אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"האח הגדול" הופכת אותנו לאפסים?

"האח הגדול" היא אחלה תוכנית אבל לחיצה על השלט ביום ראשון ב־21:00 היא כניעה לכוחנות והפיכה לבורג חסר משמעות במערכת אגרסיבית

תגובות

ביום ראשון בתשע בערב תתחיל העונה השלישית של "האח הגדול". צפיתי בשתי העונות הראשונות וחשבתי שהיו במהלכן לא מעט רגעים בעלי ערך. הרעיון לכנס אנשים לתוך בית ולצפות בהם חיים הוא רעיון טוב. הוא טוב מפני שהוא פשוט: בסופו של יום מה שמעניין אנשים זה אנשים. ומה שמעניין באנשים זה איך הם מתנהגים. ומה שמעניין באיך שהם מתנהגים, זה היחס לאיך שאני מתנהג. ומאחר שההתנהגות שלי לא קורית באי בודד בקריביים, אז מעניין אותי לראות איך אנשים מתנהגים ברגיל – בתוך בית, ליד אנשים אחרים, כשקצת לחוץ, כשאין אופציית טלוויזיה/אינטרנט/עיתונים כדי לברוח מעצמך ומהסובבים אותך."האח הגדול", כרעיון בסיסי, הוא מעבדת ניסויים בבני אדם. העובדה שכל כך הרבה אנשים מוכנים להשתתף במעבדות הטלוויזיה החדשות (להלן: ריאליטי), מצביעה על כך שאנו חיים בתקופה שמאופיינת בהיעדר מודעות. האדם הלא מודע מעוניין להביט בעצמו דרך אדם אחר. הוא בוחר לעשות זאת באופן עקיף מפני שהדרך הישירה אינה נגישה עבורו. הצפייה בריאליטי היא צפייה בחלקים שמרכיבים את עצמך ושבמקום לכנות אותם בשמותיהם המקוריים (כעס, שנאה, קנאה, אהבה וכו'), אתה מכנה אותם "בובליל", "נועם טור", "נינט" וכו'.מהבחינה הזאת, הטלוויזיה זיהתה בהצלחה צורך נפשי והחלה לייצר מוצרי צריכה שימלאו אותו. המוצרים עצמם אינם שווים בערכם: לצד תוכניות שמצליחות לייצג באופן מרשים את האידאות הנפשיות ("מחוברות"), ישנן תוכניות רבות שסובלות מעודף סינתטיות ("היפה והחנון"). הסיבה לכך טמונה בדרך כלל ברמת המודעות של יוצרי התוכניות: ככל שהיוצר מודע יותר, הוא מאפשר למציאות להשתלט ובכך הופך את המוצר לאמיתי. אם היוצר עצמו לוקה בחוסר מודעות, הוא חש צורך להתערב במציאות כך שתתאים לאידאה של הצופים בבית. בכל מקרה, על עטיפת התוכניות לא מצוין הערך הקלורי שלהן והמרכיבים מהם הן עשויות. האדם בולע ונושא בתוצאות מאוחר יותר.

האח הגדול 2 - התוכנית המקדימהבמקור, "האח הגדול" אינה סובלת מהמחלות האלו. היא די פשוטה ומאפשרת לצופה בבית להביט באופן כמעט בלתי אמצעי באנשים חיים. זה סודה, כאן טמון כוחה. אלא שבימים האחרונים התחושה אינה טובה. משהו באופן שבו אנו מובלים אל "האח הגדול", כצופים, גורם אי נחת. כמו היינו מריונטות בהצגה גדולה של מישהו אחר. זה מתחיל בפרומואים הבנאליים שמשודרים ללא הרף בערוץ 2, ממשיך ב"פרומואים ויראליים" ברשת ומסתיים באנשים המכונים ש' ו-ג' שמדברים בקמצנות מודיעינית על מה שעתיד להתרחש בימים הקרובים בבית "האח הגדול". נדמה לי שמדובר בסימפטום הידוע: המשחק הטלוויזיוני שוב מאבד פרופורציה, מנסה לפרוץ את המסך ולהשתלט על חיינו.

תנו לקשת לנצח

כעת עלינו להבין את המרחב בו אנו פועלים ואת הכוחות המשפיעים עליו. רק על ידי הבנה של המרחב ושל הכוחות, יתאפשר לנו להבין את המשמעות האמיתית של כל בחירה שאנו עושים. כשביום ראשון בתשע אנחנו לוחצים 22 בשלט, אנחנו לא בוחרים לצפות ב"האח הגדול". למעשה, אנו בוחרים לתת כוח לחברה מסחרית ששמה "קשת". "קשת" היא החברה שאחראית לקידום האגרסיבי של "האח הגדול". היא זאת שאחראית לכמות הפרומואים המטורפת, היא שאחראית למגלומניה הטמונה בשאלה "איך חייך ייראו בשבוע הבא", היא שאחראית לכך שישנו ערוץ ייעודי שמשדר 24 שעות ביממה את "האח הגדול", היא שאחראית לאינספור כתבות עיתונאיות שייכתבו על המתחרים במהלך החודשים הקרובים, היא שאחראית על ש' ו-ג' שאינם חושפים את פניהם לא משום שהם הולכים להפציץ את הכור האיראני, אלא משום שהם הולכים להשתתף ב"האח הגדול". "קשת" – כמו מרבית החברות המסחריות (וגם בני האדם) - חושפת את המוטיבציה האמיתית שלה לא בתוכן אלא בצורה. זה לא מה שהיא אומרת, זה איך שהיא אומרת. והאיך הזה ברור מאוד: הוא כוחני, הוא חודרני, הוא אגרסיבי, הוא מגלומני, הוא אובססיבי, הוא מפלצתי. הוא ישראלי. "קשת" היא ישראל.הלחיצה 22 על השלט ביום ראשון, משמעותה אינה צפייה ב"האח הגדול", אלא מתן לגיטימציה לצורת הכוח ש"קשת" מייצגת, צורת כוח שהולכת ומשתלטת על המרחב הישראלי. השאלה אם אהבת או לא אהבת את הפרק אינה חשובה. מבחינה מסחרית, החשיבות ניתנת אך ורק לעצם הלחיצה. לחיצה שווה כסף. כסף שווה כוח. כוח שווה השפעה. "האח הגדול" הוא רק פלטפורמה להגברת כוח. "קשת" היא צורת מחשבה (כוחנות) ו"האח הגדול" הוא אמצעי להגשמת צורת המחשבה. לכן, את משמעות הלחיצה 22 על השלט ביום ראשון ניתן לתמצת בהצהרה: "אני מאמין בכוח".     תלחץ מהר ותקבל תשובה

האם העובדה ש"האח הגדול" תזכה לאחוזי צפייה גבוהים – והיא תזכה לאחוזי צפייה גבוהים – משמעותה שהאזרח הישראלי מאמין בכוח? על פניו, כן. כי אחרת לא היה בוחר לצפות בתוכנית שמייצגת את הכוח הזה. ובכלל, האזרח הישראלי מגלה חיבה לכוח גם בתחומים שאינם קשורים לטלוויזיה: הוא מצדיק כיבוש למעלה מ-40 שנה, הוא קפיטליסט ביסודו, הוא מעודד את מכבי תל אביב כדורסל, הוא נמשך למקצועות כמו עריכת דין ומנהל עסקים. על פניו, האזרחי הישראלי מעריץ כוח. לכן טבעי שילחץ 22 על השלט ביום ראשון בתשע.אלא שהתמונה אינה פשוטה. בעיקר בגלל העובדה שספק אם האזרח הישראלי מסוגל עוד לקשור בין פעולותיו ובין מידת ההשפעה שלהן על המציאות. יותר מכל סממן אחר, נדמה לי שזה הסממן שמאפיין את הישראלי: תחושת חוסר ערך. תחושה שאפילו חלקו היחסי באוכלוסייה לא בא לידי ביטוי במציאות. כמו היה בורג במכונה שמזמן פועלת בלי קשר לברגים המרכיבים אותה. האזרח הישראלי לא רואה קשר בין הבחירות שהוא עושה לבין המציאות שמתרחשת. מבחינת הישראלי, הוא פועל בוואקום: הוא בוחר ראש ממשלה שמצהיר על שלום, ומקבל מלחמה; הוא בוחר ראש עירייה שמבטיח רכבת קלה, ומקבל דוחות חנייה באלפי שקלים.

מנחם בן - האח הגדול VIP

תחושת חוסר הערך היא הרסנית, מפני שהיא גורמת לאדם תחושת אפסות, כאילו אינו שווה דבר. תחושת האפסות מובילה אותו לנקודות הקיצון של הקיום, שאחת מהן היא דרך הכוח. מבחינת האדם הבלתי נראה והבלתי מורגש, רק אם יכה בחוזקה ישימו לב לקיומו, רק כך ישפיע על המציאות. מדובר בשאלת הסיבה והמסובב: מה גרם למה – האם המציאות הישראלית הקשה הכריחה את הפיכת האזרח לחסר ערך כדי להגשים יעדים שמצריכים פעולות לא הומניות; או שמא הישראלי הוא כוחני ולא הומני ולכן הוא בחר להסדיר באופן הזה את המציאות. אני מאמין שהתשובה הראשונה היא הנכונה: המצב ייצר צורך וזה ייצר צורת פעולה. כעת אנו מתמודדים עם צורת הפעולה.לכן, "האח הגדול" אינה יכולה להתקבל כתוכנית טלוויזיה בלבד. היא עוד נדבך בצורת הפעולה הישראלית. האופן בו היא מקודמת הוא המנון לכוחנות, והבית בו היא פועלת – "קשת" – הוא אחד הייצוגים המובחרים של אותה אגרסיביות אובססיבית שהשתלטה על התודעה בישראל.

האם אתה אפס?

הגענו לשלב שבו אנו מסוגלים לחבר בין הנקודות ולהכיר בציור שנשקף מול עינינו: ציור של אנשים שאיבדו אמונה בעצמם. ודווקא משום שהגענו לשלב הזה, המודע, אנו צריכים לחבר לו פעולה. ונדמה לי שהפעולה המדויקת ביותר היא פירוק המנגנון הכוחני שמייצג את היעדר הכוח של הברגים, כלומר שלנו. ופירוק המנגנון כרוך בפירוק הייצוגים שלו. מכבי תל אביב מתפרקת מול עינינו. הקפיטליזם חטף בשנתיים האחרונות מהלומה ראויה. נדמה לי שהתקשורת הכוחנית – שמיוצגת היטב גם על ידי "קשת" – היא המטרה הבאה שראויה לטיפול. כלומר, לפירוק. "האח הגדול" היא אולי אחלה תוכנית, אבל הלחיצה על השלט ביום ראשון בתשע היא הנצחת האפסות שלנו, אזרחי ישראל.אזרח יקר, ביום ראשון בתשע בערב תינתן לך האפשרות לענות על השאלה: האם אתה באמת אפס?

כתבות שאולי פספסתם

*#