אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החיים החדשים של אידי פאלקו

בשלב מסוים, מספרת אידי פאלקו, היא החלה להתנהג כאילו היא באמת אשתו של ראש המאפיה, אבל אז היא התעשתה ולמדה לשים גבול בין העבודה לחיים. תפקידה העסיסי הנוכחי ב"אחות ג'קי" מבטיח שתישאר כוכבת

תגובות

כשאידי פאלקו זכתה בפרס אמי הראשון על תפקידה ככרמלה, אשתו של טוני בסדרה "הסופרנוס" ב-1999 הכריזה עליה ג'ואן ריוורס כאשה בעלת הטעם הגרוע ביותר בלבוש באותו ערב. פאלקו עדיין זועמת ומתמרמרת: "הרגשתי כמו קארי ששפכו לה דם על הראש בנשף הסיום. ממש נעלבתי. היא נראית כאילו נחלצה משריפה, למען האמת. אבל לא חשוב, כל אחד ישן במיטה שהציע. זו לא היתה התחלה טובה בתעשייה".

פאלקו, שנולדה ב-1963 בברוקלין לאב איטלקי, ארט דיירקטור במקצועו, ולאם שוודית, שחקנית, הופיעה לראשונה כשחקנית קולנוע בתפקידים קטנים בסוף שנות ה-80. היא החלה לקנות לעצמה שם בטלוויזיה האמריקאית ב-1993, כשהופיעה בסדרות "חוק וסדר" ו"רצח מאדום לשחור", ובהמשך, כסוהרת ב"אוז". היא אף השתתפה בפיילוט לגרסה טלוויזיונית לסרט "פארגו", שלא יצאה לפועל. את העוצמה שלה על המסך איזנה תמיד איזו הססנות, עדינות, אבל בתפקידה כאשת ראש המאפיה כרמלה סופרנו היא הדהימה את כולנו.

במשך 86 פרקים מונומנטליים היא אהבה ושנאה את טוני, התבוננה בו כשהוא שוקע בטיפול וניסתה זאת בעצמה (ושמעה שבעלה הוא פושע מדוכא ושהיא שותפתו לפשע), וגידלה איכשהו שני ילדים. אף על פי ש"הסופרנוס" הייתה מוצפת בטסטוסטרון, כמה מהתפקידים הטובים ביותר בה היו של נשים (הבולטים בהם היו של ננסי מרצ'נד המנוחה בתפקיד אמו המיוחדת של טוני, ולוריין בראקו כפסיכולוגית השקטה שלו). ובתוך כך, פאלקו, שנזהרה שלא להפוך את כרמלה לקריקטורה, נהפכה בעצמה לאייקון של קשיחות.

פגמים מושכים

רוב השחקנים נחשבים לבני מזל אם נופל בחלקם תפקיד אחד כמו כרמלה, שמגדיר את הקריירה שלהם. פאלקו, שהיתה באמצע שנות ה-30 לחייה כשכוכבה דרך כגברת מאפיה, נהנית עכשיו משני תפקידים כאלה. העונה הראשונה של הקומדיה הרפואית "האחות ג'קי" שודרה בבכורה בערוץ שואוטיים באמריקה בתחילת יוני 2009, ואף שסביר להניח שלא ידברו עליה כפי שדיברו על "הסופרנוס", היא שבה והפכה את פאלקו לכוכבת.

פאלקו, בתספורת קצוצה, נערית, היא ג'קי פייטון, אחות בחדר מיון שמסניפה תרופות מרשם כדי להתחיל את היום; מסירה את טבעת הנישואין שלה כל בוקר לפני העבודה; שוכבת עם הרוקח של בית החולים בתמורה לוויקודין; אומרת לרופא טירון "לעוף לה מהעיניים"; ובפרק הראשון משליכה את אוזנו של חולה מתעלל אל האסלה בשביל הכיף.

כתוכנית, "האחות ג'קי" היא האנטיתזה של העולם ההיגייני והאפור של רוב הדרמות הרפואיות. למן הרגע הראשון היא מרתקת, מצחיקה, כתובה בשנינות ומשוחקת היטב. כדמות, ג'קי אמינה לגמרי כאם חרדה, כרעיה נערצת וכאחות שכורעת תחת העומס. היא מדברת כמו מכשפה, אבל כשאיש אינו רואה היא נהפכת לפלורנס נייטינגייל. גם כרמלה וגם ג'קי הן דמויות פגומות מבחינה רגשית, והפגיעות שלהן היא שגורמת להן להיות מצודדות כל כך.

פאלקו, שבתחילה אינה ששה לנתח, בסופו של דבר מסכמת: "לאחרונה הטלוויזיה האמריקאית מוכנה לראות את הפגמים בבני אדם. עכשיו כל מה שרואים הן דמויות שנאבקות להיות טובות אבל לא מצליחות. הצופים רוצים לראות דמויות שהם יכולים לדמיין שקיימות במציאות. כרמלה וג'קי בהחלט נכללות בקטגוריה הזאת".

ערוץ שואוטיים, שצלו הגדול של HBO מעיב עליו זה זמן רב, נראה כחלוץ של סדרות שבמרכזן נשים חכמות ובעלות יכולת: מ"האחות ג'קי", "העשב של השכן" ו"מצב האומה" של טרייסי אולמן ועד "טארה", שיצרה תסריטאית "ג'ונו" דיאבלו קודי. "האיזון הולך ומשתנה במהירות", אומרת פאלקו, "מספר הדמוית הנשיות החזקות עדיין קטן ממספר הדמויות הגבריות, אבל כבר יש אהדה רבה בציבור לתוכניות שמככבות בהן נשים שמקבלות החלטות, והרשתות מגיבות לזה".

בגיל 46, פאלקו היא אחת משחקניות הטלוויזיה המצליחות ביותר באמריקה. היא זכתה בשני פרסי גלובוס הזהב (השנה היתה מועמדת ולא זכתה) ובשלושה פרסי אמי, והיא גם קצרה שבחים מצד הביקורת כשחקנית תיאטרון. היא לא יכולה לעזוב את הלופט שבו היא מתגוררת במנהטן עם שני ילדיה המאומצים בלי שיזהו אותה. פעם היתה במגרש החניה של מרכז קניות, וחבורה של נשים על גבול ההיסטריה הזמינו אותה למסיבת פיג'מות. "התרגלתי שאנשים צועקים לי ‘כרמלה'", היא נזכרת, "אז לא הופתעתי שחבורת הנשים הזאת רצה אחרי. כולן נראו כמו וריאציות של כרמלה - השיער, הציפורניים, התכשיטים. אני הייתי בג'ינס וחולצת טי, ואחת הנשים אמרה שהיא מזהה אותי למרות התחפושת. אמרתי לה, ‘זאת אני האמיתית, מותק!'".

מיטב יכולתי

אף שעכשיו היא אם שופעת אהבה - בנה אנדרסון הוא בן ארבע, מייסי בת שנה - פאלקו עברה תקופות קשות ותקופות פרועות. היא חלתה בסרטן השד ועברה טיפולים ב-2003, וספגה נזיפות בתקשורת על הרומן שניהלה עם סטנלי טוצי שהיה נשוי אז. היא מתנזרת מאלכוהול כבר 17 שנה, לאחר שהודתה שהיא "שיכורה כל הזמן" ומסתובבת עם "אנשים מפחידים". אבל היא מדברת על התקופה הנוראה במונחים מעורפלים: "בתחילת הקריירה שלי חשבתי ששחקנים נכנסים לתפקיד שלהם עד הסוף, הרגשתי שהסיפור יהיה עשיר ומלא יותר אם אניח לו להתפשט אל החיים המציאותיים שלי. אבל אז התחילו לקרות דברים מטורפים ומסוכנים".

האם היא הסתובבה בזמן כלשהו בחייה במנהטן והתחזתה לאשתו של ראש מאפיה? היא צוחקת: "בדיוק! התחלתי לחיות את חיי כמו שכרמלה היתה חיה את חייה. זה נעשה מגוחך. אבל אז הבנתי שאני יכולה להיות שחקנית טובה גם אם אניח את הדמות בצד בסוף היום.

"החיים שלי עכשיו נהדרים ואני לא רוצה לעזוב אותם לכל פרק זמן שהוא. אני לא האשה הראשונה שנאלצת לתמרן בין הילדים לעבודה. אני עושה את זה באופן לא מושלם, אבל אני עושה את זה כמיטב יכולתי. כל מה שאני יודעת הוא שאני אוהבת את הילדים שלי יותר משאהבתי אי פעם דבר כלשהו בחיים".

חייה הנהדרים של פאלקו כוללים צפייה בסרטים תיעודיים "מעשירים" בטלוויזיה, אבל לא בסדרות משוחקות. היא לא ראתה את "הסמויה", והיא מודה שהיא מעט מתבודדת; היא ביישנית מאז שהיא זוכרת את עצמה, ועדיין מתמודדת עם אי נוחות במסיבות בתעשייה. אין לה שום דבר מתוכנן לשנת 2010, מלבד שהייה במחיצת ילדיה. כשיגדלו, אולי תיקח אותם לטיול לאיטליה ולשוודיה, לפגוש את המשפחה המורחבת: "זה דבר שאני רוצה מאוד מאוד לעשות".

פתאום היא נזכרת שהשנה הזאת אינה ריקה כפי שקיוותה; רוב ינואר יוקדש לקידום העונה השנייה של "האחות ג'קי" בלוס אנג'לס. אבל אחר כך באמת אין כלום, אלא אם כן תוזמן עונה שלישית, ו"אף אחד כבר לא זורק כסף כמו פעם". סביר להניח שתהיה עונה שלישית, אבל בשלב מסוים "האחות ג'קי" תמצה את עצמה.

איך מרגישים כשעוזבים סדרה? פאלקו נשמעת מפוכחת לחלוטין: "אני הולכת ומשתפרת בפרידות וסיומים. פעם הייתי מתגנבת החוצה, מסתלקת בלי שירגישו. עכשיו אני מכריחה את עצמי להתנהג כמו אדם מבוגר ולהיפרד בחיבוק, להגיד שלום כמו שצריך. גם אם אני מרגישה קצת מבוכה".

ואז היא מוסיפה, כשהיא צוחקת: "פעם הייתי מתאבלת ביחידות, אבל כבר לא. אני רק עצובה בסיום, וזה בסדר".

*#