אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סולן ה"סטרוקס", ג'וליאן קזבלנקס, מתאושש מהנגאובר

ג'וליאן קזבלנקס בכלל לא חשב להקליט אלבום. השנים האחרונות הפכו אותו משתיין כרוני לאיש משפחה למופת. אבל איזו ברירה היתה לו? המוסיקה, כפי שהוא שר באלבום הסולו החדש, בוקעת אצלו מהידיים ומהרגליים ומהנשיקות. ראיון עם האדם המאושר שנודע פעם כסולן הפרוע של ה"סטרוקס"

תגובות

ג'וליאן קזבלנקס, הגואל של סצינת הרוקנרול הניו-יורקית, פיכח כעת וחי בלוס אנג'לס. הזמר של ה"סטרוקס" בעל השיער הסתור, שעד לא מזמן היה ניתן לראות אותו מתנדנד בזריחה בדרכו חזרה לביתו מהבארים של האיסט-וילג' - מופת מרושל של הסצינה המתעוררת לתחייה של הדאונטאון - שוכר כיום בית בסגנון ספרדי בשכונת סילבר לייק. לא מזמן הוא קנה מכונית באלף דולר, קאטלאס מודל 92' מעוטרת בצבע ירוק-אפור זרחני. קזבלנקס אוהב לנהוג ולהקשיב לרדיו. הוא אוהב את השמש. הוא שבוי.

"זה כיף, אני לא אשקר", הוא אומר בביקור במזרח ארצות הברית. "לוס אנג'לס היא כמו שבע עיירות מגניבות. היא כל כך נינוחה. אם אתה הולך למקומות הנכונים אתה יכול לטייל בלי מכונית. וגם הרבה יותר קל שם לאכול בצורה בריאה. ומזג האוויר!"

המעבר הוא זמני, כנראה, אבל הוא מסמל את השינויים שקזבלנקס עובר בשנים האחרונות: מכוכב רוק בעל אורח חיים פרוע לאמן יציב ולאיש משפחה קשוב: הוא ואשתו, ג'ולייט, מצפים לילדם הראשון; אלבום הסולו הראשון שלו, "Phraze for the Young", יצא השבוע ב"קאלט", הלייבל החדש שלו, שאותו הקים במימון עצמי ומועסקים בו עובדים משני עברי החוף של ארה"ב; הוא מגבש בלוס אנג'לס להקה, ומתכונן בקדחתנות למסע הופעות. שאיפות מוצקות החליפו את קהות החושים.

"המטרה באלבום הזה היתה לנסות להפוך בדרך כלשהי מוסיקה מגניבה ומחתרתית לפופולרית", אומר קזבלנקס, בן 31, בארוחת ערב מאוחרת של יום שבת במסעדה איטלקית באיסט-וילג'. בניגוד לניכור הבוקע מהאלבומים של ה"סטרוקס", "Phrazes" נשמע ברובו סתגלן מאוד. "אני בחור מאושר", הוא אומר בחיוך שמגלה גומות חן. עם זאת, הוא מוסיף, "אם להיות כן, מעולם לא רציתי להקליט אלבום סולו. פשוט הרגשתי שאין לי ברירה".

מושלם בשביל מיתוס

כשה"סטרוקס" הוציאו את אלבום הבכורה שלהם, "Is This It" ב-2001, היללו אותם כיורשים של ה"וולווט אנדרגראונד", אסוציאציה שניזונה מהמראה הכחוש שלהם לא פחות מהסאונד הפשוט והמחשמל ומהשירה האדישה שלהם. העובדה שהאלבום יצא זמן קצר בלבד לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר הוסיפה למאורע משקל תרבותי: לא מעט מבקרים ראו בו נקודה של התכנסות אורבנית, המנוני ספרינגסטין לסצינת האינדי.

זה היה נטל כבד מדי עבור חמישה חבר'ה צעירים וחיוורים. למראית עין, חצי מקהל היעד שלהם נכנס למצב אוטומטי של רתיעה ושל חיפוש אחר אותנטיות. חברי הלהקה (פבריציו מורטי, תופים; אלברט האמונד ג'וניור, גיטרה; ניק ולנסי, גיטרה מובילה; וניקולאי פרייצ'ר, בס) הגיבו באדישות ראויה: בלילות של שכרות, בפגישות ובמריבות של סלבריטאים, והתנהגו כפי שהם היו - כוכבי רוק תינוקיים. בתור רגע מכונן של מיתוס, זה היה מושלם.

כשהתבקש לתאר את ימיה הראשונים של הלהקה, אמר רייאן ג'נטלס, המנהל של ה"סטרוקס" שליווה אותם במסע ההופעות הראשון שלהם, "אני לא יודע איך לענות על השאלה הזאת בלי לכתוב עבודת מחקר". למרות שהם לא ממש הבינו את זה באותו הזמן, ההצלחה "הגיעה מהר", אומר ג'נטלס. "בכל העולם ילדים הגיבו, ומהמקום שאנחנו הגענו, מלהקליט את האלבום בסטודיו במרתף בפינת אווניו איי וסקנד סטריט, זה היה עוצמתי מאוד".

    ה"סטרוקס". התנהגו כמו כוכבי רוק תינוקיים (תצלום: אימג'בנק / Getty Images)

"Is This It" הגיע לאלבום פלטינה, אבל האלבומים הבאים שלהם - "Room on Fire" (2003) ו-"First Impressions of Earth" (2006) - התקבלו בהתלהבות פחותה וכל אחד מהם נמכר בכחצי מכמות העותקים של הראשון. ואז החלו חברי הלהקה להיאבק על שליטה אמנותית.

הכל החל בקזבלנקס. למרות שהוא התחתן - אשתו היתה העוזרת של מנהל הלהקה - והפסיק לשתות בערך בזמן ש-"First Impressions" יצא, השחיקה שלו היתה ברורה. "אין לי מה לומר, אין לי מה לתת", הוא שר ב"Ask Me Anything". ובשעה שהוא נאבק, חבריו ללהקה עבדו על פרויקטי סולו וניגנו בלהקות אחרות; כמה מהם התחתנו והחלו להקים משפחות. אף שחברי הלהקה, שנפגשו בבתי ספר שונים, הציגו את עצמם כיחידה מגובשת, בשלב הזה הם החלו להתפצל (חברי ה"סטרוקס" האחרים סירבו להגיב לכתבה). "הייתי מפלצת", העיד קזבלנקס על השתייה שלו. "אני רוצה לשתות מדי פעם כוס יין או משהו אחר, כמו שמבוגרים מיושבים בדעתם עושים, אבל אני לא יכול".

לאחר שחזרו מסיבוב הופעות ביפן עם "First Impressions" הם הודיעו על פסק זמן וקזבלנקס נסוג. "הייתי שבור במשך שישה חודשים", הוא אומר. "רק היום אני מרגיש שאינני, פשוטו כמשמעו, מרחף באוויר".

המלים הראשונות שהוא כתב לאלבום הסולו שלו, לרצועה "Ludlow Street", מתייחסות לאותה תקופה: "נדמה שהכל משתבש כשאני מפסיק לשתות / נדמה שאתמול בלילה הכל קרה בדרך שלי / נדמה שהכל משתבש בבוקר הזה/ אני יודע שהלילה הדברים ייראו בהירים יותר". השיר הוא מעין אלגיה לניו יורק ומרפרף על ההיסטוריה העירונית שלה החל מ-1624 ("בקרוב שבטי לנפה ייאלצו לברוח מבתיהם") עד לפיתוח היתר של היום: "בלאדלאו סטריט, חיי הלילה משתוללים", הוא צורח, "וזה קשה פשוט לעבור הלאה".

מופע של דיסני

במסע ההופעות המתוכנן שלו, שיתחיל ביום שישי בתיאטרון דאונטאון פאלאס בלוס אנג'לס, ילווה השיר במיצג מולטימדיה שיכלול קטעי וידאו ותפאורות שמתארים את השכונה. מטרתו של העיצוב המרהיב - קזבלנקס משווה אותו ל"מופע חג מולד של רדיו סיטי" או למופע של דיסני - היא שקזבלנקס יוכל לגבות מחיר גבוה עבור הכרטיסים, שלדבריו אמורים לכסות סדרה של קונצרטים בחינם שהוא מקווה להפיק.

"יש לו תפישה שלמה ומגובשת לגבי אופני ההצגה של המוסיקה שלו", אומר אליוט וודסוורת, עובד בסניף של קאלט רקורדס בלוס אנג'לס, סניף קטן מדי מכדי להעניק תארים לעובדים בו. "כשהוא עובד על שירים, הוא חושב גם על איך הם יבוצעו בהופעה חיה, איך הם ייראו. מדובר בחוויה שלמה יותר מאשר רק מוסיקה שבוקעת מרמקולים".

בקרדיגן חנוני-אופנתי, קזבלנקס התמיר בעל העיניים הגדולות כשל חיית יער ותספורת בסגנון ג'ואן ג'ט המוקדמת עם כמה קווצות שיער לבנות, נראה יותר כמו היפי בציור של מרגרט קין מאשר כמחלק משימות סמכותי. למרות ילדות מפונקת - אביו, ג'ון קזבנלנקס, הוא המייסד של סוכנות הדוגמנות Elite ואמו, ג'נט כריסטיאנסן, היתה דוגמנית, והוא גודל והושפע מאוד גם מאביו החורג, האמן סם אדוקיי - הוא מרגיש נוח להתלונן על עליית מחירי הנדל"ן בניו יורק, עיר הולדתו.

"מה שמרתיח אותי הוא שאנחנו מחפשים מקום נחמד לגור בו, אבל במנהטן נשארו משהו כמו שני רחובות", הוא אומר. אבל הוא לא רוצה לעבור לברוקלין. "זהו ללא ספק המרכז של המוסיקה כיום, אני לא מכחיש זאת", הוא אומר. "אבל אני משער, אני לא יודע, שיש את המחסום הפסיכולוגי של לעבור את הנהר".

קזבנלנקס מקסים וביישן, מציע כל הזמן לחלוק את האוכל שלו ומתבדח ללא הרף (כך יש לקוות) על כך שאין לו חברים. בסוף הערב הוא נותן את ידו לשלום: השיחה הצליחה. הוא נראה כמישהו שלהוט להרגיש נינוח.

אבל הוא גם פרפקציוניסט שמכור לעבודה. בתחילת הקריירה שלו, הוא למד בעל פה את כל השירים שלו לפני שהוא כתב אותם, כמבחן ללמידת קליטותם. מנוחה עבורו היא ארבעה ימים בלי ליצור מוסיקה. הוא מלחין באופן קבוע, אפילו בירח הדבש שלו. "אני מקבל כל מיני הודעות באמצע הלילה מאזורי זמן שונים", מעיד וורדסוורת, "במיוחד בתקופה כזאת, כשהאלבום עומד לצאת והוא בחזרות ועובד על עיצובים של מוצרים - חולצות קצרות, פוסטרים ועוד - הוא עובד 24 שעות ביממה".

שמו של האלבום נלקח ממאמר מוקדם של אוסקר ויילד - "אמרות לשון ופילוסופיות לשימוש הצעירים", סדרה של מכתמים שקזבלנקס מקווה לכתוב כמוהם, לפחות מבחינת הרוח שלהם. כהשראה מוסיקלית הוא הכין לעצמו מיקס של "מיליוני שירים מוזרים", כהגדרתו. אבל הוא מרסן את הדחפים המוסיקליים הלא שגרתיים שלו בגלל שהוא לא רוצה שאנשים יחשבו, "אוקי, זה דבר מוזר", לטובת פזמונים קליטים והתפתחות סטנדרטית של אקורדים. "זה נחמד להיות חשוב", הוא שר ב-"Four Chords of the Apocalypse" "אבל זה יותר חשוב להיות נחמד". הסינגל "11th Dimension" הוא מלא חיים: "הו, יוצאת לי מוסיקה מהידיים ומהרגליים ומהנשיקות".

האלבום מלא בעיבודים לקלידים ובמקצבים פוליריתמיים של תופים שאת הניצנים שלהם ניתן לזהות ב"First Impressions of Earth". ועדיין, לדברי וורדסוורת, "אנחנו לא מניחים הנחות כלשהן על כך שהפופולריות של ה'סטרוקס' תיתרגם באופן ישיר לאלבום של ג'וליאן. הוא שונה מבחינה מוסיקלית. אנחנו מנסים להיות מציאותיים, אז אנחנו מנסים להציג מחדש את ג'וליאן לאנשים, בתנאים שלו ועם המוסיקה שלו, ומקווים לטוב ביותר".

ג'ייסון בנטלי, המנהל המוסיקלי של רדיו KCRW בקליפורניה, אומר שהוא היה "מעט מופתע, אבל מרוצה" מהאלבום וישמיע את הסינגל, אבל שהוא צופה שרק מעריצים נאמנים של ה"סטרוקס" יחפשו את האלבום. אבל, הוא מוסיף, "יש סיכוי שהקסם הפופי של השירים ייצור קבוצה חדשה של מעריצים".

קזבלנקס, מבחינתו, מקווה שהשליטה באלבום הסולו שלו תעזור לו לשחרר מעט את המושכות בכל מה שקשור ללהקה. "העניין עם החומר של ה'סטרוקס' הוא שהייתי עסוק בכל פרט, ועכשיו אני פשוט מעוניין שכולם יסתדרו ויהיו שמחים", הוא אומר. "במצב כזה אני אוכל להתייחס לכל פרט בלי להתווכח. את יודעת למה אני מתכוון. להתפשר".

אני הולך לאנשהו

כשאנחנו מדברים על הלהקה הוא מתחיל להתפתל. ה"סטרוקס" עבדו על אלבום חדש, האם הוא גמור? "אני לא יודע", הוא אומר. "זה לא סגור. הכל כבר הוגדר, ואז זה שוב נפתח לדיון. כל אחד כל כך בטוח שהוא צודק". אבל לא משנה אם אלבום הסולו "ייכשל או לא", הוא אומר, "אני תמיד אעשה דברים עם ה'סטרוקס'".

ג'נטלס אומר שהלהקה החלה להקליט את האלבום הבא שלה, ושהוא מקווה שהוא יהיה גמור בשנה הבאה. "יש דעות מוצקות", הוא אומר, "אבל אני לא חושב שהנוסחה עומדת להשתנות. האנשים לא השתנו. הם גדלו, אבל הם לא הפכו לאנשים שונים לגמרי, שזה דבר טוב".

אחרי הארוחה קזבלנקס יוצא אל הרחוב. השעה כמעט אחת לפנות בוקר. מטפטף. הוא מתגעגע למזג האוויר של לוס אנג'לס, הוא אומר. אשתו מחכה לו בדירה שלהם באיסט-וילג'. והחברים... ובכן, אילו חברים?

האנרגיה המיוחדת הפרועה של ליל שבת בניו יורק עדיין מתדלקת אותו, שיכור או לא. "אני יודע שהכל יהיה נהדר יותר מאוחר, שוב", הוא אומר ויוצא החוצה אל הגשם, "אני הולך לאנשהו". הוא הולך הביתה, לעבוד.

*#