרת) לבין טקסטים עמוסים במשמעויות ונטולי שורה תחתונה.

אולי, כך מציעה האזנה עכשווית ל"אלבום המצעדים" (ש"פונץ'" תחגוג הערב בתמונע את יציאתו), האלבום הזה הגיע למעט אנשים מפני שהוא קרוב מאוד ברוחו לשירה. בבליקי בא מפופ, ממסורת של כתיבה ישירה ופשוטה, אבל הטקסטים שלו לא רק מורכבים יותר ומעורפלים יותר מהמקובל בפופ, הם גם צופנים בתוכם איזה סוד. יש מי שיבין, והוא מן הסתם ירגיש שותף סוד ויאמץ את "אלבום המצעדים" אל לבו, ויש מי שיישאר בחוץ.

אני משתייך למחנה השני. יש ב"אלבום המצעדים" כמה שירים נפלאים לטעמי ("יש לך מקום" הוא מפסגות הפופ הישראלי של שנות ה-90), אבל האלבום בכללותו מבקש ממני להיות עד ליותר מדי סצינות טעונות שאני פשוט לא מצליח לתפוש. טוב מאוד שהוא יוצא בהדפסה מחודשת, אבל זה לא משנה את העובדה שגם עכשיו הוא מתפורר לי בידיים ונוזל לי בין האצבעות.

פסטי פונץ', ימים ד' - ה', 27-28.1, בשעה 22:00 בתיאטרון תמונע, תל אביב

נדמה שישובו

נויה כוכבי

בשביל חברי להקת "פונץ'" הסיפור מתחיל אחרי שההקלטה נגמרת. לפני שלוש שנים הם הופיעו במשך שלושה לילות ברצף בתיאטרון תמונע בתל אביב. "אלכוהול", "הנגאובר" ו"עד הלקוח האחרון", ההופעות שמרכיבות את האלבום החדש "חור בשמים כחולים", התקיימו לרגל השקת האלבום "פינוקיו", אבל הרעיון להוציא זאת כאלבום עלה לאחר מכן.

כשהם נשאלים מה הזיכרון החזק ביותר מהאירוע הם מתחילים מהסוף. "ההופעה המשיכה אחרי מה שנכנס להקלטה", פותח יוסי בבליקי, הסולן. "שתיים וחצי בלילה ביום השלישי. אנחנו מקבלים בקשות מהקהל. אף אחד לא ביקש את ‘איש השנה'. דויד פרץ עולה לבמה ומלמד את איתי (מאור, הבסיסט) לנגן את השיר וצועק עליו ‘זה פשוט! זה פשוט'. אני מסתובב לקהל ורואה את אשתי מגיעה מבין כל מאות האנשים בקהל, כמו חציית ים סוף, כמו משה על הר נבו, מנופפת בידיים וצועקת ‘תורידו אותו מהבמה!'. לי היה נראה שאפשר להמשיך גם עוד שבועיים".

הזמרת דנה בקר ממשיכה: "יוסי אמר מספיק, ואני שומעת את עצמי אומרת שאפשר להמשיך, ואז יותר לאט אפ-שר... ל... המ-שיך... מוטורית כבר לא יכולתי לבטא את עצמי". הגיטריסט אלי שאולי צוחק: "מוטורית היא נשפכה בשירותים. רק אני זכרתי ששכחנו אותה שם אחרי שכבר כיבו את האורות".

כמה דקות אחר כך בועז כהן, קלידן הלהקה, נכנס עם עוגה. בלי שום תיאום, כשהוא נשאל מה הוא זוכר מהפסטיבל, הוא ממשיך מאותה נקודה: "אני יוצא מתמונע אחרי הערב השלישי ואני לא מאמין שקרה מה שקרה. אני שיכור טיכו, לא יודע איך קוראים לאחותי. ואני לוקח את דנה על הכתפיים ורץ לכל אורך רחוב שונצינו. רק אז קלטתי מה קרה. כל הזמן אתה בתוך החוויה, ועולים אלילי ילדותך על הבמה - שלום גד, ופורטיס, ומיכה שטרית, והקהל מגיע לילה אחרי לילה. ההבנה בדיעבד היא הרגע הכי גדול. ארבע בבוקר, שונצינו, יורד גשם, הקהל כבר התפזר ואני רץ עם דנה על הכתפיים".

שימי בן לולו, מתופף הלהקה, לא נכח בראיון, אבל אפשר לנחש שהוא היה ממשיך לספר על הבוקר שאחרי. עבר זמן עד שהתפזרו אדי האלכוהול שליוו את ההופעות. רק אחרי כמה חודשים, כשהקשיב להקלטות, הבין בבליקי מה יש לו ביד. "שמעתי את ההקלטה ונעתקה נשימתי", הוא נזכר. "המאזין שבי לא היה שם כשזה קרה באמת. כששמעתי, החלטתי שזה התקליט הכי טוב שלנו. אבל היו הרבה היסוסים, כי זה כל כך קיצוני". שאולי מוסיף כי נדרש להם זמן להבין "שזה בכלל יכול לצאת. שזו לא חוצפה גדולה מדי".

יחד עם "חור בשמים כחולים" יוצאים גם "זיכרונות שקורים עכשיו", אלבום הבכורה של בקר, שהפיק שאולי; "דצמבר 2", הפרויקט המשותף של בבליקי וכהן, ו"אלבום המצעדים", אלבום סולו של בבליקי שיוצא מחדש.

חברי הלהקה אינם שרויים באווירה נוסטלגית ומתעקשים להביט קדימה. התסיסה היצירתית שלהם מעוררת השראה: הם החלו לעבוד על אלבום אולפן חדש, פרויקט מסקרן בשיתוף רוני שואקה (שספר המסות שלו על רוק ישראלי אמור לצאת בקרוב) כבר הוקלט, ובקנה גם "האגרוף", אלבום הסולו הבא של בבליקי ואלבום שירי ילדים שמוביל כהן. בימים אלה נערך סרט שמתעד את שלישיית ההופעות. הם גם חוגגים יחד חגים ויוצאים לחופשות משותפות. מה סוד החברות? "אלי אמר פעם שהוא לא מנגן עם מי שהוא לא יכול לשתות אתו", מסביר כהן. "זאת היתה בעיני אבן דרך נהדרת".

פסטי פונץ', ימים ד' - ה', 27-28.1, בשעה 22:00 בתיאטרון תמונע, תל אביב

*#