אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ווילם דפו הולך בעקבות המוזה הגחמנית

אאוטסיידרים, מתבודדים, ערפדים וציידי ערפדים. לווילם דפו אין בעיה להתחבר גם לצד האפל שלו. השחקן, שמשתתף בסרטו החדש של לארס פון טריר, מתכונן גם לקראת תפקיד מאתגר בהצגה שנויה במחלוקת

תגובות

"מוזר" הוא דבר יחסי כשהוא מתייחס לעבודתו של וילם דפו, ולמרות זאת כשרואים את לוח העבודה המתוכנן לו לסתיו, זו גם המלה הראשונה שצצה בראש. בבתי הקולנוע לסרטים אמנותיים אפשר לראות אותו בימים אלה לצד שרלוט גינזבורג, מרעיפים זה על זה גילויי אלימות ללא מלים במותחן של לארס פון טריר, "אנטי-כרייסט". אחר כך הוא ילבש תלבושת מצויצת מהמאה ה-18 בפאבליק תיאטר בניו יורק וימשוך באיברי מינו של ברווז ענקי במחזהו הסוריאליסטי של ריצ'רד פורמן, "Idiot Savant" (האידיוט החכם). בהמשך יהיה אפשר לשמוע אותו בגרסה המצוירת של "Fantastic Mr. Fox" של וס אנדרסון, מדבב את קולו של עכברוש סכינאי.

אולי נוח לתייג את בחירותיו של דפו כמוזרות משום שאי אפשר לקטלג אותן בקלות. השחקן עצמו אינו מזדרז להסביר איך לפרש את ההחלטות שלו. "איש לא צריך לדעת מה דעתי על מה שאני עושה", הוא אומר בנהמה ג'נטלמנית בראיון עמו. "חשוב מאוד ששחקן ישמור על פה סגור ברמה מסוימת".

הוא אמנם גילם כמה נבלים מטורפים בלתי נשכחים בסרטים כגון "לב פראי" ו"ספיידרמן". אבל גם זכור בזכות הופעתו המאופקת ב"מיסיסיפי בוערת", ההרואיזם השקט ב"פלאטון" או בתפקידו הקומי ב"צלו של הערפד". בקריירה המקבילה שלו בתיאטרון אוונגרדי עבודתו עוד יותר בלתי צפויה. כשבוחנים כל פרויקט לגופו מתגלה שחקן ההולך בעקבות המוזה הגחמנית; לפרויקטים אין כמעט דבר משותף, זולת השתתפותו של דפו בהם.

כמו הג'וקר מ"באטמן"

פנים אל פנים, דפו, בן 54, איש דק גזרה וחזק, יכול להיות דמות אינטנסיבית ומפחידה, בעיקר בגלל קולו הנמוך, שיכול לגרום למלים הנדושות ביותר להישמע מאיימות. הוא גם ניחן בפנים מטמורפיות שנראות גולגולתיות אבל יכולות להעביר מנעד רחב של רגשות בקווי המתאר המעוקלים שלהן. כשהוא שוקע במחשבות, קווי הדאגה מצטברים על מצחו כדיונות של חול, וכשהוא מחייך, נדמה שפיו מתמתח אל מעבר לגבולות פניו. "הוא מזכיר את דמות הג'וקר מהקומיקס ‘באטמן'", אומר פון טריר, שכבר ביים את דפו בסרטו "מנדרליי". "הוא יכול לעשות בפרצופו דברים מוזרים שמראים שהוא מלא חיים".

הוא גם יכול להיות משעשע ואף ללגלג על עצמו לפעמים. או לדבר בגלוי ולהרהר בקול בעבודתו, ואז פתאום להשתתק. מתחת לכל אלה יש שחקן שיש לו ביטחון גמור בהחלטותיו, ועם זאת היא מרגיש חסר כיוון לאחר חמש שנים שבהן אינו משתייך עוד לקבוצת ווסטר, קולקטיב תיאטרון חלוצי ממרכז מנהטן שהוא סייע להקמתו. "אני מחפש ערוצי ביטוי", אומר דפו, "ועד כה לא מצאתי משהו שממש מתאים לי".

דפו ב"Idiot Savant". דיאלוגים סוקרטיים דחוסים

הפסיכופתים המוקדמים שגילם דפו - מנהיג כנופיה ב"רחובות לוהטים", לוחם חסר רחמים ב"לחיות ולמות בלוס אנג'לס" - היו מכריעים בחשיבותם ביחס לפריצתו לתודעה הציבורית בשנות ה-80, אף שהן דמויות סטריאוטיפיות שלדבריו, מציעים אותן לשחקן "שאינו יפה תואר באופן קונבנציונלי, או שאין לו אישיות כובשת ופטפטנית".

באותם ימים, מספר דפו, הוא התעניין בכעס יותר מאשר בקור רוח, והוא שמח שהתפקידים האלה איפשרו לו להתחבר לצד אפל יותר של עצמו. "ברמה מסוימת אני סבלני וגמיש מאוד", הוא אומר, "אבל אני גם יכול להיות כמו ילד קטן. אם אני מתעייף, או כשמשפילים אותי או עושים לי עוול, אני נושך חזרה". הוא מוסיף שתפקיד הנבל "התאים לי מבחינה רגשית" כי "זה כיף יותר; זה מתאים יותר לפנטסיות שלי".

ועם זאת, כשהקריירה שלו החלה להתבסס, לדפו כבר היתה זהות מפותחת לחלוטין בקבוצת ווסטר, שצמחה מלהקת התיאטרון "ריצ'רד שקנר" ואנשיה באו מקרב השחקנים והאמנים שאליהם נמשך דפו כמעט מיד, כשבא לניו יורק מוויסקונסין בשנות ה-70.

גם כשעבודתו בסרטים נעשתה דומיננטית יותר, הוא נשאר מעורב עמוקות בקבוצה. מלבד עבודתו הוא נותר קשור ללהקה בעקיפין באמצעות יחסיו עם מנהלת התיאטרון אליזבת לקומפט, שלהם יש ילד משותף, ג'ק.

ב-2004 תם הקשר בין דפו ללקומפט. דפו אומר שבשל כך "הוגלה" מהקבוצה. "כשנפרדנו", הוא אומר, "חשבתי שכנראה היא זקוקה לזמן כדי להרגיש טוב יותר כלפי". אלא שהקבוצה לא חידשה אתו את הקשר. גם כשהעלתה מחזה שדפו סייע ביצירתו, הוא מספר, "הם לא הזמינו אותי להשתתף בהפקה".

דפו פנה איפוא לפון טריר וזה ליהק אותו ב"אנטי-כרייסט". הסרט מתאר זוג עירוני (דפו וגינזבורג) שפורשים לבקתה מבודדת ביער. שם הם מבקשים להתגבר על יגונם בשל מותו של בנם הקטן בתאונה, אך מבלים את החופשה בסקס פרוע ובפעולות מרושעות של עינויים והטלות מום.

למרות הסצינות הגרפיות המפורשות - פון טריר שכר שחקני פורנו כמחליפים לכמה מהרגעים - דפו ראה את הפרויקט כאתגר שבו עליו למצוא את האיזון הנכון בין שליטה בעצמו לבין שחרור מוחלט. איך למשל עליו לשחק בסצינה שבה מדברת אליו גופתו של שועל מת, או שבה גינזבורג תוקעת מוט ברגלו ומחברת לו אבן ריחיים?

התשובות הגיעו בעת העבודה. "אתה פשוט עושה מה שנראה לך הגיוני", הוא אומר. "משחק מופרז וזול של שחקן אחד הוא משחק מלא להט של שחקן אחר. הופעתו המשעממת והשטוחה של אחד היא הופעה מאופקת ויפהפייה של אחר".

דפו וגינזבורג ב"אנטי-כרייסט". סקס פרוע ועינויים

התגובות ל"אנטי-כרייסט" לאחר הקרנתו בפסטיבל הסרטים בקאן במאי האחרון הרגיזו אותו. ההקרנה הרשמית התקבלה יפה, וגינזבורג אף זכתה בפרס על משחקה, אך בזיכרון נותרה ההקרנה הצעקנית לתקשורת שעוררה קריאות בוז וצחוקי לעג. "זו אווירת חממה, והם אוהבים שערוריות", אומר דפו. "אפשר לראות מי מחזיק את הקלפים ומה עובד ומה לא עובד. איפה הטמבלים, איפה האנשים החושבים. וברוב המקרים הטמבלים מנצחים. אבל זה בסדר".

זו אולי אינה הדרך הדיפלומטית ביותר לתמוך בעבודתם של אנשים שלדעתו עושים עבודה אמנותית של ממש, אך אותו דחף עצמו שלח את דפו לפורמן, המחזאי ומייסד התיאטרון הנון-קונפורמיסטי והמתגאה בחוסר הלינאריות שלו, אונטולוגיקל-היסטריק תיאטר (התיאטרון האונטולוגי-היסטרי).

"Idiot-Savant" (שיעלה בפאבליק תיאטר ב-4 בנובמבר) מתמקד בדמות כמו-מיסטית, "האידיוט החכם" (בגילומו של דפו), שבלוויית שתי דמויות נוספות (אלינה לוונסון ואלנקה קרייגר) תוהה על מהות השפה, האלוהים וברווז ענקי. הדיאלוגים הסוקרטיים הדחוסים שלהם משובצים בקטעי מוסיקה קולניים, בדברי קריינות רועמים יודעי-כל, ובמגוון של מרכיבים אחרים שפורמן יודע שלא יקרבו אותו אל צופי התיאטרון המסורתי.

ואף על פי כן, בקרב המעריצים שטיפח לו פורמן במה שהוא קורא "הגטו של התיאטרון האקספרימנטלי בניו יורק", דפו הוא מעריץ מושבע שלו, עוד כשקבוצת ווסטר הפיקה ב-1985 את מחזהו של פורמן, "מיס יוניוורסל הפינס" (בהצגה הזאת גילם דפו את הפסיכופת המקומי). פורמן אומר שהחלטתו לשבץ בתפקיד "האידיוט החכם" את דפו היתה בראש וראשונה "עניין מוסיקלי". "הקול שלו, המקצבים של צורת הדיבור שלו, מתאימים לתפקיד", הוא אומר. "הוא מוכן לעשות כל דבר. חשבתי שיש בו מין פתיחות, ובאופן חיובי, מין נאיביות טובה שיכולה להועיל לתפקיד".

דפו, מצדו, תיאר את פורמן בעל השיער הפרוע כ"פרופסור משוגע" שמקווה שעבודתו תזכה להערכה, אבל לא אכפת לו אם איש לא יבין אותה. "כשאתה מופיע, הוא מדבר על הניסיון למצוא את האדם האחד שיבין מה קורה", אומר דפו.

סיפוק אמנותי

כשהמחזה יירד לאחר 13 בדצמבר, מצפים לרפו עוד תפקידים בקולנוע, מערך שלם של אאוטסיידרים, מתבודדים, ערפדים וציידי ערפדים. ייתכן שלא כולם יציעו לו את אותו חופש חקרני שמציעים לו "אנטי-כרייסט" ו"האידיוט החכם", אבל דפו אומר שגם סרטים אמנותיים פחות אלה מניבים את התגמול שלהם - ולא רק התגמול הכספי. אפילו סרטי "ספיידרמן", שבהם גילם את הגובלין הירוק הנבזה, הסבו לו סיפוק אמנותי מסוג מסוים.

"כשחברים ותיקים קורצים לי ואומרים, ‘טוב, הוא עושה את זה בשביל'" - הוא עוצר ופורש צרור של שטרות דמיוניים בידו - "מתחשק לי להגיד, ‘אידיוט שכמוך. אני נהנה לעשות את זה'. הם לא תופשים את העשייה הקולנועית האישית בסרט כמו ‘ספיידרמן'. אבל האמת היא שזה היה סרט אישי מאוד".

כן, הוא עדיין משחק תחת שרביטם של במאים שרחוקים מאוד מהמיינסטרים, כגון ורנר הרצוג וג'יאדה קולגרנדה, אשתו בארבע השנים האחרונות, שאתה הוא מרבה לנסוע לרומא או לצילומי סרט מזדמן זה או אחר בבואנוס איירס ("יש לה המון אנרגיה", אומר דפו ונאנח. "אז כשיש לנו רגע פנוי, אנחנו נוסעים"). אבל לעת עתה נראה שדפו מתלהב יותר מתפקידו ב"John Carter of Mars" (ג'ון קארטר ממאדים), עיבוד קולנועי שעתיד לצאת לאקרנים בקרוב לסיפורי ההרפתקאות של אדגר רייס בורוז, בבימויו של אנדרו סטנטון ("וול-E").

עוד חיוך חסר גבולות מתפרש על פניו של דפו כשהוא מתאר את הדמות שהוא מגלם, טארס טארקאס. "אני לוחם ממאדים", הוא אומר. "גובהי כשלושה מטרים, יש לי ארבע זרועות. אני מדבר את שפת אנשי המאדים הירוקים". על אף כמה מגבלות פיסיות ברורות, דפו היה משוכנע שהוא מתאים לתפקיד. "יסדרו לי גובה של שלושה מטרים", הוא אומר, "ואני אשחק בסצינות האלה".

*#