אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דניאל קלמן והמדענים

הרומן הקומי שכתב דניאל קלמן, שבמרכזו פגישה בין שני מדענים חשובים, נהפך במפתיע לספר הגרמני המצליח ביותר בשני העשורים האחרונים. עם צאתו בעברית של "מודדים את העולם", מסביר קלמן למה הביקורתיות כלפי המדע מתפוגגת כשצריך ללכת לרופא שיניים

תגובות

בצמרת רשימת רבי המכר העולמיים של שנת 2006, שפורסמה בעיתון "ניו יורק טיימס", בלט שמו של הסופר דן בראון: ספריו "שם הצופן: מבצר דיגיטלי" ו"צופן דה וינצ'י" תפסו את המקום הראשון והשלישי (בהתאמה) בסיכום השנתי. אבל ביניהם התמקם במקום השני "מודדים את העולם", רומן מאת הסופר הגרמני-אוסטרי דניאל קלמן, שיצא לאור בגרמניה ב-2005.

קלמן פירסם חמישה ספרים עוד קודם לכן וזכה להערכת המבקרים, אבל "מודדים את העולם" הוא שהפך אותו לכוכב זוהר בשמי הספרות הגרמנית והעולמית. הרומן הוביל את רשימת רבי המכר בגרמניה במשך שבועות רבים, היה לספר הנמכר ביותר בעולם הדובר גרמנית מאז "הבושם", ספרו של פטריק זיסקינד מ-1985, ותורגם ליותר מ-40 שפות.

הספר, שרואה אור כעת בעברית בתרגומם של יפתח הלרמן-כרמל ועדינה שטרן (הוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים), מתאר מפגש דמיוני בין שני מדענים גרמנים בולטים, ילידי המאה ה-18: הגיאוגרף וחוקר הטבע אלכסנדר פון הומבולדט והמתמטיקאי והפיסיקאי קרל פרידריך גאוס. שניהם הרימו תרומה אדירה למדעים רבים והשתייכו לנאורות הגרמנית של המאה ה-19 (ראו מסגרת בעמ' 2). קלמן מצליח לא רק להנהיר כמה מתובנותיהם המדעיות של הומבולדט ושל גאוס אלא בעיקר לצבוע בגוונים רבים, קורנים ולעתים גם קודרים, את דמויותיהם, כמו את רוחה של התקופה שהם פעלו בה.

בראיון עמו, שנעשה בהתכתבות אלקטרונית, מספר קלמן כיצד עלה הרעיון לספר: "כשחייתי במקסיקו במשך כמה חודשים בשנת 2002, התחלתי לקרוא את כתבי הומבולדט. הופתעתי לגלות כמה סיטואציות משעשעות עלו בכתבי המסעות שלו מדרום אמריקה, מבלי שהוא עצמו שם לב לכך; כמה אי-הבנות התרחשו, כמה גרמני טיפוסי הוא היה. חשבתי שיש בכך פוטנציאל לרומן קומי שיתבסס על דמותו.

"לאחר מכן גיליתי שגאוס, שבמובנים רבים הוא היפוכו המוחלט של הומבולדט, התארח בביתו של האחרון בברלין כשהוזמן לכינוס מדעי ב-1828", הוא מוסיף. "זה היה הרגע שחשבתי בו על מבנה של רומן שבמרכזו שני אנשים, ששניהם מודדים את העולם אבל נבדלים זה מזה בכל מובן אחר. בנוסף לכך, רציתי לכתוב רומן היסטורי בשביל אנשים כמוני, ששונאים רומנים היסטוריים; כלומר, רומן שחומק מכל המלכודות הבנאליות של הז'אנר הזה".

הרומן נפתח בפגישתם של הגיבורים בברלין ב-1828, על רקע הסערות הפוליטיות והחברתיות בגרמניה שלאחר תקופת שליטתו של נפוליאון, ומשם פונה לאחור, ומתחקה אחר דרכיהם השונות של השניים. הומבולדט עוזב את גרמניה למסעות מחקר באזורים לא מוכרים בדרום אמריקה (עם החוקר הצרפתי אמה בונפלאן), שם הוא נתקל במפלצות ימיות ובקניבלים, צולח נהרות, מעפיל לפסגות מושלגות, זוחל במחילות ומטפס על הרי געש. לעומתו, גאוס נשאר ספון בביתו בעיר הגרמנית גטינגן, בוחן את העולם מבעד לטלסקופ, באמצעות חשיבה מופשטת ובעזרת הנוסחאות המתמטיות. ואם הראשון הוא הרפתקן נמרץ שאין בעולמו מקום ליחסים רומנטיים עם נשים, הרי השני מוצג במידה רבה כאדם עצל, זועף ומדושן עונג עצמי, המנהל יחסים בעייתיים עם בני משפחתו.

האם ההבדלים באישיות של השניים באים לידי ביטוי גם בגישתם למדע?

"כן, זהו רומן השואל מה פירוש להיות מדען גדול ומהו המחיר הגבוה שאדם נדרש לשאת בו כדי להיות מדען גדול", משיב קלמן. "אבל אני סבור שזהו מחיר ששווה לשלם. הספר מציג שתי דרכים של עשייה מדעית - הדרך האמפירית והדרך הרציונליסטית, וגם שני סוגים של אישיות - המדען המטייל והנודד בעולם לעומת המדען החושב, הוגה-הדעות. בסופו של דבר, הספר גם מציג שתי צורות של חירות - חירות התנועה וחירות המחשבה".

לתקן את ההיסטוריה

"הוא (גאוס) לא ציפה שהאושר ייפול אי פעם בחלקו, ולאמיתו של דבר עדיין אינו מאמין. זה נראה לו כמו טעות חישוב, שגיאה, והוא רק מקווה שאף אחד לא יגלה אותה" (שם)

קלמן, שמחלק את זמנו בין וינה לברלין, נולד ב-1975 במינכן, בן להורים אוסטרים - במאי התיאטרון והקולנוע מיכאל קלמן והשחקנית דמגר מטלר. סבו היה הסופר היהודי האקספרסיוניסט אדוארד קלמן, שהמיר את דתו לנצרות. אביו היה מקורב לחוגי המחתרת האוסטרית האנטי-נאצית במלחמת העולם השנייה ומשום כך נכלא במחנה עבודה, וכמה מקרובי משפחתו היהודים נשלחו למחנות הנאציים ונספו בשואה.

כשקלמן היה בן שש עברה המשפחה לווינה, שם התבגר ובבגרותו למד פילוסופיה וספרות באוניברסיטה העירונית. הוא לא השלים את עבודת הדוקטור שלו על הפילוסוף עמנואל קאנט, בין היתר מפני שהחליט להתמקד בכתיבה ספרותית. ההערכה הספרותית אליו גברה עם פרסום "מודדים את העולם", שנתפש בעיני מבקרים רבים כספר המחולל מפנה באופיה של הספרות הגרמנית.

לאחר מלחמת העולם השנייה כוננה מחדש הספרות הגרמנית על ידי "קבוצת 47", חבורה ספרותית שביקשה ליצור פרוזה רצינית ומעמיקה, תוך כדי עריכת חשבון נפש עם עברה הנאצי של גרמניה. גינטר גראס, היינריך בל וזיגפריד לנץ היו בין החברים הבולטים בקבוצה, ואף שהשפעתה התעמעמה במשך השנים, לא מעט יוצרים במרחב הספרות הגרמנית פועלים עדיין בהשראתה. "מודדים את העולם" נבדל מספריהם של יוצרי "קבוצת 47" וממשיכיה בעיקר בסגנונו: בסיפורם של שני המדענים שוזר קלמן הרבה הומור, עליצות, אירוניה וקלילות, המוכרים יותר מהריאליזם המאגי של הספרות הדרום-אמריקאית ואינם מאפיינים את מרבית הספרים הגרמניים.

אמרת בראיונות בעבר שניסית ליצור בספר "אווירה לטינו-אמריקאית" ושכתבת "רומן לטינו-אמריקאי על גרמנים ועל הקלאסיציזם הגרמני". מדוע רצית ליצור שילוב כזה?

קלמן: "ניסיתי לשלב שתי מסורות שאני משתייך אליהן כקורא וככותב. דמותו של הומבולדט, שטייל בדרום אמריקה כקלאסיציסט גרמני, העניקה לי את האפשרות לשילוב כזה וליצירת עימות בין שתי המסורות האלה. דמותו היתה ממש מתנה מבחינתי כסופר. הודות לה, יכולתי להשתמש בשיטות של הריאליזם המאגי כדי לכתוב רומן קומי על גרמני שנמצא מחוץ לגרמניה. הרגשתי תחושת שחרור גדולה לעשות זאת".

כמה מבקרים טענו שלא נצמדת לעובדות ההיסטוריות. מדוע אתה סבור שסופרים רשאים, ואף צריכים, לעסוק בהיסטוריה תוך המצאת עובדות ואירועים?

"מפני שספרות בדיונית היא דרך 'לתקן' את הדרכים הרשמיות שההיסטוריה נכתבת בהן. כשאתה קורא בכתבי הומבולדט, אתה מקבל לעתים קרובות את הרושם שהוא אינו מספר על חוויותיו בדיוק בדרך שהן התרחשו בה. לא ייתכן שהוא היה כל כך נינוח, אדיש ומרוחק כפי שהוא רוצה לגרום לנו להאמין. לכן, ברומן שלי דמותו של הומבולדט מחליטה פעמים רבות לכתוב דברים אחרת מכפי שהתרחשו, שיטה שבעזרתה אני מנסה להראות את מה שגם אני ניסיתי לעשות כסופר: הצגת שתי הגרסאות, שלו ושלי. בכמה מקרים הגרסה שלי עשויה להיות קרובה יותר לאמת...

"רק סופר יכול לנהוג כך, עיתונאי או היסטוריון אינם יכולים. ספרות יכולה להעניק לנו צורה של אמת רק אם הסופר עורך מעין הסכם עם הקוראים, ולפיו שום דבר ממה שהם יקראו אינו אמור להיחשב לאמת כפשוטה, ל'ערך נקוב'".

נדמה שבאופן הזה נדרשים הקוראים להתייחס גם לזהותו המינית של הומבולדט, שלא התחתן בימי חייו ומוצג בספר כמי שנרתע מהפיתויים שמציע המין הנשי. אף שלא ידוע רבות על חייו הפרטיים של הומבולדט, כמה חוקרים מצאו עדויות חלקיות לכך שהוא היה פעיל בתת-תרבות ההומוסקסואלית בברלין. מדוע בחר קלמן לרמוז על משיכתו של הומבולדט לבני מינו?

"כמה חוקרים אכן סבורים שהומבולדט היה הומוסקסואל", הוא משיב, "ובעבורי, זו היתה האפשרות הטובה ביותר לצורך הצגת האישיות שלו: בעצם ראייתו כהומו מודחק, הבורח ממשהו בתוך עצמו שמבהיל אותו, יכולתי להקנות לו מוטיבציה נוספת ולעשותו לדמות מורכבת ושסועה יותר. לדעתי, זו אחת ממשימותיו של הסופר: להפוך את חיי הגיבורים שלו למורכבים יותר".

בין בלזאק לדייוויד צ'ייס

"לפעמים נדמה היה לו שהוא לא רק מדד את האזור, אלא המציא אותו, כאילו רק באמצעותו היה האזור למציאות. במקום שהיו בו רק עצים, טחב, אבנים ועשבים, נמתחה עתה רשת של ישרים, זוויות ומספרים. דבר ממה שנמדד אי פעם לא יוכל להיות שוב הדבר שהיה לפני כן. גאוס שאל את עצמו אם הומבולדט יבין זאת" (שם)

השנה פירסם קלמן רומן חדש ששמו, "Ruhm" (בגרמנית: תהילה), מרמז גם למה שאירע לסופר בארבע השנים שחלפו מאז פרסום ספרו הקודם, שבזכותו קיבל פרסים רבים, בהם פרס תומאס מאן ופרס היינריך פון קלייסט. לעומת הרומן הקודם, שעלילתו מתרחשת בראשיתו של העידן המודרני, הספר החדש מתרחש בימינו ועומד בין היתר על השפעתן של טכנולוגיות התקשורת המתקדמות על זהות בני האדם ועל טשטוש הגבולות בין המציאות לדמיון. קלמן מספר שהוא כותב עתה מחזה. על השאלה בדבר השפעת ההצלחה הגדולה של "מודדים את העולם" על חייו, הוא משיב בקצרה שהוא מנסה שלא לאבד את ספקנותו ואת האירוניה שלו.

אמרת בעבר שהגרמנים מתחילים להשתחרר מהאמונה שרק תרבות גבוהה ראויה להיחשב וציינת שאתה, למשל, מושפע מסדרות טלוויזיה. לתפישתך, מהו היחס בין תרבות גבוהה לתרבות פופולרית? האם ספרות צריכה להיות בעיקרה אמנות מבדרת?

"לא, ספרות אינה צריכה להיהפך לבידור קל, צריך שיישאר בה מקום לאמנות רצינית, מורכבת וסבוכה. אבל לא כל דבר רציני ומורכב הוא אמנות גבוהה ולא כל דבר שפונה לקהל רחב הוא בהכרח יצירה סוג ב'. סדרות הטלוויזיה 'הסופרנוס' או 'עמוק באדמה' הן אמנות טובה ורצינית יותר מאשר רוב הרומנים של זמננו ויש סיכויים טובים שבני הדורות הבאים יתפשו את 'הסופרנוס' כיצירת המופת המכוננת של תקופתנו. מבחינות מסוימות יוצר הסדרה, דייוויד צ'ייס, עשה בשביל התקופה שלנו את מה שבלזאק עשה בשביל התקופה שלו".

קלמן עצמו משתמש ב"מודדים את העולם" בכתיבה קולחת גם כשהוא דן בסוגיות כבדות משקל וכמו כל יוצר גרמני הראוי לשמו, הוא מתמרן בין אורות האופק ובין כוחות האופל. בביקורת שפורסמה בשבועון האמריקאי "דה ניישן" טען פרופ' מרק מ' אנדרסון שנושאו האמיתי של הרומן הוא כישלון ניסיונותיה של הנאורות "למדוד את העולם". רושם דומה עולה לקראת סוף הספר מהבנתו של גאוס, כי כל ניסיון למדוד את הטבע הוא גם דרך לשנותו. טענות אלה מהדהדות את התפישות הפילוסופיות של אסכולת פרנקפורט ושל הוגים אחרים, שהטעימו כי המדע אינו רק מכמת את העולם, אלא גם מקמט אותו. האם קלמן שותף לאותן טענות, שהצביעו על אובדן הרגישות המוסרית של המדע וגם קשרו זאת להיסטוריה הגרמנית במאה ה-20?

"זו אכן נקודה מרכזית בספרי", הוא אומר, "אבל איני הולך רחוק כפי שהלכו תיאודור אדורנו וחבריו לאסכולת פרנקפורט. המדע הוא עניין אמביוולנטי מאוד: העולם מאבד כל כך הרבה מצדדיו היפים והפואטיים כאשר הוא נמדד, וכמובן, המדע גם גרם כל כך הרבה סבל וייסורים במאה ה-20. אבל המדע גם הפך את העולם למקום טוב יותר, מקום שקל יותר לחיות בו.

"זה מפתה מאוד להיות ביקורתי כלפי המדע כל עוד אתה בריא, אבל ברגע שעליך ללכת לרופא שיניים, אתה תהיה אסיר תודה על שאתה חי במאה ה-21, ולא במאה ה-18 היפהפייה. זו אחת הסיבות לכך שתיארתי בספר את בעיות השיניים של גאוס - כדי להראות מה היה פירושם של כאבי שיניים באותם זמנים, מה קרה לאדם שסבל מהם וכמה טוב שאיננו צריכים יותר להתמודד עם הבעיות הללו בדרכים שהיו מקובלות אז".

האם הרקע היהודי של אביך משפיע על התבוננותך בתרבות ובהיסטוריה של גרמניה?

"אני חושב שהוא אכן משפיע. זה היה מוזר להתבגר בגרמניה ובאוסטריה כבנו של קורבן הנאציזם. ללא ספק, זה מאפשר לך להתבונן בגרמנים ממרחק אירוני, אבל בה בעת, אני גרמני ועוצבתי על ידי התרבות הגרמנית, בין שארצה בכך ובין שלא. אני סבור ש'מודדים את העולם' משקף את האמביוולנטיות הזאת שלי, וזו אחת הסיבות לכך שאני שמח שהצלחתי לכתוב את הספר הזה".

שני גיבורי ספרו של דניאל קלמן מדדו את העולם בדרכים שונות זה מזה, ושניהם רכשו לעצמם מקום בפנתיאון המדענים הדגולים.

מימין: הומבולדט. כונה "קולומבוס השני"; משמאל: גאוס. מוחו נמסר למחקר מדעי

אלכסנדר פון הומבולדט (1769-1859) היה חוקר ומגלה ארצות גרמני, שנחשב לאחד מגדולי חוקרי הטבע אי פעם. במסעותיו ובמחקריו הוא תרם לדיסציפלינות מדעיות רבות, ובהן פיסיקה, כימיה, גיאוגרפיה, גיאולוגיה, בוטניקה, זואולוגיה, אסטרונומיה, אתנוגרפיה ודמוגרפיה. עוד בימי חייו זכה לתשבחות וכונה בתארים כמו "קולומבוס השני" ו"מגלה אמריקה מחדש" (בזכות מסעות המחקר שלו בדרום אמריקה), וכן "נסיך המדע" ו"אריסטו החדש". הוא גם התפרסם בזכות הגותו ההומניסטית: הומבולדט הוקיע בחריפות את העבדות ותמך במתן שוויון זכויות לכל בני האדם. אחיו הבכור, וילהלם פון הומבולדט (1767-1835), שגם דמותו מופיעה בספרו של קלמן, היה בלשן, פילוסוף ודיפלומט. הוא ייסד אוניברסיטה חשובה בברלין, שמאז 1949 קרויה על שמו.

קרל פרידריך גאוס (1777-1855) היה מתמטיקאי, פיסיקאי ואסטרונום גרמני. הוא כונה "נסיך המתמטיקה" ונחשב לאחד מגדולי המתמטיקאים בכל הזמנים. הוא תרם רבות לתחומי האלגברה, תורת המספרים, תורת הכבידה, תורת החשמל, המגנטיות, האסטרונומיה והאופטיקה. עם הישגיו נמנים פיתוח החשבון המודולרי, הוכחת משפט ההדדיות הריבועית, הוכחת המשפט היסודי של האלגברה, הנחה היסודות לאלגברה הליניארית, המצאת המושג מטריצה, הגדרת ההתפלגות הנורמלית (פעמון גאוס) המשמשת בסטטיסטיקה ובמדעים והמצאת המגנומטר. לאחר מותו נמסר מוחו למחקר מדעי והתגלתה בו רמת פיתולים גבוהה במיוחד, ממצא שהיו שהשתמשו בו כהסבר לגאונותו של גאוס.

*#