שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

רמזור: הסיטקום הישראלי שפיצח את הנוסחה

הסדרה "רמזור", שמסיימת הערב עונה שנייה בערוץ 2, מצליחה במקום שרוב הסיטקומים המקומיים נכשלו בו: יצירת דמויות משנה ושפה מובחנת

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שי גולדן

לפני שבועיים, ממש רגע לפני ששבר את הכוס עם בחירת לבו, טלי מורנו, הטריד את איל קיציס - אחד הקומיקאים העסוקים והמצליחים בישראל - חלום מקצועי אחד שברצונו להגשים: "לעשות סיינפלד בעברית". נדמה לפעמים, כשצופים בסדרות טלוויזיה קומיות ישראליות מהעשור האחרון, כי "קללת סיינפלד" המפורסמת חלה עליהן ולא על ג'רי סיינפלד, ג'ייסון אלכסנדר ומייקל ריצ'רדס. החלום "לעשות סיינפלד" בעברית מעיד יותר מכל על העדר בגרות של היוצרים הקומיים בישראל. בדיוק באותה מידה ש"הבורר" - סדרת פשע מצוינת - אינה "הסופרנוס" בעברית, וכשם ש"הנפילים" (סדרת המד"ב לנוער ששודרה ב"יס" בשנה שעברה) אינה "גיבורים" בעברית, וכשם שאין להעלות על הדעת גרסה ישראלית ל"הסמויה", ל"מד-מן" או ל"עמוק באדמה", כך אין לצפות שהטלוויזיה הישראלית - המתקיימת במרחב המוגבל מאוד של היצירה בעברית, של המסורת הטלוויזיונית הדלה באופן יחסי ושל תעשיית הטלוויזיה הענייה המקומית - תצליח לעשות "סיינפלד" בעברית.

שתי דוגמאות לסדרות קומיות מצליחות מהעשור האחרון - "החיים זה לא הכל" (רשת, ערוץ 2) ו"החברים של נאור" (ערוץ 10) - מלמדות כי אפשר לעשות סדרות טלוויזיה קומיות מצליחות בישראל, בלי להתחנף לקהל ובלי להיתלות באילנות גבוהים מדי מן הנכר. "החיים זה לא הכל", קומדיית המצבים המשפחתית, נטועה בשיח, בשפה ובתרבות המקומיים ועושה עבודה מוצלחת במשחק ובתיאור מצבים מן היום-יום הישראלי.

שחקני "רמזור" (מימין): נירו לוי, אדיר מילר וליאור כלפון. מילר מצליח לשמור על זיהוי של דמותו הטלוויזיונית עם זו ה"אמיתית" (תצלום: פיני סילוק)

גם "החברים של נאור", אשר ללא צל של ספק עוצבה לפי המודל של "סיינפלד" וניסתה לעשות אדפטציה תל-אביבית לדירת הרווקים הנוירוטית והמיזנתרופית ממנהטן, נהפכה בעונה השנייה לקומדיית מצבים, שאמנם שומרת על המבנה היסודי שלה, אבל אינה מנסה להתחרות בכתיבה ובמשחק בשילוב בין המופרע למעודן ב"סיינפלד". הסיבות שהיא הצליחה היו התמסרותה לדמותו הישראלית מאוד של נאור ציון בצד ויתורה על הניסיון להיאחז בפורמט. בפרקים הטובים שלה היא הזכירה יותר את "שוטטות", הזכורה לטוב (של אסף הראל, אורי גוטליב וארז בן הרוש), מאשר כל סדרה אמריקאית. הכישלון (היחסי) שלה הוא בהעדר ההצלחה לבסס עולם לשוני פרטי ודמויות מאופיינות דיין כדי להיות זכורות. סופה של "החברים של נאור" היה בהפיכתה לסדרה על נאור ציון ועל דמויות לוויין אנמיות הסובבות אותו, בעוד "סיינפלד" במיטבה היתה סדרה שדמויות המשנה בה השתלטו על העלילה לגמרי ובשיאה, גרמו לג'רי להיהפך לדמות הפחות משמעותית מבחינה קומית מבין הארבעה.

איכות של צחוק בורלסקי

"רמזור", המשודרת בערוץ 2 (קשת), מצליחה בכל המקומות ש"החברים של נאור" נכשלה בהם. ההשוואה בין השתיים אינה מקרית. שתיהן מובלות, הן בכתיבה והן במשחק על ידי סטנד-אפיסטים/קומיקאים ישראלים מובילים, שעלילותיהם כמו מבוססות על חייהם של השניים. בעבור נאור ציון, אחד מהסטנד-אפיסטים הישראלים המובילים בשנות ה-90, המעבר מכתיבת חומרים קומיים לתוכניתו האישית לסדרת הטלוויזיה אינו מהלך טבעי, ובכל זאת, הוא עומד במשימה בהצלחה. אדיר מילר, שהקריירה הטלוויזיונית שלו עשירה, מגוונת ומצליחה מזו של ציון, עומד בהצלחה רבה במשימת כתיבת התסריט (יחד עם רן שריג) ל"רמזור", ומצליח גם לשמור על זיהוי של דמותו הטלוויזיונית עם זו ה"אמיתית" (אף שמטבע הדברים, ברור כי בדומה לנאור ציון ולג'רי סיינפלד, גם חייו של אדיר מילר אינם החיים שמוצגים על המסך).

המקום ש"רמזור" מצליחה בו אצל הקהל הוא המקום שמרבית הסיטקומים המקומיים נכשלו בו: יצירת דמויות משנה ושפה מזוהה. "קרובים קרובים" ו"שמש", שני הסיטקומים הישראליים המצליחים בכל הזמנים, הצליחו ליצור גלריית דמויות ועלילות משנה שצמחו מעבר ל"תחנה האם" של בית הדירות ברחוב ויטק 9 ושל הפיצרייה. דמויות המשנה של חנה (חנה מרון) ב"קרובים קרובים" ושל עוגן (אורלי ויינרמן) ב"שמש" מזוהות וזכורות מהסדרה יותר מאשר הדמויות המובילות (צביקה הדר ב"שמש"). ב"החברים של נאור", אם תוציאו את נאור ציון מאחד הפרקים, הסדרה תאבד את חוט השדרה העלילתי שלה. ב"רמזור", אם תוציאו את אדיר מילר מאחד הפרקים, הסדרה מסוגלת בקלות "להחזיק" פרק סביב מערכת היחסים בין ליאור כלפון ויעל שרוני ו/או סביב עולמו הפרוע של חפר (נירו לוי). למעשה, נדמה שבעונות הבאות לא תהיה ברירה למילר אלא להרחיב את עולמן של דמויות המשנה בסדרה שלו, תוך הפחתת הסצינות וקווי העלילה בהשתתפותו, וזאת כדי להצליח ולייצר נפח מספיק לסיפורים ופרקים נוספים.

"החברים של נאור". נאור ציון הוא חוט השדרה העלילתי

הצלחה גדולה נוספת של "רמזור" היא הליהוק. כלפון, קומיקאי שנדמה היה שמעט איבד את דרכו וששיתף פעולה עם מילר בימי "דומינו גרוס", עושה תפקיד מבריק בתור "גיסנו", ויעל שרוני - שלאורך זמן מתגלה כאחת משחקניות הטלוויזיה עם המנעד הרחב ביותר על המסך הישראלי - היא ליהוק מושלם לצדו, בתור אשת הקריירה האובססיבית והשתלטנית. נירו לוי משובץ אמנם בקלישאת הליהוק שלו (ערס הצעצוע, הדון-ז'ואן של הפיק-אפ ברים בתל אביב), אבל בהשוואה לדמותו של נירו ב"הפוך", מראשית ימי ערוץ 2, דמותו ב"רמזור" עגולה בהרבה והטווח הקומי שנכתב בעבורו רחב ומגוון בהרבה. מבחינה זו, המעקב אחרי התפתחות התפקוד של נירו לוי ב"רמזור" לעומת "הפוך" מעיד לא רק על התקדמותו האישית כשחקן, אלא גם על המרחק שעשו כותבי הקומדיה בישראל במרחק השנים; הן בהבנת חשיבותן של דמויות המשנה והן בחירות שלקחו לעצמם בעיצוב דמויות בעלות שולי התנהגות הנושקים לאיכויות של הצחוק הבורלסקי, לצד סרטי הנונסנס של האחים פארלי משנות ה-90 וקומדיות הבנים של ג'אד אפאטו מהעשור הנוכחי.

שמרנות ואמונה קטנה

השימושים בדוגמאות מיוצרי קולנוע אמריקאים צעירים כדי להעיד על מקורות ההשראה של אדיר מילר ב"רמזור" נדמים לי נכונים יותר מיצירת זיקה בין הסדרה ובין קומדיות אמריקאיות עכשוויות. אם יש מסורת שהקומדיה הטלוויזיונית הישראלית יונקת ממנה היא זו של סרטי הבורקס של שנות ה-70, של סטנד-אפ הבימות (שגם ייצר את מרבית הקומיקאים המובילים של העשור הנוכחי בטלוויזיה הישראלית: אלי ומריאנו, אסי וגורי, אדיר מילר, שלום אסייג ואחרים) ושל הקולנוע הקומי בארצות הברית. הקומדיה הבריטית, שבשנות ה-70 וה-80 זכתה להצלחה רבה אצל צופי הטלוויזיה הישראלית ("מישהו מטפל בך?"), לא הותירה כמעט כל חותם על היוצרים המקומיים וגם השפעתן של הסדרות הקומיות המובילות של ימינו בארצות הברית ("המשרד", "המפץ הגדול" או "קוראים לי ארל" - שלוש קומדיות ממשפחות השראה שונות לחלוטין) אינה ניכרת ביצירה הטלוויזיונית העברית בת ימינו.

הפנטסיה של איל קיציס, אחד מהחברים המובילים ביצירה הטלוויזיונית הקומית הטובה של זמננו בעברית ("ארץ נהדרת"), לעשות "סיינפלד בעברית" מעידה על נתק בין יוצרי הטלוויזיה המקומיים ובין המתחולל על המסך במולדת הטלוויזיה, אולי על שמרנות, ואולי על אמונה קטנה בכוחה של התעשייה המקומית ליצור "קומדיה ישראלית". המקרה של "רמזור" צריך ללמד את קיציס ואת כל מי שמטיל ספק ביכולתה של קומדיה ישראלית להצחיק קהל ישראלי ולדבר בשפה ישראלית, כי שילוב בין כתיבה נכונה, אוזן מדויקת לשפה וליהוק נכון יוצר תוצאות מצליחות אצל הקהל, גם בלי להיתלות באילנות גבוהים מדי, וגרוע מכל: כאלה שעבר זמנם.

"אני מאמין שאת ההצלחה של ‘רמזור' אפשר להסביר בכך שיש בה משהו בשביל כל צופה, בין שהוא בחור בן 20 שמשפחה רחוקה ממנו, ובין שהוא גבר בן 40", אומר התסריטאי רן שריג, שותפו של אדיר מילר ליצירת הסדרה. "אני חושב שהצלחנו ליצור שלושה גברים שהם אבות טיפוס שמרכיבים כל גבר; בכל אחד יש איצקו, חפר ו'מירי'".

ההצלחה הזאת מתבטאת גם בשיעורי הצפייה בעונה השנייה של "רמזור", כפי שאספה הוועדה למידרוג. אלה מציבים את הסדרה כאחת התוכניות המצליחות של ערוץ 2 וכאחת מתוכניות הדגל של זכיינית הערוץ קשת. גם עונתה הראשונה של התוכנית נחשבה למוצלחת, אך הפערים בהישגי הרייטינג - 16.8% בממוצע בעונה הראשונה לעומת 20.8% בעונה השנייה - הופכים אותה מעוד תוכנית מצליחה לכזו שהיא עוגן בשעות צפיית השיא. את הפער הזה, שחלקו קשור גם לשיבוץ בערב השידור (בעונה הראשונה היא שודרה אחרי "המטבח", בשנייה אחרי "מועדון לילה"), אפשר היה לראות כבר מהתוכנית הראשונה ולאורך העונה כולה.

רן שריג: "הצלחנו להעלים כמה מהחוליים של העונה הראשונה"

שריג מספר כי עוד בעת העבודה על העונה השנייה, נראה היה כי היא תהיה מוצלחת מהראשונה. "אני מאמין שבעונה הזאת הצלחנו להעלים כמה מהחוליים של העונה הראשונה: הדמויות היו יותר מובהקות, הכתיבה היתה יותר מדויקת והמצבים של הזוגיות היו יותר קיצוניים", הוא אומר. "ההזדהות של הצופה יכולה להיות גדולה יותר. אדיר ואני השתכללנו ביכולת לאזן - יש פה מינון זהיר מאוד בין חיי משפחה לרווקות הוללת ולזוגיות חדשה יחסית".

בימים אלו עובדים מילר ושריג על העונה השלישית לתוכנית. לאחר שבעונה השנייה עמד הרווק המושבע חפר על ספה של זוגיות ואמיר וטלי החליטו להינשא, מתבקש כי העונה השלישית תחולל שינויים נוספים במצבם של הגיבורים. שריג מסרב לפרט אך מודה כי "העלילה תזוז קצת". כך או כך, הוא אומר, יישמר אופיה של "רמזור", המאפשרת לקהל לצפות ללא צורך להתחייב לתוכנית או לעקוב אחרי כל הפרקים. "הסדרה מצחיקה והיא באה בתקופה שהצופה הישראלי לא רוצה להתחייב לתוכנית", אומר שריג. "אנחנו איפשרנו לו את זה, והוא התחייב. אני מקווה שכאשר נדבר על העונה השלישית, נסביר איך המשכנו את ההצלחה".

גילי איזיקוביץ

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ