אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אריך סגל לא זכה לשחזר את ההצלחה של "סיפור אהבה"

אין תשובה ברורה לשאלה מה מקורו של הרומן המוצג ב"סיפור אהבה" ולשאלה מי הציע לשכתב את התסריט ולפרסמו כספר. אך אין מחלוקת על כך שהיה זה אחד מסרטי האהבה האהובים ביותר ורב מכר ענקי. התסריטאי והסופר אריך סגל, שמת בשבוע שעבר, לא זכה לשחזר את ההצלחה הגדולה

תגובות

אהבה פירושה לעולם לא להצטרך להתנצל. אף שמעולם לא הבנתי את משמעותו של המסר הזה, שמושמע בסוף "סיפור אהבה" - הספר של אריך סגל, שיצא לאור ב-1970 ואחריו הסרט שביים ארתור הילר והופק באותה שנה - פשטותה של הסיסמה כבשה את העולם. ואף על פי שכאשר הספר התפרסם והסרט יצא לאקרנים, חלום האהבה הכל-עולמית, שאיפיין את סוף שנות ה-60, כבר הלך ודעך, הרי במציאות שבה הקריאה לעשות אהבה ולא מלחמה (שאחריה לרוב צריך להתנצל) עדיין מהדהדת, המסר של "סיפור אהבה" נתפש כתובנה בעלת עומק.

יותר מאשר לנסות ולהבין מדוע כשאוהבים אסור גם להתנצל, מעניין לנסות ולהבין כיצד סגל, פרופסור שהתמחה בספרות יוונית ורומית, כתב מין טקסט שכזה. סגל מת בתחילת השבוע שעבר מהתקף לב, בן 72, אחרי שסבל ממחלת הפרקינסון מאז אמצע שנות ה-80. התעלומה של בחירתו לכתוב את "סיפור אהבה" תישאר כנראה לא פתורה, לפחות עד שתתפרסם הביוגרפיה המעמיקה הראשונה של האיש שכל מהלך חייו נע בתוך הפרדוקס שהתאפיין, מצד אחד, בפעילות אקדמית, ומהצד השני, ברצונו של סגל להפוך לכוכב בתחומי הספרות והקולנוע.

סגל עצמו לא תמיד חי בשלום עם הפרדוקס הזה, שפגע במעמדו בחוגים אקדמיים, ולמרות ההצלחה האדירה של "סיפור אהבה", הסרט והסרט, הוא גם ספג קיתונות של לגלוג. הוא בוודאי לא היה מאושר כאשר התפרסם בזמנו סיפור מפגש בינו לבין הסופר האמריקאי פיליפ רות, שהתקיים בסנטרל פארק שבניו יורק, בזמן שסגל רץ בפארק. על פי אותו סיפור אמר סגל לרות: "אני מעריץ את סגנון הכתיבה שלך". רות ענה לו: "אני מעריץ את האופן שבו אתה רץ".

חולים יותר, יפים יותר

סגל, בנו של רב, נולד ב-1937 בברוקלין שבניו יורק. הוא למד באוניברסיטת הרווארד, כתב את עבודת הדוקטור שלו בספרות השוואתית, ועוד לפני "סיפור אהבה" פירסם ספרים על המחזאים אוריפידס ופלאוטוס. הוא לימד באוניברסיטת ייל, ואחרי שלא קיבל שם קביעות עבר לבריטניה, שם לימד באוניברסיטת אוקספורד. הקולנוע משך אותו מגיל צעיר, וב-1968 הוא היה אחד התסריטאים הרבים שהיו שותפים לכתיבת התסריט של "צוללת צהובה", סרטם המצויר של הביטלס.

"סיפור אהבה" נולד קודם כל כתסריט, ורק אחר כך נהפך לרומן. התסריט מציג את סיפור אהבתם של אוליוור בארט השלישי, בן למשפחה מיוחסת ואמידה, וג'ניפר קאוולרי, בת למשפחה איטלקית ממעמד הפועלים. למרות התנגדות משפחתו של אוליוור, שמנדה אותו, השניים נישאים; אך אושרם מתגלה כקצר מועד כאשר ג'ניפר לוקה במחלה סופנית (לא הסרט ולא הספר מציינים את שם המחלה; אחד המבקרים של הסרט ציין כי זו אחת מאותן מחלות קולנועיות שבהן ככל שנעשים חולים יותר, כך גם נעשים יפים יותר).

אלי מקגרו וראיין אוניל ב"סיפור אהבה", 1970. מקגרו ניהלה רומן עם מפיק הסרט בזמן הצילומים (תצלום: אימג' בנק / Getty Images)

יש גרסאות שונות בנוגע למקור הסיפור. אחת טוענת שהוא מבוסס על סיפור אהבה שסגל חווה בעצמו; אחרת טוענת שזהו סיפור שאחד הסטודנטים של סגל סיפר לו. בכל מקרה, במקור היתה ג'ניפר אמורה להיות יהודייה, אך חברת ההפקה פרמאונט שיכנעה את סגל להחליף את המוצא שלה כדי שלא לגעת בסרט בממד האנטישמי של החברה האמריקאית הגבוהה.

סגל מכר את התסריט לפרמאונט, שבאותה תקופה עברה תהפוכות רבות, כמו הוליווד כולה, ולמנהל ההפקה שלה מונה זמן קצר קודם לכן רוברט אוונס (שחקן כושל שהיה למפיק, והחל בסוף שנות ה-60 ובמחצית הראשונה של שנות ה-70 הפיק כמה מהסרטים החשובים ביותר של אותן שנים, כגון "תינוקה של רוזמרי", "הסנדק" ו"צ'יינה טאון"). אוונס האמין שהרומנטיקה הבסיסית של "סיפור אהבה" תואמת את רוח התקופה של אמריקה בסוף שנות ה-60, אך גם חשש שהבסיסיות הזאת עלולה להיראות מיושנת בעיני קהל הצעירים של אמריקה, שבאותן שנים נענה לחוויות קולנועיות נועזות יותר מבעבר, כגון "בוני וקלייד", "הבוגר" וסרטים נוספים שבישרו את הולדתה של הוליווד החדשה.

יש גם גרסאות שונות בנוגע לאיש שהעלה את הרעיון המבריק לשכתב את התסריט לרומן ולהוציא אותו לאור קודם לצאתו של הסרט לאקרנים (באותן שנים היה נהוג להפוך תסריטים רבים לרומנים בתהליך שנקרא "נובליזציה", אך הנוהג היה לפרסם את הספרים יחד עם צאתם של הסרטים לאקרנים); האם היה זה אוונס עצמו, או סוכן בסוכנות של ויליאם מוריס, אחת הסוכנויות רבות העוצמה בהוליווד?

בכל אופן, סגל נענה להצעה, הפך את התסריט במהירות לרומן (ולקרוא אותו זה כמו לקרוא תסריט, רק בלי הוראות הבימוי), והספר יצא לאור ביום ולנטיין הקדוש ב-1970. במהירות עצומה נהפך הרומן של סגל לרב המכר הגדול ביותר של אותה שנה ולאחד מרבי המכר הגדולים ביותר בכל הזמנים.

בין שמרני לעכשווי

בזמן שהספר "סיפור אהבה" נהפך לתופעה כלל עולמית, החלה כבר הפקתו של הסרט. אוונס הטיל את מלאכת הבימוי לא על אחד מהבמאים הצעירים והנועזים של התקופה, אלא על הילר, שהיה ידוע בצייתנותו ובסגנונו השמרני. הילר הגיע לקולנוע מהטלוויזיה, שבה הוא ביים סדרות רבות, וקודם ל"סיפור אהבה" ביים קומדיות זניחות כגון "הבלונדינית ובן טקסס" ו"הבטח לה כל דבר", וגם סאטירה אנטי-מלחמתית מצוינת אחת, "אמילי הולכת לאמריקאית", שאיכותה נבעה בראש וראשונה מהתסריט שלה, שכתב פאדי שייפסקי ("מרטי", "רשת שידור").

לתפקידים הראשיים ב"סיפור אהבה" נבחרו שני שחקנים בראשית דרכם הקולנועית: ראיין אוניל, שנהפך לכוכב בעקבות הופעתו באופרת הסבון הטלוויזיונית "פייטון פלייס", ואלי מקגרו, דוגמנית על לשעבר, שכיכבה ב-1969 בגרסה הקולנועית לנובלה של פיליפ רות, "היה שלום, קולומבוס". לתפקיד אביו המתנכר של אוליוור ליהק אוונס את הכוכב הוותיק ריי מילאנד (שב-1956 זכה באוסקר על תפקידו בסרטו של בילי ויילדר "סוף השבוע האבוד") ולתפקיד אביה של ג'ניפר הוא בחר בג'ון מארלי (שכמה שנים מאוחר יותר התעורר ב"הסנדק" כשלצדו ראש של סוס).

הסרט יצא לאקרנים בדצמבר 1970 והיה להיט באופן מיידי. ואולם, רוב הביקורות קטלו אותו בחריפות חסרת תקדים ונדמה היה שהמבקרים מתחרים זה בזה מי יהיה ארסי יותר ביחסו לסרט; אך הדבר לא מנע מ"סיפור אהבה" לקבל שבע מועמדויות לאוסקר, כולל מועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר. מועמדויות נוספות הוענקו להילר, אוניל, מקגרו, מארלי וסגל עצמו. היחיד שזכה באוסקר היה פרנסיס לאי, מלחין הסרט, ששיר הנושא שלו היה ללהיט.

הצלחת הסרט נבעה בין השאר מהמיומנות שבה הוא הילך על הקו הדק בין השמרני לעכשווי. מצד אחד, אוליוור וג'ניפר היו זוג צעירים מאוהבים עכשווי מאוד (אחד ממאפייניה של ג'ניפר היה שהיא מנבלת את פיה, בניגוד להתנהגות המקובלת של נשים בקולנוע האמריקאי, ובוודאי נשים צעירות - בעיקר אם הן רצו לשאת חן בעיני הצופים), והפער בין אוליוור לאביו פעל על בסיס רגשות העוינות שצעיריה של אמריקה חשו באותה תקופה כלפי הדור שקדם להם; אבל עם זאת, העלילה סוחטת הדמעות החזירה את הקולנוע לימי המלודרמה הסנטימנטלית של פעם.

הקהל באותה תקופה נענה לשילוב הזה, ואם לשפוט על פי עמידותו של הסרט (הוא מופיע בכל רשימה של עשרת סרטי האהבה האהובים ביותר בכל הזמנים), הוא עדיין ממשיך להיענות לשילוב המתקיים ביצירה בין המסורתי לעדכני לכאורה. שילוב זה בא לידי ביטוי במלות הפתיחה הידועות של הסרט: "מה אפשר לומר על בחורה בת 25 שמתה? שהיא היתה יפה ומבריקה. שהיא אהבה את מוצרט ובאך. את הביטלס. ואותי".

בזמן צילומי הסרט התפתח רומן בין מקגרו לאוונס, ומקגרו היתה לאחת משבע הנשים שלהן אוונס היה נשוי עד כה. השניים התחתנו ב-1969 והתגרשו ב-1972 בעקבות רומן שהתפתח בין מקגרו לסטיב מקווין באתר הצילומים של סרטו של סם פקינפה, "הבריחה".

לאורך כל שארית חייו ניסה סגל לחזור על ההצלחה של "סיפור אהבה", ולא הצליח. הוא פירסם רומנים נוספים באותו הסגנון כמו ספרו הידוע ביותר, ואף על פי שכמה מהם היו לרבי מכר, אף אחד מהם לא התקרב למידת ההצלחה של "סיפור אהבה".

ב-1977 פירסם סגל ספר המשך ל"סיפור אהבה" בשם "סיפורו של אוליוור"; ב-1978 נהפך הספר לסרט בבימויו של ג'ון קורטי ובכיכובם של אוניל ושל קנדיס ברגן בתפקיד אהובתו החדשה של אוליוור - ונכשל בקופות. בה בעת המשיך סגל בעבודתו האקדמית. ב-2001 יצא לאור ספרו "מות הקומדיה", שעסק בתולדות הקומדיה מיוון ועד היום.

אוניל, שהיה לכוכב בעקבות הופעתו ב"סיפור אהבה", כיכב שנתיים לאחר מכן כפרופסור המבולבל בקומדיה המצליחה של פיטר בוגדנוביץ' "מה נשמע דוק?" לצדה של ברברה סטרייסנד. בסצינה האחרונה של הסרט מתנצל אוניל בפני סטרייסנד, סטרייסנד אומרת לו בתגובה שאהבה פירושה שלא להתנצל לעולם, ואוניל פונה אליה ואומר: "זה המשפט המטומטם ביותר ששמעתי אי פעם". היה זה רגע קולנועי מצחיק מאוד, אך הוא לווה גם בתחושה מעט לא נעימה של בגידתו של אוניל בסרט ובתפקיד, שאחרי הכל, היו אלה שהפכו אותו לכוכב.

*#