אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

30 שנה ל"הנוסע השמיני"

30 שנה מלאו לרגע המכונן שבו החייזר האימתני פרץ לאוויר העולם וזיעזע אותו, והוויכוח עוד לא הוכרע: האם "הנוסע השמיני" היה סרט שמרני או מהפכני?

תגובות

מותחן המדע הבדיוני החדש "Pandorum" נפתח בסצינה שבה דניס קווייד המבולבל נופל מתוך תא חלל לבוש רק בתחתונים. הסרט שבא אחרי הסצינה הזאת הוא למעשה פרץ ארכני של היסטריה פרנואידית. אנשים צורחים ומתרוצצים ונטרפים. יש שם ספינת חלל אפלה ומחלידה, להקה של מפלצות שבקושי רואים ואשה לוחמת, סקסית ומלאת ביטחון חסר מאמץ, שמדגישה את הגמלוניות של עמיתיה הגברים. למי שאוהב סרטים מסוג זה, זה סרט יעיל מאוד.

אבל "Pandorum" מספק עוד משהו. כל פריים מוכתם בתחושה מטרידה ומתמשכת של דז'ה-וו; תחושה שבתוכו חבוי סרט טוב יותר, מחכה לפרוץ החוצה. לאחר הצפייה אני מבין פתאום מהו הסרט הזה, ואני יוצא מהקולנוע כמו מחזר בסוף דייט גרוע. הסיבה היחידה לכך ש"Pandorum" מוצא חן בעיני, אני מבין פתאום, היא שאני עדיין מאוהב ב"הנוסע השמיני".

חלפו 30 שנה מאז יצא סרטו החדשני של רידלי סקוט והכה בתדהמה את הקהל התמים. מאז שיגשגה השפעתו ושינתה צורה. "הנוסע השמיני" היה הסרט שקבע את התבנית החזותית (מחוספסת ותעשייתית) לכל במאי שרוצה לצלם סרט על מפלצות בחלל החיצון. זה היה הסרט שהכיל יצור אימתני הפורץ מהחזה, שהתחבר לפחדי התקופה.

ועם זאת, בסופו של דבר, הכל חוזר אל ריפלי. בדמותה הנערית והבטוחה של סיגורני ויבר, "הנוסע השמיני" הוא אולי הסרט ששינה מן הקצה אל הקצה את הסוגה הישנה והמיושנת של סרטי האימה והעז להציב אשה בקדמת הבמה.

בית רדוף רוחות

"הנוסע השמיני" הוא בעצם סרט על בית רדוף רוחות, אומר מבקר הקולנוע דייוויד תומסון, "ההבדל היחיד הוא שהבית הישן והאפל הוא במקרה ספינת חלל". תומסון בחן את הסרט ואת שלושת סרטי ההמשך שלו בספרו "רביעיית הנוסע השמיני". "זה סרט שנבנה לאט מאוד, והוא יוצר תחושה של זוועה גדולה וחסרת שם שעתידה להתרחש. זו תכונה שקשורה לאימה הרבה יותר מאשר למדע בדיוני".

וזה מוביל לבדיחה של רידלי סקוט, שלפיה בעצם שום דבר לא קורה בסרט ב-45 הדקות הראשונות. בקטעי הפתיחה שלו "הנוסע השמיני" מיטלטל, לכאורה ללא מטרה, סביב חללית תחזוקה (הנוסטרומו) ומציג את שבעת חברי צוותה, ובהם ג'ון הרט ואיאן הולם. אם פוקס המאה ה-20 קיוו לעוד "מלחמת הכוכבים" (והראיות מרמזות שכך היה), נכונה לאולפנים הפתעה. הדמויות האלה אינן לוחמי ג'דיי או שודדי ים נלהבים, אלא חיילים ממוצעים, משועממים בשל הזמן הרב שהם שוהים יחד ומעשנים בשרשרת מול צגי מחשב עתיקים.

סיגורני ויבר בסרט הראשון בסדרה מ-1979

ואז, פתאום, הסרט מתעורר לחיים זוועתיים באחד מאביזרי הבמה הידועים ביותר בקולנוע. הדמות שמגלם הרט, שמשמש פונדקאי ליצור מן החלל החיצון, נתקפת פתאום חבלי לידה ליד השולחן בזמן ארוחת הבוקר. חזהו מתפוצץ והמפלצת יוצאת לחופשי.

כשצופים בסצינה עכשיו, כעבור 30 שנה, מגלים שהעיניים נמשכות אל תגובות השחקנים האחרים לא פחות מאשר אל היצור עצמו. ידוע שסקוט צילם את הסצינה בטייק אחד, בארבע מצלמות, ובכוונה לא גילה לשחקנים מה בדיוק עומד להתרחש לנגד עיניהם. סביר להניח שאיש מהם לא נבהל כמו ורוניקה קרטרייט (שגילמה את הנווטת של נוסטרומו), שנרתעת באימה אמיתית מפרץ של דם. "מה שראו בסרט היתה התגובה האמיתית", נזכר אחד מכוכבי הסרט, טום סקריט. "לא היה לה שום מושג מה לכל הרוחות קרה. בבת אחת הדבר הזה קפץ החוצה".

ההלם שחוותה קרטרייט חזר על עצמו בבתי הקולנוע ברחבי העולם. "כולם זוכרים את הרגע שבו היצור מגיח, משום שזה אירוע בלתי נשכח, לגמרי בלתי צפוי", אומר תומסון. "ראיתי את הסרט לראשונה עם אשתי, והיא נבהלה כל כך עד שהיא פשוט קמה ויצאה מהאולם. היא לא היתה מסוגלת לעמוד בזה. זה היה כאילו היא חושבת שאם זה יכול לקרות, כל דבר יכול לקרות".

אפשר לטעון שזה כבר קרה. מארק ג'נקוביץ', מרצה ללימודי קולנוע באוניברסיטת מזרח אנגליה ומומחה לסוגת האימה, מסביר שההקלות בצנזורה בשנות ה-70 פתחו את הדלת לפני פעלולים מיוחדים דוחים יותר ומרוכזים בגוף. "אבל יש מי שטוען שהסרט הזה מבטא סוגיות נרחבות יותר", הוא מוסיף. "היתה אז תחושה גוברת שמגוון של גורמים סביבתיים - זיהום האוויר, חומרי הדברה, תוספי מזון, סרטן יציר כפיו של האדם - מביאים לכך שאבדה לנו השליטה על גופנו. שתחושת העצמי שלנו עשויה להשתנות, לעבור מוטציה וליהפך למפלצתית. רואים את זה בסרטים המוקדמים של דייוויד קרוננברג, וללא ספק ב'הנוסע השמיני': התחושה שכל הדברים המוכרים והבטוחים מתחילים להתמוטט. בשנה שלאחר 'הנוסע השמיני' היתה התפרצות של עוד סרטי 'אימת הגוף', ובהם 'זעקת הדמים', 'זאב אמריקאי בלונדון', 'מצבים משתנים' ואף הגרסה המחודשת של ג'ון קרפנטר ל'יצור'".

אימה ופוליטיקה מינית

אלא שבסרטו של סקוט, האימה מעוטרת בפוליטיקה מינית. תנו מבט נוסף ביצור שבקע מחזהו של ג'ון הרט. עיצב אותו האמן השווייצי ה"ר גיגר, שהתבסס במידה רבה על הדמויות מציורו של פרנסיס בייקון מ-1944, "שלושה ציורי הכנה לדמויות בבסיס הצליבה", ציור שהתבסס מצדו על המיתוס היווני של האריניות, אלות הנקם. החייזר של גיגר מעורר תחושה בלתי מובנת: לפעמים הוא צלול ורטוב, מעוצב בדמות רכיכות וצדפות, לפעמים הוא קשה וקהה. במלים פשוטות, החייזר ב"הנוסע השמיני" מופיע בשתי צורות: וגינלי ופאלי.

"'הנוסע השמיני' הוא סרט אונס עם קורבנות ממין זכר", אומר דייוויד מקינטי, מחבר מחקר על "הנוסע השמיני" ושמו "Beautiful Monsters". "הוא גם מראה את השלכות האונס הזה: ההריון והלידה. זה סרט שמשתעשע בפחדים הגבריים מההריון הנשי".

סיגורני ויבר בסרט הרביעי מ-1997

האם "הנוסע השמיני" הוא לפיכך סרט שמרני או מהפכני? הדעות בעניין זה חלוקות. לדעתה של מבקרת התרבות ברברה קריד, למשל, סרטו של סקוט הוא ההתגלמות של מה שהיא מכנה "הנקבה המפלצתית". הוא משתמש בתמונות פרוידיאניות קלאסיות (מפלצות בצורת איבר מין זכרי; פנים אפל דמוי רחם) ומצטמרר מול החיזיון העקוב מדם של לידה. זהו סרט אימה שעשו גברים, המשתמש בפחד גברי מכל מה שכרוך בנשיות.

אחרים חולקים על כך. ריפלי, הם טוענים, היא שהופכת את הקערה על פיה; הדמות שלוקחת את "הנוסע השמיני" לכיוון חדש ונועז. "ריפלי היא מהפכנית", מדגיש מקינטי. "לפתע פתאום הגיע סרט אימה שמככבת בו דמות נשית צעירה, שורדת וגיבורה, בניגוד לקורבן".

ריפלי, שבמקור תוכננה להיות דמות גברית, נהפכה ללב ולנשמה של סרטי "הנוסע השמיני". סיגורני ויבר, שהיתה אז בת 29 ובלתי ידועה יחסית, נראית בתחילה כמי שתגלם את התפקיד המסורתי של מלכת הצרחות הסקסית. אך לאחר זמן מה אנחנו קולטים שלא זו בלבד שהיא אינה צורחת, אלא גם אין לה שום מושא אהבה בסרט. במקום להתאהב היא מקמטת את מצחה ומתמודדת עם משימות בנחישות של פלדה. ריפלי היא שמקבלת את ההחלטה הנכונה ומסרבת להרשות לחייזר לעלות לחללית, אך עמיתיה הגברים חולקים עליה. ריפלי היא גם זו שהאינסטינקטים האמהיים שלה (היא מתרוצצת לחפש את החתול של החללית) מאפשרים לה לחמוק מתקיפת המפלצת.

רק בסופו מסב הסרט אכזבה, בקטע המיותר שבו ריפלי נמלטת בתא חלל ומתפשטת עד לבגדיה התחתונים. יש תחושה שיוצריו נבהלו ממה ששיחררו לאוויר העולם וברגע האחרון ניסו לרסן אותה. "רידלי סקוט מתחנף כאן לקהל בדרך מיושנת מאוד", אומר תומסון.

ג'יימס קמרון הואשם רבות שהוא מתחנף לקהל באותה דרך. ועם זאת, סרט ההמשך שלו, "שובו של הנוסע השמיני", שיצא כעבור שבע שנים, היה מהפכני עוד יותר. "הסדרה נעשתה פמיניסטית", אומר תומסון. "אולי זה היה משום שוויבר קיבלה תפקיד גדול יותר וקרדיט כמפיקה".

לא שוויבר טענה אי פעם שיש קווי דמיון רבים בינה לבין הדמות שגילמה. "אני רחוקה מריפלי", היא אומרת. "היו לי ספקות שאוכל לגלם אותה חזקה כפי שהיה צריך לגלם אותה. אבל היה כיף לבדוק את הצד הזה שלי. אין הרבה מקרים שבהם נשים זוכות להזדמנות כזאת".

"שובו של הנוסע השמיני", שיצא לאקרנים ב-1986, התמקד בריפלי לא פחות מאשר בחייזרים. סרטו של קמרון סיפק לה בת חורגת להגן עליה ולהקה חדשה של גברים רברבנים להילחם בהם. והמסקרן מכל, הסרט חקר את הקירבה ההולכת וגדלה בין הגיבורה לבין "מלכת" החייזרים שהיא נלחמת בה. "מה שמעניין בריפלי הוא שהיא לא אוהדת במיוחד את בני האדם שבעולמה", אומר תומסון. "בסרט השני יש תחושה שיש בינה לבין המפלצת מין הבנה. יש בסוף סצינה שבה ריפלי מאיימת להרוג את צאצאיה והמפלצת נרתעת לאחור. זה מעיד על מידה של קירבה. אחרי הכל, שתיהן אמהות".

מקינטי הולך צעד אחד רחוק יותר. "יש בסוף 'שובו של הנוסע השמיני' תפנית מוזרה - ויבר כמעט נעשית הרשעה. המלכה רוצה בסך הכל לעשות מה שטוב לצאצא שלה. ריפלי היא כמו אם חורגת מרשעת שרוצה להרוג את הילדים".

מי היא איפוא ריפלי, בסופו של דבר? אפשר לטעון שהגיבורה של "הנוסע השמיני" נותרת אנומליה; ציפור נדירה בסוגה שמגישה באופן מסורתי את הנשים כעוף למאכל. אפשר אולי אפילו לטעון שהיא ממילא לא היתה מהפכנית כל כך. "אני מסכים שהיא דמות נהדרת; אב טיפוס נהדר", אומר ג'נקוביץ'. "אבל זה אב טיפוס שחוזר היישר אל הסופרת הגותית אן רדקליף מסוף המאה ה-18. ריפלי נבראה בצלמן של כל אותן גיבורות גותיות. היא כמו שיר הפופ הקלאסי בשלושה אקורדים. פשוט יש גרסאות קליטות יותר מאחרות".

מקינטי, לעומתו, סבור שריפלי שינתה את תעשיית הבידור: "בלעדיה לא היתה לילה ב'פיוצ'רמה' וגם לא באפי לוחמת הערפדים. היא כנראה אחראית גם להקשחת נערות בונד. בסרט הראשון בסדרת ג'יימס בונד שיצא אחרי 'הנוסע השמיני' רואים פתאום את קרול בוקה מתרוצצת עם חץ וקשת".

לפני ריפלי, סרט האימה היה מקום מסודר יותר. זה היה שדה ציד מאושר שבו נשים צעירות ופעילות מינית באו על עונשן. "הנוסע השמיני" טילטל את הנוף העייף הזה. אולי הוא באמת פתח את הדלתות לעידן חדש ואמיץ והפיג את הפחד מהאשה, המובנה בסוגה, בכך שליהק את המפלצת שבתוכנו, המין הבלתי ידוע, בתפקיד הגיבור. כמעט בטוח שהוא סלל את הדרך לסרטים כגון "Pandorum": השתובבות מטומטמת אך חכמה דיה להציב אשה חזקה בחזית הבמה ולהותיר את הגברים לקרטע בתחתונים, מבלי לדעת אל נכון מה מתרחש סביבם.

סרטו של סקוט קרוי על שם החייזר הדוחה של גיגר, אך באותה מידה אפשר לטעון ש"הנוסע השמיני" הוא ריפלי: גיבורת סרט האימה שחזרה מן הכפור. ממרחק של 30 שנה, היא נראית פרועה ומסוכנת.

*#