אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מוזיאון על חייו של וולט דיסני

הוא עמד כל השנים בצלן של הדמויות המפורסמות שיצר. האשימו אותו בגזענות ובהתאכזרות לעובדים, אבל גם השוו אותו לפאבלו פיקאסו. מוזיאון חדש מבקש להציג לציבור את סיפורו של וולט דיסני, שעם 40 דולר בכיס ודמיון עשיר הגשים את החלום האמריקאי

תגובות

שלט קטן שמוצב בכניסה לבית לבנים אדום בבסיס הצבאי הישן במפרץ סן פרנסיסקו, סמוך מאוד לגשר הזהב, הוא הרמז היחיד למה שמסתתר מאחורי הדלת העבה. "ביתן 104. מוזיאון דיסני", נכתב על השלט. 110 מיליון דולר הושקעו בהקמת המוזיאון שנפתח בחודש שעבר, ומטרתו להדגיש את דמותו של וולט דיסני האדם, היזם, האמן ואיש המשפחה, שנעלם מאחורי הדמויות המוכרות שהפיח בהן חיים מצוירים ובהן מיקי מאוס, דונלד דאק, שלגיה ושבעת הגמדים, פינוקיו והפיל דמבו.

וולטר אליאס דיסני נולד בשיקגו בחמישה בדצמבר 1901. הוא גדל בחווה חקלאית והקים את חברת האנימציה הראשונה שלו, Laugh-O-Gram Films, כשהיה בן 19. ב-1928, אחרי שמונה שנים של כישלונות וניסיונות לפרוץ בתחום הבידור והאנימציה, הוא יצר את מיקי מאוס.

"אני זוכר אותו כדוד וולט, כמישהו שהגיש סדרה לילדים ששודרה בסופי שבוע. הוא היה האיש שדיבר אתנו, הילדים, בתחילת כל תוכנית, כאילו הוא דוד שלנו או מכר ותיק", נזכר מנהל המוזיאון, ריצ'ארד בנפילד. "הצעירים היום חושבים שוולט דיסני זה שם דמיוני שהומצא במיוחד למותג. הם יודעים מי זה מיקי מאוס, אבל אין להם מושג מי זה וולט דיסני".

      וולט דיסני. אהב לספר סיפורים (תצלום: אימג' בנק / Getty Images)

ואכן, אחרי שהקים את אחת מחברות הבידור הגדולות בעולם כשכל מה שהיה בכיסו הם 40 דולר, איבד וולט דיסני את זהותו. שמו נהפך לעוד שם של מותג אמריקאי מצליח, לא שונה בהרבה מקוקה קולה או מקדונלד'ס. "הוא היה האיש שהתחיל את הכל, אבל חברת דיסני התרחקה מאוד מהחזון שלו", אומר בנפילד. "הוא נעלם בתוך המותג שנושא את שמו, וכשהמשפחה שלו הבינה זאת היא רצתה להקים מוזיאון שיוקדש לו".

לא פארק שעשועים

הביקורת המרומזת של הנהלת המוזיאון על תאגיד הענק אינה מקרית. אחרי סדרה ארוכה של עימותים בשנות ה-80, הודח רון ויליאם מילר, בעלה של בתו הבכורה של דיסני, מהנהלת החברה. היחסים המעורערים בין דיאן דיסני-מילר לראשי החברה הגיעו לשפל בשנים האחרונות, לאחר שהבת הבכורה מחתה על כך שהמנהלים שיתפו פעולה עם כותבי ביוגרפיות ביקורתיות על אביה. בתגובה החליטה דיסני-מילר, בת 75, להקים את המוזיאון מכספי המשפחה וללא סיוע של התאגיד.

"אבא שלך או סבא שלך, תמיד נשאר חלק מהחיים שלך. במקרה שלי, אבא שלי נוכח בחיים של הרבה מאוד אנשים. הוא נהפך להיות אבא או סבא של כולם", היא אומרת בראיון ל"הארץ". "השם שלו מוכר בכל העולם, אבל היה לי חשוב שאנשים יידעו על הצד הרציני שלו ויכירו אותו כאדם".

במוזיאון יש עשר גלריות שכוללות קטעים מהסרטים שיצר דיסני, איורים מקוריים, צילומי וידיאו, קטעי אודיו, מכתבים אישיים ותמונות משפחתיות. "זה לא עוד דיסנילנד", מדגיש בנפילד. "אבל זה גם לא דומה לשום מוזיאון שאני ראיתי. מעל הכל, יש לנו סיפור מצוין, הסיפור האמריקאי האולטימטיבי. מישהו שבא מהשוליים, יוצא מהחווה שלו, מגיע להוליווד ומצליח בגדול. וולט דיסני גם מתחבר להיסטוריה של האנימציה במאה ה-20. עד לאנימציה הדיגיטלית שהתפתחה בשנים האחרונות, האנימציה לא השתנתה מאז מותו ב-1966".

               "שלגיה"

לדברי בנפילד, הגישה האישית עמדה מאחורי הפרויקט כבר בשלבי התכנון. "דיסני-מילר רצתה שהסיפור יהיה בגוף ראשון, שוולט יספר על התחנות השונות בחייו. זה הצליח לנו, כי וולט היה אחד האנשים הכי מתועדים בהיסטוריה. יש לנו 19 שעות של הקלטות אודיו, בהן הוא דיבר עם כותב הביוגרפיה הראשונה שלו. השתמשנו בקלטות האלה כדי לגרום למבקרים את התחושה שוולט מדבר ישירות אליהם".

לא חותך פינות

בחדר הכניסה למוזיאון מוצגים חלקים מהסלון המשפחתי של וולט וליליאן דיסני וחלק קטן מ-932 הפרסים שבהם זכה דיסני. שניים מתוך 32 פרסי האוסקר שהוענקו לדיסני זוכים להדגשה מיוחדת: הפרס המיוחד על המצאתו של מיקי מאוס מ-1932 והאוסקר היחיד שעוצב אי פעם בצורה שונה - דמות מוזהבת אחת בגודל מלא ולצדה שבעה אוסקרים קטנים - על "שלגיה ושבעת הגמדים" מ-1938.

הגלריה הפותחת, "ההתחלה: השנים הראשונות של וולט דיסני (1901-1923)", מתמקדת בציורים שיצר בבית הספר ובפשיטת הרגל הראשונה. ניל גאבלר, שפירסם לפני שלוש שנים את הביוגרפיה המקיפה ביותר עליו, "וולט דיסני: הניצחון של הדמיון האמריקאי", מספר כי היזם המפורסם תמיד היה מסובך בבעיות כלכליות. "האיורים שלו היו רווחיים, אבל הבעיה היתה שהאולפן הפסיד המון כסף כי וולט לא היה מסוגל לחתוך פינות, לחסוך ולפטר אנשים. הדבר היחיד שהיה חשוב לו היתה איכות, אבל איכות היתה דבר מאוד יקר לביצוע. הוא מעולם לא התעניין בכסף".

דיסני אכן לא הפסיק לקחת סיכונים ולהרים עוד ועוד הפקות ענק. "פינוקיו", "פנטסיה" ו"במבי" היו כישלונות ענק, רק "דמבו" שנעשה בתקציב נמוך הצליח להחזיר את ההשקעה.

              מתוך "מרי פופינס"

אחד המיצגים המרשימים ביותר במוזיאון כולל את הציורים המקוריים, ששימשו ליצירת הסרט השלישי בסדרת מיקי מאוס, "ספינת הקיטור וילי". לאורך הקיר תלויים 348 ציורים בשחור-לבן בגודל דף מחברת, שמרכיבים כ-16 שניות מתוך הסרט. בכל יום הכינו האנימטורים באולפני דיסני כ-700 ציורים דומים.

בחדר סמוך נמצא האיור המקורי של מיקי מאוס שיצר דיסני ב-1928. "הוא דיבר על דברים שונים, כמו חתולים או גורים, אבל לא הפסיק לדבר על עכבר", מצוטטת במוזיאון ליליאן דיסני. "ואז הופיע השם", מוסיף וולט, "אני רציתי לקרוא לו מורטימור, ואשתי הנידה את הראש, אז ניסיתי את מיקי והיא הנהנה. זה היה זה".

דיסני השתמש גם בטובי הנגנים ליצירת המוסיקה לסרטיו. אחד המיצגים האינטראקטיביים משחזר את התזמורת והכלים המיוחדים שהפיקו את הצלילים לסדרת מיקי מאוס. אגף נוסף מוקדש לחברים של מיקי. גופי ופלוטו נוצרו כמעט במקרה, ואילו דונלד דאק תוכנן מראש כדמות העצבנית שתוכל להשלים את הרוגע הקבוע של מיקי מאוס.

האולם המוקדש ל"שלגיה" כולל התייחסות נרחבת לשמות ולקווי האופי של הגמדים. אם הסרט לא היה מצליח בקופות דיסני היה פושט את הרגל שוב. אבל למרות תחזיות שחורות של ליליאן דיסני והספקות של האח רוי שהיה ממונה על הצד הכספי, הסרט המצויר הראשון באורך מלא היה להיט קופתי. הבמאי הנודע סרגיי אייזנשטיין אף הגדיר אותו "כסרט הטוב ביותר שנעשה אי פעם".

גם מיקי מאוס בכה

הגאונות של דיסני לא התבטאה רק בהמצאת הדמויות, אלא גם במסחור שלהן. הוא אבי תורת המרצ'נדייזינג המודרנית. בובות, ספרים, שעונים, אופניים ובגדים עם דמותו של מיקי מאוס, שיצר בשנות ה-20 וה-30, לא שונים בהרבה מהמוצרים שחברת דיסני מוכרת היום במיליארדי דולרים בשנה. החלטה נוספת שקיבל - לשחרר את הסרטים הקלאסיים להקרנה מחודשת בבתי הקולנוע בכל שבע שנים - מקרבת את הדמויות המוכרות לדורות חדשים של ילדים, וכמובן מסייעת במכירת עוד ועוד מוצרים נלווים. אפילו "שעת דיסני" על גלגוליה השונים, ששודרה בטלוויזיה האמריקאית בשנות ה-50 וה-60, נוצרה לצורך קידום פרויקט גרנדיוזי נוסף - דיסנילנד.

אחד הפרויקטים האחרונים בחייו היה הפקת הסרט "מרי פופינס". גם בסרט זה, שכלל אנימציה לצד שחקנים אמיתיים, הושקעו מיליונים רבים. במוזיאון מוצג לראשונה מכתב אישי שכתב דיסני לג'ולי אנדרוס כדי לבקש ממנה באופן אישי לגלם את דמותה של האומנת האנגלייה. "אנחנו מרגישים בוודאות שעם הכישרון שלך, את תצרי מרי פופינס בלתי נשכחת", כתב דיסני. אחרי חיזורים רבים הסכימה אנדרוז לשחק בסרט שנהפך ללהיט ענק.

דיאן דיסני-מילר (תצלום: אימג' בנק / Getty Images)

החדר האחרון במתחם מתעד את הימים האחרונים של דיסני: מהרגע שבו שהתבשר על הסרטן בגיל 65 ועד התגובות העצובות מכל העולם שכללו בין היתר קריקטורות, שבהן נראה מיקי מאוס בוכה על מותו של יוצרו.

אנשים או עכברים

ביוגרפיות של וולט דיסני שפורסמו בשנים האחרונות האשימו את היזם המנוח בגזענות. שמו נקשר בשנאת שחורים ויהודים, ברדיפה של פעילים קומוניסטים וגם בעריצות כלפי עובדים. עדויות ישירות ליחס מפלה שלו כלפי יהודים אמנם לא נמצאו, אבל מבקריו טוענים כי בכירים באולפנים נהגו להפלות יהודים. בנוסף, בסצינה המקורית של "שלושה חזירים קטנים" לבוש הזאב הרשע בבגדים שיוחסו בציורים אנטישמיים לרוכלים יהודיים. בשל תלונות של אנימטורים, החליט דיסני לשנות את הסצינה המקורית.

"ההאשמות האלה הן מפלצתיות ורחוקות מאוד מהאמת. לאבא שלי היו הרבה חברים יהודים קרובים ואף אחד מהם לא אמר עליו דברים כאלה", מגיבה דיסני-מילר בנחרצות. "אנחנו לא יודעים מאיפה הגיע העניין הזה של האנטישמיות, כי זה רחוק מהאמת ופשוט מגוחך".

"הוא אפילו קיבל פרס מ'בני ברית' על פעילותו", מוסיף המנהל בנפילד. "כשהייתי בהוליווד נפגשתי עם הרבה אנשים שעבדו עם דיסני, וחלק מהם אמרו, ‘אנחנו יהודים, והיינו מהיהודים הכי בכירים בהוליווד, עבדנו אתו, לא הרגשנו שום אנטישמיות והצטערנו שהוא מת'. הטענה הזו לא נכונה בכלל".

בתגובה ישירה לספרים השונים, החליטה משפחת דיסני להקים את אולם הקונצרטים המרשים לזכרו של אבי המשפחה בלוס אנג'לס וגם את המוזיאון בסן פרנסיסקו. הוחלט שבמוזיאון לא יתעלמו מהביקורת, אלא ינסו להתמודד אתה. אגף שלם מוקדש לשביתה שפרצה באולפני דיסני ב-1941. את השביתה הזאת הגדיר דיסני כתקופה הקשה בחייו. שלושת החודשים שבהם נפסקה העבודה על סרטים חדשים באולפני דיסני מוצגים בצורה הוגנת למדי. מצד אחד הוצבו במקום שלטים מקוריים שנשאו המפגינים, דוגמת "שלגיה ו-700 הגמדים", "האם אנחנו אנשים או עכברים?". מנגד מובא ציטוט של דיסני בפני ועדה של הקונגרס שש שנים אחר כך: "אני מרגיש שזו היתה קבוצה שניסתה להשתלט על האמנים שלי, והם הצליחו בזה".

"צריך לזכור שזו היתה תקופה אחרת לגמרי", מנסה דיסני-מילר להצדיק את אביה. "השביתה כאבה מאוד לוולט, ולכן הוא יצא נגד פעילים קומוניסטיים שלטענתו השביתו לו את העבודה".

לדברים מצטרף מנהל המוזיאון. "בחלק מהביוגרפיות שפורסמו בשנים האחרונות, הכותבים היו נחרצים מדי ורחוקים מאוד מהאמת, ומובן שהמשפחה מתנגדת לזה. הם היו מעורבים בכל שלבי ההקמה של המוזיאון, אבל לא רצו להסתיר דברים. הם רצו לספר את כל הסיפור, כולל האכזבות והנפילות, כדי שהאנשים יוכלו להסיק את המסקנות בעצמם".

הבת הבכורה מאוכזבת מכך שהציבור האמריקאי וכותבי הביוגרפיות נוהגים להיטפל לדיסני. "רק לפני כמה חודשים, כאן בסן פרנסיסקו, האשימו את אבא שלי בכך שהוא היה נאצי. איך בן אדם שעשה סרטי תעמולה בזמן המלחמה והפיק סרטים נגד היטלר, יכול להיות נאצי?", היא אומרת בכעס. "ההאשמות האלה כל כך מגוחכות וכל פעם יוצא ספר אחר שרק מנסה להכפיש אותו, עד שקשה להתמודד אתן. לכן אני רוצה שאנשים יוכלו לשמוע אותו ולהכיר אותו באופן אישי כאן במוזיאון".

ההחלטה להקים את המוזיאון דווקא בסן פרנסיסקו, במרחק שש שעות נסיעה מהוליווד, התקבלה מאחר שבני משפחת דיסני מתגוררים ברובם בצפון קליפורניה. הבת דיאן ובעלה רון הקימו כרם מצליח בעמק היין של מחוז נאפה, וגם ארכיון המשפחה הוקם באזור הצריפים הצבאיים הסמוך לגשר הזהב. צירוף מקרים מעניין, שזכה להבלטה בתקשורת האמריקאית, הוא שהמשרדים של חברת האנימציה פיקסר, שאחראית לביסוס אנימציה דיגיטלית עוצרת נשימה ולסרטים כמו "צעצוע של סיפור" או "מוצאים את נמו", ממוקמים במרחק של כמה דקות נסיעה מהמוזיאון.

גם אם העכבר הביישן הוא היצירה המפורסמת ביותר של דיסני, ריצ'ארד בנפילד מבקש לזכור את וולט דיסני כאמן חשוב. "הוא היה אמן גדול. הוא השתמש באמנות כדי לספר סיפורים, אבל לא מצא את מקומו בקאנון האמנותי וזה צריך להשתנות. חלק מהאנשים אומרים שהוא השתמש בטכנולוגיה ולא צייר את הכל בעצמו, אבל זה טיעון מגוחך. במה הוא שונה מג'ף קונס או מאנדי וורהול?".

אחד האגפים במוזיאון החדש

גם הביוגרף ניל גאבלר מדגיש בספרו את הצד האמנותי של דיסני ומשווה אותו לפאבלו פיקאסו, מבחינת השפעתו על האמנות ובעיקר על התרבות האמריקאית. אבל לדעת גאבלר, בעקבות הצלחתו המסחרית והאמנותית היה דיסני קורבן של עצמו - הוא נהפך לסמל אמריקאי ולא רצה לנפץ את התדמית הממלכתית הזאת.

בסיום המסע בין התחנות בחייו של דיסני מובלים המבקרים במוזיאון לחנות. בחנות הקטנה יש כובעים, פנקסים, ספלים ועשרות מוצרים שעליהם מתנוססת דמותו של דיסני. מי שמחפש בובות של מיקי מאוס ייאלץ כנראה לנסוע לדיסנילנד או לקפוץ לחנות דיסני שנמצאת כמעט בכל עיר בינונית באמריקה. בכל חודש יוקרן במוזיאון סרט קלאסי אחר של דיסני, שהזכויות עליו שייכות לתאגיד. דיאן דיסני-מילר מתקשה לבחור את הסרט האהוב עליה "אני לא יכולה לבחור סרט אחד. יש את ‘פינוקיו', ‘במבי', ‘פנטסיה'. הרבה מהסרטים שלו אני מאוד אוהבת וצופה בהם עד היום. רק החודש ראיתי שוב את פנטסיה".

דמותו של דיסני תמשיך בוודאי לקדם גם חלקים אחרים של האימפריה. "או! תראי, הנה דגם של דיסנילנד. הייתי שם ב-1962 ולא חזרתי מאז", נזכר החודש בנוסטלגיה אחד המבקרים במוזיאון. "אנחנו צריכים לנסוע לשם", ממהרת אשתו לענות.

נועם דביר

הסגנון האדריכלי שנקשר עם תאגיד דיסני הוא בדרך כלל ראוותני ואקסצנטרי, פנטסיה שמבקשת להציג בצורה ויזואלית ככל האפשר את האתוס היצירתי של החברה. עם זאת, דיסני כבר מזמן אינה פונה רק לילדים. בשני העשורים האחרונים היא שיתפה פעולה עם כמה מהאדריכלים העכשוויים המובילים בעולם, ובהם רוברט ונטורי, אראטה איסוזקי, אלדו רוסי, מייקל גרייס ופרנק גרי. האחרון שבהם בנה ב-2003 את היכל הקונצרטים של דיסני בלוס אנג'לס, מבנה מפורק מחופה מתכת מבריקה שנהפך מיד לאיקונה עירונית אהובה.

בהתחשב בחיפוש האובססיבי כמעט אחרי הסוריאליסטי, מפתיע מעט שמשפחת דיסני החליטה למקם את המוזיאון הפרטי שלה דווקא בתוך מבנה היסטורי לשימור, חף מכל מניירות או ססגוניות. האתר שימש בעבר כמחנה צבאי והועבר לרשות הגנים הלאומיים האמריקאית. ברחבי המתחם ממוקמים עשרות מבני לבנים אדומים מסוף המאה ה-19 ששירתו את הצבא וצוות המוזיאון בחר להתמקם בשלושה מהם.

לעבודת התכנון נבחר משרדו של האדריכל ג'יי טורנבול מסן פרנסיסקו, שמתמחה במבנים לשימור. "השאלה המרכזית בתכנון היתה כיצד לגלם את הכוח היצירתי האדיר של דיסני בתוך מבנה מוזיאון", הוא מסביר בראיון טלפוני, "דיסני מחפשת תמיד את הפנטסיה - הם יכולים לבנות את ונציה או פאריס באחד מגני השעשועים שלהם, או להקים בשכונות המגורים שלהם מבנים חדשים בסגנון קלאסיים לחלוטין. במקרה הזה היינו צריכים לשמור על מה שכבר היה קיים ולהכניס את הפנטסיה פנימה".

התוכנית של המבנה הראשי של המוזיאון פרושה בצורת האות ח', עם חזית אחידה למדשאה ששימשה בעבר כרחבת מסדרים ושני אגפים צדדיים שכולאים ביניהם חצר פנימית. כדי ליצור מערכת תנועה ידידותית ופשוטה תיכנן טורנבול מבנה חדש בחצר, והוא כולל מערכת של מעליות ורמפות ומתחבר לבניינים הקיימים. כך נוצר מסלול תצוגה מעגלי שמציג בצורה כרונולוגית את סיפורו של וולט דיסני, החל ביצירת הדמות של מיקי מאוס, דרך שלגיה, במבי ומרי פופינס, וכלה בסרטים החדשים, שעושים שימוש נרחב באנימציה ממוחשבת.

"יש התפתחות מתצוגה שחורה ולבנה לצבע וקול", אומר טורנבול, "ומצד שני, יש ניסיון לתרגם את הסיפור לצורה צנועה. לטעמי, יש הרבה התרגשות בשורשים ההיסטוריים של דיסני ואנחנו מנסים לעשות אילסוטרציה לפנטסיה".

החיבור לשורשים, כפי שמגדיר זאת האדריכל, היה גם הסיבה לבחירה המשונה לכאורה באתר: "דיאן דיסני-מילר, בתו של וולט, רצתה להזכיר את הרוח של התקופה שאביה נולד בה. הבניינים האלה נבנו זמן קצר לפני לידתו של וולט ואני חושב שהיא חיפשה מקום שיעביר משהו מהאווירה ההיסטורית". 

*#